איתן שרעבי נ. חב' עזרה ובצרון חב' לשיכון בע''מ

פסק-דין בתיק בג"ץ 3636/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3636/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותר: איתן שרעבי נ ג ד המשיבה: חב' עזרה ובצרון חב' לשיכון בע''מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: 1. עניינה של עתירה זו בהשגותיו של העותר על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעע 65/08 שניתן ביום 7.4.2009 (כב' השופטים ע' רבינוביץ', נ' ארד ו-ש' צור, להלן: פסק הדין). בפסק הדין נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו (עב' 5172/06 מיום 3.12.2007), אשר דחה את תביעת העותר לביטול פיטוריו מעבודתו כמנהל כספים אצל המשיבה, חברת "עזרה ובצרון" בע"מ, שהינה חברת בת של עיריית תל-אביב – יפו (להלן: המשיבה). 2. העותר שימש כמנהל הכספים של המשיבה בין השנים 2006-2001. בשנת 2006 התקבלה החלטת דירקטוריון המשיבה לפטר את העותר מעבודתו בשל אי-שביעות רצון מתפקודו כמנהל הכספים. תחילה התקבלה החלטת הפיטורין לאחר שימוע שנערך לעותר בחודש אפריל 2006. בעקבות החלטה זו פנה העותר לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה להורות על ביטול פיטוריו. כן התבקש סעד זמני המורה על עיכוב הפיטורין (בש"א 5587/06). בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופטת ה' יהלום, ונציגי ציבור מר לאוזון ומר וולך) קבע כי על הדירקטוריון לקיים ישיבה נוספת ולזמן אליה את העותר למען יעלה בידו להעלות מכלול טענותיו. בעקבות החלטה זו, נערכה בחודש יולי 2006 ישיבת דירקטוריון נוספת, בסופה שב והחליט דירקטוריון המשיבה על פיטורי העותר. בהמשך לכך, התקיים דיון בבית הדין האזורי לעבודה בתביעת העותר, אשר לאחר שבחן בקפידה את מכלול הנתונים הצריכים לעניין, לא מצא להתערב בהחלטת הפיטורין. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. מכאן העתירה שלפנינו אשר שתי טענות עיקריות ניצבות בבסיסה - ראשית, טוען העותר כי שגו בתי הדין לעבודה בקביעתם כי לא נתקיימו התנאים המצטברים הקבועים בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין, תשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים או החוק) המקימים לעותר זכות לחסות תחת ההגנה שמעניק החוק. שנית, טוען העותר כי יש להתערב בהחלטת המשיבה לפטרו, הן בשל כך שבהליכי הפיטורין נפלו פגמים מהותיים והן בשל כך שהחלטת הפיטורין לגופה אינה מוצדקת. בהיבט הנוגע לפגמים בהליך הפיטורין טען העותר – ונראה כי טענה זו עלתה לראשונה בערעור לבית הדין הארצי לעבודה – כי פיטוריו נעשו בחוסר סמכות, שכן בהתאם להוראות סעיף 251 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: חוק החברות), סמכות הפיטורין נתונה למנכ"ל החברה ולא לדירקטוריון שלה. כן טען העותר כי הליכי השימוע שנערכו בעניינו לא היו תקינים וכי ההחלטה על פיטוריו התקבלה בלא שנבדקו כנדרש הנתונים הצריכים לעניין. לגופה של החלטה, טען העותר כי לא נפל פגם בתפקודו במהלך השנים בהן שימש כמנהל כספים, ומכאן כי לא הייתה הצדקה עניינית להורות על פיטוריו. 3. לאחר בחינת מכלול הנתונים שהונחו לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בקביעותיו רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 1337/05 ד"ר בוריס מנין נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 15.5.2005); בג"ץ 3689/05 שמואל צור נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 29.5.2005)). עניינו של העותר נדון בהרחבה על-ידי שתי הערכאות של בית הדין לעבודה. בית הדין האזורי ערך ניתוח ראייתי מפורט של הנתונים הצריכים לעניינו של העותר, קבע ממצאים ונתן החלטה מנומקת ומפורטת תוך הדרשות למכלול הטענות שהועלו בפניו. בית הדין הארצי בחן את טענות העותר בפירוט, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי. לא מצאנו כי בנסיבות העניין מתקיימות אותן נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בהכרעותיהן. אמנם, ואף בתי הדין לעבודה לא הקלו בכך ראש, מחייבות טענות העותר באשר לזכאותו להגנות הקבועות בחוק הגנה על עובדים בחינה קפדנית וזהירה. זהירות זאת מתחייבת על רקע טיבו ורגישותו של העניין, ועל רקע החשיבות שיש לייחס להגנה על זכויותיהם של עובדים – בגופים פרטיים וציבוריים - המגלים אי-סדרים במקום עבודתם ואשר מבקשים להשמיע קולם תוך העברת ביקורת עניינית בעניינים הנוגעים לעבודתם או למעבידיהם (והשוו: בג"ץ 6840/01 פלצמן בל נ' ראש המטה הכללי (טרם פורסם, 10.10.05, להלן: ענין פלצמן) ; בג"ץ 1837/07 ד"ר מיכאל בוגר נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 1.9.2008); בג"ץ 1233/08 רפי רותם נ' ורדה סמאט, שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (טרם פורסם, 3.3.2008, להלן: עניין רותם)). בדיקה כזו אכן נערכה על ידי שתי הערכאות של בית הדין לעבודה. לצד זאת, כבר נקבע בפסיקתנו כי הגנה על זכויות העובד אין משמעותה חסינות מוחלטת מפיטורין לכל עובד המעלה טרוניה כלפי מעסיקיו, בוודאי לא בנסיבות בהם קיימים נימוקים ענייניים ואובייקטיבים אשר יצדיקו את פיטוריו (או מקום בו הוגשה תלונתו בחוסר תום לב וכן עת מדובר בתלונה שאינה אמת – וראו עניין פלצמן וכן מ' גולדברג, דיני עבודה, כרך שני, שער שביעי, פרק 18, עמ' 14 (2008)). לצורך הענקת ההגנה הקבועה בחוק, ועל רקע המורכבות שבהוכחת השיקולים הסובייקטיביים המנחים מעביד בהחלטתו על פיטורי עובד, נקבעו על-ידי המחוקק מספר הסדרים, אשר באים להקל בנטל ההוכחה המוטל על שכמו של העובד אך מן העבר השני מבקשים לשמור כי ההגנה שמעניק החוק לא תהפוך ל"אמצעי שנועד למנוע פיטורין מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם" (עניין פלצמן, לעיל). כך, למשל, קובע סעיף 3א לחוק כי בהתקיים תנאים מסוימים מועבר נטל ההוכחה אל המעביד להראות כי לא פעל הוא בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק ; סעיף 4 לחוק דן בהיקף ההגנה הניתנת לעובד וסעיף 5 מהווה הוראת התיישנות ספציפית להגשת תובענות בהתאם להוראות החוק. מטבע הדברים, ההכרעה הפרטנית באשר לתחולת החוק בשים לב לכלל האיזונים הצריכים לעניין נשענת על בחינה קונקרטית של נסיבות כל עניין ועניין, בהתאם לכלים והניסיון המצטבר המצויים בידי הערכאה המתאימה לכך – הלא הם בתי הדין העבודה. בנסיבות העניין שלפנינו בחנו בתי הדין לעבודה בקפדנות את התשתית הראיתית הרלוונטית הצריכה לעניינו של העותר תוך בחינת הלימתה עם הוראות החוק, ומצאו כי לא נתקיימו בעניינו של העותר התנאים המצטברים הקבועים בחוק להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין תלונות העותר ובין פיטוריו – וזאת גם בהישען על הנחתם כי העותר עמד ברמת הוכחה לכאורית לפיה התלונה השפיעה על הפגיעה בתנאי עבודתו, ומבלי שנעלמה מעיניהם התנהלותו של מנכ"ל המשיבה דאז ולאחר שהביעו מורת רוחם מהתנהלות זאת. מעבר לכך, קבע בית הדין הארצי כי ההחלטה על פיטוריו של העותר התקבלה "בהסתמך על שיקולים עניינים ואובייקטיביים". לא מצאנו כי בקביעה זו נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. 4. מעבר לכך, אף לא מצאנו כי יתר קביעות בית הדין הארצי לעבודה מקימות עילה להתערבותנו. כך למשל, לא מצאנו ממש בטענת העותר לפיה ההחלטה על פיטוריו התקבלה בניגוד להוראות סעיף 251 לחוק החברות וככזו ניתנה בלא סמכות. על פי הנתונים הנוגעים לחברה המשיבה, נראה על-פני הדברים כי סמכות הפיטורין מסורה בידי הדירקטוריון, ולא נפל פגם בהליך בנסיבות עניינו של העותר. לא מצאנו כי בפני בתי הדין הוצגו נתונים באשר לקביעות תקנון החברה בהקשר זה, אך גם בחינת סעיף 2 לחוזה העבודה האישי של העותר, אליו התייחס בית הדין הארצי לעבודה, אינה מובילה למסקנה כי הדירקטוריון לא היה מוסמך להורות על פיטורי העותר, וזאת במיוחד בשים לב לקביעת בית הדין האזורי לפיה נושא הפיטורין הועלה על-ידי המנכ"ל בפני דירקטוריון החברה. מכל מקום, כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי בהתחשב במעמדו ובתפקידו של הדירקטוריון בחברה וסמכויות הפיקוח שלו על המנכ"ל, ועל רקע מערכת היחסים שבין העותר למנכ"ל, אין למצוא פגם בהליך שקיים הדירקטוריון בעניינו של העותר. אף בקביעות בתי הדין – האמונים על בחינתם של יחסי עבודה - באשר לסבירות ההחלטה אודות פיטורי העותר לגופה לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותנו. רבות מטענות העותר מתייחסות לקביעות העובדתיות שגיבשה הערכאה הדיונית – בית הדין האזורי לעבודה – לאחר שהוצגו בפניה ראיות ולאחר ששמעה והתרשמה באופן בלתי אמצעי מעדים שהופיעו בפניה. ככלל, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות מסוג זה, ואף נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצדיקות חריגה מכלל זה. 5. נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ו באב התשס"ט (16.8.2009). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09036360_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il