אלום דן תורג'מן בע"מ נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 3634/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3634/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: אלום דן תורג'מן בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ 2. מגדלי הקריה באר שבע בע"מ, פורמלית 3. עו"ד יעקב אמסטר, כונס הנכסים 4. עו"ד קומט-חנה אפרת, כונסת הנכסים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.04.2015 בת.א. 20119-01-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' פרסקי תאריך הישיבה: י"א באדר ב' התשע"ו (21.3.2016) בשם המערערת: עו"ד אפרת פרץ בשם המשיבים 1, 4-3: עו"ד אהוד מזרחי; עו"ד חנה אפרת-קומט בשם המשיבה 2: אין התייצבות פסק-דין ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 15.4.2015 בו נדחתה על הסף מחמת התיישנות תביעת המערערת להצהיר כי הזכויות בשטחים מסוימים בקומה השישית בבניין משרדים בבאר שבע שייכות לה. כמו כן נדחתה על הסף מחמת התיישנות תביעת המערערת לפיצויים בגין רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט. 1. המערערת ביצעה במחצית השנייה של שנות התשעים של המאה הקודמת עבודות אלומיניום בהיקף של כ-775,000$ עבור המשיבה 2 וסוכם עמה כי חלק מן התמורה תשולם בכסף (370,000$) וחלק נוסף ישולם בעסקת ברטר (כ-400,000$), כך שחלף סכום זה יוקנו למערערת זכויות בשטחים מסוימים בקומה השישית של הבניין. המשיבה 2 לא עמדה בתשלומים ובשלב כלשהו בשנת 1997 סוכם בינה ובין המערערת כי תקבל זכות בעלות בשטחים נוספים בקומה השישית בבניין. 2. התיק דנן מעורר את שאלת התחרות בין המערערת כצד להסכם הברטר האמור ובין בנק דיסקונט המשיב 1 כמי שנתן למשיבה 2 ליווי פיננסי לפרויקט ולטובתו נרשם עוד ביום 12.4.1995 שיעבוד מדרגה ראשונה על מלוא הזכויות בבניין. 3. התביעה הוגשה על ידי המערערת ביום 21.1.2012 ובית המשפט קמא ראה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות בקובעו כי מדובר בתביעה שאינה במקרקעין, וכי עילות התביעה נולדו במרץ 1998 והתיישנו שבע שנים לאחר מכן ועוד בטרם הוגשה התביעה. 4. דעתנו שונה. אחד המסמכים שהוצגו על ידי המערערת הוא מסמך הנחזה להיות מסמך שהוצא על ידי הבנק ביום 21.6.1999 ממנו עולה לכאורה כי הבנק ידע על הסכם הברטר עם המערערת ואף נתן את בירכתו להסכם זה ולהמשך ביצוע העבודות על ידי המערערת כנגד התמורה שנקבעה באותו הסכם ברטר. ככל שיתברר כי מדובר במסמך אותנטי ובהינתן העובדה שהמשיבה 2 מסרה לכאורה חזקה למערערת בשטחים שבקומה השישית על פי הסכם הברטר בלא שהבנק מיחה בידן, עשוי הדבר להיות בעל השלכות בסוגיית ההתיישנות. בינתיים ובעקבות הליך נוסף שבו נקט הבנק בשנת 2005 לצורך מימוש השיעבוד, פונה הנכס והבניין כולו נמכר על ידי הבנק בעוד התביעה דנן תלויה ועומדת. עוד התברר במסגרת ההליך דנן כי בשנת 2003 מכרה המערערת את זכויותיה בקומה השישית לצד ג' אך המערערת טוענת כי עסקה זו בוטלה בינתיים. אנו סבורים כי נוכח המסמך משנת 1999 הנחזה להיות חתום על ידי הבנק, היה מקום לבירור עובדתי באשר לנסיבות הוצאת המסמך ובאשר להשלכות האפשריות שעשויות להיות לאותו מסמך על עילת התביעה של המערערת, ככל שהיא נובעת מהסכם הברטר. איננו רואים מקום להביע עמדה באשר לסיכוייהן של טענות אלה אך נראה כי בין אם מדובר בסוג של החרגת זכויותיה של המערערת מן השיעבוד או במסמך שיצר הסתמכות מצד המערערת בהקשר זה על כך שהבנק מסכים לתנאי הסכם הברטר, יש בהחלט מקום לבירור עובדתי שמא יהא מקום על בסיס ממצאי העובדה הללו ובאנלוגיה מע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז(5) 49, 64-63 (2003) לקבוע כי בין הבנק (אף שהינו צד ג' אך מיודע לכאורה) ובין המערערת נוצרה נאמנות קונסטרוקטיבית הנוגעת לזכות מעין-קניינית שקמה למערערת בשטחי הקומה השישית על פי הסכם הברטר וכי ככל שהליך הפינוי שנקט הבנק בשנת 2005 הוא המועד הראשון שבו התכחש הבנק לזכויותיה של המערערת על פי הסכם הברטר, יתכן שהמסקנה תהא כי מירוץ ההתיישנות החל מאותו מועד ואילך בלבד. 5. כאמור איננו מחווים דעה בשאלה זו ומלוא טענות הצדדים, לרבות אלה שאינן נוגעות לטענת ההתיישנות, שמורות להם. אך בהינתן העובדה כי דחיה על הסף היא מהלך קיצוני אשר ראוי כי ינקט רק מקום שאין תוחלת לתביעה מבראשית, אנו סבורים מן הטעמים שפרטנו כי במקרה דנן לא היה מקום לנקוט בו וכי יש להקדים להכרעה בסוגיית ההתיישנות בירור עובדתי באשר לאותנטיות ולהשלכות המשפטיות שיש למסמך משנת 1999 הנחזה להיות מסמך מטעם הבנק. 6. כפי שצוין, הסעד המקורי שנתבע בקשר להסכם הברטר הוא סעד הצהרתי לזכויות בשטחי הקומה השישית. משנמכר הבניין כולו במסגרת מימוש השיעבוד שרבץ על הבניין לטובת הבנק וזאת בעוד התביעה דנן תלויה ועומדת, והתמורה הועברה לבנק, נראה כי על בית המשפט ליתן דעתו גם לסוגיית המרת הסעד ההצהרתי בסעד כספי כדי שווי המקרקעין נושא התביעה. 7. סוף דבר – הערעור מתקבל. פסק-דינו של בית המשפט קמא מבוטל והדיון מוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיברר את התביעה לגופה. בתום אותו הבירור יכריע בית המשפט גם בטענת ההתיישנות. המשיב 1 ישלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בערעור בסך 30,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א באדר ב התשע"ו (‏21.3.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15036340_V02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il