נ.מ הובלות בע"מ נ. מילר ושות' חברה להנדסה בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3623/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. נ.מ הובלות בע"מ 2. מתן (נפתלי) מאיר 3. חיים חיים צדוק נגד המשיבה: מילר ושות' חברה להנדסה בע"מ ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 21.4.2002 בת.א. 27166/99 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שאנן בשם המערערים: עו"ד שמואל אלקון פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' שאנן) מיום 21.4.02, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 27166/99. 1. המשיבה הגיש תביעה נגד המערערים. בישיבת קדם המשפט הראשונה ביום 3.2.02 הודיע בית המשפט לבעלי הדין כי לפני שהתמנה לכהונת שופט, ייצג משרדו את המשיבה - התובעת. בית המשפט קבע בהחלטתו כי אין הדבר מפריע לו לדון בתיק ללא דעה קדומה, אך אם סבור מי מן הצדדים אחרת, יגיש בקשה לבית המשפט תוך 21 יום. המערערים, אשר לא היו מיוצגים בשלב זה של ההליך, לא ביקשו כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. 2. משנתמנה למערערים עורך דין, הגיש עורך דינם ביום 15.4.02 בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשה נטען כי המערערים לא היו ערים לאמור בהחלטת בית המשפט מיום 3.2.02, ולאחר ששקלו את העניין והבינו אותו הם מבקשים כי בית המשפט יפסול עצמו, בהתחשב בעובדה שייצג בעבר את המשיבה. 3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 21.4.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי מאז הפסיק לעבוד כעורך דין חלפו למעלה משמונה שנים, ומאז לא היה לו כל קשר למשיבה. בית המשפט ציין, כי את ההערה לפיה לפני שהתמנה כשופט ייצג את המשיבה, הוא נוהג להעיר כשגרה, מתוך זהירות יתר, בכל מקרה בו צד לדיון היה לקוחו בעבר. בית המשפט קבע כי בהעדר סיבה מיוחדת ולאחר חלוף זמן רב יחסית, הוא אינו חש שההיסטוריה הזו מונעת ממנו לשקול את כל הדרוש בפתיחות מוחלטת, ואינו רואה מקום לפסול עצמו, במיוחד כשהמערערים לא ראו הצדקה לכך ובא כוחם לא העלה נימוק מיוחד. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורם טוענים המערערים, כי נוכח העובדה כב' השופט שאנן ייצג את המשיבה בטרם התמנה לשופט, וכי מרוח דבריו בהחלטתו בבקשת הפסילה ניתן להבין כי ייצוג זה התמשך עד למינויו כשופט, ניתן לומר כי זיכרון הייצוג של המשיבה הינו זיכרון טרי. במצב זה יש בסיס איתן לחשש של המערערים לקיומו של משוא פנים בניהול המשפט. לטענת המערערים, ההכרות בין השופט לבין המשיבה היא היכרות המבוססת על קשרים משפטיים ומסחריים, ואין להוציא מכלל אפשרות כי במערכת היחסים המשפטית והמסחרית ביניהם נותרה התחשבנות כזו או אחרת או קיימת התרשמות של השופט לגבי המשיבה, עליה הוא עשוי לבסס את הנחותיו במהלך המשפט. המערערים מבקשים ללמוד לעניין זה מהוראת סעיף 17 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו1986- (להלן: כללי האתיקה המקצועית), לפיה עורך דין אינו רשאי לייצג אדם בעניין בו דן כשופט. לטענתם, מקל וחומר הוא כי שופט אינו יכול לדון בעניין כאשר ייצג בסמוך למינוי כשופט את אחד הצדדים. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. נפסק בעבר כי על השאלה האם ביחסי עורך דין-לקוח בעבר יש כדי לגבש עילה לפסילת שופט אשר עומד לפניו כבעל דין לקוחו מהעבר, יש לענות לפני נסיבות העניין המשתנות. יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, האם קיומו של הקשר האמור יוצר "חשש ממשי למשוא פנים" כלפי מי מבעלי הדין. בבחינתה של שאלה זו יש לשקול שלושה שיקולים מנחים, המהווים אמת מידה ראשונית ולא בלעדית בבחינת הסוגיה, והם: מה היה מהותו של הקשר שבין עורך הדין ללקוחו, מה היה משכו ומה הייתה מידת עוצמתו; האם יש קשר בין העניין בו עסק השופט כשפעל כעורך דין, לעניינים הנדונים בפניו; מה טווח הזמן שעבר מאז קיומם של יחסי העבודה שבין השופט לבעל הדין (ראו: ע"א 6640/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סלע יצחק (לא פורסם); ע"א 7661/00 שרה פונט נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). 6. החלתם של מבחנים אלה על נסיבות העניין שבפנינו, מצביעה כי אין מקום לפסילתו של בית המשפט. כך, הזמן שעבר מאז ייצג השופט את המשיבה הוא זמן ארוך (למעלה משמונה שנים). לא נטען לקיומו של קשר בין העניין הנדון בפני השופט, לעניינים בהם עסק השופט כעורך דין. כמו כן, בבקשת הפסילה לא טענו המערערים כי היה קשר מקצועי ארוך זמן וכבד משקל בין השופט למשיבה. טענת המערערים, שנטענה לראשונה בכתב הערעור, לפיה קיים חשש כי בין השופט לבין המשיבה נותרה קיימת "התחשבנות כזו או אחרת" בעקבות הקשרים המסחריים שהיו בעבר בין השופט למשיבה, לא נתמכה בראיות כלשהן, מה גם שבית המשפט קבע בהחלטתו כי מאז מינויו לשופט אין בינו לבין המשיבה כל קשר. לפיכך - ובבחינה כוללת של כלל נסיבות העניין - מסקנתי היא כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. לכך מצטרפת גם קביעתו של בית המשפט, כי הערתו בדבר קשרים קדומים עם המשיבה נאמרה כדבר שבשגרה מתוך זהירות יתר, וכי הוא חש שיכול הוא לשקול את כל הדרוש בפתיחות מוחלטת. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ב (28.5.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02036230.A01 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il