רפאל פילוסוף נ. פרקליט מחוז דרום

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3605/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. רפאל פילוסוף 2. יעקב פילוסוף 3. נחום פרסר 4. זוהיר רואשדה 5. אמג'ד רואשדה המבקשים להצטרף: 1. שגית אוסעדון 2. אבי אוסעדון 3. שרון יאסר אבו חלתם נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט מחוז דרום 2. רשות המיסים המחלקה המשפטית מכס מע"מ באר שבע 3. כב' השופט יואל עדן - שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים 3-1: עו"ד ירון בן יוסף; עו"ד עמית זיו; עו"ד יורם רבין בשם העותרים 5-4: עו"ד אלי גבאי בשם המבקשת להצטרף 1: עו"ד איילת דואן בשם המבקש להצטרף 2: עו"ד ניר ישראל בשם המבקש להצטרף 3: עו"ד נתי טרבלסי בשם המשיבים 2-1: עו"ד תהילה רוט; עו"ד יעל קולודני פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. עניינה של עתירה זו בטענת העותרים שלפיה הגשת כתב אישום נגדם ללא שקדם לכך שימוע, ומבלי שקיבלו הודעה רשמית על העברת חומר החקירה בעניינם מגופי החקירה לגורמי התביעה, פגעה בזכויותיהם באופן שמצדיק את ביטול כתב האישום. בגדרי העתירה, מבקשים העותרים להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל כתב האישום שהוגש נגדם ונגד אחרים ביום 13.5.2021 (לעיל ולהלן: כתב האישום); ומדוע לא יבוטלו החלטת פרקליט מחוז דרום (המשיב 1, להלן: פרקליט המחוז) מיום 12.5.2021 להגיש נגדם את כתב האישום מבלי לקיים שימוע מקדים; וכן החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עדן, הוא המשיב 3) ב-ת"פ 29471-05-21 מיום 21.12.2021, שבה נדחתה בקשת העותרים לבטל את כתב האישום (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי). 2. בד בבד עם הגשת העתירה התבקש צו ביניים המורה על עיכוב ההליכים המתנהלים נגד העותרים בבית המשפט המחוזי במסגרת ת"פ 29471-05-21, וזאת עד להכרעה בעתירה דנן. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 31.5.2022 מפאת השיהוי שדבק בה, משזו הוגשה בחלוף למעלה משנה מאז הגשת כתב האישום וכחמישה חודשים מאז שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי. העובדות הצריכות לעניין 3. העותרים נעצרו במהלך חודש ינואר 2020 יחד עם אחרים בחשד לביצוע עבירות מע"מ, מס הכנסה, הלבנת הון, ועבירות נוספות. במהלך החודשים ינואר-פברואר 2020 הועברו העותרים למעצר בית (שממנו שוחררו בהמשך), וכן נקבעו להם תנאי שחרור בערובה למשך 180 יום. תנאים אלה כללו הפקדת ערבויות שונות וצווי עיכוב יציאה מהארץ (להלן: התנאים המגבילים) (מ"י 28466-01-20, החלטה מיום 19.2.2020; מ"י 28478-01-20, החלטה מיום 5.2.2020; מ"י 28512-01-20 החלטה מיום 3.2.2020; מ"י 28568-01-20, החלטה מיום 13.1.2020; מ"י 28586-01-20, החלטה מיום 17.2.2020). טרם שהסתיימה תקופת השחרור בתנאים מגבילים, הסכימו הצדדים על הארכת התנאים ב-180 ימים נוספים. בית משפט השלום באשקלון (השופטת נ' חקלאי, ס"נ) נתן תוקף להסכמה ביחס לעותרים 3-1 בהחלטה מיום 20.7.2020, וביחס לעותרים 4 ו-5 ניתן תוקף להסכמה בהחלטה מיום 9.8.2020. בהמשך לכך, ביום 7.2.2021 נתן בית משפט השלום תוקף להסכמת הצדדים שלפיה התנאים המגבילים שנקבעו לעותרים 3-1 יוארכו ב-90 ימים נוספים החל מיום 14.1.2021. התנאים המגבילים שנקבעו לעותרים 4 ו-5 הוארכו גם הם ב-90 ימים נוספים, בהחלטות מימים 27.1.2021 ו-10.2.2021. יובהר כי בכך מוצתה התקופה המקסימלית, בת 450 יום, שבה ניתן להשית על חשוד תנאי שחרור בערובה מבלי להגיש נגדו כתב אישום. זאת בהתאם לסעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. 4. ביום 12.5.2021 החליט פרקליט המחוז להגיש כתב אישום נגד החשודים בפרשה, ובכללם העותרים, בלא שקדם לכך שימוע. בנקודה זו יובהר כי בהתאם לסעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), כאשר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע מועבר לרשות התביעה, עליה ליידע על כך את החשוד – זוהי זכות היידוע. זכות היידוע של החשוד תקוים אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש היחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך. זכות היידוע נועדה לאפשר את זכות השימוע של החשוד. כך, בסעיף 60א(ד) לחסד"פ נקבע כי בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה על קבלת חומר חקירה אצל התביעה, רשאי החשוד לפנות בכתב לרשות התביעה בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה מסוימת. בסעיף 60א(ה) נקבע חריג לזכות השימוע, שמקנה לפרקליט מחוז או לראש יחידת תביעות סמכות להחליט על הגשת כתב אישום ללא עריכת שימוע מקדים בנסיבות המצדיקות זאת. 5. ביום 13.5.2021 הוגש כתב האישום המגולל פרשה כלכלית מורכבת שעיקרה הונאות מס והלבנת הון. כתב האישום מחזיק למעלה מ-70 עמודים, ומונה 18 נאשמים ו-19 אישומים בעבירות כלכליות לפי חוק איסור הלבנת הון, חוק העונשין, פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף. בתשובת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) לעתירה נטען כי בד בבד עם הגשת כתב האישום, שלחו המשיבים הודעת דואר אלקטרוני לכל באי כוח הנאשמים המיוצגים, ובה נכתב: "נוכח העובדה כי התנאים (המגבילים, ע'ב') של חלק מהנאשמים עומדים לפקוע בקרוב, פרקליט המחוז השתמש בסמכות הנתונה לו והורה להגיש את כתב האישום ללא קיום שימוע טרם הגשת כתב האישום, וכי השימוע יקויים לאחר הגשת כתב האישום, למי מהנאשמים שיחפוץ בכך, בלב פתוח ובנפש חפצה". עוד באותו יום, 13.5.2021, עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבוע תנאי שחרור חדשים לנאשמים בכתב האישום שהתנאים המגבילים שהוטלו עליהם פקעו בטרם הגשתו, ובהם העותרים 1, 3 ו-5. ביום 20.5.2021 הוגשה בקשה מתוקנת שבה נוסף שמו של העותר 2, שנשמט בטעות מהבקשה הראשונה. ביום 23.5.2021, לאחר דיון שהתקיים בעניין, נתן בית המשפט המחוזי (השופט י' ליבדרו) תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להשיב על כנם את התנאים המגבילים ביחס לנאשמים שהתנאים שהוטלו עליהם פקעו. בו ביום, 23.5.2021, נמסרה לעותרים הודעה מאת פרקליטות מחוז דרום על ההחלטה להגיש את כתב האישום נגדם ללא קיום שימוע מקדים. בהודעה צוין כי ההחלטה התקבלה עקב "העובדה כי לחלק משמעותי מהנאשמים נגדם הוגש כתב האישום מסתיימת תקופת ההארכה של תנאי השחרור בערובה, לאור החשיבות בהמשך שחרורם בתנאים אלו בנוגע לנאשמים כולם, חוסר היכולת להאריכם (אף בהסכמה) או לפצל את כתב האישום". עוד הובהר כי "נהיה מוכנים לקיים השימועים אף לאחר הגשת כתב האישום ולשמוע את טענותיכם, אם תהיינה כאלה, בלב פתוח ובנפש חפצה". החלטת בית המשפט המחוזי 6. למעלה מחמישה חודשים חלפו, ובימים 21.11.2021 ו-22.11.2021 הגישו העותרים בקשות לביטול כתב האישום. הבקשות הושתתו על טענות דומות, ועיקרן שזכות השימוע וזכות היידוע של הנאשמים בכתב האישום הופרו (כולן יחד: "הבקשה לביטול כתב האישום"). לאחר שקיים דיון בבקשה לביטול כתב האישום ובחן את התנהלות המאשימה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בהחלטה מיום 21.12.2021 – היא ההחלטה הנתקפת בעתירה. 7. ביחס לטענה להפרת זכות השימוע, שוכנע בית המשפט המחוזי שההחלטה להגיש את כתב האישום טרם שהתקיים שימוע התקבלה כדין ובסמכות, ומשיקולים סבירים וענייניים. בית המשפט הבהיר כי שיקולים הקשורים בפקיעה של תנאי שחרור, אפשרות המשך החזקת תפוסים וחשש להימלטות אחד מהחשודים מהארץ (שלגביו יפורט בהמשך), עומדים בבסיס השיקולים הסבירים והראויים שיש לשקול במסגרת קבלת ההחלטה. כן נקבע כי זכות השימוע של הנאשמים אינה גוברת, במקרה זה, על האינטרס הציבורי שבקיום תנאים מגבילים. בנוגע לטענה להפרת זכות היידוע, הבהיר בית המשפט כי החובה לתת לחשוד הודעה בדבר קבלת חומר חקירה קמה בסיום החקירה. בענייננו, זכות היידוע קמה בסמוך מאוד להחלטה להגיש כתב אישום, וזאת בשל צורך בהשלמות חקירה. משום סמיכות הזמנים בין המועד שבו קמה זכות היידוע לבין המועד שבו הוחלט על הגשת כתב האישום, סבר בית המשפט כי לא היה צורך לשלוח הודעת יידוע לעותרים. משכך זכות היידוע לא הופרה, וממילא היה בעצם הגשת כתב האישום כדי ליידע את העותרים על העברת חומר החקירה. לבסוף הובהר בהחלטת בית המשפט המחוזי כי גם לוּ היה נופל פגם בהחלטה שלא לקיים שימוע טרם הגשת כתב האישום או לוּ הייתה מופרת זכות היידוע, לא היה בכך כדי להוביל לתוצאה מיידית ויחידה של ביטול האישומים. בית המשפט סבר כי בנסיבות המקרה, אף אילו זכות השימוע של הנאשמים הופרה (ולא כך הדבר), עריכת שימוע לאחר הגשת כתב האישום הייתה מרפאת את הפגם. הטענות בעתירה 8. בעתירתם שבים העותרים על הטענות שפירטו בבקשה לביטול כתב האישום, ועיקרן הפרת זכויות השימוע והיידוע. ביחס לזכות היידוע, נטען כי לא נמסרה לעותרים הודעה רשמית על העברת חומר החקירה. זאת על אף שבחודש מרץ 2020 ב"כ העותרים יצר קשר עם נציגי פרקליט המחוז, ונמסר לו בעל פה כי חומר החקירה כבר מצוי בידי הפרקליטות. העותרים טוענים כי החובה להודיע לחשוד בעבירת פשע על העברת חומר חקירה בעניינו מקנה לחשוד זכות נפרדת מזכות השימוע, שאינה קשורה לסמכות פרקליט המחוז להורות על הגשת כתב אישום ללא שימוע. לטענתם, משלא נמסרה להם הודעה על העברת חומרי החקירה בעניינם לפרקליטות, מטבע הדברים הבינו כי לא יוגש נגדם כתב אישום. לשיטתם לא הייתה כל הצדקה להימנע מלהודיע להם על כך שחומר החקירה התקבל אצל פרקליט המחוז, ועובדה זו מצדיקה כשלעצמה את ביטול כתב האישום. 9. בנוגע להחלטה בדבר הגשת כתב האישום ללא שימוע, טוענים העותרים כי פרקליט המחוז פעל באופן שרירותי ובלתי סביר. לשיטתם, בהתחשב במועד שבו התקבלו חומרי החקירה הייתה בידי התביעה שהות מספקת לקיום הליך שימוע לפני שיפקעו התנאים המגבילים. נוסף על כך טוענים העותרים כי פקיעת התנאים המגבילים לא הייתה יכולה לפגוע באינטרס ציבורי מהותי בהתחשב בסוג העבירות המפורטות בכתב האישום. עוד נטען שהיה מקום להבחין בין חשודים שהתנאים המגבילים שהוטלו עליהם עמדו לפקוע, לחשודים האחרים שלגביהם טרם פקעו התנאים המגבילים, ולפצל את כתב האישום. זאת על מנת לקיים שימוע טרם הגשת כתב אישום, לפחות לגבי חלק מהחשודים. ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי טוענים העותרים כי היא לוקה בטעויות גסות בהבנת הדין ובנימוקים שגויים, באופן שמצדיק את ביטולה. עוד נטען כי העתירה מעוררת שאלות עקרוניות בעלות השלכות רוחב באשר לאופן שבו יש להפעיל את סמכויות התביעה הקבועות בסעיף 60א לחסד"פ, וכי אם לא יבוטל כתב האישום ייגרם להם נזק כבד שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. 10. יצוין כי ביום 28.9.2022 הגישו העותרים "בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בעתירה" שהיא למעשה מעין השלמת טיעון, ובה ביקשו להדגיש כי משפטם טרם החל, כך שלשיטתם לא דבק שיהוי בעתירה. תשובת המשיבים 11. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת הן בשל השיהוי הכבד שדבק בהגשתה; הן לנוכח ההלכה הפסוקה שלפיה בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי; והן בהינתן שיקול הדעת הרחב המסור לגורמי התביעה. לטענת המשיבים יש לדחות את העתירה גם לגופה, שכן הם פעלו כדין ומשיקולים מקצועיים וראויים. המשיבים מדגישים כי לנוכח היקפה, חומרתה ומורכבותה של הפרשה, תיק החקירה לווה על ידי הפרקליטות לכל אורך הדרך, ובאי כוח העותרים היו מודעים לכך, שכן הדבר בא לידי ביטוי מפורש בדיונים שהתקיימו בבית משפט השלום באשקלון בעניין התנאים המגבילים. על פי הנטען, בנסיבות אלה אין לשעות לטענה בדבר הפרה של זכות היידוע בעניינם של העותרים. מהיום שבו נודע לעותרים על הגשת כתב האישום נגדם ללא שימוע, ועד לפנייתם לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול כתב האישום, חלפה כחצי שנה. זאת ועוד. העתירה דנן הוגשה רק בחלוף חמישה חודשים מעת מתן החלטת בית המשפט המחוזי, מבלי שניתן הסבר כלשהו לשיהוי זה. לטענת המשיבים, באמצעות הגשת העתירה מנסים העותרים לקנות זכות ערעור על החלטת ביניים בהליך הפלילי, שאינה נתונה להם על פי דין, וכן לגרום להתמשכות ההליך המתנהל נגדם. 12. לגופו של עניין מסבירים המשיבים, כפי שטענו גם לפני בית המשפט המחוזי, כי התנאים המגבילים שהוטלו על חלק מהנאשמים בפרשה (ובהם העותר 4), עמדו לפקוע ביום 14.5.2021 בחלוף 450 ימים מהטלתם. סמוך למועד זה התקבל אצל המשיבים מידע מודיעיני שלפיו העותר 4, שהוא נאשם מרכזי בכתב האישום, מתכוון להימלט מהארץ (חשש זה אומת ביום 18.5.2021, בעת שהעותר 4 נתפס כשהוא מנסה לצאת מהארץ והורד מהמטוס לפני שעלה בידו לעשות כן). מפאת החשש מהימלטותו מהדין של העותר 4, שהייתה מסכלת את האפשרות להגיש את כתב האישום, קבע פרקליט המחוז ביום 12.5.2021 כי יש מקום להגיש את כתב האישום ללא קיום שימוע מקדים. המשיבים טוענים כי זהו מקרה מובהק שבו ראוי היה להפעיל את סמכות פרקליט המחוז – בשל מורכבות הפרשה, היקפה הכספי, מספר המעורבים בה והיקף חומר החקירה. דיון והכרעה 13. לאחר עיון בעתירה ובתשובה לה, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף – הן בהיעדר עילה להתערבותנו, הן מחמת קיומו של סעד חלופי, הן בשל השיהוי שדבק בה. העותרים מבקשים כי נורה על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי שבה נדחתה בקשתם לביטול כתב האישום שהוגש נגדם. ואולם בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות השיפוט המוסמכות, ואינו משמש מסלול להתגברות על היעדר זכות ערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי. בית המשפט המחוזי דן בפירוט בכל טענות העותרים ביחס לפגמים הנטענים בהגשת כתב האישום, ומצא לדחותן. טענות התוקפות החלטות מסוג זה צריכות להתברר במסגרת ההליך הפלילי גופו, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ונדירות שבהן ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות או בשרירות קיצונית, וכן במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית או כאשר דחיית העתירה תסב נזק בלתי הפיך (ראו: בג"ץ שטיינברגר נ' בית משפט מחוזי מרכז-לוד (22.7.2021); בג"ץ 4823/19 פלוני נ' מדינת ישראל (17.7.2019)). נסיבות חריגות כאלה אינן מתקיימות בענייננו, וחרף ניסיונם של העותרים לשוות לעתירתם נופך עקרוני, היא מתמצה בעניינם הפרטני. כידוע, דרך המלך לטעון טענות נגד הליכים שקדמו לפתיחת ההליך הפלילי, ובכלל זה לפגמים שנפלו בהגשת כתב האישום, היא במסגרת ההליך הפלילי עצמו. העותרים אמנם הגישו בקשה לביטול כתב האישום לבית המשפט המחוזי, והבקשה נדחתה על ידו; ככל שבעתיד יינתן פסק דין מרשיע בעניינם, נתונה להם זכות ערעור שבגדרו יוכלו לטעון אף ביחס לפגמים שנפלו לשיטתם בהחלטה זו. אין זאת אלא שלעותרים נתון סעד חלופי בגדרו של ההליך הפלילי בעניינם, וגם בשל כך יש לדחות את העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 2839/10 דוד נ' הפרקליט הצבאי הראשי (29.4.2010)). 14. לבסוף, השיהוי הכבד שדבק בעתירה מצדיק אף הוא את דחייתה על הסף. כפי שתואר לעיל, העתירה הוגשה למעלה מחמישה חודשים לאחר שנדחתה הבקשה לביטול כתב האישום, ויותר משנה לאחר הגשת כתב האישום. העותרים לא סיפקו הסבר לכך שהתמהמהו בהגשת העתירה; ועובדה זו מעוררת חשש שהעתירה, כמו גם הבקשה למתן צו ביניים שהוגשה לצדה, נועדו אך כדי לעכב את בירור ההליך הפלילי – ועם זאת לא ניתן להסכין. סוף דבר 15. התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. לנוכח התוצאה שאליה הגענו, מתייתר הדיון בבקשות שהוגשו בימים 2.6.2022 ו-19.6.2022, על ידי שלושה נאשמים נוספים בכתב האישום, שביקשו להצטרף לטענות העותרים. ניתן היום, ‏א' בחשון התשפ"ג (‏26.10.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22036050_G06.docx עא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1