אלפונס מכלוף נ. בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע

פסק-דין בתיק בג"ץ 3641/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3641/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותר: אלפונס מכלוף נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע 2. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 3. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אלכסנדר ספינרד; עו"ד רעות פוקר קופואנו פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותר, כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטות וירט-לבנה וגליקסמן והשופט איטח, מר שילון ומר דויטש) מיום 27.2.13 בעב"ל 12579-06-12, שבו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת אנגלברג שהם, מר בר ומר לוי) בב"ל 25446-01-12 מיום 9.5.12. בגדר ההליכים נדחתה תביעת העותר להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה. רקע ב. העותר, יליד 1955, היה בעליו של עסק בתחום הצנרת. בעסק עבד גם אחיו. לטענת העותר, בעת ביצוע עבודות בבסיס בנגב ביום 22.5.08 בשעה 11:45 נפל מסולם ונחבל בכל גופו ובמיוחד בפלג גופו הימני. באותו יום ובאותה שעה החלו השניים, לגירסת העותר, לאסוף מאתר השייך לבסיס קרשים. במהלך איסוף הקרשים פרצה קטטה בין אחיו של העותר לבין שומר בבסיס. העותר שניסה, לטענתו, להפריד בין המתקוטטים הותקף על ידי חברו של השומר. העותר ואחיו הגישו תלונה למשטרה על אשר אירע. בהודעתו במשטרה לא הזכיר העותר כי נפל מסולם. לטענת העותר, לאחר שמסר את ההודעה במשטרה שב לביתו, ומשלא חש בטוב סיפר לרעייתו על אירוע הנפילה, אך נמנע מציון דבר הקטטה, שמא יתברר לרעייתו כי אחיו, שעמו היא מסוכסכת, עובד עמו. משהחריפו כאביו פנה עם רעייתו לבית החולים. בבית החולים לא ציין כי היה מעורב בקטטה, והסביר כי כאביו נגרמו מנפילה. ביום 21.7.08 הוכרה תביעת העותר להכרה בתאונה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ונקבעה לו נכות זמנית. ביני לביני התגלע בין העותר לאחיו סכסוך שהוליד תביעות מספר, ובסופו ניתן פסק דין ביום 23.10.11 על דרך הפשרה, שלפיו האח ישלם לעותר 4000 ₪. מספר ימים לאחר מכן פנה האח למוסד לביטוח לאומי, ומסר כי הפגיעה שנגרמה לעותר אירעה במסגרת קטטה שאינה קשורה לעבודה. בעקבות חקירה חזר בו המוסד לביטוח לאומי מן ההכרה בפגיעה כפגיעת עבודה, ודרש את השבת הגמלאות ששולמו לעותר מכוחה. ג. העותר הגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה להכיר בנפילתו כתאונת עבודה, התביעה נדחתה, בנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי; זאת בהסתמך על העדויות שהובאו בפני בית הדין. בית הדין ציין כי בגירסת העותר התעוררו תמיהות וסתירות למכביר; כך אחיו של העותר לא ראה את הנפילה ולא ידע עליה דבר, אף לדברי העותר, והרי השניים עבדו יחדיו, ולטענת העותר, היתה הנפילה קשה. בפרט תמוה – כנאמר – שהעותר לא מצא לנכון לספר לאחיו על הנפילה ועל כאביו כתוצאה ממנה, ואם אכן נפגע, כיצד לא הבחין בכך אחיו. כן גם לא מצא בית הדין שיש במכתבו ובעדותו של המפקח על עבודות הבניה בבסיס מטעם משרד הביטחון לסייע לעותר, שכן הוא לא נכח בזמן הנפילה וניזון למעשה רק מדברי העותר, ועדותו מגלה סתירות למול עדות העותר. בית הדין העלה תמיהות נוספות באשר לתיאור הנפילה, וכן בשאלה מדוע סיפר העותר על הנפילה למפקח ולא לאחיו, ובאשר לגירסתו כי הוא ואחיו סיימו את העבודה מוקדם בשל כאביו, בעוד אחיו ציין, כי נאלצו לסיים את יום העבודה מוקדם בשל קלקול בכלי העבודה. הודגש שבהודעות שנמסרו במשטרה, לא הוזכר כל עיקר עניין הנפילה. לבסוף בא בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי העותר נמנע מספר לרעייתו על הקטטה, כדי שזו לא תגלה כי הוא עובד עם אחיו, וכך נולדה "גירסת הנפילה", שעליה גם חזר בבית החולים. לבסוף נדחתה הטענה החלופית כי הקטטה פרצה תוך איסוף קרשים לצורך עבודתו של העותר, הואיל וזו הועלתה לראשונה רק בדיון בבית הדין האזורי, ומעדות העותר עלה, כי הקטטה אירעה לאחר סיום העבודה, כשהחלו לאסוף קרשים למדורת ל"ג בעומר. לבסוף צוין, כי העובדה שהאח פנה למוסד לביטוח לאומי מטעמי נקם, אין בה ללמד מאומה על מהימנות גירסת העותר. ד. ערעור לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. לא נתקבלה טענת העותר לפגם בהליך בשל כך שדיון ההוכחות הראשון התקיים ללא נציגי ציבור. נאמר, כי נציגי הציבור שהוזמנו לא התייצבו, ומשהתייצבו לדיון ההוכחות השני, המשיך בית הדין את הדיון עמם ושיתפם במתן פסק הדין. בית הדין העיר כי אמנם לא ניתנה בבית הדין האזורי החלטה בדבר קיום דיון בהיעדר נציגי ציבור שהוזמנו, כמצוות סעיף 18(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, אולם בנסיבות אין בכך להורות על בטלות פסק הדין. צוין לשם שלמות התמונה, כי ביום 27.3.12 התקיים דיון בסעד זמני בדן יחיד ללא שניתנה החלטה לעניין המותב; בית הדין הארצי קבע, כי ככל שנפל בכך פגם, נפל זה בהרכב שדן בסעד הזמני ולא בתיק העיקרי. לגופם של דברים, בית הדין הארצי לא מצא מקום להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית הדין האזורי, תוך שהתייחס לסתירות שנפלו בגירסת העותר ונזכרו מעלה. בית הדין הארצי אף הדגיש, כי קיימות סתירות בתיאור האירוע בין תצהירו של העותר לטופס התביעה בביטוח הלאומי ולתיעוד הרפואי, וכי לא נמצא הסבר מניח את הדעת כיצד התרחשה הנפילה, לגירסתו, במועד הקטטה בדיוק. עוד נדחתה טענת העותר כי היה צורך למנות מומחה רפואי על מנת לבחון את הסוגיה, וצוין, כי ככל שהעותר סבר שיש בידיו ראיות רפואיות שתומכות בגירסתו, היה עליו להביאן. צוין, כי ספק אם ניתן לראות בחוות הדעת שהגיש העותר ראיה, שכן זו לא נערכה כדין, ועורכהּ לא זומן למתן עדות. לבסוף נדחתה הטענה החלופית כי הקטטה, והפגיעה בעקבותיה, אירעו במסגרת העבודה, משזו סבה על איסוף קרשים למדורת ל"ג בעומר. העתירה – והכרעה ה. בעתירה בבית משפט זה טוען העותר; תחילה בהקשר הדיוני, כי שניים מחברי המותב לא היו בדיון, והם סמכו ידם על פסק דין שעיקרו קביעות בדבר מהימנות עדים בלא ששמעום. נטען, כי נגרם עיוות דין חריף במיוחד נוכח העובדה שעיקר פסק הדין נסמך על עדותו של אחי העותר, אשר במהלכה לא נכחו נציגי הציבור. עוד נטען, כי היה מקום להתייחס לחוות הדעת הרפואית מטעם העותר. לבסוף נטען במהות, כי אירוע הקטטה הוא בגדר תאונת עבודה כיון שהפציעה אירעה סמוך לזמן עבודתו של העותר, במקום עבודתו, כאשר העותר טרם יצא את הבסיס. ו. אין בידינו להיעתר למבוקש. בית משפט זה נוהג בריסון בהתערבותו בהכרעות בית הדין לעבודה, הפועל מתוקף מומחיותו המיוחדת בעניינים של משפט העבודה שבסמכותו הייחודית. התערבות בית המשפט העליון בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה תוחמת עצמה ככלל למקרים, שבהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין מושא העתירה, ומותנית בקיומן של נסיבות מיוחדות, שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית בהכרעה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ(1) 673, 693; בג"ץ 3512/04 שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י נט(4) 70; בג"ץ 11198/04 יפרח נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 4829/04 אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)). לטעמי יכולות נסיבות מיוחדות אלה להיות ציבוריות או אינדיבידואליות, אך פשיטא כי יהיו חריגות. במקרה דנן מגלה עיון בפסק דינו המפורט של בית הדין הארצי, כי ניתנה הדעת לכל הטענות. העותר לא הצביע על טעות מהותית שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי, וההשגה במישור הפרשה לגופה היא על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, שבית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהן, כל שכן בית משפט זה בעתירה המוגשת לפניו. בגירסתו הראשונית והספונטנית של העותר בסמוך לאירוע הפגיעה, לא הוזכר דבר הנפילה. "גירסת הנפילה" התעוררה רק בשלב מאוחר יותר; ובית הדין האזורי מנה סתירות למכביר שנמצאו בגירסתו. לא נמנה אותן בשנית, אך נציין, כי תמוה במיוחד שהעותר לא סיפר את דבר הפגיעה לאחיו, והלה לא ראה דבר במהלך האירוע הנטען או לאחריו. ז. אשר לטענה הדיונית, לא מצאנו כי נפל פגם בהליך בדרגה המצדיקה את ביטולו מעיקרא. נביא כאן את סעיף 18 לחוק בית הדין לעבודה כלשונו: "א) בית-דין אזורי ידון בשלושה, שהם השופט - והוא יהיה אב בית-הדין - ושני נציגי-ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחד מנציגי המעבידים. (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), בהתקיים האמור בפסקאות (1) או (2), ידון בית הדין האזורי לפני השופט כדן יחיד, בכפוף לאמור באותן פסקאות: (1) בהליך המנוי בתוספת השלישית; ואולם רשאי נשיא בית דין אזורי להורות, לפני תחילת הדיון בעניין מסוים, כי הדיון בו יתקיים בהרכב כאמור בסעיף קטן (א); (2) אם שופט של בית דין אזורי החליט על כך בהחלטה מנומקת, על פי בקשת אחד הצדדים, ולאחר שנתן לצדדים האחרים בהליך הזדמנות להשמיע את דבריהם בפניו; ואולם לא יחליט שופט של בית דין אזורי כאמור, בעניין תובענה לפי סעיף 24(א)(2) או (4)..." יסוד סעיף זה, כך יש להבין, בשילוב בין הנחת מקצועיותו של השופט שבראש ההרכב בבית הדין מזה, ושיקולי יעילות מזה. בית הדין הארצי, האמון על ניווט בתי הדין, על סדריהם ועל זכויות המתדיינים, שקל בנידון דידן את הטענה בדבר פגם בהליך, ולא מצא כי נפגעה זכות מזכויות העותר. נציגי הציבור לא התייצבו לדיון ההוכחות, ובית הדין קיים, בלית ברירה, את הדיון בהעדרם. יודגש, כי כעולה מהוראת סעיף 18 לחוק, החוק מאפשר קיום דיון במותב חסר ובלבד שהדבר ייעשה בהחלטה מנומקת: "בית-דין אזורי מוסמך לדון בהרכב של דן יחיד, על-פי סעיף 18(ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, ואין מדובר כאן בהרכב חסר סמכות מעיקרא. בית הדין האזורי יכול שיישב בהרכב דן יחיד, אם "הקובע את מותב בית הדין החליט כך בהחלטה מנומקת, על פי בקשת אחד הצדדים" (סעיף 18(ב)). על בית הדין להקפיד, שהקובע את המותב הוא זה שיחליט על ההרכב של דן יחיד ושהחלטתו תהיה מנומקת כדרישת החוק. על החלטה כזו להינתן לפני התחלת הדיון, ואין אחריה ולא כלום (ס' 18(ג)). אולם אם ההחלטה ניתנה לא על-ידי מי שקובע את המותב ואיננה מנומקת, אין מניעה לתקוף אותה; דבר זה לא נעשה במקרה דנן על-ידי העותר, אשר השלים בפועל עם ההחלטה, כפי שניתנה. יש להבחין בין חוסר סמכות מהותית, כאשר אין לערכאת השיפוט, שלפניה מובא עניין לדיון, כל סמכות על-פי החוק לטפל ולדון בו, לבין מקרה, שבו יש לערכאה השיפוטית סמכות התלויה בהסכמה או בהחלטה כלשהי. העדר סמכות מהסוג השני, להבדיל מחוסר סמכות מהותית, ניתן לריפוי, למשל, על-ידי ויתור מצד בעל הדין...ואכן נרפאה ההחלטה הפגומה על-ידי התנהגות העותר ובא-כוחו, כאמור (בג"צ 279/84 פלדי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לט(3), 103, 107 (1984, מפי השופטת שטרסברג-כהן) (הדגשה הוספה- א"ר)). עב"ל 1412/02 פורדה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם; 2002). בנדון דידן, הגם שראוי היה לעגן את הנסיבות שנוצרו בהחלטה בכתב, לא נפל פגם באפשרות של הצדדים להזדמנות הוגנת להציג גירסתם (רע"א 4198/10 איבגני נ' גבאי (לא פורסם; 2010)); נוסיף כי יש מקום שנשיאת בית הדין הארצי תשוב ותפנה תשומת לבם של השופטים בבתי הדין ככל הנחוץ להוראת הדין בה עסקינן. לבסוף, התקשינו להלום את טענת העותר, כי דיינו בכך שהקטטה נערכה בסמוך למקום העבודה ולזמן העבודה כי שניתן יהיה להכיר בפגיעה כתאונת עבודה. תמימי דעים אנו עם בתי הדין שפגיעה שנגרמה במהלך איסוף קרשים למדורת ל"ג בעומר, לאחר שלדברי העותר עזב את העבודה מוקדם בשל כאביו, אינה תאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו" של העותר. ז. אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה. ניתן היום, כ"א בסיון תשע"ג (30.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13036410_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il