בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3629/00
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט א' א' לוי
המערערת: זיוה לוין
נגד
המשיבים: 1.
גד שילר
עו"ד הנאמן בפש"ר של גדעון לוין
2.
כונס הנכסים הרשמי
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב,
בפני
השופטת ו' אלשיך, מיום 6.4.00, בתיק בש"א 58879/99 (פש"ר 278/97)
בשם
המערערת: עו"ד יוסף הס
בשם המשיבים: עו"ד גד שילר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
. זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו, (כב' השופטת ו' אלשייך), מיום 6.4.00 בתיק בש"א 58879/99
(פש"ר 278/97), לפיה נדחה ערעור שהגישה המערערת על החלטת משיב 1, אשר דחה
תביעת חוב שהגישה נגד פושט רגל, גדעון לוין, שהינו גם גיסה לשעבר, וחויבה לשלם
למשיב 1 הוצאות בסך 7500 ש"ח בתוספת מע"מ.
הרקע העובדתי
2. המערערת, גב' זיוה לוין, דיילת אויר בחברת
אל-על (להלן: "המערערת"), הגישה תביעת חוב כנגד גיסה לשעבר, פושט הרגל
גדעון לוין (להלן: "גדעון"). תביעת החוב, שעמדה על סך 7993 ש"ח,
התייחסה לשני רכיבים: תמורה עבור ציוד שרכשה המערערת עבור גדעון לפני כשבע שנים,
לרגל הולדת בנו. הרכיב האחר של התביעה התבסס על דרישה להחזרת כספים (3000
ש"ח) שהועברו בהעברה בנקאית, מחשבון הבנק המשותף של המערערת ובעלה לשעבר אלון
לוין, אחיו של גדעון, לחשבונו של זה האחרון.
3. ביום 19.8.99, דחה הנאמן בפשיטת הרגל (להלן:
משיב 1), את תביעת החוב של המערערת. באשר לטובין התרשם משיב 1 כי אין מדובר
בהלוואה, וכי סביר להניח שמדובר במתנות בין קרובים, ומכל מקום לא צורפו לתביעת
החוב מסמכים המעידים על ביצוע הרכישות בפועל. באשר להעברה הבנקאית קבע משיב 1, כי
ממסמך הבנק שצורף לתביעה עולה, כי ההעברה נעשתה בהרשאה טלפונית של המערערת או של
בעלה לשעבר, שאף הוא פושט רגל, וכי מדובר בהעברת כספים בין פושטי רגל כחלק מהעברות
הכספים הבלתי מוסברות שביצעו שניהם בסוכנות הביטוח שהייתה בבעלותם.
4. המערערת הגישה ערעור על החלטת המשיב לבית
המשפט המחוזי. היא טענה כי העובדה שגיסה, גדעון, פרע לידיה חלק מתמורת הטובין
שהביאה לו, מפריכה את הסברה כאילו ניתנו הטובין במתנה. באשר לחשבון הבנק טענה
המערערת, כי העובדה שסכום הכסף הועבר לחשבונו הפרטי של גדעון, ושהדבר לא נעשה על
ידי המערערת או אלון, מבססת את הטענה כי ההעברה בוצעה על ידי גדעון, ולכן על הנאמן
מוטל הנטל להוכיח שמשיכה זו הייתה לצורך עסקם המשותף של שני האחים.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
5. בית המשפט המחוזי קבע כי דין הערעור להידחות
על הסף לנוכח העובדה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. חרף זאת, התיר בית המשפט למערערת
להביא עדים מטעמה, ולאחר ששמע אותם קבע, כי לא עלה בידי המערערת להוכיח את תביעתה.
בית המשפט הוסיף, כי המערערת לא השכילה להראות את המועד בו התגבשו החובות, מהו
הסכום אותו היא תובעת, ולא הציגה קבלות או מסכמים מהמכס המעידים כי אכן קנתה עבור
גיסה את הטובין. בית המשפט הוסיף וקבע, כי עדי המערערת לא תרמו מאומה להוכחת
טענותיה, וכך סיכם את דבריו לעניין הטובין בקובעו (עמ' 31 לפרוטוקול):
"סוף
דבר לעניין הטובין- מאומה לא הוכח לעניין זה. לא בראיות, לא מסמכים ולא בעדויות,
טוען הנאמן כי אפשר ויש לראות באותם טובין מתנות בין קרובי משפחה ואני חייבת לומר
שכך כנראה היו פני הדברים."
6. באשר לחשבון הבנק קבע בית המשפט, כי גרסת
המערערת נראית גרסה דמיונית, היות והיא לא נתמכה בעדויות או במסמכים. בית המשפט
הגיע לכלל דעה כי אין זה סביר שגדעון הורה להעביר לחשבונו כספים מהחשבון המשותף
ללא הרשאה. בית המשפט הוסיף, שהמערערת לא העידה מטעמה את פקיד הבנק, ולא הביאה
הוכחה של ממש לאמת את גרסתה, וכך סיכם את התרשמותו (עמ' 32):
"
סוף דבר אני חייבת לומר שהנסתר רב על הנגלה בפרשה זו והמוזר רב על הבהיר, והגרסאות
כולן בעיני אינן אמינות, במובן זה שאין כל ספק שהעדים עשו הכל במסגרת יכולתם
המוגבלת כדי לסייע למערערת".
המערערת סבורה כי מסקנות אלו שגויות, ומכאן
הערעור שבפנינו.
הטענות בערעור
7. המערערת העלתה בפנינו שורה של טענות לפיהן היא
סבורה כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. על פי השקפתה, היא עמדה בנטל
ההוכחה המוטל עליה, ודי היה בעדים שהובאו מטעמה על מנת לבסס את תביעתה ולזכותה
בסעד. המערערת טענה עוד, כי טעה בית המשפט קמא משקבע כי העדים מטעמה ניסו לסייע
לה, ואין כל בסיס להשערה זו, שכן בינה לחמותה לשעבר, בתיה לוין, אשר אישרה את
מסירת הטובין לגדעון, שררה מערכת יחסים לא-תקינה בשל הגירושין מבנה. המערערת
הוסיפה וטענה כי לו חברו עדיה לעזור לה, יכלו למסור עדות מפורטת על הטובין, על
הסכומים ועל תאריך גיבוש החוב, ועובדה היא שלא זה המצב.
ועוד טענה המערערת, כי נכון היה לראות בהכחשות
הכוללניות של גדעון כחיזוק לגרסתה, ומכל מקום לא נכון היה להחמיר עמה בדרישתה של
מידת הוכחה העולה על המקובל והדרוש במשפט האזרחי.
לבסוף טענה המערערת, כי לא נכון היה לסרב לאפשר לה להעיד רק
משום שלא צרפה תצהיר לערעורה על החלטתו של משיב 1.
דיון
8. בחרתי להתחיל את הדיון דווקא בטענתה האחרונה
של המערערת, הואיל ונראה שדי בה כדי להצדיק את קבלתו של הערעור, והחזרת הדיון,
להשלמה, בבית המשפט המחוזי. להלן אבהיר את דברי.
תקנה 96(א) לתקנות פשיטת רגל,
התשמ"ה1985- קובעת כי נושה רשאי לערער על החלטת הנאמן בעניין תביעת
חוב שהגיש. תקנה 96(ד) עוסקת בסמכותו של בית המשפט המחוזי בתום דיון בערעור.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת להעיד
בפניו, משום שסבר כי יש לנהוג בהליך אותו יזמה המערערת כבכל "בקשה"
המוגשת לבית המשפט, ועל פי הוראתה של תקנה 241 תקנות סדר הדין האזרחי, בקשה כזו
צריכה להיות נתמכת בתצהיר לשם אימות העובדות הכלולות בה.
אך בפרק העוסק בסמכותו של בית המשפט לעניין
פקודת פשיטת רגל גם נקבע:
"רשאי
בית המשפט, בכפוף לתקנות, לקבל בכל ענין את כל הראיות או מקצתן בעל פה או
בתצהיר או מחוץ לישראל על ידי שלוח" (סעיף 187 לפקודה, ההדגשה שלי א' א'
לוי).
הנה כי כן, לא זו בלבד שדרישת
"התצהיר" אינה כלולה בסעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל והתקנות שהותקנו על
פיה (ראה תקנה 96), אלא שלבית המשפט גם ניתנה סמכות רחבה לשמוע עדים, גם בעל-פה,
ושלא על דרך תצהיר.
כך או כך, תביעת החוב שהגישה המערערת לנאמן,
נוסחה כתצהיר אשר אומת על ידי בא-כוחה, ובו נכללו העובדות עליהן ביססה גם את
ערעורה בפני בית המשפט המחוזי. והרי אותו תצהיר היה חלק מנספחיה של הודעת הערעור
אותה הגישה המערערת לבית משפט קמא, וניתן היה לראות בו, גם לדעת המדקדקים, כיציאת
המערערת ידי החובה המוטלת עליה על מנת להכשיר את הדרך להעדתה במסגרת הערעור.
משהדבר לא נעשה בערכאה הראשונה, לא נותר אלא
לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולהחזיר את הדיון אליו על
מנת לאפשר למערערת להעיד בפניו. לאחר כל אלה יחזור בית המשפט ויחליט בהשגותיה של
המערערת על החלטתו של משיב 1 לדחות את תביעתה.
משיב 1 ישא בהוצאות המערערת בסכום של 5000
ש"ח, לרבות שכ"ט עו"ד.
ש
ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה
לנשיא
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.
ניתן היום, כ"א סיוון
תשס"א (12.6.2001).
המשנה לנשיא ש ו
פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק
מתאים למקור 00036290.O09 /אז
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444