פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"פ 3617/01

יעקוב אוחנה נ. מדינת ישראל

ערעורים הדדיים על הכרעת דין וגזר דין בגין עבירת חבלה בכוונה מחמירה באמצעות חרב.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?
תאריך פרסום 28/11/2001 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"פ — רשות ערעור פלילי.
מספר התיק 3617/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות אלימות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעורים הדדיים על הכרעת דין וגזר דין בגין עבירת חבלה בכוונה מחמירה באמצעות חרב.
החלטת בית המשפט התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) — בית המשפט קיבל את ההליך לטובת הצד הפותח (התובע/העותר/המערער).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"פ 3617/01

יעקוב אוחנה נ. מדינת ישראל

ערעורים הדדיים על הכרעת דין וגזר דין בגין עבירת חבלה בכוונה מחמירה באמצעות חרב.

התקבל במלואו (לטובת התובע/העותר/המערער/המבקש) ?

סיכום פסק הדין

יעקב אוחנה הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לאחר שדקר את המתלונן בחרב על רקע סכסוך. הוא נידון ל-4 שנות מאסר (שנתיים וחצי בפועל). שני הצדדים ערערו לעליון: הנאשם על ההרשעה והעונש, והמדינה על קולת העונש. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם על ההרשעה, בקובעו כי אין עילה להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הראשונה. לעומת זאת, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה על העונש, בקובעו כי העונש המקורי לא שיקף את חומרת המעשה האכזרי ואת עברו הפלילי של הנאשם. העונש הוחמר ל-6 שנות מאסר, מתוכן 4 שנים בפועל.

סוג הליך רשות ערעור פלילי (רע"פ)
הרכב השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל, א' פרוקצ'יה
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל

נתבעים

  • יעקב אוחנה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העונש שנגזר בערכאה הראשונה קל מדי ואינו משקף את חומרת המעשה האכזרי.
  • יש צורך בהרתעה משמעותית נוכח השימוש בנשק קר לפתרון סכסוכים.
  • עברו הפלילי המכביד של המערער מחייב החמרה בעונש.
טיעוני ההגנה
  • המערער פעל מתוך הגנה עצמית.
  • המתלונן הגיע לביתו של המערער במטרה לתקוף אותו.
  • יש להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של הערכאה הראשונה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המערער דקר את המתלונן כחלק מהגנה עצמית או כמעשה תקיפה יזום.
  • מי הביא את החרב לזירת האירוע.
  • מהימנות גרסאות הצדדים לגבי השתלשלות האירועים בדירה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדויות בדבר היותה של החרב תלויה בביתו של המערער במקום צמוד למטבח.
  • התרשמות בית המשפט מהעדים ומהמתלונן.
  • סתירות בגרסת המערער.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • גרסת המערער לפיה פעל מתוך הגנה עצמית.
  • טענת המערער כי המתלונן הביא עמו את החרב.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 197/98
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בחיפה
תיקים שאוחדו

תגיות נושא

  • חבלה בכוונה מחמירה
  • הגנה עצמית
  • ענישה
  • אלימות

שלב ההליך

ערעור

גזר הדין

חודשי מאסר בפועל
48
חודשי מאסר על תנאי
24
חודשי שירות עבודה
0
שעות שירות לתועלת הציבור
0
גובה הקנס למדינה
0
סכום הפיצוי שנפסק שהתובע ישלם לנפגע
0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3679/01 ע"פ 3617/01 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערת בע"פ 3679/01: מדינת ישראל המערער בע"פ 3617/01: יעקב אוחנה נגד המשיב בע"פ 3679/01: יעקב אוחנה המשיבה בע"פ 3617/01: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.3.01 בת"פ 197/98 שניתן על ידי כבוד השופט א' רזי תאריך הישיבה: כ"ט בחשוון תשס"ב (15.11.01) בשם המערער בע"פ 3617/01 והמשיב בע"פ 3679/01: עו"ד ישראל קלין בשם המערערת בע"פ 3679/01 והמשיבה בע"פ 3617/01: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט רזי) הרשיע את הנאשם בגרימת חבלה בכוונה מחמירה ודן אותו ל4- שנות מאסר מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. על כך הוגשו שני ערעורים. הנאשם מערער על ההרשעה ועל חומר העונש והמדינה מערערת על קולת העונש. המעשים נשוא ההרשעה הם דקירת המתלונן על ידי המערער באמצעות חרב ארוכה (70 ס"מ) בגב באיזור בית החזה במפסעה הימנית ובכף היד וגרימת שבר בכף ידו הימנית של המתלונן. המתלונן, סרסור של נערת ליווי, הגיע לדירתו של המערער, בעליו של מכון ליווי שהעסיק את הנערה בזנות, על מנת לבקש ממנו לממן עבורה כרטיס טיסה ולאפשר גירושה מן הארץ. התפתחה מריבה על רקע חשדו של המערער כי המתלונן הפלילו במשטרה ואז יצא המערער מן החדר, הצטייד בחרב ארוכה ודקר את המתלונן כאמור. המערער טען להגנה עצמית. לגירסתו, בא המתלונן לביתו על מנת לתקפו ואכן תקפו באופן שחייבו להתגונן כך שתקיפתו באה כהגנה עצמית או לפחות קיים ספק אם היתה זו הגנה עצמית אם לאו. לתמיכה בגרסה זו, הצביע הוא על העובדה שהמתלונן הגיע לדירת המערער, ללא חשש, בלווי חברים שהמתינו לו למטה במכונית; שלא היתה תלונה של המתלונן נגד המערער בגינה יכול היה המתלונן להפליל אותו וכי המשטרה הוזעקה על ידי המערער דווקא ולא על ידי המתלונן. כל הטענות הללו הועלו בפני בית משפט קמא, שדחה אותן. הוא קבע על סמך חומר הראיות והתרשמותו מן העדים כי בעקבות הויכוח, יצא המערער למטבח, חזר עם החרב, דקר את המתלונן כשהדקירה הראשונה בגבו וכל זאת בעקבות חשדו שהמתלונן הלשין עליו במשטרה בחשד לזיוף הארכת תוקפה של אשרת שהייה. בית המשפט קבע כי המתלונן הזעיק את חבריו שחיכו לו למטה בפלאפון שהיה ברשותו והמערער לא איפשר להם להיכנס לדירה בנועלו את הדלת. כן ציין הוא, כי תמיכה ראייתית לכך שהחרב היתה של המערער היא עדויות בדבר היותה של החרב תלויה בביתו במקום צמוד למטבח משם אכן הביא אותה. בית המשפט היה ער לכך שהמתלונן אינו טלית שכולה תכלת, אלא לפי התרשמותו ממנו העדיף את גרסתו שקיבלה חיזוקים חיצוניים. את גרסת המערער דחה השופט כבלתי אמינה. המערער העלה גרסה לפיה הוא זה שהותקף, הוא זה שהיה בסיכון, הוא זה שהזעיק משטרה והודיע כי הוא חושש שיישדד ויירצח על ידי המתלונן וחבריו. בית המשפט ראה בגרסה זו ניסיון להרחיק עצמו מן האירוע והפציעה שנגרמה למתלונן, אולם הנסיון להרחיק את קיומה של החרב ויתר התאורים שמסר המערער נמצאו סותרים וחסרי הגיון. בית המשפט דחה מכל וכל את הטענה כי את החרב הביא עמו המתלונן ועיגן עמדתו בחומר הראיות ואף בדברי המערער. בסופו של דבר מתבקשים אנו על ידי הסנגור להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי התרשמות ובהעדפת עדות אחת על פי רעותה. אין אנו מוצאים שיש אחיזה להתערבות כזו במקרה זה בפסק דינה של הערכאה הראשונה. לא כל העלאת גרסה הנדחית על ידי הערכאה הראשונה על פי החומר שלפניה, מצדיקה התערבות או מעלה ספק בגירסה שהתקבלה. אשר על כן, הערעור על הכרעת הדין, נדחה. אשר לערעורו של המערער על חומרת העונש וערעורה של המדינה על קולת העונש ייאמר: העונש שהושת על המערער איננו עומד בכל יחס לתקיפה האכזרית ולפציעות הקשות שתקף ופצע המערער את המתלונן. כפי שקבע השופט קמא, רק בדרך נס לא נשא מעשה התקיפה אופי קטלני. בית המשפט נתן דעתו לכל השיקולים הרלבנטיים להטלת העונש, הן הציבוריים והן האישיים. הוא קבע את הצורך למגר עברייני אלימות מסוג זה הנוהגים לעשות שימוש בסכין לפתרון סכסוכיהם; הוא דיבר על הצורך ההרתעתי; הוא ציין את עברו הפלילי המכביד של המערער וציין כי אינו ממצה איתו את הדין מתוך תקווה שלמד את הלקח. סבורה אני כי השופט קמא הותיר פער משמעותי בין הרטוריקה לבין יישומה בפועל וכי התקווה שהמערער למד את הלקח אינה מצדיקה אי מיצוי הדין עמו. נראה לי כי דין ערעור המדינה להתקבל ומאחר ואין ערכאת ערעור ממצה את הדין עם נאשם, לא נטיל עליו את מלוא העונש ההולם ונסתפק בכך שנעמיד את העונש על 6 שנים מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על תנאי והתנאי הוא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. אשר על כן, נדחה בזה ערעורו של המערער ומקבל ערעור המדינה כאמור. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ב (28.11.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01036170.J14 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444