פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 3636/24 ע"א 3643/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערים בע"א 3636/24: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני המערער בע"א 3643/24: פלוני נ ג ד המשיבה בע"א 3636/24: פלונית המשיבים בע"א 3643/24: 1. פלונית 2. פלוני ערעורים על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מ' לוי) בה"ט 54960-03-24 ובתמ"ש 56446-10-22 מיום 9.4.2024 ומיום 16.4.2024 בשם המערערים בע"א 3636/24 ובע"א 3643/24: עו"ד אחמד נזאל פסק דין לפניי שני ערעורים על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מ' לוי; להלן גם: המותב) – החלטה מיום 9.4.2024 בה"ט 54960-03-24, והחלטה מיום 16.4.2024 בתמ"ש 56446-10-22 – שבמסגרתן נקבע כי לא קיימת עילה לפסילת המותב מלדון בעניינם של המערערים. בשים לב לקשר הענייני בין הערעורים שבכותרת, מצאתי מקום לדון ולהכריע בהם במאוחד. המערער 5 בע"א 3636/24 הוא בנו של המערער 1 בע"א 3636/24 ובן זוגה לשעבר של המשיבה בע"א 3636/24 (להלן: המערער 5, האב והמשיבה, בהתאמה). באוקטובר 2022 הגיש האב תביעה נגד המערער 5 והמשיבה, שבמסגרתה ביקש להורות על פינוים מדירה שלטענתו מצויה בבעלותו (להלן: תביעת הפינוי והדירה, בהתאמה). בהמשך, ביוני 2023 הגישה המשיבה בקשה לצו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: חוק מניעת אלימות במשפחה) נגד האב, המערער 5 ואחד מאחיו, שהוא המערער 4 בע"א 3636/24 (להלן: הליך צו ההגנה הראשון והמערער 4, בהתאמה). ביום 18.6.2023 נתנה כב' השופטת ג' ספרא-ברנע צו שמורה לנתבעים בהליך זה, בין היתר, להחזיר חפצים שהוציאו מהדירה ולחדש את חיבורה לחשמל (להלן: הצו). עוד הורתה השופטת ספרא-ברנע על העברת ההליך לניהולה של כב' השופטת מ' לוי, אשר דנה בעניינם של הצדדים. ביום 27.6.2023 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן גם: הפקודה), שבה טענה כי הצו לא קוים במלואו. ביום 6.8.2023 נתן המותב פסק דין בהליך צו ההגנה הראשון, וכרך במסגרתו גם את ההכרעה בבקשת המשיבה לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: פסק הדין בהליך צו ההגנה הראשון). בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי הנתבעים בהליך נקטו בהטרדה מאיימת כלפי המשיבה והפרו את הוראות הצו, ובהמשך לכך הורה בית המשפט על חיובם של הנתבעים בסנקציות מכוח הוראות הפקודה. בעקבות זאת הגישו האב והמערערים 5-4 שני ערעורים על פסק הדין בהליך צו ההגנה הראשון: ערעור פלילי, אשר כוון כלפי הסנקציות שבהן חויבו מכוח הפקודה; וערעור משפחה, אשר עסק בקביעות שניתנו מכוח חוק מניעת אלימות במשפחה (להלן: הערעור הפלילי וערעור המשפחה, בהתאמה). ביום 4.12.2023 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את הערעור הפלילי, והורה על ביטול חלקי פסק הדין שניתנו מכוח פקודת בזיון בית המשפט ועל החזרת הסוגיה לבית המשפט לענייני משפחה. ערעור המשפחה נדחה ביום 11.12.2023. ביום 27.12.2023 הגישה המשיבה בקשה נוספת לחיוב הנתבעים בהליך צו ההגנה הראשון בסנקציות מכוח פקודת בזיון בית המשפט, וטענה כי נציג מטעמם אמנם העביר לה מפתח לדירה אך הדירה הושארה במצב שאינו ראוי למגורים. בהמשך לכך עדכנו הנתבעים בהליך צו ההגנה הראשון כי בוצעו תיקונים מסוימים בדירה. ביום 25.2.2024 הגיש האב, במסגרת תביעת הפינוי, בקשה למתן צו שיאסור על המשיבה להיכנס למרתף הבניין שבו מצויה הדירה (להלן: המרתף) – וטען, בין היתר, כי למשיבה אין זכויות בבניין שבו מצויה הדירה וכי "התעקשותה" להתגורר בדירה עד להכרעה בתביעת הפינוי "מהווה מעשה התגרות מתמשך" (סעיף 3 לבקשה מיום 25.2.2024). בהמשך יום 25.2.2024 קבע בית המשפט כי בשלב זה אין מקום להיעתר לבקשת המשיבה מכוח פקודת בזיון בית המשפט, וכי נושא המרתף לא נכלל בדיון שהתקיים בהליך צו ההגנה הראשון – אך מכל מקום דומה שהדירה ראויה למגורים גם ללא שימוש במרתף (להלן: ההחלטה מיום 25.2.2024). בהמשך קבע בית המשפט כי בקשת האב לצו מניעה מתייתרת נוכח ההחלטה מיום 25.2.2024. חרף זאת, האב הגיש בקשה נוספת למתן צו מניעה נגד המשיבה, והמותב דחה את בקשתו ביום 31.3.2024 (להלן: ההחלטה מיום 31.3.2024). בהחלטתו ציין בית המשפט כי אמירתו שלפיה המשיבה אינה זקוקה לקומת המרתף לשם מגורים, נכתבה בהקשר הספציפי של הדיון לפי הוראות פקודת בזיון בית המשפט "ואין הדבר מוביל בהכרח להכרעה חד משמעית בדבר היעדר זכאותה של המשיבה לזכויות במרתף" (סעיף 3 להחלטה מיום 31.3.2024). עוד צוין כי מעיון בבקשת האב עולה ש"ההתגרות הינה דווקא מצד התובעים [כך במקור – ע' פ'], אשר מסרבים להשלים עם החלטות בית המשפט וחוזרים שוב ושוב על משנתם לפיה אין [למשיבה – ע' פ'] כל זכויות בנכס" (שם, סעיף 4). בינתיים, ביום 24.3.2024 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הגנה נגד חמשת המערערים בע"א 3636/24 (להלן: הליך צו ההגנה השני והמערערים, בהתאמה). בהמשך אותו יום, בתום דיון שהתקיים במעמד צד אחד, נתן המותב צו שמורה למערערים, בין היתר, להימנע מלהיכנס למקום מגוריה של המשיבה, וכן הפנה את הצדדים להיעזר בגורם מגשר (להלן: ההחלטה מיום 24.3.2024). בהמשך הודיעו גורמי הרווחה כי המערערים לא התייצבו לפגישה שנקבעה ביחידת הסיוע – וביום 2.4.2024 הורה המותב על חיוב כל אחד מהמערערים בהוצאות בסך 300 ש"ח לטובת אוצר המדינה, וקבע כי ככל שהאחרונים לא ייצרו קשר עם יחידת הסיוע תוך 7 ימים, תימחק תשובתם לבקשת המשיבה למתן צו הגנה (להלן: ההחלטה מיום 2.4.2024). בהמשך יום 2.4.2024 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב בהליך צו ההגנה השני (להלן: בקשת הפסלות). המערערים טענו, בעיקרם של דברים, כי המותב גיבש בעניינם דעה שלילית שעליה ניתן ללמוד מהחלטות שנתן בהליכים שבין הצדדים. בתוך כך הפנו המערערים להחלטה מיום 31.3.2024, אשר מלמדת לשיטתם כי המותב מתיר למשיבה להתנהל באופן פסול וכי הוא סבור שטענת האב בדבר היעדר זכויותיה של המשיבה בדירה עולה כדי התגרות. מכאן, כך נטען, שהמותב הביע דעה נחרצת שלפיה אין ממש באחת הטענות שעומדות במוקד תביעת הפינוי. עוד נטען כי ההחלטה מיום 31.3.2024 אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות שנתן המותב. בנוסף נטען כי המשיבה הצהירה במסגרת ערעור המשפחה כי היא מוכנה להסתפק בקבלת המפתחות לדירה, וכי חרף זאת "רמזה" כב' השופטת מ' לוי כי המערערים נדרשים להחזיר חפצים שונים לדירה – וזאת, כך נטען, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין בערעור המשפחה (סעיף 3 לבקשת הפסלות). בנוסף לכך הלינו המערערים, בין היתר, על החלטה שבה נדחתה בקשת האב למחיקת המערער 5 מתביעת הפינוי, על קביעות מפסק הדין בהליך צו ההגנה הראשון, על ההחלטה מיום 24.3.2024 וכן על ההחלטה מיום 2.4.2024 – אשר לשיטת המערערים ניתנה שלא בסמכות. לצד זאת נטען כי המותב נמנע שלא כדין מלקבוע דיון במעמד הצדדים בהליך צו ההגנה השני וכי הוא אינו מנהל את תביעת הפינוי במהירות הראויה, באופן שמוביל לפגיעה בזכויותיו של האב. למחרת, ביום 3.4.2024, הגיש האב בקשת פסלות נוספת במסגרת תביעת הפינוי ובה טענות דומות. ביום 9.4.2024 דחה המותב את בקשת הפסלות בהליך צו ההגנה השני (להלן: החלטת הפסלות). המותב ציין כי מעיון בהחלטות בעניינם של הצדדים עולה כי המערערים "הם אלו אשר עושים דין לעצמם, מסרבים להשלים עם החלטות בית המשפט, עותרים לפינוי המשיבה מדירת המחלוקת בכל מחיר, עוד לפני מתן ההכרעה [בתביעת הפינוי – ע' פ'] ואף לפני בירורה, תוך שהם נוטלים את החוק לידיהם ונוקטים במעשים פסולים" (סעיף 3 להחלטת הפסלות). המותב הדגיש כי דעתו לא ננעלה וכי טרם גיבש עמדה בעניינם של מי מהצדדים, אך כי הוא פועל לשמירה על זכויות הצדדים לכל אורך ניהול ההליכים. בהמשך החלטתו הוסיף המותב כי "אי מתן יד להתנהגות ביריונית מצד [המערערים – ע' פ'], אינו מצביע כלל ועיקר על כך שדעתו של בית המשפט ננעלה או על משוא פנים חלילה" (שם, סעיף 44). לשלמות התמונה יצוין כי בהחלטה שניתנה בתביעת הפינוי ביום 16.4.2024 הבהיר המותב כי החלטת הפסלות התייחסה לכל ההליכים שבין הצדדים. מכאן הערעורים שלפניי, אשר מכוונים נגד החלטת הפסלות וההחלטה מיום 16.4.2024. המערערים חוזרים, בעיקרם של דברים, על הטענות שהועלו בבקשת הפסלות, ולטענתם החלטת הפסלות אף מחזקת את ההצדקה לפסילת המותב, שכן החלטה זו כוללת קביעות עובדתיות שגויות לגביהם ומתייגת אותם כבריונים וכפורעי חוק. בפרט מודגש כי המערערים 3-2 לא היו צד להליכים שקדמו להליך צו ההגנה השני, כך שלא יוחסה להם בעבר התנהלות פסולה, וחרף זאת בחר המותב לתאר גם אותם באופן שלילי בהחלטת הפסלות. המערערים מוסיפים כי המותב התעלם מהתנהלותה הפסולה של המשיבה ואף פעל למתן גושפנקה להתנהלות זו, בפרט באמצעות מתן ההחלטה מיום 24.3.2024 וההימנעות מלקבוע דיון במעמד הצדדים לאחר מכן. עוד נטען כי יש טעם לפגם בכך שהמותב לקח בחשבון את התנהלותו של האב טרם מתן פסק הדין בערעור המשפחה, וכי על המותב להתעלם מאירועים ישנים אלו "לאור הדף החדש שפתח" האב (סעיף 2 לערעור בע"א 3636/24). לבסוף עומדים המערערים על טענתם כי ההחלטה מיום 31.3.2024 מעידה כי המותב סבור שתביעת הפינוי שהגיש האב היא חסרת בסיס. לאחר שעיינתי בערעורים שבכותרת על נספחיהם, באתי לכלל מסקנה כי דינם להידחות. בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לפסילת שופט מלשבת לדין הוא קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא שוכנעתי כי נסיבות שכאלו מתקיימות בענייננו. בעבר נפסק לא אחת כי הפעילות השיפוטית תקים עילת פסלות רק במקרים חריגים ונדירים, וכי השגות על החלטות שניתנות בהליך לא תקמנה כשלעצמן עילת פסלות, גם כשמדובר ברצף של החלטות שבעל דין אינו מסכים עמן (ראו למשל: ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 (31.12.2023)). טענות המערערים בנוגע להחלטות שניתנו בעניינם אינן מצדיקות סטייה מן הכלל האמור, וההשגות הערעוריות שפירטו על קביעותיו של המותב ועל הבסיס המשפטי שמאחוריהן אינן מעידות על חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליכים שבין הצדדים (השוו: ע"א 2071/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (16.6.2024)). הוא הדין בנוגע לטענות בעניין הקצב שבו מנהל המותב את ההליכים שלפניו ובדבר אי-קביעת דיון בהליך צו ההגנה השני (ראו והשוו: ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (18.1.2024); ע"א 3163/22 פלונית נ' מורג, פסקה 11 (20.7.2022)), כמו גם בנוגע לטענה כי המותב פועל בניגוד לקביעות שנפסקו בערעור המשפחה. הביקורת שהביע המותב על התנהלותם של המערערים אף היא אינה מקימה עילת פסלות בנסיבות העניין. בעבר נפסק כי הבעת ביקורת על בעל דין לא תקים בהכרח עילת פסלות, וכי יש לבחון בכל מקרה לגופו אם התבטאויות המותב מלמדות על נעילת דעתו בכל הנוגע לסוגיות שעומדות להכרעתו (ע"א 1142/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (5.6.2024); ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 14 (7.3.2023)). כאמור, בענייננו הביע המותב ביקורת על התנהלותם של המערערים או חלקם בכל הנוגע לקיום החלטות שיפוטיות ולהתנהגותם כלפי המשיבה. אף שאכן מדובר בביקורת חריפה שייתכן כי ניתן היה לנסחה באופן מתון יותר, לא שוכנעתי כי אמירות אלו מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. כמפורט לעיל, מדובר באמירות שממוקדות בהתנהלותם של המערערים בעבר, ואשר נסמכו על התשתית הראייתית שעמדה לפני המותב בעת הרלוונטית – ובפרט על האמור בבקשת המשיבה למתן צו ההגנה השני ועל ההתרחשויות בדיון שלאחריו ניתנה ההחלטה מיום 24.3.2024. טענת המערערים כי אמירות המותב אינן מבוססות די הצורך – בפרט בכל הנוגע למערערים 3-2 – הן טענות ערעוריות שהליך פסלות אינו המקום המתאים לבירורן. בנסיבות העניין, איני סבור כי אמירותיו של המותב מעידות על נעילת דעתו בנוגע למי מהמערערים או לטענותיהם, או על כך שלא יוכל לשנות ממסקנותיו על רקע ראיות וטענות חדשות שיובאו לפניו (השוו: ע"א 4841/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (24.8.2022)). למען הסדר הטוב אציין כי אף שחלק מהתיאורים בהחלטת הפסלות אכן אינם מבחינים במפורש בין הצדדים להליך צו ההגנה הראשון (האב והמערערים 5-4) לבין הצדדים להליך צו ההגנה השני (שכולל גם את המערערים 3-2), בפתח תיאור ההתרחשויות בהליך צו ההגנה הראשון הבהיר המותב כי אותו הליך הופנה כלפי "המבקשים ([המערער 5, האב והמערער 4 – ע' פ'] – בן זוגה לשעבר [של המשיבה – ע' פ'], אביו ואחיו)" (פסקה 5 להחלטת הפסלות). העובדה שהמותב התייחס להתנהלותו של האב בעבר, אף היא אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצדו. בפסיקה הובהר כי אין מניעה לכך שמותב ידון במספר הליכים בעניינם של אותם הצדדים, אף כאשר ההליכים קשורים זה לזה בקשר ענייני, וכי הדבר נכון בפרט בהליכים שמתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, שלגביהם מתקיים הכלל "משפחה אחת – שופט אחד" (ע"א 6702/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (5.11.2020)). עוד נפסק כי "העובדה שלמותב קיים זיכרון עובדתי כלשהו בעל רלוונטיות לנסיבות ההליך הנדון, אף היא אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו" (ע"א 8872/20 סקטור 55 סחר וקמעונאות בע"מ נ' אינסל, פסקה 7 (1.2.2021)). בנסיבות העניין, איני סבור כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב עקב ההתייחסות להתנהלותו של האב באירועים שהובילו להגשת הבקשה למתן צו ההגנה השני. באשר להחלטה מיום 31.3.2024, אציין כי אין בידי לקבל את פרשנות המערערים לדבריו של המותב. כאמור, בהחלטה זו ציין המותב, בהמשך לטענת האב בדבר "התגרות" מצד המשיבה, כי ה"התגרות" מגיעה דווקא מצד הנתבעים בהליך צו ההגנה הראשון, אשר אינם משלימים עם החלטות בית המשפט "וחוזרים שוב ושוב על משנתם לפיה אין [למשיבה – ע' פ'] כל זכויות בנכס" (סעיף 4 להחלטה מיום 31.3.2024). מדובר בביקורת על התנהלותם הדיונית של הנתבעים בהליך צו ההגנה הראשון, ואין באמירה זו כדי להעיד על גיבוש עמדה כלשהי, לא כל שכן עמדה נחרצת, לגופה של הטענה כי המשיבה אינה מחזיקה בזכויות בדירה. כאמור לעיל, במסגרת החלטת הפסלות הדגיש המותב כי דעתו לא ננעלה וכי טרם גיבש עמדה בעניינם של הצדדים – וחזקה כי ינהל את ההליכים שלפניו בהתאם. שני הערעורים שבכותרת נדחים אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ד (‏30.6.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24036360_M01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1