רן בן בסט נ. שלמה בן בסט

החלטה בתיק רע"א 3635/10 בבית המשפט העליון רע"א 3635/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין המבקש: רן בן בסט נ ג ד המשיבים: 1. שלמה בן בסט 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.4.10 בת.א. 680/08 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' כהן ובקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בשם המבקש: עו"ד משה עבדי פסק-דין 1. לפני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) במסגרתה הותר למשיבים להגיש חוות דעת פסיכיאטריות מצה"ל לעיון המומחית שמונתה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי (להלן: המומחית מטעם בית המשפט). לבקשת המבקש הורינו על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת. 2. המבקש הוא התובע בתביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה לו. המשיבים הם הנתבעים. המשיבים ביקשו להגיש לעיון המומחית מטעם בית המשפט את תיקו הרפואי של המבקש מלשכת הגיוס. הם טענו כי יש בחומר שנתקבל משלטונות צה"ל כדי ללמד על מצבו הנפשי של המבקש בעבר, וללמד כי הפגימה ממנה סובל המבקש בתחום הנפשי אינה נובעת אך ורק מהתאונה. המבקש מצידו הסכים להעברת המסמכים, למעט שניים מהם: האחד – מסמך הנושא כותרת "הפניית מלש"ב לוועדה רפואית מיוחדת"; והשני – "חוות דעת (פסיכיאטרית, פסיכולוגית)". 3. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להעביר את התיק הרפואי במלואו למומחית שמונתה מטעמו. נקבע כי אמנם, בשני המסמכים מצויה חוות דעת רפואית ביחס למצבו הנפשי של המבקש, ואולם חוות דעת אלה ניתנו שלא בקשר למשפט המתנהל, כי אם במסגרת ההליכים לבדיקת כשירותו של המבקש לשרת בצה"ל. מדובר, כך נקבע, במסמכים אובייקטיביים לכאורה, במובן זה שלא נערכו על ידי מומחים של מי מהצדדים המתדיינים. המסמכים חיוניים לצורך הערכת מצבו של המבקש בתקופה שקדמה לתאונה, והעברתם תסייע לחקר האמת ולקביעת הנכות שנגרמה למבקש מהתאונה, באופן שיבטיח שהמבקש יקבל את הפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו בתאונה ולא עבור נכות שאינה קשורה לתאונה. לאור האמור, התיר בית המשפט להגיש את המסמכים. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. 4. המבקש טוען כי המסמכים נשוא הבקשה הם חוות דעת מובהקות, הכוללות אבחנות רפואיות, ממצאים ומסקנות, ולפיכך אין להציגם בפני המומחית מטעם בית המשפט. מסמכים אלה, כך טוען המבקש, עשויים לפגוע בשיקול דעתה העצמאי של המומחית ומטעם זה אסר המחוקק על הגשתם. המבקש טוען כי מעולם לא הסתיר כי נבדק על ידי קב"ן בצה"ל, כי לבקשתו למינוי מומחים, צירף מסמכים רפואיים בהם פירט את עברו הנפשי, וכי המציא למשיבים טופס ויתור על סודיות רפואית המפונה לצה"ל, מכוחו כבר ניתן צו לאיסוף המסמכים הרלבנטיים. המשיבים מצידם סבורים כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בתגובתם הם טוענים כי המבקש שלל כל טיפול נפשי בעברו וביקש לייחס את כל נזקיו הנטענים לתאונה נשוא התובענה. תיקו הצבאי של המבקש, כך נטען, פורס את מצבו הנפשי של המבקש קודם לתאונה, ואין כל מקור חלופי אחר להצגת מצב נפשי זה למומחית מטעם בית המשפט. המשיבים טוענים כי ככל שמדובר בתחום הפסיכיאטריה, יש לאפשר במקרים המתאימים למומחה מטעם בית המשפט לקבל מידע המצוי במסמכים, הכולל נתונים חשובים בדבר טיפולים רפואיים ובדיקות, הגם שמידע זה משולב עם אבחנות רפואיות. לשיטתם, ניתן לבטוח במומחה הרפואי מטעם בית המשפט כי ידע לייחס לאבחנות שבמסמך את המשקל המתאים, תוך קביעת אבחנה עצמאית משלו, בהתאם לשיקול דעתו המקצועי. 5. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל. תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז–1986 (להלן: תקנות המומחים) קובעת – לעניין המצאת מסמכים למומחה – כי הנפגע ימציא למומחה ולכל בעלי הדין האחרים "...את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". תקנה 9 לתקנות המומחים קובעת – לעניין סמכותו של המומחה – כי הלה "...יעיין בכל המסמכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו והדרושים לצורך מילוי תפקידו על פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות דעת רפואית" [הדגשות הוספו]. תקנות 8(א) ו-9 לתקנות המומחים הותקנו כהוראות משלימות להוראה בדבר מינוי מומחה על ידי בית המשפט, ונועדו לייתר את עצם הפנייה של בעלי הדין למומחים רפואיים מטעמם, ולהבטיח שיקול דעת עצמאי למומחה שמינה בית המשפט (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב פיצויים 446). התקנות אוסרות על הנפגע להגיש חוות דעת רפואית ועל המומחה – לקבל חוות דעת כזו. ודוק: האיסור חל בין אם חוות הדעת הרפואית הוכנה לצרכי המשפט הנדון ובין אם הוכנה לצורך אחר; בין אם חוות הדעת הרפואית נערכה על ידי מומחה אובייקטיבי ובין אם נערכה על ידי מומחה מטעם אחד הצדדים. לאור האמור, לא ניתן היה להתיר במקרה הנדון, באופן גורף, להגיש את המסמכים המצויים בתיקו של המבקש בלשכת הגיוס, לרבות מסמכים שהם בבחינת חוות דעת רפואית ביחס למצבו הנפשי של המבקש. אכן, אין לפסול באופן גורף מסמכים רפואיים על פי כותרתם בלבד. יש לבחון כל מסמך לגופו, ובמקרים המתאימים, ניתן יהיה להפריד בין חלקי המסמך הרפואי הכוללים עובדות רלבנטיות שקשורות לנפגע – שניתן להגישם למומחה, לבין חלקי המסמך הרפואי הכוללים חוות דעת רפואית אסורה, שעשויה לפגום בשיקול דעתו העצמאי של המומחה – ויש להניח כי כך ינהג בית המשפט גם במקרה זה. התוצאה היא שבכפוף לכך – הערעור מתקבל. המשיבים ישאו בהוצאות הערעור וכן בשכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ט בתמוז התש"ע (11.7.2010). המשנה-לנשיאה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10036350_P02.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il