חיים וייץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3626/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3626/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: חי וייץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.3.10 ב-ת"פ 4189/09, שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ח' באב התש"ע (19.7.10) בשם המערער: עו"ד אבנר גולוב בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של גרם מוות ברשלנות ונהיגה באור אדום ברמזור, עבירות לפי סעף 304 לחוק העונשין בשילוב עם סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה, וכן סעיף 62(8) לפקודה. בעקבות כך נדון המערער ל-12 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מנהיגה במשך 10 שנים. האירוע בגינו הועמד המערער לדין התרחש באחד מימיו של חודש יוני 2009 בשעות הבוקר. הוא נהג ברכבו ברחוב יצחק שדה בתל-אביב מכיוון מזרח למערב, והתקרב לצומת מרומזרת. אותה שעה התקרב לצומת מצפון לדרום רוכב קטנוע – חנא חנא ז"ל, והוא נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור ירוק. המערער, שבכיוון נסיעתו דלק אור אדום, נכנס אף הוא לצומת, פגע ברוכב הקטנוע ופצע אותו קשה. לאחר מספר שעות נפטר המנוח כתוצאה משברים מרובים בגולגולת ודימומים נרחבים. בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש, תוך שהוא טוען את אלה: לולא הואשם מלכתחילה בעבירת הריגה, היה העונש המושת עליו קל יותר; שגה בית המשפט המחוזי בהגדרתו את רשלנותו כ"חמורה ובולטת"; התאונה נגרמה גם בעטיים של ליקויים הקיימים בצומת; מדרג הענישה בעבירות מסוג זה הוא רחב, ולא היה מקום לבחור בעניינו של המערער בצד המחמיר; כמו כן, נטען כי בית המשפט השית על המערער תקופת פסילה ממושכת ובלתי סבירה שמחמת גילו כמוה כפסילה לצמיתות. אין בידינו לקבל את הערעור. לא נהיר לנו על מה מתבססת טענת המערער לפיה נהג בו בית המשפט המחוזי כמי שהורשע בעבירת הריגה. והרי עיון בנימוקי גזר הדין מפריך טיעון זה מכל וכל. ואם תאמר כי אותה מסקנה של המערער בסיסה בתקופה המאסר שהושתה עליו, כל שנוכל לומר הוא כי בית המשפט המחוזי נהג בו בדרך מאוזנת וראויה. המערער חטא ברשלנות מופלגת בחומרתה, כאשר נכנס לצומת בעת שאור אדום דלק בכיוון נסיעתו, וכתוצאה מכך פגע במנוח וגרם למותו בטרם עת. על הקטל הנמשך בדרכים נדמה כי אין צורך להרבות מלים, והוא הדין על תרומתו של מה שמכונה "הגורם האנושי" למצב זה. המקרה שבפנינו הוא דוגמה נוספת ובולטת לכך שביתר תשומת לב לנעשה בדרך והקפדה על קיום החוק, ניתן היה למנוע תאונה זו שבעטייה קופד פתיל חייו של אדם ונפגעו קשות חייה של משפחתו. אכן, למערער מעלות וזכויות רבות, ברם לאלה ניתן משקל הולם בגזר-הדין, ועל כן לא ראינו מקום או עילה להקל בו עוד. הערעור נדחה. ניתן היום, ח' באב התש"ע (19.7.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10036260_O01.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il