פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3615/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3615/07 ע"פ 3674/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער בע"פ 3615/07: המערער בע"פ 3674/07: פלוני פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 3615/07 וב-ע"פ 3674/07: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתפ"ח 105/06 שניתן ביום 15.4.07 על-ידי סגן הנשיא א' אמינוף, והשופטים ז' הווארי ו-נ' מוניץ-מנהיים תאריך הישיבה: ד' בסיון תשס"ז (21.5.07) בשם המערער בע"פ 3615/07: בשם המערער בע"פ 3674/07: עו"ד פוקרא פתחי עו"ד סרי ח'ורי בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד עמנואל לינדר גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. שני ערעורים שנדונו יחדיו, ועניינם גזר הדין בפרשה קשה של עבירות מין חמורות מאוד שעברו שני הקטינים המערערים כנגד שני מתלוננים, קטינים צעירים מהם, ובה הורשעו לפי הודאתם, כפי שיפורט להלן, ונדונו (ביום 15.4.07, בהרכב סגן הנשיא אמינוף והשופטים הווארי ומוניץ) ל-42 ול-30 חודשי מאסר בפועל, בהתאמה, ולעונשים נוספים. שוב באה לפנינו הדילמה הנשנית, של שיקולי שיקום מול שיקולי ענישה, שאלה קשה בכל גזירת דין – וקשה במיוחד כשהמדובר בקטינים. לעניינם של אלה ציוונו המחוקק מפורשות על ייחודם של שיקולי שיקום, ושמו של החוק הרלבנטי – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (הדגשה הוספה – א"ר)- מדבר בעדו. ב. כתב האישום המתוקן בו הודו המערערים (המערער בע"פ 3615/07, יליד 1.5.90, ייקרא מערער 1; המערער בע"פ 3674/07, יליד 15.1.92, ייקרא מערער 2), שהועמדו לדין עם קטין נוסף, כולם תושבי כפר ברמת הגולן, תיאר פרשה קשה של התעללות מינית ואחרת בקטינים – חמישה במספר (לגבי שלושה מהם מדובר על התעללות מינית ולגבי האחרים סחיטה באיומים, איומים ואף תקיפה). הקטינים המתלוננים הם ילידי 1994, 1991 (שלושה) ו-1990. כל העבירות בוצעו מן המחצית השניה של 2004 עד המחצית השניה של 2005, כשהמערערים היו בני 15-14 (מערער 1) ו- 13-12 (מערער 2). האישום הראשון, שיוחס למערער 2 ולאחר, עניינו מעשים מגונים בנסיבות מחמירות - התעללות מינית בקטין שהיה בן פחות מ- 11, תוך חיכוך אבר מינם של השניים בפי טבעתו עד סיפוק מיני, לרבות חטיפה לשם כך, וזאת בשני מקרים; באישום השני, המתיחס לשני המערערים ולאחר, שוב פגעו מינית באותו קטין, והמערער 1 והאחר עשו בו מעשה סדום וכן סחטוהו באיומים; מערער 2 הואשם בחטיפה, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים. עבירת הסחיטה באיומים עניינה אילוץ הקטין לרכוש בעבור השלושה מוצרים על חשבון הוריו; באישום השלישי, סחטו המערער 1 ואחר באיומים קטין על-ידי דרישה לרכוש מוצרים על חשבון הוריו, והמערער 2 סייע לכך; באישום הרביעי איימו המערער 2 ואחר על קטין אחר, חרף בכיו, ועשו בו מעשים מגונים שלא בהסכמתו החופשית תוך התעללות וחטיפה; האישום החמישי עסק בנאשם אחר. באישום השישי הואשמו מערער 1 ואחר במעשים מגונים בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים וחטיפה, שוב בתוך התעללות מינית; האישום השביעי עניינו דרישת נכס באיומים וסחיטה באיומים על-ידי מערער 1, וכן גניבה; גם שם נכרך הדבר בהתעללות מינית; אישום שמיני עניינו מערער 1, ובו מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, תוך פגיעה מינית חרף התנגדות וזעקה של הקטין בארבעה מקרים; האישום התשיעי עניינו מערער 1 ובו תקיפה, איומים במספר מקרים והחזקת סכין שלא כדין, והוא הדין לאישום העשירי. ג. (1) גזר דינם של מערער 1 ו-2 ניתן כאחד. יצוין כבר כאן, כי המערער 1 שוהה במעון נעול מיום 20.3.06, ואילו המערער 2 שוהה במעון שאינו נעול מאז 23.2.06. (2) בית המשפט קמא עיין, לגבי מערער 1, בתסקיר שירות המבחן לנוער מפברואר 2007, שבו תוארה היותו בן למשפחה אשר כיום תומכת בו, אף כי בעבר חש ריחוק הימנה. בעברו הישגים לימודיים נמוכים, היעדרויות ואלימות. ב-2.1.06 נעצר, ולימים הועבר כאמור לחלופת מעצר במעון הנעול. תפקודו במעון היה תחילה חיובי, אחר כך חלה ירידה, אולם שב והתאזן; הוא גילה מוטיבציה טובה ללימודים, והחל להשתתף בקבוצת טיפול של נערים עברייני מין. הומלץ על-ידי שירות המבחן לנוער על המשך שיקום המערער במסגרת המעון הנעול בטיפול פרטני וקבוצתי, על הרשעתו ומאסר על תנאי, צו מעון נעול למשך שנתיים וכן פיצוי למתלוננים. (3) אף בתסקיר באשר למערער 2 תוארה משפחה נורמטיבית המבקשת לסייע. המערער 2 מצוי בחלופת מעצר במעון "פתוח", ותוארה הסתגלותו למסגרת באורח שאינו נטול קשיים, לרבות מספר חריגות של אלימות, הצתות והתעללות בבעלי חיים, ועם זאת, נטילת אחריות על אירועי העבירה. הומלץ על המשך שהות במסגרת אותו מעון, נוכח הצורך במסגרת מציבת גבולות. שירות המבחן לנוער זיהה לגבי מערער זה גורמי סיכוי וסיכון כאחד לגבי העתיד. השירות המליץ על הרשעה, מאסר על תנאי וצו מעון לשנתיים במעון האמור, וכן פיצוי למתלוננים. (4) בית המשפט קמא עיין גם בשלושה תסקירי קרבנות ולמד על טראומה רגשית קשה אצל כולם, בעיות חברתיות בעקבות המעשים, וצורך בטיפול לטווח ארוך. (5) בית המשפט הרשיע את המערערים; בבואו לגזור את הדין נתן אל לבו את גילם של המערערים בעת ביצוע העבירות, וכן את התקדמותם במעונות וסיוע משפחתם. מנגד נשקל הסבל למתלוננים. נאמר כי ראוי ליתן "מקום נכבד ביותר לשיקול ההרתעה, לשיקול של האינטרס הציבורי בהגנה על גופם של קטינים בחברה... כדי שלא יווצר רושם מוטעה שגופו של הקטין, נפשו וכבודו הוא הפקר"; לכן לא נתקבלה המלצת שירות המבחן. נקבע כי המערער 1 ירצה מאסר בפועל למשך 42 חודשים, בניכוי ימי מעצר (קרי מ-2.1.06 עד 19.2.07), אך לא תקופת המעון הנעול (מיום 20.3.06 ואילך), וכן נדון למאסר על תנאי בן 18 חודשים, לפיצוי בסך 21,600 ש"ח (כולל) למתלוננים, בחלוקה ובתנאי תשלום שקבע בית המשפט, וכן פיקוח לשנה לאחר המאסר. לגבי מערער 2 נקבעו 30 חודשי מאסר בפועל בניכוי המעצר, מאסר על תנאי ל-18 חודשים ו- 5,000 ש"ח פיצוי לכל מתלונן, וכן פיקוח קצין מבחן. ד. (1) בערעור מערער 1 נטען כנגד חומרת העונש, ונאמר כי המערער חווה בגיל 9 חויה קשה של ראיית אחיו מוטל בבית ללא רוח חיים, וכן תקיפה מינית (לפי גירסתו). הוטעמו תפקודו של המערער כיום וסיכויי שיקומו; נטען כי לא ניתן משקל לשיקולי שיקום וקטינות אל מול שיקולי ההרתעה והגמול; נטען כי ניתן להשיג את ההרתעה והרחקת המערער מהציבור על ידי שהייה במעון נעול לתקופה ארוכה, אל מול חשש הידרדרות בבית הסוהר. (2) בתסקיר העדכני לגבי מערער 1 מסר שירות המבחן לנוער כי הוא מתפקד כהלכה בלימודים במעון הנעול, ומשתתף באופן חיובי בקבוצה טיפולית לעברייני מין, והומלץ כי תקופת המאסר תומר בהחזקה במעון נעול לפי סעיף 25(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). עיינו גם במכתב מאת המנהל והעובדת הסוציאלית במעון הנעול, שמסקנתו חיובית – היקלטות טובה של מערער זה, חרטה מצדו על מעשיו והמלצה חמה להמשך טיפול; כן קראנו מכתב של מנחי הקבוצה לנערים עברייני מין, אף הוא חיובי. ה. (1) בערעור מערער 2 נטען כנגד המאסר בפועל, ולמען הליך שיקומי במעון "פתוח" כפי שהמליץ שירות המבחן. נטען כי לא ניתן משקל להודאת מערער זה ולכך שהיתה זו לו הסתבכות ראשונה. לכן נתבקש מאסר על תנאי עם צו מעון לתקופה ארוכה. (2) בתסקיר עדכני של שירות המבחן לנוער לגבי מערער 2 נאמר כי ההוצאה למסגרת חוץ ביתית היטיבה עמו, ולכן ראוי להמשיך בתהליך הטיפולי הנמצא בראשיתו, וכן בקבוצה לעברייני מין. לשיטת השירות יש מקום להמשיך במעון הנוכחי, אך אם יש צורך בעונש מאסר מוצע להמירו בהחזקה במעון נעול. ו. בפנינו חזרו באי כוח המערערים על הבקשה להתחשבות בשיקולי שיקום, ובא כוח מערער 2 ביקש גם לקצר את תקופת מאסרו. נציגת שירות המבחן אף היא תמכה בתהליך שיקומי. עוד ציינה, כי במעון נעול יש חובת השתתפות בקבוצה לעברייני מין, מה שאין כן בבית הסוהר. לשאלתנו נאמר כי במעון מנסים להתאים את החופשות לכללים הקיימים בבית סוהר, ומובא בחשבון בכך עניינם של הקרבנות. בא כוח המדינה הטעים את סבל הקרבנות, שמצבם בחברה קשה. לשיטתו אין מקום שייצא הקול שהפוגעים לא נשלחו לבית סוהר; לכן אין מקום ללכת לכיוון המוצע על-ידי שירות המבחן. מנהל המעון הנעול מר בחוס כאתם ציין, כי לפי התקדמותו של מערער 1 עשוי הטיפול להפכו לאדם טוב ולאזרח חיובי, מה שאין כן - לדעתו - בית הסוהר. הוטעם על-ידי מנהל המעון הנעול, כי המקום מוקף חומה, ואין המערער יכול לצאת לכשירצה. ז. לשלמות המסגרת הנורמטיבית יצוין, כי בסעיף 25(א) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול) נאמר כי "קטין שהורשע רשאי בית המשפט לנוער, במקום להטיל עליו מאסר, לצוות על החזקתו במעון נעול לתקופה שיקבע...". מעון נעול מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"מקום המשמש למגורים או למשמורת של קטינים מחוץ למשפחתם, וחופש המוחזקים בו מוגבל"; זאת בשונה ממעון "רגיל", שם אין מוזכרת הגבלת החופש. במעון ניתן להחזיק אדם עד מלאת לו עשרים (סעיף 34 לחוק). ח. (1) כאמור ברישת דברינו דילמה לפנינו - דילמה קשה. אין להקל ראש בצורך בענישה על מעשים חמורים כדי לאותת שלא "כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו" (ישעיהו א' ט'), ולהרתיע עבריינים. המדובר במעשים חמורים ביותר, לאורך תקופה, וכל שנאמר לאחר שתיארנו את כתב האישום בו הודו המערערים, יהא בבחינת "כל המוסיף גורע". מצוקת הקרבנות לנגד עינינו, והיא עלולה ללוותם שנים ארוכות מאוד, אולי עד סוף ימיהם. ואולם, האם לא ניתן להשיג חלק ניכר ממטרות הענישה, ענישה כנתינתה, הרחקה מן הציבור המקבילה לבית סוהר, גם תוך הליכה בדרך השיקום – ותוך מתן משקל למשאלת המחוקק לכלול את האפיק הטיפולי בגזרי דינם של קטינים – כדי שעבריינים קטינים ימצאו בעתיד מקום נורמטיבי בחברה ולא יידרדרו לעבריינות? (2) הפסיקה בנושאים אלה מגוונת, ותלויה במידה רבה בנסיבות המקרים השונים. בע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם) סקרה השופטת (כתארה אז) ביניש את המערכת הנורמטיבית וציינה, כי "כשמדובר בעבריין קטין יש לתת משקל רב במיוחד בגדר נסיבותיו האישיות גם לגילו של העבריין ולסיכויי שיקומו. בחוק הנוער... הביע המחוקק עמדתו, לפיה ענישת נוער עבריין תכוון ככל הניתן לשיקומו של הקטין, על מנת להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה... עם זאת... איננו יכולים להתעלם משיקולי ענישה אחרים, בהם ההרתעה או הגמול, הנלמדים, בין היתר, מחומרת העבירה...". באותו עניין – התעללות מינית בקטינה בת 8-7 על-ידי המערערים - הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל, ובית משפט זה לא מצא להתערב בכך; שם המליץ שירות המבחן על מעונות שאינם נעולים (בהם כבר נמצאו המערערים). בע"פ 1004/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) עמד השופט ג'ובראן (בהסכמת השופט ד' חשין) בהרחבה על מערכת השיקולים בגזירת עונשם של עבריינים קטינים והאיזון המתחייב, וברוב דעות הכריע כי עונשו של קטין שהורשע באינוס יועמד על שנתיים במקום ארבע שנות מאסר בפועל. השופט לוי במיעוט הזכיר את דבריו בע"פ 10876/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כי יש צורך להביא בחשבון את מצוקת הקרבן, המתלוננת, ויש ליתן "משקל רב, אם לא לומר מכריע, לנזק שנגרם לה בעקבות המעשים הנפשעים אותם נאלצה בתמימותה, לחוות. אולם, לא רק עניינה של הקטינה הזו עומד על הפרק, כי אם גם עניינם של קטינים רבים הנתונים לסכנה של ניצול מיני על-ידי בוגרים מהם וגם על-ידי בני משפחתם...". (3) בע"פ 6059/01 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם), מקרה של אינוס בצוותא, הומר (מפי השופטת שטרסברג-כהן) מאסר בפועל של 4 שנים, לגבי אחד המערערים, בשהיה במעון נעול עד גיל 20 (לאורך כשנתיים ותשעה חודשים). כך גם התקבל ערעור בע"פ 910/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם הועדפו שיקולי שיקום עד כדי ביטולו של צו מעון נעול. בע"פ 6709/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) הומר מאסר בפועל בן ארבע וחצי שנים בארבע שנים, חלקן – קרוב לשנתיים – במעון פתוח והיתר במעון נעול (עד גיל 20). בע"פ 9472/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) נקבע כי ארבע וחצי שנות מאסר שהוטלו על המערער יומרו בארבע וחצי שנים במעון נעול, ונקבע כי "לא תישקל יציאתו של המערער לחופשה בטרם יגיע המועד בו היו נשקלות חופשות אילו נכלא בבית סוהר. לאחר אותו מועד יהא הדבר מותנה בשיקול דעת של גורמי המקצוע במקום בשאלת מסוכנותו של המערער, ומתוך מודעותו לכובד האחריות בנוגע אליו. בכל מקרה לא יקבל המערער חופשות לאורך השנים מעבר לאלה שהיו ניתנות לו בבית סוהר". (4) מנגד, בע"פ 3179/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אושר מאסר בפועל של 38 חודשי מאסר לבן 16 וחצי שנים שהוא ושותפו ביצעו שני מעשי סדום במתלוננת; בע"פ 11560/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) הוחלט ברוב דעות (השופטים ריבלין ולוי) כי קטינים שאנסו עובדת זרה ירצו מאסר בפועל של ארבע שנים, ולא נתקבלה דעת מיעוט (של כותב שורות אלה) כי יוחזקו במעון נעול. בע"פ 9737/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פרשה של אינוס קטינה על-ידי חבורת קטינים, הכריעו חומרתם היתרה של המעשים והיעדר המלצה של שירות המבחן לנוער את הכף כנגד היעתרות לערעור על גזר דין של ארבע שנות מאסר בפועל למערער . כך גם בע"פ 608/07 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), בעבירות של התעללות קטינים בקטינים אחרים, גם שם בלא המלצה של שירות המבחן לנוער, נדחה ערעור על עונש של 30 ו-24 חודשי מאסר בפועל (היתה התערבות במאסר על תנאי). ח. (1) אחד מסלעי המחלוקת – והוא בא לביטוי גם במקרים אחרים – בין המדינה לשירות המבחן לנוער ולסניגורים הוא בדבר טיבו של מעון נעול בהקשר דנא. לשיטת המדינה, אין שהות במעון נעול מהווה גמול והרתעה, ואינה נתפסת בעיני החברה והקרבנות כמאסר, ומנגד, גם בבית סוהר ישנן אפשרויות טיפול ושיקום. לשיטת שירות המבחן, הפן השיקומי במעון הנעול בולט במיוחד ויש בו סיכוי גדול יותר, כגון בכך שעברייני מין מחויבים - כאמור - להשתתף בקבוצות טיפול, לא כעניין אופציונלי כמו בבית הסוהר. אין חולק, עם זאת, כי המטרה של הרחקת העבריין מן הקרבנות ומן החברה מושגת במעון הנעול בדומה לבית סוהר. לדעתי הפער בין העמדות פחות גדול משניתן היה לחשוב; בשעה שאין חולק על הצורך בהרחקת העבריינים מן הציבור ומן הקרבנות – ואני גם ער לדילמה שבה נתון שירות המבחן לנוער, העומד בקשר אף עם הקרבנות – הוא מצטמצם בעיקרו לשאלה הנזכרת, קרי בית סוהר או מעון נעול (מערער 2 חולק, כאמור, גם על אורך תקופת המאסר או השהות במעון). לדידי בנסיבות כאלה, ובמיוחד נוכח המלצתם החמה של שירות המבחן לנוער – וכן של מנהל המעון הנעול לגבי מערער 1 – ונזכור כי המערערים כיום בני 17 ו-15 ו-4 חודשים, מורחקים מבתיהם מזה תקופה ארוכה, נוטה הכף לכיוון המעון הנעול (ראו גם ע"פ 1015/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). לעניות דעתי, בכל ההערכה לטיפול ולשיקום הנעשים גם בבית הסוהר לקטינים, שאין להקל ראש בחשיבותם, עדיין הסיכוי להידרדרות במעון הנעול ככלל קטן יותר, וממילא הסיכוי השיקומי ככלל גדול יותר, אף כי כמובן ייתכנו חריגים. סבורני כי האינטרס הציבורי בכך שהמערערים יהפכו בני אדם נורמטיביים וטובים משהיו, מחייב כל מאמץ לשיקום, בכפוף לאי-סיכונה של החברה; דבר אחרון זה מושג גם במעון נעול, ובמיוחד בתנאים מגבילים כפי שיפורטו להלן. (2) באשר למערער 1, אציע לחברי כי הוא ישהה במעון הנעול לתקופה שנגזרה עליו בידי בית המשפט קמא, קרי, 42 חודש בניכוי ימי מעצר מאחורי סורג ובריח בלבד (קרי, בלא ניכוי התקופה שבה נמצא במעון הנעול בטרם גזר הדין). זאת כדי שאפשר יהא למצות כראוי את ההליך הטיפולי. שאר חלקי גזר הדין קמא יעמדו בעינם. עוד אוסיף, כי המערער לא ייצא לחופשות באופן שיהא שונה לטובה ממה שהיה ניתן לו אילו שהה בבית סוהר, ומנהל המעון הנעול ידאג לכך (בדומה לע"פ 9742/05 הנזכר מעלה). אכן, במקרה אחד נוכו (ברוב דעות) ימי חלופת מעצר במעון (פתוח) ככל שהמדובר בתקופה שמאז גזר הדין (ע"פ 2051/06 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם)), וזאת לאחר שנתקבל ערעור המדינה והושת מאסר בפועל. אך אזכיר, כי על פי סעיף 43 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 "מי שנידון למאסר תיחשב תקופת מאסרו מיום גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט אחרת"; ראו גם רע"פ 165/05 צומן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), שם נאמר כי אמנם הנוהג הוא לנכות ימי מעצר, אף שהדבר נתון לשיקול דעת על פי סעיף 43; כך גם רע"פ 10013/05 יניב לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן). היו אמנם מקרים שבהם נוכתה תקופת מעון נעול (ע"פ 11065/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט – כתארו אז – חשין)); ואף תקופת מעון פתוח, כאמור. ואולם, עסקינן בעניין שבשיקול דעת. ער אני לכך שב-40 חודש ומקצת שעל המערער לשאת מיום גזר הדין יחלפו בתקופה קצרה מעבר לגיל 20 – הגיל המירבי במעון נעול, שיש לכבדו כמצוות המחוקק. עם זאת, איני סבור שיש בכך כדי לפגוע במסקנה האמורה, מה גם שלא נוכתה תקופת מעון נעול הקודמת לגזר הדין. (3) אשר למערער 2, אף שעבירותיו חמורות פחות משל מערער 1, הקל עמו בהתאם בית המשפט קמא, ואיני מציע להקל באשר לתקופה לה נדון. אציע כי אף הוא ירצה את העונש במעון הנעול, וכי יועבר תוך שבוע ימים למעון הנעול, וכפי שהובטח על ידי נציגת שירות המבחן, לא ישהה בקבוצה יחד עם מערער 1, כדי שלא לחדש כמקדם ימי צוותא רעה. בדומה למערער 1, אציע כי החופשות יהיו באופן שלא יהא שונה לטובה מאשר אילו ריצה מערער 2 את עונשו בבית הסוהר. אשר לתקופת השהות במעון הפתוח, אציע כי זו לא תנוכה ברובה בנסיבות דנא, ותנוכה אך תקופת המעצר מאחורי סורג ובריח בראשית הדברים, וכן – מטעמי שויון למערער 1 – התקופה שמאז גזר הדין קמא ביום 15.4.07. (4) אציע איפוא לחברי לקבל את הערעורים במובן האמור לעיל. שאר חלקי גזרי הדין יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: עבירות קשות ביצעו המערערים, עבירות המעוררות חלחלה ושאט נפש, שלוו באלימות רבה ותאוות בשרים שלוחת רסן. קורבנות מעשיהם היו קטינים בני 11 ועד 14, שעוד בטרם בגרו ועמדו על דעתם, נחרטו בנפשם צלקות מדממות אשר ספק אם יגלידו אי פעם. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות "שגרתיות" של קטינים, אלא במעשים שכאשר מבוצעים הם בידי מבוגרים, מצוות ההלכה הפסוקה היא כי יש להגיב עליהם בחומרה רבה, שמשמעה גם כליאה ממשוכת מאחורי סורג ובריח. אכן, גם המערערים היו ועודם קטינים, ולנתון זה נודעת חשיבות רבה בשיקוליו של בית המשפט בבואו לקבוע כיצד להגיב על סטייתו של הקטין מנורמות הנהגות ואיסורים שהכתיבה החברה. ברם, בכל אלה עסק מותב שלושה של בית המשפט המחוזי, ולא ראיתי מה עילה היא בידנו להתערב במסקנתו ובתוצאה אליה הגיע. הוא היה ער לכך שמאז בוצעו העבירות לא שבו המערערים לחטוא בפלילים; שהם היו נתונים תקופה ארוכה בפיקוח שירות המבחן; שבתקופה אשר חלפה ניכרת התקדמות ממשית בתפקודם ובנכונותם ליטול אחריות על מעשיהם; ולבסוף, המערערים הודו, הביעו חרטה, וחסכו את העדתם של הקורבנות בבית המשפט. אולם, בית המשפט המחוזי נתן את דעתו, וכך היה מצווה לעשות, גם לפן האחר שבשיקולי הענישה, ובעיקר לחומרתן המופלגת של העבירות, והאינטרס הציבורי להרתיע עבריינים בכוח מפני פגיעה וניצול מיני של קטינים. להשקפתי, בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי יש מענה הולם לשיקולי הענישה השונים, וסטייה ממנה, ולו בדרך של החלטה כי המערערים ישאו במאסר שהושת עליהם במעון נעול, עלולה להפר את האיזון העדין בין הצורך למצות דרכי טיפול במערערים, לחובה לתת ביטוי לסבל ולנזק שהם גרמו ברשעות רבה לקורבנותיהם. לפיכך, ואם דעתי תישמע, הייתי דוחה את הערעורים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אף אני סבור כי נוכח חומרת העבירות בהן הורשעו המערערים יש להרחיקם מן הקרבנות ומן החברה לתקופה ארוכה. חבריי חלוקים בשאלה האם בתקופה זו יוחזקו המערערים בבית הסוהר או במעון נעול. בנקודה זו, ולא בלי התלבטות, החלטתי לצרף דעתי לדעתו של חברי השופט א' רובינשטיין, שכן נוכח אורך התקופה, גילם הצעיר של המערערים ויתר הנסיבות עליהן עומד חברי, קיים סיכוי טוב לשיקומם של המערערים, שייטיב גם עם אינטרס הציבור. זאת, מבלי שיתלווה למהלך זה חשש לסיכון החברה, נוכח התנאים המגבילים בהם יוחזקו המערערים. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין, אל מול דעתו החולקת של השופט לוי. ניתן היום, י"ט בסיון תשס"ז (5.6.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07036150_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il