עיסאם מסעוד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3608/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3608/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: עיסאם מסעוד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.3.10 בת"פ 40198/08 שניתן על ידי כבוד השופט חאלד כבוב תאריך הישיבה: ט' בניסן התש"ע (24.3.2010) בשם המערער: עו"ד גיל גבאי בשם המשיבה: עו"ד נעימה חנאווי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.3.2009 (ת"פ 40198/08 כבוד השופט כ' חאלד). כנגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון המייחס לו עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413 ג' לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין; עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין; עבירה של נהיגה ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 ועבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל- 1970. על פי הנטען בכתב האישום המערער פנה בכזב אל המתלונן אשר ישב ברכבו ואמר לו כי יש לו תקר בגלגל האחורי. כאשר יצא המתלונן לבדוק את הגלגל נכנס המערער לרכב ונמלט מהמקום. לאחר זמן קצר הבחינו שוטרים, שנסעו בניידת משטרה, במערער כשהוא נוהג ברכב סמוך למחלף לוד, והורו לו לעצור. הוא סירב לציית להוראות השוטרים ומשלב זה החל מרדף בו המערער נסע בצורה פרועה, ניסה לפגוע בניידת המשטרה, סיכן את הנוסעים בכביש ואף פגע במשאית ובעגלת משאית עד אשר נעצר. בעת מעצרו נמצאו ברשותו 3 מכשירי פלאפון החשודים כגנובים וכן סכין מתקפלת. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש בן חמש שנות מאסר בפועל, הכולל הפעלת מאסר מותנה בן 12 חודשים, וההגנה תעתור לשלוש שנות מאסר בפועל, תוך ריצוי עונש המאסר המותנה בחופף. כמו כן עתרו הצדדים להטלת מאסר מותנה, קנס ופסילה. על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר הטיעון, הורשע המערער על ידי בית המשפט המחוזי במיוחס לו, וביום 15.3.2009 נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל, וכן הופעל עונש המאסר המותנה במצטבר, כך שבסך הכל ירצה המערער חמש שנות מאסר בפועל, כמו כן הוטל עליו קנס ומאסר מותנה. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור חומרת המעשים ועברו הפלילי המכביד ביותר של המערער – אשר הוכיח פעם אחר פעם כי שיקולי הרתעה אינם ישימים לגביו, והוא חוזר לסורו באופן תמידי, ורק הרחקתו מהציבור יכולה למנוע את המשך הסכנה הנשקפת ממנו, לאחר שבעבר קיפח את חייהן של שתי נשים – בהיסוס רב הוא מסכים לכבד את הסדר הטיעון, אך זאת תוך קביעה מפורשת כי אין כל מקום לסטייה ולו הקלה ביותר מהרף העליון אליו עתרה המשיבה. לאור זאת נגזרו על המערער העונשים כפי שפורטו לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי עונשו נגזר לחומרה יתרה על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתו יש לתת משקל ראוי להודאתו ולחסכון בזמן השיפוטי היקר. עוד הוא טוען כי בית המשפט המחוזי שגה עת נתן משקל מכריע לעברו הפלילי ולא שיקלל אף פרמטר נוסף לזכותו בשלב גזירת הדין. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער, זאת בייחוד כאשר הוא מצוי במסגרת הטווח המוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי ניתן במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, אשר נוטה חסד עם המערער. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול מתמשך בחוק ובזולת, ובית משפט זה חזר והדגיש כי התנהגות שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. המערער לא רק שגנב רכב בדרך עורמה הוא גם הגדיל לעשות וברח מנציגי החוק, ואף ניסה לפגוע בהם, כל זאת תוך סיכון של עוברי דרך. התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים, על כן בתי המשפט צריכים להכביד את ידיהם ולהציב בפני עבריינים אלו קיר ברזל בדמות אפס סובלנות. לא ניתן לתופעה חמורה ומסוכנות זו להמשיך ולהתפשט והמסר חייב להיות חד וברור – מי שיבצע מעשים מעין אלו יורחק מן החברה לזמן ממושך. התפרעות בכבישים וזלזול בנציגי החוק לא תעבור בשתיקה. מערכת אכיפת החוק החל מן המשטרה וכלה בבתי המשפט לא תעמוד מנגד. העבריינים ישלמו מחיר כבד על מעשיהם (ראו בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.4.2006). ראו גם ע"פ 6833/06 עמאש נ' מדינת ישראל, פס' 11 לפסק הדין (טרם פורסם, 11.1.2010); ע"פ 1214/08 אלעסם נ' מדינת ישראל, סעיף 12 לפסק הדין (טרם פורסם, 15.12.2008); ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, סעיף 16 לפסק הדין (לא פורסם, 29.6.2005); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004); ע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.3.2010); ע"פ 6444/09 נאסאר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.3.2010); ע"פ 6442/09 אלחטיב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.2.2010)). המקרה הנדון חמור שבעתיים שכן המערער לא היה נכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות כאשר היה תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי. בנסיבות כגון אלה אין מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות כי לא יחזור לסורו, ויש לנקוט בענישה מרתיעה כנגדו, וזאת לשם שמירת בטחון הציבור מפניו, כפי שציין בית המשפט המחוזי (ראו ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי, פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). על כן, נראה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הקל עם המערער, ובנסיבות אחרות היה ראוי לגזור עליו עונש מאסר משמעותי יותר לאור האינטרס הציבורי המקבל מעמד של בכורה במקרה זה. יתר על כן, העונש נגזר, כאמור, במסגרת הסדר הטיעון, מכאן ברור הוא שגם המערער עצמו סבר כי עונש בטווח זה הינו סביר בנסיבות העניין. בנסיבות אלו אין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בעונש אשר מיטיב עם המערער לאור הסדר הטיעון, וזאת חרף מעשיו החמורים ומסוכנותו הרבה הנלמדת מעברו הפלילי המכביר ביותר. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ע (12.4.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09036080_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il