ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים נ. מדינת ישראל -

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3636/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותרת: ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים, ש.ר נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל – המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה 2. היועצת המשפטית לממשלה 3. יהודה בוזגלו 4. ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ 5. עו"ד יניב שגב עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד חמדה אבשלום; עו"ד ארתור-אריאל פלדשטיין בשם המשיבות 1 ו-2: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופטת ע' ברון: במוקד העתירה שלפנינו ניצבים כספים שחולטו במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד המשיבים 3 ו-4, מר יהודה בוזגלו וחברת ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (להלן: בוזגלו ו-ביבי כבישים או החברה, בהתאמה, ויחד: המשיבים); כאשר לעמדת העותרת, שותפות רשומה ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים (להלן: השותפות), ההחלטה שלא לשחרר כספים מסוימים מקופת החילוט שלעמדתה שייכים לה, מגלמת מדיניות מפלה מצד המשיבות 1 ו-2, המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה והיועצת המשפטית לממשלה (להלן: הפרקליטות, ויחד: המשיבות). רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית השותפות מפעילה משרד עורכי דין והיא עוסקת במתן שירותים משפטיים. במסגרת פעילותה, השותפות העניקה שירותים משפטיים בתביעה מטעם המשיבים נגד חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: רכבת ישראל). התביעה נדונה תחילה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א (מחוזי ת"א) 23120-01-10 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (3.9.2018)), ובהמשך השותפות ייצגה את המשיבים בהליכי הערעור ובבקשה לדיון נוסף שנדונו בבית משפט זה (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019); דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (19.4.2020), לשם הנוחות שלושת ההליכים לעיל יכונו יחד: ההליך האזרחי). ההליך האזרחי בא לכדי סיום בהחלטת הנשיאה א' חיות לדחות בקשה לדיון נוסף, כך שבסופו נפסק לטובת ביבי כבישים סכום של 8,030,227 ש"ח בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה ומס ערך מוסף. כפי שעולה מהעתירה, בהקשר לייצוג המשיבים בהליך האזרחי נחתם בין המשיבים ובין השותפות הסכם שכר טרחה, שבמסגרתו הוסכם בין היתר כי השותפות תזכה לשכר טרחה בשיעור של 20% מתוך הסכום שיתקבל בהליך האזרחי. למען שלמות התמונה יצוין כי השותפות ערכה הסכם עם עורך דין נוסף שלפיו אותו עורך דין יזכה בשליש מהסכום שיועבר לשותפות בגין שכר הטרחה. במקביל ובמנותק מההליך האזרחי, הפרקליטות הגישה ביום 10.2.2019 כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נגד המשיבים (ת"פ 20502-02-19) בגין עבירות של מתן שוחד לפי סעיף 291 ובצירוף סעיף 293(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: ההליך הפלילי העיקרי ו-חוק העונשין, בהתאמה). כתב האישום מייחס למשיבים גם עבירות של מרמה בכוונה להתחמק ממס לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, וכן עבירות של הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון). על פי הנטען בכתב האישום, בתמורה לשוחד שנתנו המשיבים, בוזגלו קיבל באמצעות החברה כספים בסך כולל של כ-230 מיליון ש"ח בגין פרויקט תשתיות; ומשכך נטען שהמשיבים קיבלו והחזיקו ברכוש אסור בשווי זהה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה הפרקליטות בקשה לצווים זמניים לתפיסת רכוש של המשיבים מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (צ"א 20546-02-19, להלן: הליך התפיסה הזמנית). בסמוך לכך ולאחר שהתברר לפרקליטות שנפסקו בפסק דינו של בית בית המשפט המחוזי בהליך האזרחי כספים לזכות ביבי כבישים, הגישה הפרקליטות בקשת חילוט משלימה שבגדרה התבקש צו זמני למניעת פעולות בכספים שנפסקו לטובת החברה או שייפסקו לטובתה בגדרי הליך הערעור. בהמשך לכך, ביום 12.3.2019 ובהסכמת המשיבים נעתר בית המשפט המחוזי (השופט ח' טרסי) לבקשה הפרקליטות והעניק צו תפיסה זמני ביחס לרכוש שפורט בבקשה עד לתום ההליך הפלילי העיקרי. במהלך חודש נובמבר 2019 השותפות פנתה לרכבת ישראל בדרישה לתשלום הכספים שנפסקו לטובת החברה בהליך האזרחי, אולם האחרונה סירבה לדרישת התשלום תוך שהפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר צו התפיסה הזמני. על רקע זה, השותפות הגישה בהליך התפיסה הזמנית בקשה לשחרור סך של 2,463,494 ש"ח מתוך הכספים שנפסקו לטובת ביבי כבישים. בית המשפט המחוזי (השופט ע' דרויאן-גמליאל) דחה את בקשת השותפות ביום 16.7.2020, וזו הגישה בנדון ערעור לבית משפט זה (ע"א 6180/20 ד"ר משה וינברג ושות' נ' מדינת ישראל, להלן: ערעור התפיסה הזמנית). פסק הדין בערעור התפיסה הזמנית ניתן ביום 13.6.2021, במסגרתו נקבע כי אין לשותפות זכויות קנייניות או מעין קנייניות בכספי ההליך האזרחי, שכן בשלב זה מוקנית לה אך זכות אובליגטוריות מכוח הסכם שכר הטרחה. עם זאת, בשים לב לשיקול הדעת המוקנה לבית משפט בבואו לבחון בקשה מאת צד שלישי להליך הפלילי הפונה לצמצום צו תפיסה באופן שלא יפגע בעניינו, ובהינתן שלא נבחנו חלופות לתפיסת הכספים, נקבע בדעת רוב שההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיורה על שחרור חלק מהכספים התפוסים באופן שיאפשר תשלום חלק משכר השותפות, כפי שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי. במקביל לדיון בערעור התפיסה הזמנית הופנו המשיבים והפרקליטות להליך גישור במסגרת ההליך הפלילי העיקרי, שבסופו הצדדים הגיעו להסכמות שעוגנו בהסדר טיעון; בהתאם, ביום 31.5.2021 המשיבים הודו והורשעו במיוחס להם במסגרת כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי. הסדר הטיעון כלל בין היתר הסכמות מצד הצדדים בכל הנוגע לחילוט הרכוש התפוס, כך שהוסכם כי סכום של כ-9.8 מיליון ש"ח יועבר לאוצר המדינה ויחולט. עם זאת, הסדר הטיעון כלל הסתייגות שלפיה סך של 2.5 מיליון ש"ח מתוך הכספים התפוסים נושא ערעור התפיסה הזמנית יוחזקו בידי המדינה עד לפסיקת בית המשפט העליון בערעור על התפיסה הזמנית. כך שאם ערעור התפיסה הזמנית יתקבל ובית המשפט יורה על תשלום כספים לשותפות או לחלופין יורה על העברת ההכרעה בנדון לבית המשפט המחוזי, הכספים שישולמו לשותפות יהיו מתוך כספים אלה. עוד הוסכם כי סך של 1.5 מיליון ש"ח שנתפסו בחשבון הבנק של בוזגלו יועבר בנאמנות לבא-כוח המשיבים, עו"ד יניב שגב, הוא המשיב 5 לעתירה זו (להלן: עו"ד שגב). הוסכם כי עו"ד שגב יחזיק בכספים בנאמנות עד למתן גזר דין בהליך הפלילי העיקרי, שאז תפקע הנאמנות והכספים ישוחררו לבוזגלו. כאמור, עוד באותו היום, 31.5.2021, בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיבים על פי הודאתם והורה בהתאם להסכמות שגובשו בין הצדדים על העברת סך של 1.5 מיליון ש"ח לעו"ד שגב על מנת שיחזיקם בנאמנות. בהמשך לכך עו"ד שגב פנה לפרקליטות ביום 10.6.2021 בבקשה להעביר לידיו את הסכום שהוסכם, כאשר לבקשה זו צורפה הוראה חתומה מצד בוזגלו, ובחלוף מספר ימים הכספים הועברו לעו"ד שגב. על רקע פסק הדין בערעור התפיסה הזמנית, ביום 14.6.2021 בית המשפט של הליך התפיסה הזמנית הורה לצדדים להגיש הודעה משותפת בדבר הסכמות או היעדרן ביחס לכספים. למחרת הודיעה הפרקליטות בהודעה מצידה כי בינתיים במסגרת ההליך הפלילי העיקרי הגיעו הפרקליטות והמשיבים להסדר טיעון וכי האחרונים הורשעו על פי הודאתם; ועוד ציינה הפרקליטות כי הסדר הטיעון כלל הסכמות גם ביחס לכספים התפוסים. לפיכך, הפרקליטות טענה כי ככל שיש לשותפות טענות כלשהן בנושא, עליהן להתברר בגדר ההליך הפלילי העיקרי כחלק מהדיון בצו החילוט הסופי. כעבור מספר ימים, ביום 23.6.2021, השותפות הגישה בהליך התפיסה הזמנית בקשה לשחרור שכר טרחתה. אולם כפי שעולה מהעתירה, בסמוך לכך נערכה שיחה בינה ובין הפרקליטות, במהלכה האחרונה מסרה לשותפות כי היה עליה להגיש את הבקשה בהליך הפלילי העיקרי. כפועל יוצא מהשיחה, השותפות הגישה הודעה מתאימה לבית המשפט של הליך התפיסה הזמנית ומחקה את בקשתה לשחרור הכספים. ביום 28.6.2021 הגישה השותפות במסגרת ההליך הפלילי העיקרי בקשה לשחרור שכר הטרחה ובמקביל באותו היום הגישה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה לשכר טרחה נגד המשיבים (ת"א 62661-06-21, להלן: תביעת שכר הטרחה). לדברי השותפות, מספר ימים לאחר מכן בוזגלו פנה אליה טלפונית ושוחח עמה בין היתר על תביעת שכר הטרחה. כפי שעולה מהעתירה, במהלך השיחה נמסר לשותפות כי הכספים המוזכרים בהסדר הטיעון (סך של 1.5 מיליון ש"ח) לא יועברו לידי בוזגלו, אלא יישארו בידי עו"ד שגב ויהוו את תשלום שכר טרחתו בגין ייצוג המשיבים בהליך הפלילי. בעקבות שיחה זו פנתה השותפות לפרקליטות וזו מסרה לה כי הסדר הטיעון מורה מפורשות כי הכספים יועברו לידי בוזגלו ולא לידי עו"ד שגב כך שלא נפל פגם בהתנהלות הפרקליטות בנדון. בשל תשובת הפרקליטות פנתה השותפות ביום 6.7.2021 במכתב ליועץ המשפטי לממשלה דאז, במסגרתו טענה שהתנהלות הפרקליטות מבטאת העדפה פסולה והפליה אסורה בין עורכי דין בהתייחס לשכר טרחתם. למחרת, בעקבות הדברים שנמסרו לשותפות במהלך השיחה עם בוזגלו, השותפות הגישה בקשה להוספת טיעון לבקשתה לשחרור הכספים. כעבור כחמישה חודשים ניתן לשותפות מענה לפנייתה ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, במסגרתו נדחו טענותיה בדבר הפליה בין עורכי דין. במענה שנמסר לשותפות הודגש כי משעה שהיקף הכספים שיחולטו הוסכם בין המשיבים ובין הפרקליטות בהסדר הטיעון, ובשים לב לכך שהוסכם על שחרור יתרת כספים מסוימת לבוזגלו, אזי המדינה נדרשת לשחרר את אותם כספים ולהעבירם בהתאם להנחיית בוזגלו, לו שייכים הכספים. ביני לביני ביום 28.4.2022 דחה בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך הפלילי העיקרי (השופטת ד' מרשק מרום) את בקשת השותפות לשחרור הכספים (להלן: ההחלטה בעניין החילוט). בית המשפט עמד על התרומה של השותפות להיווצרות זכותה של ביבי כבישים לכספים לנוכח ההליך האזרחי; ואולם בשים לב לדברים שנקבעו בערעור התפיסה הזמנית, שלפיהם אין מקום להבחין בין חובותיו של נאשם או נידון כלפי עורך דינו ובין חובותיו כלפי נושים אחרים, נקבע שחרף הפגיעה הקשה המוסבת לשותפות בעקבות חילוט הכספים, לא מדובר בטעם מיוחד המצדיק את מניעת החילוט. על רקע השתלשלות האירועים המפורטת לעיל הגישה השותפות את העתירה שלפנינו ביום 31.5.2022. לטענתה, שחרור הכספים לעו"ד שגב יצר העדפה פסולה של עורכי דין מייצגים ביחס לתשלום המגיע להם בעקבות עבודתם המשפטית, כך שהתנהלות המשיבות בנדון מהווה העדפה והפליה אסורה. השותפות מפרטת כי מדיניות הפרקליטות יוצרת מציאות מעוותת שבה עורך הדין המייצג בהליך מסוים אינו זכאי לשכר עבור עבודתו, בעוד עורך הדין המייצג בהליך אחר מקבל את שכר טרחתו בחסות הפרקליטות. כמו כן, השותפות סבורה שהתנהלות המשיבות פוגעת בערך השוויון ואינה עולה בקנה אחד עם כללי המינהל התקין. השותפות מוסיפה בהקשר זה כי באמצעות שחרור כספי שכר הטרחה של עו"ד שגב, התנהלות הפרקליטות מבטאת "קניית הסדר טיעון". השותפות מוסיפה וטוענת כי במסגרת הסדר הטיעון המשיבים עשו שימוש ברוחב לב בכספים שאינם שלהם, מתוך מטרה "לקנות" לעצמם כתב אישום מצומצם, ובתמורה קופת המדינה התעשרה במיליוני שקלים שהם למעשה כספים שאינם שייכים למשיבים והם פרי עבודתה של השותפות. בתוך כך השותפות מדגישה כי היא הנפגעת העיקרית מהתנהלות המשיבות, שכן נמנעת ממנה האפשרות לקבל שכר עבור עבודה רבה ומאומצת שאותה השקיעה במשך כ-10 שנים; וכי אלמלא עבודה זו ממילא לא היו מתקבלים הכספים בהליך האזרחי ולא היה ניתן לחלט כספים במסגרת ההליך הפלילי. השותפות מוסיפה כי מכתב טענות שהוגש מטעם עו"ד שגב בתביעת שכר הטרחה עולה כי עו"ד שגב מעולם לא החזיק בסך של 1.5 מיליון ש"ח בנאמנות, וכי מנגנון הנאמנות שנקבע בהסדר הטיעון מעולם לא יצא אל הפועל. מעבר לכך, השותפות מציינת בעתירתה כי היא מתכוונת להגיש ערעור לבית משפט זה על ההחלטה בעניין החילוט. התבקשו תגובות מאת המשיבים 5-1, אולם אך המשיבות הגישו תגובה מצידן. בפתח תגובתן המשיבות טוענות כי יש להורות על דחיית העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערעור לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים על ההחלטה בעניין החילוט. נוסף על כך, המשיבות סבורות כי טענות השותפות הן טענות ערעוריות ועל כן האכסניה הדיונית המתאימה לבירורן היא במסגרת הליך ערעור מתאים. בהקשר זה המשיבות מוסיפות כי מאז שהוגשה העתירה, השותפות אף פעלה למימוש הסעד החלופי והגישה ערעור מטעמה (ע"א 4350/22, להלן: ערעור החילוט). בהמשך לכך המשיבות טוענות שאין מקום ששתי ערכאות שיפוטיות ידונו באותם נושאים בשני הליכים משפטיים במקביל. לדבריהן, השותפות מבקשת למעשה כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ידון כערכאה ראשונה בטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך הפלילי העיקרי. זאת מבלי שהשותפות הטעימה מדוע יש לדון כעת בטענותיה במסגרת עתירה נפרדת, חלף הכרעה בנדון בערעור החילוט התלוי ועומד. לגופם של דברים, המשיבות גורסות כי יש להורות על דחיית העתירה מחמת היעדר עילה להתערבות שיפוטית. לשיטתן, השותפות לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי להוכחת קיומה של פגיעה בזכות לשוויון, לא כל שכן פגיעה שבכוחה להצדיק התערבות שיפוטית בנדון. בתוך כך המשיבות מדגישות כי הטענה שלפיה הפרקליטות הסכימה ששכר הטרחה ישולם לעו"ד שגב ולא לשותפות היא טענה עובדתית שגויה הנעדרת אחיזה. לדבריהן, בהסדר הטיעון הפרקליטות הסכימה לשחרור סך של 1.5 מיליון ש"ח לטובת בוזגלו באמצעות העברת הכספים בנאמנות לעו"ד שגב עד למתן גזר הדין בהליך הפלילי העיקרי, ולכך שהכספים ישוחררו לבוזגלו לאחר מועד זה. מעבר לכך, המשיבות מציינות כי גם לוּ הסדר הטיעון היה כולל סעיף שלפיו הכספים שישוחררו יועברו ישירות כשכר טרחה לעו"ד שגב או לכל מי שבוזגלו חפץ בכך בכפוף לדין, אזי גם במקרה זה לא היה מקום לבוא בטרוניה עם הפרקליטות, שכן מדובר בכספים המשוחררים לטובת בוזגלו והשימוש בהם נתון לשיקול דעתו הבלעדי (בכפוף לחוק ולהכרעות השיפוטיות בעניינו). לנוכח תגובת המשיבות, השותפות התבקשה להשיב אם היא עודנה עומדת על עתירתה. בתשובה שהוגשה מטעמה הודיעה השותפות כי הוא עומדת על העתירה. לעמדתה המשיבות מנסות ליצור מצג כאילו היא מבקשת לקיים דיון באותו עניין בשני הליכים שונים, ולא היא. בעניין זה השותפות מדגישה כי הסעד שהתבקש בעתירה דנן לא נתבקש במסגרת הליך אחר. לדבריה, הטענות המועלות בעתירה מופנות כלפי התנהלותה הפסולה והמפלה של המשיבות, ואילו הטענות בערעור החילוט מופנות כלפי מסקנות שיפוטיות שגויות שנפלו בהחלטת החילוט. בהקשר זה, השותפות טוענת שבכל הנוגע להתנהלותן המפלה של המשיבות בנוגע לעריכת הסדר הטיעון בהליך הפלילי העיקרי, אין בנמצא סעד חלופי. לביסוס טענתה השותפות מפנה לדברים שנאמרו מפי באת-כוח הפרקליטות במסגרת דיון בהליך הפלילי העיקרי מיום 15.2.2022, שם השיבה באת-כוח הפרקליטות בתגובה לטענות שהועלו מצד השותפות ביחס להסדר הטיעון כי "המבקשת [השותפות-ע'ב'] כאן טוענת כנגד הסדר הטיעון והמקום לטעון זאת הוא בג"צ"; ולטענת השותפות ברוח דברים אלה היא פעלה במסגרת העתירה דנן. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבות ובתשובת השותפות, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ואבאר. בראש ובראשונה ראוי לציין כי הסעד המבוקש בעתירה לא נוסח בצורה בהירה דיה, והדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בתשובת השותפות לתגובת המשיבות לעתירה; שם השותפות מציינת לראשונה באופן מפורש כי טענותיה מכוונות נגד הסדר הטיעון שנערך עם המשיבים בהליך הפלילי העיקרי. זאת בעוד הסעד המבוקש בעתירה נוסח באופן כללי, כך שלכתחילה נתבקשנו להורות למשיבות ליתן טעם "מדוע נקטו במדיניות של העדפה פסולה ואפליה אסורה בין עורכי דין מייצגים בהתייחס לשכר טרחתם, זאת בניגוד מובהק לכללי הצדק הטבעי, ובכלל זה זניחת כל שיקולי הצדק, השוויון, הערכים והנורמות הראויות והבסיסיות, המצדיקים את התערבותו של בית המשפט הנכבד" (ההדגשה במקור-ע'ב'). לא נמצא בכתב העתירה טענות, לא כל שכן טענות ישירות, כלפי הסדר הטיעון שנערך בין המשיבות למשיבים; וממילא יבואר כי ככל שעתירת השותפות אכן מכוונת כנגדו, הרי שזו לוקה בשיהוי וכבר מטעם זה יש להורות על דחייתה על הסף. העתירה הוגשה לבית משפט זה לאחר שחלפה כשנה ממועד אישורו של הסדר הטיעון, ולאחר שחלפה כחצי שנה מהמועד שבו נמסרה לשותפות תשובת הפרקליטות ביחס לטענותיה בדבר העדפה פסולה. כמו כן, העתירה הוגשה בסמוך לאחר מתן גזר דינם של המשיבים, שניתן על יסוד הסדר הטיעון (עוד יצוין בהקשר זה כי לאחרונה, במהלך חודש יולי 2022, בוזגלו החל לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בגזר הדין). במצב זה, אפילו אם היה מקום להתערב בהסדר הטיעון לגופו – ואינני נדרשת לסוגיה זו – על פניו קיים קושי רב בפתיחה מחדש של ההליך הפלילי העיקרי, בין היתר בשל הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבים (בג"ץ 5129/21 סטל נ' משטרת ישראל מפלג תביעות תל אביב, פסקה 8 (10.10.2021); בג"ץ 3237/21 אלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.5.2021)). הלכה למעשה בליבה של העתירה ניצבת מחלוקת בדבר זכותה של השותפות לקבל כספים שחולטו במסגרת ההליך הפלילי, כאשר בקשת השותפות לשחרורם נדחתה בהחלטה בעניין החילוט. ואולם הערכאה דנן אינה האכסניה המתאימה לבירור מחלוקת זו, ובדין טענו המשיבות כי יש להורות על דחיית העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. ואמנם, לאחר הגשת העתירה התברר כי השותפות אכן פעלה למימושו של אותו סעד חלופי, בהגישה את ערעור החילוט לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. יוער כי הסעד שהתבקש במסגרת ערעור החילוט חופף במהותו לסעד שביסוד העתירה – שחרור הכספים שלכאורה מגיעים לשותפות והעברתם אליה לנוכח הסכם שכר הטרחה שבינה ובין המשיבים; ודומה כי ההיבטים הדומיננטיים של המחלוקת המובאת בעתירה הם כספיים במהותם, וגם מטעם זה אין מקום להידרש לטענות השותפות במסגרת העתירה דנן ומקומן להתברר לפני הערכאה המוסמכת (השווּ: בג"ץ 527/22 נוימן נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 5 (29.5.2022); בג"ץ 7086/20 שובל נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (24.2.2021)). ממילא אין מקום ששתי ערכאות שיפוטיות – בענייננו בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לצד בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים – ידונו באותו בעניין ובאותן הטענות במסגרת הליכים נפרדים (בג"ץ 1492/20 איגוד הכדוריד בישראל נ' מועצה להסדר הימורים בספורט, פסקה 9 (5.7.2020)). לא נעלמה מעיניי העובדה שהשותפות מעלה טענות שונות בדבר אי אלו פגמים מינהליים שהובילו לכך שבסופו של דבר שוחררו כ-1.5 מיליון ש"ח מכספי החילוט לעו"ד שגב. אולם בדומה לטענות מסוג אכיפה בררנית, דרך המלך להעלאת טענות ממין זה היא במסגרת ההליך הפלילי גופו. קביעה זו נסמכת על מספר טעמים – ראשית, הימנעות מפיצול הדיון, פיצול כזה אינו רצוי משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים והוא אף עשוי להוביל במקרים מסוימים להחלטות סותרות. שנית, טענות בדבר פגמים שנפלו בשיקול דעתה של הפרקליטות כרוכות מטבע הדברים במחלוקת עובדתיות שמקומן להתברר בהליך הפלילי ולא במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. שלישית, במקרה שנפלו פגמים מינהליים במדיניות הפרקליטות בנדון, בידי הערכאה הדנה בהליך הפלילי ישנם הכלים המתאימים לבירור פגמים אלה (השווּ: דנ"פ 5387/20 רותם נ' מדינת ישראל, פסקאות 64-58 לחוות דעתו (במיעוט אך לא בעניין זה) של השופט ע' פוגלמן (15.12.2021); בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, פסקה 5 (6.2.2006)). בהקשר זה יצוין כי עיון בבקשת השותפות בבית המשפט המחוזי לשחרור הכספים, מלמד כי היא הייתה ערה לכך שעליה להעלות את טענותיה בנדון במסגרת ההליך הפלילי. שכן לאחר שהתגלה לשותפות כי סך של 1.5 מיליון ש"ח הועבר לעו"ד שגב עבור ייצוג המשיבים בהליך הפלילי, השותפות הגישה בקשה להשלמת טיעון, במסגרתה טענה בין היתר כי התנהלות הפרקליטות "הינה לא אחרת מאשר פעולת עורמה וניסיון להכשיר פעולה פסולה של קניית הסדר טיעון (ממש כך!), על-ידי שחרור סך של 1.5 מיליון ₪ ותשלומו לב"כ המשיבים 3-2 [המשיבים-ע'ב'], עו"ד יניב שגב, כשכר טרחתו, לצורך הגשמת מטרתה שלה... מדובר בהעדפה פסולה ובאפליה אסורה בין עורכי דין" (ההדגשה במקור-ע'ב'); (כן ראו התייחסות לדברים אלה בסעיף 6.3 לכתב הערעור מטעם השותפות בערעור החילוט). וכעת, ככל שבפי השותפות השגות על ההחלטה בעניין החילוט, מקומן של טענות אלה להתברר בגדר ערעור החילוט; ואין באמור כדי להביע עמדה בנוגע לטענות הצדדים לגופן. סופו של דבר, העתירה נדחית על הסף. השותפות תישא בהוצאות המשיבות בסך 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז באלול התשפ"ב (‏13.9.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22036360_G06.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1