עע"מ 3629-10
טרם נותח
דניאל פריגת נ. שרית שטיינר, רשמת מורשי נגישות מבנים
סוג הליך
ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק עע"ם 3629/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם 3629/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת מ' נאור
המערער:
דניאל פריגת
נ ג ד
המשיבים:
1. שרית שטיינר, רשמת מורשי נגישות מבנים
2. מונל אברהם, רשם מורשי נגישות מבנים, תשתיות
3. שמואל חיימוביץ, נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 12.4.10 בעת"מ 1734/09 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' בן אור
תאריך הישיבה:
כ"ו באדר א התשע"א
(2.3.11)
בשם המערער:
עו"ד יעקב חשין; עו"ד דן ישעיהו
בשם המשיבים:
עו"ד נחי בן אור
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת נ' בן אור). בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המערער, שבה ביקש להירשם בפנקס המיוחד למורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה (להלן: הפנקס המיוחד).
2. עד לשנת 2005 לא הוסדר העיסוק בתחום הנגשת מבנים, תשתיות וסביבה לאנשים עם מוגבלויות, והעוסקים בתחום זה לא חויבו ברישום או ברישוי. בשנת 2005 תוקן חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, ונקבעו תנאים לרישוי ורישום של המבקשים לעסוק בתחום ההנגשה. תנאים אלה תוקנו מאוחר יותר, בשנת 2007 (תיקון מס' 4), ונוסחם היום הוא כדלקמן:
19מא. (א) מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה יהיה מי שמתקיימות בו ההוראות לפי סעיף זה והוא רשום במדור מורשים לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה בפנקס המהנדסים והאדריכלים או במדור מורשים לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה בפנקס ההנדסאים והטכנאים כאמור בסעיף 2(ג) לחוק המהנדסים והאדריכלים, התשי"ח-1958 (בחוק זה – חוק המהנדסים והאדריכלים).
(ב) מי שמתקיימו בו פסקאות (1) ו-(2) כשיר להיות מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה:
(1) הוא אחד מאלה:
(א) אדריכל או מהנדס, הרשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים, במדור הקשור למבנים, תשתיות וסביבה שקבע הרשם בהתייעצות עם הנציב;
(ב) הנדסאי הרשום בפנקס ההנדסאים והטכנאים, והוא רשום בפנקס התחום הקשור למבנים ותשתיות שקבע הרשם בהתייעצות עם הנציב;
(2) הוא מקיים דרישות שקבע שר התעשיה המסחר והתעסוקה בהתייעצות עם הנציב לענין הכשרה לרבות הכשרה מעשית, השתלמות ובחינות הסמכה בכל הקשור להוראות נגישות לפי פרק זה ולפי חוק התכנון והבניה; דרישות לפי פסקה זו יכול שייקבעו לסוגי בעלי מקצוע כאמור בפסקה (1) וכן לענין היקף שעות ההכשרה, ההשתלמות ותכניהם, וסוג הבחינות.
(ג) לשם קיום הוראות נגישות לפי פרק זה ולפי חוק התכנון והבניה לענין חוות דעת של מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, תהיה חוות הדעת של הנדסאי, של אדריכל רשום שאינו אדריכל רשוי או של מהנדס רשום שאינו מהנדס רשוי תקפה רק לענין אותו סוג של מבנה שהוא מוסמך לגביו לפי חוק המהנדסים והאדריכלים.
3. במטרה להימנע מפגיעה בבעלי מקצוע שעסקו בתחום ההנגשה טרם הסדרתו, נקבעו הוראות מעבר להסדרת מעמדם של אלה שאינם עומדים בתנאים החדשים הנדרשים לשם עיסוק בתחום (סעיף 21 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשס"ה-2005). הוראות מעבר אלה תוקנו אף הן במסגרת תיקון מס' 4. לפי הוראות המעבר, העוסקים בתחום הנגשת מבנים, תשתיות וסביבה, שעומדים בדרישות הוראות המעבר, ירשמו בפנקס מיוחד ויורשו לעסוק בתחום ולהשתמש בתואר "מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה". דרישות אלה, ככל שהן רלוונטיות לענייננו, הן כדלקמן:
21. ...
(ג) מי שעסק בישראל בענין נגישות מבנים, תשתיות וסביבה לאנשים עם מוגבלות, בהיקף ניכר, במשך שלוש שנים לפחות בתקופה שתחילתה ביום כ"ג בטבת התש"ס (1 בינואר 2000) וסיומה ביום ט"ו בסיון התשס"ז (1 ביוני 2007) וצבר ניסיון ומומחיות של ממש בתחומים אלה, ומתקיימים בו שני אלה:
(1) הוא בעל תואר אקדמי הקשור לתחומים של נגישות מבנים, תשתיות וסביבה לאנשים עם מוגבלות או שהוא הנדסאי כאמור בסעיף 19מא(ב)(1)(ב);
(2) הוא ממלא אחר הדרישות שנקבעו לגביו לפי סעיף 19מא(ב)(2) אם דרישות אלה נקבעו לגביו, באופן מלא או חלקי, לאחר בחינת הניסיון והמומחיות שלו כאמור;
הווה אומר, הנדסאים שעסקו בתחום הנגשת מבנים, תשתיות וסביבה טרם תיקון מס' 2, זוכים להקלה בכך שהניסיון והמומחיות שצברו עשויים להביא להקלות או לפטור ממילוי הדרישות שנקבעו לעניין ההכשרה (לרבות הכשרה מעשית, השתלמות ובחינות הסמכה), לפי הוראת סעיף 19מא(ב)(2). הצדדים חלוקים בשאלה אם הנדסאים אלה זוכים, לפי הוראות המעבר, גם להקלה בקביעת מדורי הרישום המאפשרים לעסוק בתחום הנגשת מבנים, תשתיות וסביבה.
4. המערער עסק בתחום ההנגשה בשנים שקדמו להסדרת העיסוק בתחום. מן המסמכים השונים שהגיש המערער (שעליהם לא הייתה לפנינו מחלוקת של ממש) עולה כי המערער שימש, בין היתר, כיועץ נגישות לעיריית ירושלים, למשרד הבריאות, למוזיאון ישראל ולגופים ציבוריים נוספים, ושימש כיועץ נגישות בפרויקטים רבים. כן עולה כי המערער השתתף כחבר בוועדה להכנת תקן "נגישות הסביבה הבנויה: פנים הבניין – דרישות".
לאחר הסדרת תחום ההנגשה, ביקש המערער להירשם כמורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה לפי תנאי הוראות המעבר. בקשתו הראשונה, שהוגשה לרשם מורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה – מהנדסים (להלן: רשם המהנדסים) נדחתה לפי התנאים כפי שנקבעו לפני תיקון מס' 4. לאחר שתוקן תיקון מס' 4 הגיש המערער לרשמת מורשי נגישות מבנים, תשתיות וסביבה – הנדסאים (להלן: רשמת ההנדסאים) בקשה חדשה לרישום בפנקס המיוחד. רשמת ההנדסאים דחתה את בקשתו, מן הטעם שהמערער רשום כהנדסאי במדור "תכנון ועיצוב פנים" ולא במדורים "הנדסה אזרחית – תכנון מבנים" או "אדריכלות ועיצוב פנים"; וכך נכתב בהחלטה:
...לאור הנחיות החוק הקובעות כי "לשם קיום הוראות נגישות לפי פרק זה ולפי חוק התכנון והבניה לענין חוות דעת של מורשה לנגישות מבנים, תשתיות וסביבה, תהיה חוות הדעת של הנדסאי תקפה רק לענין אותו סוג של מבנה שהוא מוסמך לגביו לפי חוק המהנדסים והאדריכלים" {סעיף 19מא(ג)}, נקבע כי רק הנדסאים הרשומים בפנקס ההנדסאים במדורים: א. הנדסה אזרחית – תכנון מבנים (בניה); ב. אדריכלות ועיצוב פנים (אדריכלות), רשאים לחתום על "מבנה פשוט". מי שאינו רשום באחד ממדורים אלו לא יוכל להירשם כמורשה נגישות מבנים – הנדסאים [ההדגשות במקור – א' ר'].
5. בקשות שהגיש המערער לעיון מחדש בהחלטות נדחו, ובעקבות זאת הוא עתר לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, לרישומו בפנקס המיוחד. לאחר הגשת העתירה הסכימו הצדדים כי עניינו של המערער יוחזר לעיונה של רשמת ההנדסאים. המערער הוזמן לדיון לפני ועדה מקצועית בראשות רשמת ההנדסאים, והתבקש להציג לפניה פרויקטים של מבנה פשוט, שתוכננו על-ידו ושהיה בסמכותו לחתום עליהם. כן התבקש המערער להציג לפני הוועדה פרויקטים להוכחת ניסיונו בתחום נגישות מבנים, תשתיות וסביבה. בפרוטוקול הדיון של הוועדה הוסבר כי רשמת ההנדסאים, בהתייעצות עם נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועם ועדה מקצועית, קבעה מהם מדורי הרישום בפנקס ההנדסאים והטכנאים, הקשורים למבנים ולתשתיות, כנדרש לפי סעיף 19מא(ב)(1)(ב). מדורים אלה הם הנדסאי אדריכלות, הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים והנדסאי הנדסה אזרחית או הנדסת בניה במדור תכנון מבנים (להלן: המדורים הקשורים). לפי הוראות המעבר, כך נכתב, רק הנדסאי הרשום באחד מן "המדורים הקשורים", רשאי לפנות בבקשה להכרה בניסיונו ובמומחיותו כתחליף למילוי דרישות ההכשרה שנקבעו לפי סעיף 19מא(ב)(2). עוד הוסבר בפרוטוקול כי המערער לא רשום באחד מן המדורים שנקבעו, ועל-כן יידרש "להוכיח את ניסיונו בתכנון מבנים תשתיות וסביבה, לרבות ניסיון בתור יועץ לנגישות בשלבים השונים של התכנון והביצוע, באופן כזה שיהיה בו כדי להצדיק סטיה מההנחיה שלעיל [היא ההנחיה בנוגע למדורי הרישום הרלוונטיים – א' ר']".
בסופו של דבר החליטה הוועדה לדחות את בקשתו של המערער להירשם בפנקס המיוחד, תוך שקבעה כי:
נוצר הרושם לכאורה כי [למערער] יש ניסיון ומומחיות הנדרשים על פי חוק לרישום כמורשה לנגישות מבנים וסביבה. יחד עם זאת, לאחר התייעצות עם הלשכה המשפטית של משרד התמ"ת, הוחלט לא לאשרו כמורשה נגישות מבנים וסביבה – הנדסאים, מאחר והניסיון הוצג תוך הצגת פרויקטים אותם אסור היה לו לתכנן.
6. בעקבות החלטה זו הגיש המערער "כתב עתירה מנהלית מתוקן". במהלך הדיון בעתירה הסכימו המשיבים לשקול מחדש את בקשת המערער "אם תוצגנה תוכניות שבהן יובהר מה היה חלקו של העותר כמנגיש, להבדיל מפעולות התכנון של המבנה, על מנת שנוכל להתרשם מניסיונו כמנגיש מבנים".
בעקבות הסכמה זו התכנסה ועדה נוספת לבחינת עניינו של המערער, אלא שגם היא החליטה לדחות את בקשתו להירשם בפנקס המיוחד. הוועדה נימקה את החלטתה כך:
על אף ש[למערער] ידע תיאורטי בתחום נגישות הוא אינו בא ידי ביטוי מעשי בתוכניות שהוצגו. בתוכניות שהוצגו לא נמצא ישום מקצועי מספק של נושא הנגישות. חברי הוועדה מצאו כי [למערער], בין היתר, אין הבנה מרחבית ואדריכלית שהינה כלי חיוני לעבודת מורשה הנגישות [ההדגשות במקור – א' ר'].
לאור דחיית בקשת המערער פעם נוספת, נפנה בית המשפט המחוזי להכריע בעתירה – וקבע כי יש לדחותה.
7. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלרשמת ההנדסאים מסורה הסמכות לקבוע מהם תחומי ההנדסאות הקשורים למבנים ולתשתיות, והשיקול שהנחה אותה בקביעה זו היה כי "רק מי שרכש השכלה מקצועית המכשירה אותו לתכנן מבנים ולחתום על "מבנה פשוט", יכול להיות מוכר כמורשה לנגישות מבנים – מקצוע הדורש יכולות תכנון" [ההדגשה במקור – א' ר']. בית המשפט המחוזי קבע כי אין למצוא פסול או אי סבירות בהכרעה זו של רשמת ההנדסאים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף שהמערער לא עמד בתנאי שנקבע לעניין השכלתו, בחנה רשמת ההנדסאים את עניינו פעמיים באמצעות ועדות מקצועיות, אלא ששתי הוועדות מצאו כי אין מקום לרשום את המערער בפנקס המיוחד.
בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא חלה על רשמת ההנדסאים כל חובה להזמין את המערער להופיע לפני ועדה, שכן המערער לא עמד בתנאי הסף שנקבעו בחוק ובנהלים ליישומו. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי אין כל פגם בכך שהמערער הוזמן להופיע לפני ועדה רק לאחר הגשת העתירה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המערער לא ביקש לחלוק על חוקתיות החוק או חוקיות התקנות שהותקנו מכוחו, ותחת זאת ביקש לערער על אופן הפעלת שיקול דעתה של רשמת ההנדסאים בלבד. בית המשפט המחוזי הדגיש גם כי המערער הציג לפני הוועדות שדנו בעניינו פרויקטים שאותם תכנן – כך לפי גרסתו – אף שלא היה מוסמך לכך. לאחר התייעצות משפטית, הגיעה הוועדה הראשונה למסקנה כי אין היא יכולה לבסס את החלטתה על פרויקטים שתכנן המערער ללא סמכות מתאימה. גם הוועדה השנייה, אשר בחנה את הפרויקטים שהציג לפניה המערער לגופם, לא מצאה כי למערער ניסיון ומומחיות מספיקים בתחום התשתיות. לנוכח כל אלה, לא מצא בית המשפט המחוזי כי קמה עילה להתערב בהחלטות שלא לרשום את המערער בפנקס המיוחד.
8. המערער טוען כי בעברו ניסיון מקצועי רחב ביותר בתחום הנגישות, ובכלל זה ניסיון מעשי בהנגשת מבנים ובייעוץ לגורמים שונים וניסיון בכתיבת ספרות מקצועית בתחום זה ובהוראת התחום. הוראות המעבר, כך טוען המערער, אמנם מקימות דרישה כי המבקש להירשם יהא הנדסאי הרשום בתחום הקשור למבנים ולתשתיות, ואולם "תחום קשור", לעניין הוראות המעבר, אינו בהכרח תחום המאפשר לחתום על "מבנה פשוט". המערער סבור כי כך הוא הדבר כיוון שסעיף 19מא(ג), הקובע כי "תהיה חוות הדעת של הנדסאי... תקפה רק לענין אותו סוג של מבנה שהוא מוסמך לגביו לפי חוק המהנדסים והאדריכלים", אינו חל – לפי עמדתו – על המבקשים להירשם בפנקס המיוחד לפי הוראות המעבר. בהקשר זה מציין המערער כי הוראות המעבר מאפשרות גם לבעלי תואר אקדמי "קשור" להירשם בפנקס המיוחד, בכפוף להצגת ניסיונם ומומחיותם, וזאת אף שתארים אקדמיים "קשורים" אינם בהכרח מקנים סמכות לתכנן מבנים מסוג כלשהו.
המערער מוסיף וטוען כי בכל הנוגע לייעוץ הנגישות שנתן בפרויקטים השונים, לא ניתן לומר כי הוא חרג מסמכותו, שכן הייעוץ ניתן בתקופה שטרם הסדרת מקצוע זה והצבת דרישות לרישוי ולרישום. המערער טוען עוד כי חלה חובה להזמינו לשימוע עוד טרם הגשת העתירה, וכי השימועים שנערכו לו לאחר מתן ההחלטה הראשונית לא היו אלא ניסיון להגן בדיעבד על אותה החלטה. כן טוען המערער כי ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון בוועדה הראשונה כי רוב חברי הוועדה סברו שלמערער ניסיון מספק בתחום המבנים והסביבה (אך לא בתחום התשתיות), ומשכך היה מקום לרשמו בפנקס המיוחד ולא לפנות לייעוץ משפטי. בהקשר זה טוען המערער כי הסתייגות הוועדה, שלפיה התאמתו של המערער לרישום כמורשה לנגישות מבנים וסביבה היא לכאורית בלבד, אינה משתקפת מדבריהם של חברי הוועדה, ולמעשה הוספה רק בעקבות הייעוץ המשפטי שביקשה הוועדה. המערער מוסיף וטוען לפגמים שונים בפרוטוקולים של דיוני הוועדות, ובין היתר טוען כי ההסברים שסיפק לפגמים שמצאה הוועדה השנייה בפרויקטים שהציג לא קיבלו כל ביטוי בפרוטוקול. לבסוף, טוען המערער כי ההחלטה שלא לרשמו בפנקס המיוחד נגועה בחוסר סבירות קיצוני ופוגעת פגיעה לא מידתית בחופש העיסוק שלו.
9. המשיבים טוענים כי ייחוד הרישום בפנקס המיוחד, למי שרשום כהנדסאי באחד משלושת המדורים שקבעה לצורך כך רשמת ההנדסאים, הוא מוצדק כיוון שרק הרשומים במדורים אלה מוסמכים לתכנן מבנים ולחתום על "מבנה פשוט". המשיבים טוענים, לעניין זה, כי עיסוק בנגישות מצריך יכולת תכנון של מבנים. מכל מקום, כך טוענים המשיבים, בסופו של יום נבחנה מומחיותו של המערער גם לגופה ומבלי להתחשב במדור שבו הוא רשום כהנדסאי – וזו נמצאה בלתי מספיקה. המשיבים אף אינם סבורים כי נפל פגם בהחלטתה של הוועדה הראשונה לבקש ייעוץ משפטי בנוגע לשאלה אם ניתן לבסס החלטה ביחס למומחיותו של המערער על פרויקטים שאותם הוא לא היה מוסמך לתכנן. המשיבים מדגישים כי לעמדתם, אין כל סתירה בין החלטותיהן של שתי הוועדות, שכן כל ועדה בחנה נתונים שונים כדי להעריך את התאמת המערער לעיסוק בתחום הנגישות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי התרשמותה החיובית של הוועדה הראשונה מניסיונו של המערער הייתה ראשונית בלבד, שכן היא לא בחנה לעומק את הפרויקטים שהוצגה לפניה, לאור היעדר היכולת להסתמך עליהם לצורך ההחלטה הסופית.
10. דין הערעור להתקבל.
בשלב ראשון דחתה רשמת ההנדסאים את בקשתו של המערער כיוון שהוא לא רשום במדורים שנקבעו על-ידה כ"מדורים קשורים". מדורים אלה נקבעו, כאמור, כיוון שרישום בהם מאפשר להנדסאים לחתום על "מבנה פשוט". סמכות זו דרושה לעוסק בתחום הנגשת מבנים, תשתיות וסביבה, כך לטענת המשיבים, כדי שיוכל לעמוד בדרישות סעיף 19מא(ג) ("תהיה חוות הדעת של הנדסאי... תקפה רק לענין אותו סוג של מבנה שהוא מוסמך לגביו..."). עם כינוס הוועדה הראשונה הסכימו המשיבים – כפי שעולה מתוך פרוטוקול הוועדה – כי יש מקום לבחון אם מומחיותו וניסיונו של המערער מצדיקים סטייה מהנחייתה המנהלית של רשמת ההנדסאים ביחס ל"מדורים הקשורים" המאפשרים רישום בפנקס המיוחד. לאור הסכמה זו של המשיבים, אין עוד מקום להוסיף ולדון בשאלה אם ניתן לפסול את המערער מרישום בפנקס המיוחד אך מן הטעם שהוא לא רשום באחד מן "המדורים הקשורים". עם זאת, יש לציין כי גם לגוף העניין נהגו המשיבים כראוי בהסכימם להתיר סטייה מהנחייתה המנהלית של רשמת ההנדסאים, בהתקיים מומחיות וניסיון המצדיקים זאת. אכן, לנוכח הוראת סעיף 19מא(ג), נראה כי לא נפל פגם כללי כלשהו בהחלטה של רשמת ההנדסאים לקבוע את "המדורים הקשורים" ככאלה המעניקים סמכות תכנונית מינימאלית של חתימה על "מבנה פשוט"; ואולם, מקום בו המדובר במי שעסק בתחום ההנגשה משך שנים רבות טרם הסדרתו, מן הראוי לאפשר מידה של גמישות בשאלת הרישום במדור "קשור", לטובת בחינה מהותית של מומחיות וניסיון. בכך תוגשם תכלית הוראות המעבר, ותמנע פגיעה בעיסוקם ובהסתמכותם של מי שעסקו בתחום לפני הסדרתו. יוער, כי הוראות המעבר מאפשרות גם לבעלי תואר אקדמי "הקשור" לתחום הנגשת מבנים, תשתיות וסביבה להירשם בפנקס המיוחד, אף שתארים אקדמיים "קשורים" אלה לא בהכרח מקנים למחזיקים בהם סמכויות תכנוניות. לפיכך, נקודת המוצא כיום היא שרישומו של המערער במדור "תכנון ועיצוב פנים" לא מונע את רישומו בפנקס המיוחד, ויש לבחון את מומחיותו וניסיונו לגופם.
11. הוועדה הראשונה, שהתכנסה לצורך בחינה מהותית של כישורי המערער ושל ניסיונו, דרשה מן המערער להציג לפניה "פרויקטים אשר על פי החוק היה בסמכותו כהנדסאי לחתום עליהם והוא הגורם שתכנן אותם" ואשר יוכלו להוכיח את ניסיונו המקצועי. אלא שדרישה זו אינה סבירה, שהרי הצורך בכינוס הוועדה נולד עקב רישומו של המערער כהנדסאי במדור שאינו מקנה לו סמכות לחתום על "מבנה פשוט". הדרישה כי המערער יציג פרויקטים שעליהם הוא מוסמך לחתום למעשה מרוקנת מתוכן את הסכמת המשיבים לבחון את ניסיונו ואת מומחיותו של המערער לגופם ומבלי להתחשב במדור שבו הוא רשום כהנדסאי. ודוק: אם יתברר כי המערער מוסמך לחתום על פרויקטים מסוגים אחרים (שאינם "מבנה פשוט") – ושאלה זו לא נתבררה לפנינו – הרי שבכך יישמט הבסיס לאי הכללת המדור שבו הוא רשום בגדר "המדורים הקשורים". סופו של דבר, דרישתה של הוועדה הראשונה כי המערער יוכיח את ניסיונו ואת מומחיותו רק באמצעות פרויקטים שעליהם הוא מוסמך לחתום – דרישה שהובילה לדחיית בקשתו של המערער להירשם בפנקס המיוחד – אינה סבירה, שכן מטרת כינוס הוועדה הייתה לבחון את כישוריו בתחום ההנגשה לגופם. מכל מקום, גם המשיבים הסכימו, במהלך דיון שנערך לפני בית המשפט המחוזי לאחר שהוועדה הראשונה נתנה את החלטתה, כי ניתן לבחון תכניות המציגות את חלקו של העותר כמנגיש, מבלי להידרש לשאלות הקשורות לפעולות התכנון של המבנה.
12. בחינת פרוטוקול הדיון בוועדה הראשונה מעלה כי מרבית חבריה הגיעו למסקנה חד-משמעית שלפיה המערער הציג ניסיון ומומחיות מספיקים לרישום במדורים "מבנים וסביבה", אך לא הציג ניסיון מספיק בתחום התשתיות. שניים מחברי הוועדה לא הצטרפו למסקנה זו, אף שלא בהכרח חלקו עליה – האחד ביקש כי דעתו לא תיכלל בהחלטת הוועדה, ככל הנראה על רקע הטענה כי היה עליו לפסול עצמו מלשבת בוועדה מלכתחילה, ואילו השני נכח רק בחלק מן הדיון. חרף מסקנה חד-משמעית זו של חברי הוועדה, בהחלטתה הסופית של הוועדה נכתב כי "נוצר הרושם לכאורה כי [למערער] יש ניסיון ומומחיות הדרושים על פי חוק..." (ההדגשה הוספה – א' ר'). לנוכח מסקנתם הקודמת של חברי הוועדה, שלפיה יש למערער ניסיון ומומחיות מספיקים לצורך הנגשת מבנים וסביבה, יש להבין את הסתייגותה של הוועדה מקביעה נחרצת בדבר ניסיונו ומומחיותו של המערער כמתייחסת אך לספק המשפטי של הוועדה באשר ליכולתה להתבסס על תוכניות שעליהן לא היה המערער מוסמך לחתום. ספק זה אינו רלוונטי עוד היום – הן לאור הסכמת המשיבים לבחון את כישורי ההנגשה של המערער במובחן מסמכותו התכנונית והן כיוון שמלכתחילה הדרישה כי המערער יציג רק פרויקטים שעליהם הוא היה מוסמך לחתום לא הייתה סבירה, כפי שפורט לעיל. לפיכך, יש לפרש את החלטת הוועדה הראשונה כך שמסקנתה של הוועדה היא כי מבחינה מעשית יש למערער ניסיון ומומחיות מספיקים, אף כי מבחינה משפטית סבורה הוועדה כי לא ניתן לבסס קביעה זו על הפרויקטים שאותם הציג המערער, ושעליהם לא היה מוסמך לחתום.
13. לנוכח מסקנת הוועדה הראשונה בדבר קיומם בפועל של ניסיון ומומחיות מספיקים, יש לתמוה על כך שהוועדה השנייה שהתכנסה בעניינו הגיעה למסקנה כה שונה בנושא זה. תמיהה זו אינה מוצאת מענה בפרוטוקול הדיון של הוועדה השנייה, הכולל למעשה רק את הערות חברי הוועדה על מספר פרויקטים שביצע המערער (בתחום ההנגשה) ואת החלטתה הסופית של הוועדה. היעדר ההתייחסות למסקנות הוועדה הראשונה בולט במיוחד על רקע העובדה שקיימת חפיפה ניכרת בין חברי הוועדה הראשונה לחברי הוועדה הראשונה. פערים בלתי מוסברים אלה תומכים במסקנה כי לא ניתן להסתמך על החלטת הוועדה השנייה, וכי תחת זאת יש להותיר על כנה את המסקנה שאליה הוועדה הראשונה – ושלפיה יש למערער ניסיון ומומחיות מספיקים לצורך רישום בפנקס המיוחד. לעומת זאת, הסתייגותה של הוועדה הראשונה מאישור בקשתו של המערער – הסתייגות שנבעה משאלת סמכותו של המערער לחתום על הפרויקטים שאותם הציג – אינה יכולה עוד לעמוד.
תוצאה זו מתיישבת גם עם הצורך למזער את הפגיעה בחופש העיסוק של המערער, כמי שעסק בתחום ההנגשה טרם הסדרתו. אין הצדקה לבחון את טיב ניסיונו של המערער באופן מחמיר, מקום בו גישה מקלה יותר הובילה כבר ועדה מקצועית למסקנה כי למערער מומחיות מספיקה לצורך רישום, למצער בתחום "מבנים וסביבה". בהתחשב בניסיונו הרחב של המערער, אשר ביצע מספר נכבדה ביותר של פרויקטים עבור גופים ציבוריים גדולים באופן משביע רצון; ובהתחשב בעובדה שהוועדה הראשונה כבר הגיעה למסקנה כי בפועל, ומבלי להתחשב בקושי המשפטי שנחזה בפניה כמכריע, למערער ניסיון ומומחיות מספיקים – הרי שראוי לאמץ עמדה זו ולאפשר למערער להירשם בפנקס המיוחד במדור "מבנים וסביבה". אכן, טיב עבודתו של המערער אינו עומד היום לבחינה חדשה ונקייה, משל היה הוא מבקש להיכנס בשערי המקצוע לראשונה. משמחזיק המערער בניסיון משמעותי ורחב היקף, ההנחה הרגילה תהיה כי יודע הוא את מלאכתו, והנחה זו מתחזקת לאור מסקנתה של הוועדה הראשונה. אמנם יתכן כי מצד רשויות הרישוי קיימת שאיפה לעתיד לשנות את פני מקצוע ההנגשה ולהציב דרישות מקצועיות שונות ואף נוקשות יותר – ואולם החלת שינוי זה על המערער, תחת מכלול הנתונים שתוארו, אינה מוצדקת. עניינו של המערער כאן הוא מיוחד. תכונותיו ונסיונו יוצאי דופן בהקשר המקצועי שנבחן על-ידי הוועדות, והדברים שאמרנו כאן יפים לעניינו המיוחד.
המסקנה היא כי הערעור מתקבל, במובן זה שיותר למערער להירשם בפנקס המיוחד – הנדסאים, בתחום "מבנים וסביבה".
המשיבים ישאו בהוצאות המערער וכן בשכר טירחת עורך-דינו, כולם יחד, בסכום של 20,000 ש"ח.
המשנה-לנשיאה
הנשיאה ד' ביניש:
אני מסכימה.
ה נ ש י א ה
השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, ה' בתשרי התשע"ב (3.10.2011).
ה נ ש י א ה
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10036290_P05.doc גח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il