אליאן זזון נ. יחיאל אבוקרת

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3611/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערערים: 1. אליאן זזון 2. עומרי זזון נ ג ד המשיבים: 1. יחיאל אבוקרת 2. אקסודוס פרימיום 2015 בע"מ 3. עו"ד אדיב מחול ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט מ' רניאל) מיום 29.3.2022 בת"א 59096-02-20 תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשפ"ג (20.3.2023) בשם המערערים: עו"ד הרשקוביץ צבי; עו"ד רונן רדי בשם המשיב 1: עו"ד איל מנחם בשם המשיבים 3-2: אין התייצבות פסק-דין השופט א' שטיין: בגדרי ערעור זה, מוטל עלינו להכריע בביטולו של פסק דין אזרחי חלוט על בסיסה של טענה כי פסק הדין הושג במרמה – זאת, כאשר טענה כאמור מועלית על ידי גורם זר אשר לא היה צד להתדיינות שהובילה למתן פסק הדין, וכאשר בעלי הדין שבעניינם פסק דין זה ניתן אינם מעלים נגדו שום השגה. בית המשפט המחוזי חיפה (השופט הבכיר מ' רניאל), אשר דן והכריע בסוגיה זו ביום 29.3.2022 במסגרת ת"א 59096-02-20, סבר כי ביטול כאמור הינו אפשרי מבחינה משפטית ונכון בנסיבות המקרה שנדון בפניו; ומכאן הערעור. לאחר עיון בכתובים ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי ביטול פסק הדין כאמור אינו אפשרי מבחינה משפטית וממילא אינו נכון בנסיבות המקרה דנן. להלן אפרט את נימוקיי ובמסגרתם אתייחס לטענות הצדדים. פסק הדין שבוטל על ידי בית משפט קמא ניתן ביום 19.11.2018 על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופט א' נאמן) בגדרו של ת"א 6466-11-18. מדובר בפסק דין הצהרתי שניתן בהסכמת בעלי הדין דשם, חברת אקסודוס פרימיום 2015 בע"מ (להלן: אקסודוס), וה"ה אליאן ועומרי זזון, ואשר קבע כי עומרי זזון (להלן: זזון) רכש מאקסודוס דירה מס' 17 בבניין שברחוב ויצמן 32 בקריית ביאליק, הממוקמת על חלק מחלקה 38 בגוש 11561 (להלן: הדירה), במסגרת הסכם הרכישה מיום 15.7.2018, וכי התמורה בגין רכישה כאמור שולמה במלואה. על יסוד פסק דין זה, חתם בית המשפט על פסיקתא מתוקנת ביום 25.11.2018. למען הנוחות, פסק דין זה והפסיקתא ייקראו יחדיו "פסק דינו של השופט נאמן". פסק דינו של השופט נאמן בוטל, כאמור, בפסק הדין קמא. ביטול זה נקבע במסגרת התובענה בקשר לדירה שהגיש המשיב 1, מר יחיאל אבוקרת (להלן: אבוקרת) נגד אקסודוס וה"ה אליאן ועומרי זזון. אבוקרת העלה – ומעלה גם לפנינו – טענות זכות שונות ביחס לדירה. טענות אלה נטועות בהסכמי השקעה, שלדברי אבוקרת הוא כרת עם אקסודוס. לדברי אבוקרת, הוא השקיע סכומי עתק במיזמי בנייה שונים אשר נוהלו על ידי אקסודוס ובגין השקעותיו אלו קיבל לידיו, בין היתר, זכויות בדירה שבה קא עסקינן – דבר שנקבע באחד מהסכמי ההשקעה האמורים (להלן: הסכם ההשקעה). דא עקא, אבוקרת לא הוכיח את זכויותיו בקשר לדירה – וכך גם נקבע על ידי בית משפט קמא. קביעה זו בדין יסודה. הוכחת זכויותיו הנטענות של אבוקרת בקשר לדירה נסמכה על עדותו בלבד ולא גובתה בהסכם כתוב עם אקסודוס – דבר שכשלעצמו מעורר תמיהה לנוכח סכומי ההשקעה, שלטענת אבוקרת הגיעו לכדי מיליוני שקלים. בעניין זה, לצד עדותו של אבוקרת, נשמעה עדותו של עו"ד רם אוזן לפיה הוא ידע על כך שאקסודוס ואבוקרת חתמו על הסכמי השקעה, אך לא היה נוכח במעמד החתימה על ההסכמים ומן הסתם לא ראה אותם. עדות זו היא עדות מפי השמועה שאינה מוכיחה דבר. בנסיבות כאלה, נוכח האמור בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ממילא לא ניתן היה לקבוע את דבר קיומו של הסכם ההשקעה על סמך עדותו של אבוקרת ללא ראיית סיוע, אלא מטעמי מהימנות שאותם חייב בית המשפט לפרט בפסק דינו. במקרה דנן, ראיית סיוע איננה וטעמי מהימנות אינם בנמצא. יתרה מכך: בהליך שהתקיים במסגרת התביעה שהגיש אבוקרת נגד אקסודוס ונתבעים נוספים (ת"א (מחוזי חיפה) 53434-10-18), הסכים אבוקרת למחיקת העיקולים אשר הוטלו לטובתו על המקרקעין עליהם נבנתה הדירה – כמתועד בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה באותו הליך ביום 21.11.2018. מכאן עולה שאלה מתבקשת, ששואלים המערערים דכאן: "מה לאבוקרת ולפסק הדין בנוגע לדירה, שאותו הוא ביקש לבטל וקיבל את מבוקשו?". המענה היחיד והמתבקש לשאלה זו היא שאבוקרת כלל אינו קשור לאותו פסק הדין, ובניגוד למה שקבע בעניין זה בית משפט קמא, לא היה זכאי לבקש את ביטולו. בית משפט קמא צריך היה אפוא לדחות את תביעתו של אבוקרת לביטול פסק דינו של השופט נאמן מפאת חוסר יריבות – ומשלא עשה כן, טעה. בית משפט קמא צריך היה לדחות את תביעתו של אבוקרת לביטול פסק-הדין כאמור גם בשל היעדר עילה. כפי שכבר צויין על ידי, פסק דין זה הגדיר את יחסיהם המשפטיים בין אקסודוס לבין זזון בהתאם להסכמת בעלי הדין. חברת אקסודוס הצהירה בפני בית המשפט כי פסק הדין כאמור יהא מקובל עליה, וכך עשה גם זזון. הווה אומר: זזון לא רומה במסגרת פסק דינו של השופט נאמן, וחברת אקסודוס אף היא לא רומתה. פשיטא הוא, כי באין מרמה לא ניתן היה לבטל פסק דין אזרחי חלוט (ראו, מיני רבים: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין, פסקה 9 לפסק דינה של השופטת מ' נאור, והאסמכתאות שם (8.3.2009)) – כלל משפטי שמעלה תהייה בדבר זהותו של הצד המרומה. לטענה זו עונה אבוקרת כי הוא זה שרומה על ידי השגת פסק הדין, אך טענה זו אינה יכולה לעמוד. זאת, מאחר שפסק דינו של השופט נאמן לא גרע – וגם לא התיימר לגרוע – דבר או חצי-דבר מזכויותיו של אבוקרת, שכאמור לא היה צד לאותו הליך; וכן לנוכח העובדה שבהליך אחר שבו אבוקרת כן השתתף (ת"א (מחוזי חיפה) 53434-10-18) הלה הסכים לבטל את העיקול על המקרקעין עליהם ממוקמת הדירה. בית משפט קמא מצא לנכון לבטל את פסק דינו של השופט נאמן אחרי שמצא בהסכמת הצדדים לאותו פסק הדין הטעיית בית המשפט "הן בשאלה של קיום הסכם מיום 15.7.18, הן בהסתרת התמורה המוסכמת, הן באמירה שהתמורה שולמה במלואה, והן בהסתרת אי החוקיות של ההסכם". קביעה זו, יסודה בטעות. כששני בעלי הדין בהליך אזרחי מסכימים ומצהירים בפני בית משפט כי יש ביניהם הסכם מחייב מיום 15.7.2018, פשיטא הוא כי בית המשפט חייב לאשר את קיום ההסכם כאמור כממצא שיהא תקף בין בעלי הדין ואינו מחייב איש זולתם (ראו והשוו: ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446, 476 (1988)). באשר לאי-החוקיות, זאת נוגעת לאי קיום הוראות חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן: חוק מכר דירות), אשר נועדו להגן על רוכש הדירה, מר זזון (ראו: ע"א 8343/01 עובדיה נ' סיבל נהריה בע"מ (בכינוס נכסים), פ"ד נח(6) 400, 415 (2004)). מר זזון הצהיר בפני בית המשפט שנתן את פסק הדין, ואחר כך חזר והצהיר בפני בית משפט קמא – וגם לפנינו – כי הינו מרוצה מהסכם הרכישה עם אקסודוס ואינו זקוק להגנה הפטרנליסטית שחוק מכר דירות מקנה לו. בנסיבות אלו, לא ניתן לייחס מרמה לאופן בו הושג פסק דינו של השופט נאמן. באשר להסתרתו של סכום התמורה שזזון שילם לאקסודוס בעד הדירה ולשאלה אם תמורה כאמור שולמה במלואה – לעניין זה לא היתה שום חשיבות במסגרת הפעלת סמכותו וחובתו של בית המשפט ליתן פסק דין בהליך אזרחי בהסכמת בעלי דין עם כשרות משפטית מלאה. פסק דין זה הוא פסק דין אשר חל inter partes – בין הצדדים להליך, וביניהם בלבד. האמור בפסק דין זה אינו מחייב גורמים חיצוניים כדוגמת רשות המיסים, וכאמור אינו נוגע לאבוקרת. בנקודה זו, אין לי אלא לחזור על מושכלות יסוד: פסק דין שניתן בעניין אזרחי יוצר מעשה-בית-דין שמחייב אך ורק את בעלי הדין ואת חליפיהם (ראו: נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 368 (1991)). אשר על כן, טענת מרמה שמכוחה מבוקש ביטולו של פסק דין אזרחי חלוט יכולה לבוא מפיו של אחד מבעלי הדין או חליפיו, ואינה יכולה לבוא מפיו של גורם חיצוני שממילא אינו כבול לאמור באותו פסק הדין. דין שונה יחול על בקשה לבטל פסק דין אזרחי חלוט התקף כלפי כולי עלמא (in rem) – אך לא בכך קא עסקינן. אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין קמא ולקבוע כי פסק דינו של השופט נאמן שריר וקיים כפסק דין תקף ביחסיהם המשפטיים של אקסודוס וה"ה זזון. כמו כן אציע כי נחייב את המשיב 1, מר יחיאל אבוקרת, לשלם למערערים הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' כבוב: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, ‏י"ב בניסן התשפ"ג (‏3.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22036110_F14.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1