עיריית רמת השרון נ. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה

2 בבית המשפט העליון עע"ם 3602/22 עע"ם 3632/22 עע"ם 4231/22 עע"ם 4490/22 עע"ם 5049/22 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין המערערות בעע"ם 3602/22: המערערת בעע"ם 3632/22: המערערת בעע"ם 4231/22: המערערת בעע"ם 4490/22: המערערים בעע"ם 5049/22: 1. עיריית רמת השרון 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – רמת השרון 3. עיריית הרצליה 4. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הרצליה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הוד השרון עמותת אחל"ה – איכות חיים לתושבי השרון אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה עמותת ריב"ה – ריאה ירוקה בתע"ש השרון ו-30 אח' נגד המשיבים בעע"ם 3602/22: המשיבים בעע"ם 3632/22: המשיבים בעע"ם 4231/22: המשיבים בעע"ם 4490/22: המשיבות בעע"ם 5049/22: 1. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה 2. הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה – מתחם תע"ש השרון 3. רשות מקרקעי ישראל 4. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הוד השרון 5. עמותת אחל"ה – איכות חיים לתושבי השרון 6. אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה 7. החברה להגנת הטבע 8. עמותת ריב"ה – ריאה ירוקה בתע"ש השרון ו-30 אח' 1. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה 2. הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה – מתחם תע"ש השרון 3. הוועדה המקומית המשותפת לתכנון ולבניה – מתחם תע"ש השרון 4. רשות מקרקעי ישראל 5. עיריית רמת השרון 6. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – רמת השרון 7. עמותת אחל"ה – איכות חיים לתושבי השרון 8. אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה 9. החברה להגנת הטבע 10. עמותת ריב"ה – ריאה ירוקה בתע"ש השרון ו-30 אח' 1. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה 2. הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה – מתחם תע"ש השרון 3. רשות מקרקעי ישראל 4. אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה 5. עמותת ריב"ה – ריאה ירוקה בתע"ש השרון ו-30 אח' 6. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הוד השרון 7. החברה להגנת הטבע 8. עיריית רמת השרון 9. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – רמת השרון 10. עיריית הרצליה 11. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הרצליה 1. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה 2. הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה – מתחם תע"ש השרון 3. רשות מקרקעי ישראל 4. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הוד השרון 5. החברה להגנת הטבע 6. עיריית רמת השרון 7. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – רמת השרון 8. עיריית הרצליה 9. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הרצליה 10. עמותת ריב"ה – ריאה ירוקה בתע"ש השרון ו-30 אח' 11. עמותת אחל"ה – איכות חיים לתושבי השרון 1. ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה 2. הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה – מתחם תע"ש השרון 3. רשות מקרקעי ישראל 4. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הוד השרון 5. החברה להגנת הטבע 6. עיריית רמת השרון 7. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – רמת השרון 8. עיריית הרצליה 9. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – הרצליה 10. אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה 11. עמותת אחל"ה – איכות חיים לתושבי השרון ערעורים על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) בעת"ם 14073-04-17 ו-5 עתירות נוספות מיום 4.4.2022 תאריך הישיבה: כ"ב באדר ב' התשפ"ד (1.4.2024) בשם המערערות 2-1 בעע"ם 3602/22: בשם המערערות 4-3 בעע"ם 3602/22: בשם המערערת בעע"ם 3632/22: בשם המערערת בעע"ם 4231/22: בשם המערערת בעע"ם 4490/22: בשם המערערים בעע"ם 5049/22: עו"ד תמר מגדל; עו"ד גידי פרישטיק; עו"ד ליאור לוי עו"ד אילנה בראף-שניר עו"ד עזרא קוקיא עו"ד אידן רגב עו"ד אלי בן ארי עו"ד ישראל כספי בשם המשיבות 3-1 בעע"ם 3602/22, בעע"ם 4231/22, בעע"ם 4490/22, בעע"ם 5049/22, והמשיבות 4-1 בעע"ם 3632/22: בשם המשיבה 7 בעע"ם 3602/22, בעע"ם 4231/22, המשיבה 9 בעע"ם 3632/22, והמשיבה 5 בעע"ם 4490/22 ובעע"ם 5049/22: עו"ד יונתן ברמן; עו"ד אבי טוויג עו"ד אסף בן לוי פסק-דין ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן: לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) אשר דחה עתירות שהוגשו נגד תכנית מתאר מקומית מש/1 של הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה מתחם תע"ש השרון "מתחם 'קדמת השרון'" (2019) (להלן: תכנית תע"ש השרון או התכנית). תכנית תע"ש השרון – מבט על המתחם שעליו חלה התכנית נושא הערעורים – הוא מתחם תע"ש – שימש במשך שנים רבות לפעילותם של מפעלי התעשייה הצבאית, אשר הובילה לזיהום משמעותי וחריג בהיקפו של הקרקע, תת הקרקע ומי התהום באזור (להלן: המתחם או מתחם תע"ש). במסגרת מסמך "עיקרי הממצאים לנושא זיהום, סקר היסטורי" שצורף להוראות התכנית כנספח, צוין כי בשטח אותרו מספר אתרים שחשודים כי שימשו לאחסון והטמנה של פסולת רעילה; וכן כי ייתכן מאוד שבמקום מסוים עדיין קבורים מוקשים שלא התפוצצו בפיצוץ שארע במקום. במסמך זה תואר הזיהום במתחם כך: "אין כל ספק [שבשטח – ע' פ'] התע"ש קיים זיהום קרקע ברמות שונות הנובע מהפעילות התעשייתית שנערכה במקום בעשרות השנים האחרונות. במשך שנים רבות, כמעט ולא נערכה כל פעילות לטיפול בשפכים הגולמיים והם זרמו על פני השטח [...] בנוסף הוקמו בשטח המפעלים בריכות אגירה, איוד ושיקוע אשר גרמו להצטברות של פסולת על פני השטח. רק חלק מהפסולת הזאת טופל בצורה נאותה. כמו כן יש בשטח מצבורי פסולת על פני הקרקע וכן במחפורות ובורות אשר לא עברו כל טיפול או טיפול חלקי ביותר" (נספח ז'1 להוראות התכנית). על רקע אירוע בטיחותי שארע באחד ממפעלי התעשייה הצבאית במהלך שנות ה-90, כמו גם העובדה שהמתחם הוא עתודת קרקע חשובה במרכז הארץ, הוחלט כי יש לקדם תכנית שבמסגרתה תפונה פעילות התעשייה הצבאית מהמתחם, כך שניתן יהיה לטהרו מהזיהום שנוצר במקום ולהתאימו לשימושים אחרים. בנוסף, הוחלט כי הוראות התכנית יידרשו להתמודד עם האתגרים המשמעותיים שמציב מתחם תע"ש שנובעים, בעיקרם של דברים, משטחו הגדול, ממיקומו במרכז הארץ, מהצורך בתיאום בין גורמים שונים ומספר רשויות, ומהזיהום החריג בהיקפו כמו גם מהיקף המימון הנדרש לטיפול בזיהום. כאמור, תכנית תע"ש השרון חלה בעיקרה על מתחם תע"ש (וכן על שטחים נוספים באזור). התכנית נפרשת על פני שטח של 7,430 דונם, חלקו במחוז תל אביב וחלקו במחוז מרכז ומטרותיה, בין היתר, הן סילוק מפגעים בטיחותיים וסביבתיים מאזור מתחם תע"ש, פיתוח מוקדי תעסוקה ושירותים, הרחבת אזורי מגורים בערים רמת השרון והרצליה, וכן הוספת יחידות מגורים בעיר הוד השרון. לפי תכנית מתאר מחוזית 5 "מחוז תל אביב" (2007) (להלן: תמ"מ 5), שטח התכנית יועד לאזור עירוני בדגש מגורים, ולפי תכנית מתאר מחוזית 68/3 "תע"ש השרון" (2012) מוגדר כ"אזור פיתוח/פתוח מיוחד". התכנית גובלת בהוד השרון ובכביש 4 ממזרח (הוועדה המקומית לתכנון ובניה בהוד השרון היא המערערת בעע"ם 3632/22); במועצה האזורית דרום השרון מצפון; ברמת השרון מדרום מערב ובהרצליה מצפון מערב (הן המערערות 1 ו-3 בהתאמה בעע"ם 3602/22). התכנית כוללת מגוון ייעודים, ובהם אזורי תעסוקה, מרכז עסקים ראשי, פארק אזורי, שטחים ציבוריים פתוחים, וכן הקמה של 22,700 יחידות דיור, לצד יחידות מגורים נוספות שניתן יהיה להוסיף בתכניות מפורטות מכוח התכנית (הוראה 5.1 להוראות התכנית). כפי שיפורט בהמשך, שטח התכנית חולק ל-8 מתחמי משנה, אשר ביחס לכל אחד מהם תופקד ותאושר תכנית מפורטת בעתיד שמכוחה ניתן יהיה להוציא היתרי בניה (להלן: מתחמי המשנה). בנוסף, התכנית כוללת הוראות שונות לעניין הזיהום במתחם והטיפול בו, ובהן איסור על הוצאת היתרי בניה – למעט היתרים להקמת מתקנים לטיהור מי תהום וקרקע כפי שיפורט בהמשך – עד לאחר אישורה של תכנית מפורטת למתחם משנה מסוים (הוראה 7.1(א) להוראות התכנית); ביצוע סקר היסטורי, סקר קרקע מפורט וכן תכנית לניטור וטיהור הקרקע, כתנאי להפקדת תכנית מפורטת עבור כל אחד ממתחמי המשנה (הוראה 7.6.1 להוראות התכנית; ראו גם את הוראה 9.3 לעניין חובת צירוף נספח שיכלול תכנית לניטור וטיהור הקרקע, מבנים ותשתיות מזוהמים, כתנאי להפקדת תכנית מפורטת); וכן טיהור המתחם בשלמותו על בסיס סקר הקרקע המפורט, כתנאי לאישורה של תכנית מפורטת ביחס לכל אחד ממתחמי המשנה כמו גם טיפול במוקדי זיהום מחוץ לשטח התכנית המפורטת, ככל שאלה מסכנים את שטח התכנית (הוראה 7.7.1 להוראות התכנית). בקליפת אגוז ייאמר, כי הוראות תכנית תע"ש השרון קובעות מגבלות שנוגעות לטיפול בזיהום במתחם ביחס להפקדתן ולאישורן של תכניות מפורטות עבור כל אחד ממתחמי המשנה. בשל היקף השטח שעליו חלה תכנית תע"ש השרון, כמו גם הקושי שכרוך בטיפול בזיהום במתחם תע"ש, הליכי התכנון היו מורכבים ונמשכו זמן רב; משכך, להלן יתוארו עיקרי ההליכים בהתאם למידת הפירוט הנדרשת להכרעה בערעורים שלפנינו. ואולם, לפני תיאור ההליכים התכנוניים, דומה כי ישנו צורך לעמוד בתמצית כבר בשלב זה על מספר מושגים מקצועיים-תכנוניים שעומדים במוקד הערעורים. רקע תכנוני-מקצועי כאמור, כחלק מניטור הזיהומים וטיהור הקרקע במתחם תע"ש, כוללת התכנית מספר הוראות שעניינן, בין היתר, בביצוע סקר היסטורי, סקר קרקע, וכן תסקיר השפעה על הסביבה. כלים אלה נועדו לסייע בגיבוש התשתית העובדתית שנוגעת לזיהום הקרקע בשטח התכנית, ונוכח חשיבותם להכרעה בערעורים, נתייחס אליהם בתמצית הנדרשת. הכלי הראשון – סקר היסטורי – נוגע למיפוי מקורות זיהום קרקע בהתבסס על פעילות שנערכה במתחם בעבר ובהווה, אשר נועד לסייע לגורמי התכנון לבחון האם הקרקע במתחם מסוים מזוהמת; מה היקף הזיהום וסוגי המזהמים; ומהן ההשלכות של הזיהום ככל שישנן. עוד יצוין, כי ביצוע הסקר ההיסטורי כולל שלושה שלבים: איסוף מידע ונתונים; בחינת הנתונים באמצעות סיור, ראיונות ושאלונים; ולבסוף, ניתוח המידע והגשת הדו"ח למוסד התכנון (הנחיית המשרד להגנת הסביבה 11/15 "הנחיות מקצועיות לביצוע סקר היסטורי באתרים החשודים בזיהום קרקע או מי תהום" (5.3.2015)). יוער, כי כפי שצוין לעיל, עובר להפקדתה של תכנית תע"ש השרון בוצע סקר היסטורי במתחם תע"ש; וכי הוראות התכנית התבססו, בין היתר, על ממצאיו של סקר זה שפורטו בחלקם לעיל (להלן: הסקר ההיסטורי). לעומת הסקר ההיסטורי, סקר הקרקע עניינו בבדיקה פיזית של הקרקע, שבמסגרתה נלקחים דיגומי קרקע כדי לבדוק חשד לזיהום שהתעורר בעקבות מידע שנאסף במהלך התכנון ובהתבסס, בין היתר, על הסקר ההיסטורי. למעשה, סקר הקרקע אמור לשקף למוסד התכנון את תמונת המצב העדכנית של הזיהום בקרקע והסיכון שנובע ממנו לבריאות הציבור ולאיכות הסביבה. בתוך כך, על הסקר לכלול התייחסות לקיומם ולהיקפם של מזהמים בקרקע, בגזי הקרקע ובמי התהום ביחס לערכי הסף המותרים; לבחון את האופן שבו עלולים להתפשט מזהמים מסוג זה; וכן לכלול תכנון לטיפול במזהמים והגדרת יעדי שיקום (הנחיית המשרד להגנת הסביבה 132-16 "הנחיות מקצועיות לביצוע סקר קרקע" (21.4.2016)). הכלי האחרון הרלוונטי לענייננו הוא תסקיר השפעה על הסביבה. סעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כי מדובר במסמך "הסוקר את הקשר שבין תכנית מוצעת לבין הסביבה שבה היא מיועדת להתבצע, לרבות הערכות לגבי השפעות צפויות או חזויות של התכנית על אותה סביבה ופירוט האמצעים הדרושים למניעה או לצמצום השפעות שליליות, כפי שייקבע בתקנות". כך, תסקיר ההשפעה על הסביבה כולל מידע עובדתי מפורט בנוגע להשלכות הסביבתיות הצפויות שביישומה של תכנית מסוימת, על מנת לאפשר לגורמי התכנון להכריע באופן מושכל – ועל בסיס תשתית עובדתית מלאה לעניין השיקולים הסביבתיים – בדבר קידומה של תכנית מסוימת, כמו גם הוראות שיש לכלול בה (בג"ץ 8425/04 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, פסקה 15 (8.7.2008); בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 461 (1996)). בנוסף, כפי שיפורט בהמשך, תקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות התסקירים או התקנות), קובעות את המקרים שבהם חלה חובה על מגיש תכנית להגיש תסקיר השפעה על הסביבה למוסד התכנון, ובהם תכנית מסוגים המפורטים בתקנות שעוסקת, בין היתר, באתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת; ולחלופין תכנית שלדעת מוסד התכנון יש בביצועה כדי לגרום להשפעה ניכרת על הסביבה ועוסקת באחד מבין הנושאים שמפורטים בתקנות. לצד מקרים אלה, קובעות התקנות מקרים שבהם רשאי מוסד התכנון לפטור את מגיש התכנית מעריכתו והגשתו של תסקיר השפעה על הסביבה, ובהם "תכנית שאופייה, מהותה או רמת הפירוט שבה, אינם מתאימים לביצוע הליך הערכת השפעה על הסביבה, ולא ניתן ליתן היתר בניה או הרשאה מכוחה, ובלבד שתצוין בתכנית חובה לערוך תסקיר לפי תקנות אלה או להשלימו, כתנאי להפקדתה של תכנית מאוחרת, שתיערך על פיה ואשר מכוחה ניתן היתר הבניה או ההרשאה" (שם, תקנה 3(ב)(2)). מונח חשוב נוסף שאליו אדרש בשלב זה הוא תכנית צל. תכנית צל (המכונה גם "תכנית שלד") היא למעשה מסמך מדיניות, שבמסגרתו נקבעים העקרונות המנחים בתכנון השטח, לרבות אופי הבניה בו בהתאם לייעודים השונים, והנחיות בנוגע לתכנון ופרישת הדרכים. בהקשר זה יצוין, כי כמסמך מדיניות תכנונית, תכנית הצל נעדרת מעמד סטטוטורי, אך יש בה כדי לקבוע אמת מידה והנחיות בנוגע לביצוע ויישום התכנית שעבורה הוכנה (ראו: עע"ם 2733/15 מטה אזרחים להקמת גן לאומי 'ארץ דוד' בעמק האלה נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 3 (10.8.2015) (להלן: עניין מטה אזרחים)). במסגרת הוראות תכנית תע"ש השרון, נקבע כי "עד תום שנה מפרסום תכנית זו למתן תוקף, ולא יאוחר ממועד הגשת התכנית המפורטת הראשונה למוסד התכנון, תושלם עריכת תכנית צל בדבר פרישת הייעודים למתחם תע"ש כולו [...]" (הוראה 6.1 להוראות התכנית; להלן: תכנית הצל). בנוסף, נקבע כי תכנית הצל תכלול התייחסות, בין היתר, לפוטנציאל היקף יחידות הדיור והתעסוקה, מערך התנועה והדרכים, וכן להיבטים של נוף וסביבה. עוד יצוין, כי במסגרת תכנית הצל עצמה נכתב כי היא "מסמך מדיניות המנחה את עריכתן של תכניות מפורטות שיוגשו בתחומה" (דברי ההסבר לתכנית הצל). ומכאן, לעיקרי הליכי התכנון של תכנית תע"ש השרון. תכנית תע"ש השרון: הליכי התכנון לשם קידום תכנית תע"ש השרון הוחלט על הקמתן של שתי ועדות משותפות: האחת, הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה "מתחם תע"ש השרון" (היא המשיבה 2 בעע"ם 3602/22; להלן: הוועדה המחוזית המשותפת); והשנייה, הוועדה המקומית המשותפת למרחבי התכנון של הרצליה, רמת השרון, הוד השרון ומועצה אזורית דרום השרון. בהמשך לכך, בראשית שנות ה-2000 הגישה רשות מקרקעי ישראל (היא המשיבה 3 בעע"ם 3602/22; להלן: רמ"י) את תכנית תע"ש השרון לוועדה המחוזית המשותפת. ביום 12.12.2002 התקיימה ישיבתה הראשונה של הוועדה המחוזית המשותפת שבמסגרתה נקבע, בין היתר, כי תוקם ועדה מקצועית בהשתתפות הגורמים הרלוונטיים שתנחה את עבודת התכנון בנוגע לתכנית תע"ש השרון. בנוסף, כפי שצוין לעיל, בשים לב להיקפה הנרחב של התכנית, וכן למימון המשמעותי הנדרש לטיהור השטח, הוחלט כי מתחם תע"ש יחולק למספר מתחמי משנה, אשר ביחס לכל אחד מהם תופקד ותאושר תכנית מפורטת בהתאם לשלביות התכנית, כך שפיתוחו של כל מתחם משנה ישמש מקור מימון לזה שיתוכנן לאחריו. עוד נקבע כי התכנית האמורה תהיה תכנית מתארית שבמסגרתה ייקבעו הוראות לתכנון תכניות מפורטות לכל אחד ממתחמי המשנה, ושמכוחן ניתן יהיה להוציא היתרי בניה. בהקשר אחרון זה יצוין, כי במקביל להליכי התכנון, במסגרת הסכם שנחתם בשנת 2007 והוכתר כ"מסמך הבנות בין-משרדי בנושא טיהור ושיווק קרקעות התע"ש ברמת השרון", הסכימו משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה ורמ"י כי "המימון הנדרש לצורך ביצוע הסקרים וטיהור המתחמים יועמד על ידי משרד האוצר באמצעות [רמ"י – ע' פ'] [...] כמימון ביניים (אשר יוחזר עם שיווק הקרקע) [...]" (שם, סעיף 5; להלן: הסכם המימון לטיהור הקרקע); וכן על הקמת צוות בינמשרדי שילווה את התכנית, לרבות את הליך טיהור הקרקע ואישור התכניות המפורטות ביחס למתחמי המשנה. בנוסף להסכם המימון לטיהור הקרקע, נחתם הסכם בינמשרדי נוסף בעניין "מימון פעולות טיפול במי תהום מזוהמים במתחם תע"ש רמת השרון כתנאי לקידום תכנית מש/1 'קדמת השרון'", שבמסגרתו הוסכם על היקף המימון לטובת טיהור מי התהום במתחם תע"ש בסכום כולל של 600 מיליון ש"ח, תוך שצוין כי "רשות המים לא תישא בשום עלות בגין הטיפול במי התהום הנכלל בהסכם זה, ובשום מקרה [עלויות – ע' פ'] הטיפול לא תועמסנה על מחיר המים לצרכנים" (שם, סעיף 7; להלן: הסכם המימון לטיהור מי התהום). ביום 22.12.2005 החליטה הוועדה המחוזית המשותפת על הפקדת תכנית תע"ש השרון בתנאים, וביום 17.1.2008 תוקנה התכנית והופקדה פעם נוספת. נגד החלטת ההפקדה הוגשה עתירה מינהלית (על ידי עמותת אחל"ה – היא המערערת בעע"ם 4231/22), וביום 5.2.2009 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו את העתירה. במסגרת פסק הדין נקבע, בעיקרם של דברים, כי בשים לב להיעדר תשתית עובדתית מהימנה בנוגע לזיהום המים והקרקע בידי המוסד התכנוני, ונוכח העובדה שלא נערך סקר מקיף בעניין זה עובר להפקדתה, נפל בהחלטה להפקיד את התכנית פגם שמקים עילה לביטולה. ואולם, ביום 17.11.2010 קיבלנו (הנשיאה ד' ביניש והשופטים ע' ארבל וע' פוגלמן) ערעור מינהלי שהוגש על פסק הדין האמור, תוך שנקבע כי מדובר בהליך מוקדם, וכי קודם לעריכת ביקורת שיפוטית יש לברר את הטענות שהועלו בו לפני מוסדות התכנון המוסמכים במסגרת הליך ההתנגדויות לתכנית (עע"ם 2141/09 הועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון (17.11.2010) (להלן: עניין אחל"ה)). בחודש יוני 2012 הופקדה התכנית פעם נוספת לאחר שבוצעו בה תיקונים מסוימים. בהמשך לכך, הוגשו למעלה מ-600 התנגדויות ובחודש יולי 2012 מונה חוקר לשמיעתן, אשר קיים מספר ימי שימוע שלאחריהם הגיש דו"ח שנדון בוועדה המחוזית המשותפת בשנת 2013 (להלן: החוקר). במסגרת ההתנגדויות שבחן החוקר עלתה – בין היתר – הטענה שלפיה עובר להפקדת התכנית לא הוכן תסקיר השפעה על הסביבה כמתחייב מתקנות התסקירים, אולם טענה זו נדחתה נוכח קביעתו של החוקר שלפיה בנסיבות העניין התקנות אינן מחייבות הגשת תסקיר כאמור עובר להפקדת התכנית. בהקשר זה צוין, כי עמדת המשרד להגנת הסביבה היא שאין צורך בתסקיר ביחס לתכנית תע"ש השרון, וכי ממילא ההחלטה שלפיה תכלול התכנית נספח נופי סביבתי בהתאם להנחיות בתכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור (להלן: תמ"א 35), נותנת מענה להשפעות חיצוניות אפשריות. בנוסף, החוקר המליץ לדחות את הטענות שלפיהן יש לבצע סקר קרקע עבור כל מתחם תכנית תע"ש השרון כבר בשלב זה (להבדיל מביצוע הסקר עובר להפקדה של כל תכנית מפורטת ביחס למתחמי המשנה). בהמשך לכך, החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית המשותפת לאמץ את דו"ח החוקר בשינויים מסוימים, לדחות את מרבית ההתנגדויות, וליתן תוקף לתכנית תע"ש השרון בכפוף לתנאים המפורטים בהחלטה. על ההחלטה למתן תוקף לתכנית הוגשו 15 עררים לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (היא המשיבה 1 בערעורים; להלן: ועדת המשנה לעררים) אשר דנה בהם במהלך השנים 2015-2014 במסגרת 5 דיונים שונים. ביום 27.2.2017 דחתה ועדת המשנה לעררים את מרבית הטענות בעררים במסגרת החלטה מפורטת בת 118 עמודים, ולצד האמור הורתה על תיקונים מסוימים בתכנית. בתוך כך קבעה הוועדה, בין היתר, כי יושלם סקר ערכי טבע מעודכן וכוללני עד להגשת התכנית המפורטת הראשונה אשר יצורף כנספח לתכניות המפורטות של יתר מתחמי המשנה; וכן כי הוועדה המחוזית המשותפת תתכנן תכנית צל שבמסגרתה ייכללו הנחיות תכנוניות שונות בנוגע למתחמים אלה. בנוסף, ועדת המשנה לעררים דחתה את טענת הוועדה המחוזית המשותפת ורמ"י (להלן יחד: משיבות המדינה) שלפיה בנסיבות העניין לא חלה חובה להכין תסקיר השפעה על הסביבה עובר להפקדת התכנית; זאת, משנקבע כי השטח שעליו חלה התכנית הוא בעל רגישות סביבתית גבוהה, וכן כי מדובר באזור שחשוף למפגעים סביבתיים שעלולים להשפיע על ביצועה של התכנית. לצד האמור, נקבע כי בהתאם לתקנות התסקירים, ובשים לב, בין היתר, לכך שלא מדובר בתכנית מפורטת שמכוחה ניתן להוציא היתר בניה, דומה כי הוועדה המחוזית המשותפת הייתה רשאית להחליט על מתן פטור מהגשת תסקיר השפעה על הסביבה. עוד נקבע, כי נוכח עמדתו של המשרד להגנת הסביבה – שלפיה בשלב זה אין צורך בתסקיר כאמור – כמו גם בירור הנושא במסגרת הדיון בעררים, אין מקום להורות על ביטול ההחלטה לאשר את התכנית אך מן הטעם שלא התקיים דיון במוסד התכנוני בנוגע לפטור מהכנת תסקיר עובר להפקדת התכנית. בהמשך החלטתה, התייחסה ועדת המשנה לעררים לטיפול בזיהום במתחם ועמדה על כך כי הזיהום במתחם תע"ש מוכר לרשויות ולציבור מזה זמן רב ולמרבה הצער טרם ננקטה עד כה פעולה לטיהורו. ואולם, צוין כי "החלטה להתנות כל התקדמות תכנונית, לרבות אישור התכנית הנדונה בעריכת סקר כולל, ואולי גם בטיהור כולל של הקרקע, עלולה לטרפד את המהלך כולו או לדחותו לשנים רבות, חרף הסיכון שיש בזיהום המצוי בשטח לסביבתו" (שם, סעיף 207). לצד האמור, נקבע כי יתווספו הוראות שנוגעות, בין היתר, לאזורי החיץ הנדרשים בין מתחמי המשנה לצורך מניעה של חדירת זיהום משטח שטרם נסקר וטוהר; ולגמישות התכנית וליכולת לשנות את הגבולות בין מתחמי המשנה. הכרעה משמעותית נוספת שינתה את הוראת התכנית שקבעה במקור כי טיהור הקרקע בפועל במתחם משנה מסוים יהיה תנאי להוצאת היתר בניה; הוועדה מצידה קבעה כי יש להשלים את טיהור הקרקע בשלב תכנוני מוקדם מזה, כתנאי לאישורה של התכנית המפורטת. עוד קבעה הוועדה כי: "על מנת שניתן יהיה לבצע עבודות טיהור הקרקע בשטח התכנית במוקדי הזיהום, כאמור לעיל, עוד בטרם אישור התכניות המפורטות, אנו קובעים כי התכנית הנדונה תכלול הוראה המאפשרת הוצאת היתרים לכך מכוח תכנית זו, באישור המשרד להגנת הסביבה. עבודות הטיהור יבוצעו בפיקוח והנחיית המשרד להגנת הסביבה. כן יקבע כי היתרי הבניה יכללו תנאים ודרישות להבטחת בריאות התושבים המתגוררים בסביבה, ובריאות העוסקים במלאכה, בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה. יודגש עוד, כי טיהור שיתבצע טרם עריכת סקר הנדרש כתנאי להפקדת תכנית מפורטת אינו חוסך את עריכתו של סקר חוזר לקראת הפקדת תכנית שכזו" (שם, סעיף 211; ההדגשה הוספה – ע' פ'). בהמשך להחלטה זו, תוקנה התכנית כך שהוספו הוראות רלוונטיות בהתאם לקביעותיה של הוועדה, ובהן הוראה 4(טז) להוראות התכנית. בשל חשיבותה של הוראה זו לענייננו אביא אותה כלשונה: "בכל שטח התכנית תותר הקמת מתקנים זמניים לטיהור קרקע וטיפול במי תהום אשר יפורקו ויוסרו לחלוטין עם סיום תפקידם בהתאם ללוח זמנים שיקבע מוסד התכנון. ניתן להוציא היתרי בניה למתקנים כאמור מכוחה של תכנית זו בכפוף לאמור להלן: (1א) אישור המשרד להגנת הסביבה. (1) גובה המתקן לא יעלה על 10 מטר. (2) שטח בנוי של המתקן לא יעלה על 500 מ"ר לכל דונם שטח, ולכל היותר 2,500 מ"ר בשטח של 5 דונם. (3) תותר הקמת המתקנים בקווי בניין אפס. (4) עבודות הטיהור יבוצעו בהנחיית ופיקוח המשרד להגנת הסביבה. (5) היתרי הבניה יכללו תנאים ודרישות להבטחת בריאות התושבים המתגוררים בסביבה, ובריאות העוסקים במלאכה, בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה". הנה כי כן, במסגרת החלטתה קבעה ועדת המשנה לעררים כי התכנית תכלול הוראות נוספות שעניינן בטיפול בזיהום במתחם. בפרט, נקבע כי הגם שככלל לא ניתן להוציא היתרי בניה מכוח תכנית תע"ש השרון, לאחר תיקונה בהתאם להוראות ועדת המשנה לעררים, ניתן להוציא היתרי בניה להקמת מתקנים זמניים לטיהור קרקע וטיפול במי תהום בכפוף לתנאים כמפורט לעיל (להלן: מתקני הטיהור). למען שלמות התמונה יצוין, כי לאחר שניתנה החלטת ועדת המשנה לעררים, ומשהתנאים שבהחלטה בדבר מתן תוקף לתכנית תע"ש השרון הושלמו, אושרה התכנית למתן תוקף ופורסמה ברשומות. השתלשלות הדיונים בעתירות ופסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים במהלך חודשים אפריל-יוני 2017 הגישו המערערות עתירות מינהליות לבתי המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו ומרכז-לוד, ובהמשך אוחדו העתירות תוך שנקבע כי הן יידונו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (יוער כי העתירות שהגישו המערערות נידונו עם מספר עתירות מינהליות נוספות שעל פסקי הדין שניתנו בהן לא הוגשו ערעורים). ביום 7.3.2018 התקיים דיון ראשון בעתירות שבסיומו נקבע, בעיקרם של דברים, כי משיבות המדינה יבחנו האם ניתן להגיע להסדר ביחס לשלושה נושאים; הראשון, קביעת אזור חיץ בין מתחמי המשנה לבחינת היקף הזיהום בכל מתחם ומניעת מעבר של חומרים מזהמים ביניהם; השני, קיומו של הליך שיתוף ציבור ביחס לתכנית הצל; והאחרון, בחינת האפשרות להקדים את סקר הקרקע ביחס למתחם הראשון שלגביו ישנה כוונה לקדם תכנית מפורטת, ושכעולה מעמדת משיבות המדינה הוא המתחם המזוהם ביותר בשטח התכנית (מתחם זה מכונה גם "מתחם אליהו"; להלן: מתחם אליהו). כשנה לאחר מכן, ביום 26.6.2019 התקיים דיון שני בעתירות שבמסגרתו ציינו משיבות המדינה כי בפרק הזמן שחלף מהדיון הראשון התקיימו מספר פגישות בהשתתפות המערערות וכן סיורים במתחם תע"ש. בנוסף, ביחס לשיתוף הציבור, ציינו המשיבות כי מסמך נופי סביבתי, אשר מבוסס על סקר טבע עדכני שביצעו, הועבר לעיון המערערות ואף הוצג לפניהן בדיון שנערך בנושא התכנית בוועדה המחוזית המשותפת. לבסוף, ציינו משיבות המדינה כי החלו הליכי טיהור במתחם אליהו ובמקביל החל להתבצע סקר קרקע במקום. בו ביום קבע בית המשפט (כב' השופטת מ' אגמון-גונן), בין היתר, כי הוועדה המחוזית המשותפת תשלים את תכנית הצל תוך שיתוף נציגי המערערות בתכנון ושמיעת טענותיהן בהקשר זה. בנוסף, נקבע כי "כיוון שסקרי הקרקע במתחם אליהו טרם הושלמו והיום בדיון הוברר שעדיין לא ברור מה הצפי להשלמתם, עד ליום 1.6.2020, תודיע המדינה מה מצב הדברים גם בענין זה, כשיושם דגש על השלמת הסקרים במתחם זה (להבדיל מהניקוי בפועל)" (סעיף 4 להחלטה). ביום 20.8.2020 הגישו משיבות המדינה דו"ח ממצאי סקר קרקע מצומצם שבוצע במתחם אליהו, וביום 13.9.2020 התקיים הדיון האחרון בעתירות. בסיומו של דיון זה, הציע בית המשפט מתווה פשרה שלפיו העתירות יימחקו, בכפוף להתחייבות מטעם משיבות המדינה להשלמת טיהורו של מתחם אליהו לרבות אזורי החיץ, בהתאם לשלבים שפורטו בהצעת הפשרה; להמשך שיתוף הפעולה עם המערערות בנוגע לטיפול בזיהום במתחם תע"ש ובתכנית הצל; וליצירת מתווה תלת שלבי לטיהור כל אחד ממתחמי התכנית. משחלק מהעותרות התנגדו למתווה הפשרה האמור – נתן בית המשפט ביום 31.12.2020 הוראות בנוגע להמשך בירור העתירות תוך שצוין כי "פסק הדין יכריע בעתירות, ולא יתייחס גם הוא להצעות הפשרה שהועלו במהלך הדיונים". ביום 20.1.2021 אישרה הוועדה המחוזית המשותפת את תכנית הצל. בהמשך לכך, במהלך חודש פברואר 2021 נדחו בקשות לתיקון כתב העתירה ולמתן רשות להתייחס לתכנית הצל במסגרת הסיכומים, תוך שנקבע כי "ניתן לציין עובדתית שאושרה תכנית צל, אך לא מעבר לכך [...] העתירות הוגשו בשנת 2017, ויש מקום להכריע בהן, בעיקר [משתכנית – ע' פ'] צל אינה תכנית סטטוטורית" (החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 11.2.2021). בשים לב לחשיבותו לענייננו ולפסק הדין נושא הערעורים, יצוין כי ביום 6.5.2021 ניתן פסק הדין בעניין אפולוניה במסגרת דיון נוסף שעסק בהחלטות של הוועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור להפקיד ולאשר את תמ"ל 1004/א "אפולוניה – גן לאומי ושכונת מגורים" (2016) (להלן: הותמ"ל ו-תמ"ל 1004 בהתאמה; דנ"ם 4753/19 עיריית הרצליה נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (6.5.2021) (להלן: עניין אפולוניה)). בתמצית הנדרשת לענייננו, יצוין כי מחצית משטח תמ"ל 1004 נמצא באזור בו פעל מפעל תע"ש נוף ים, שעסק בין היתר בייצור חומרי נפץ, חומרי הדף ותחמושת. במסגרת פסק הדין בדיון הנוסף קבענו, בעיקרם של דברים, כי נוכח הזיהום החמור במתחם שעליו חלה תמ"ל 1004, נפל פגם בהחלטת הותמ"ל להפקיד ולאשר את התכנית עובר לביצוע סקר סיכונים בקרקע ותסקיר השפעה על הסביבה, ובהיעדר תשתית עובדתית חיונית בנוגע לזיהומים במתחם ולאופן הטיפול בהם. בהתאם, מצאנו כי פגם זה בהליך קבלת ההחלטות של הותמ"ל יורד לשורש המעשה המינהלי, ומקים עילה לביטול ההחלטות ולהחזרת הדיון בדבר הפקדת התכנית למוסד התכנוני. ביום 4.4.2022 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן) את העתירות. בפתח פסק הדין ציין בית המשפט, כי העתירות המינהליות מעוררות שאלה משותפת שעניינה באישור תכנית תע"ש השרון עובר לביצועו של סקר קרקע במתחם, הגשת תסקיר השפעה על הסביבה, ובחינת ההשפעות התחבורתיות של התכנית. בית המשפט עמד על כך שנקודת המוצא היא ההלכה שלפיה התערבות שיפוטית בהחלטות של מוסדות התכנון תיעשה אך במקרים חריגים, ובתוך כך כאשר ההחלטה התקבלה בהיעדר סמכות או שהיא חורגת ממתחם הסבירות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי במסגרת תכנית תע"ש השרון "נעשתה עבודה מקצועית, מאומצת ויסודית על ידי מוסדות התכנון" וכי הוא לא מצא בהליכי התכנון ובהחלטות הוועדה המחוזית המשותפת משום "חוסר סבירות, חריגה מסמכות או חוסר תום לב" (שם, סעיף 34). בית המשפט דחה את הטענות שעניינן בשמירה על ערכי הטבע והשטחים הפתוחים במתחם תע"ש, לרבות שימור השטח כפארק מטרופוליני. בתוך כך נפסק, בין היתר, כי ייעוד השטחים במתחם נקבע עוד במסגרת תמ"א 35, שקדמה לתכנית תע"ש השרון ושממילא אינה עומדת לבחינה במסגרת העתירות נושא הערעורים. בהקשר אחרון זה צוין, כי במסגרת תמ"מ 5 נקבע כי השטח שעליו חלה תכנית תע"ש השרון מיועד בעיקרו למגורים עירוניים ומוגדר כ"אזור עירוני בדגש מגורים", וכי תכנית תע"ש השרון תואמת להוראות אלו בתמ"מ 5. בנוסף, נקבע כי הוראות התכנית מאזנות באופן מידתי בין שימור ערכי הטבע והסביבה לבין הצורך בפיתוח מתחם תע"ש, וכי איזון זה תואם את מדיניות התכנון הארצית והמחוזית, ובפרט את המגמה של ציפוף עירוני והרחבת הבניה בסמוך לאזורים מיושבים ובנויים – מגמה שאומצה בתכנית מתאר ארצית משולבת לבניה פיתוח ולקליטת עליה (היא תמ"א 31) וכן בתמ"א 35. אשר לטענה שלפיה יש לאמץ חלופה שתשלב בין שימור הצמחייה במתחם תע"ש לבין טיהור הזיהום במתחם נקבע כי היא "חסרת היתכנות מעשית" (שם, סעיף 47), שכן הטיפול בזיהום מחייב את פינוי שכבת הקרקע העליונה באזורים המזוהמים, וממילא התנייתה של הגשת תכנית מפורטת בהשלמת נספח נופי סביבתי היא פתרון ראוי ומידתי בנסיבות העניין. בנוסף, בית המשפט נדרש באופן תמציתי לטענה שלפיה על המדינה – כמי שנושאת באחריות לזיהום במתחם תע"ש – לשאת במימון סקר הקרקע וטיהור הזיהום במתחם, באופן בלתי תלוי בפיתוחו של המתחם וברווחים שתפיק ממנו. בהקשר זה נקבע, בעיקרם של דברים, כי מדובר בתוצר של שיקולי מדיניות והחלטות תכנוניות שאין מקום להתערב בו, מה גם ששילוב המטרות בתכנית הוא "פתרון מושכל, המשקף מדיניות מטיבה המקדמת אינטרסים מגוונים במקביל" (שם, סעיף 48). בהמשך, דן בית המשפט בטענות שלפיהן ההחלטות על הפקדת התכנית ואישורה התקבלו בהיעדר תשתית עובדתית מספקת – ובפרט ללא סקר קרקע ותסקיר השפעה על הסביבה – באופן שפוגע בשיתוף הציבור ומצדיק את ביטולן; זאת, בשים לב להכרעה בהקשר זה בעניין אפולוניה. לאחר שסקר את הקביעות הרלוונטיות בעניין אפולוניה, דחה בית המשפט את הטענות האמורות וקבע כי ישנם הבדלים בין עניין אחרון זה לבין תכנית תע"ש השרון, הן במישור התכנוני, הן במישור התשתית העובדתית שעמדה לפני מוסדות התכנון עובר לקבלת ההחלטות. בתוך כך נקבע, כי עניין אפולוניה נגע לתכנית מועדפת לדיור, אשר קודמה בהליך תכנוני מזורז וקצר באופן יחסי, ושמכוחה ניתן היה להוציא היתרי בניה. זאת, בשונה מתכנית תע"ש השרון שהיא תכנית מתארית שמכוחה לא ניתן להוציא היתרים כאמור עד לאחר אישורה של תכנית מפורטת ביחס למתחם משנה ספציפי. עוד צוין, כי "התשתית העובדתית שעמדה בפני [הוועדה המחוזית המשותפת – ע' פ'] וועדת המשנה לעררים בענייננו היתה עשירה ומפורטת בהרבה כמותית ואיכותית מזו שפורטה [בעניין אפולוניה – ע' פ'], וניכר כי התבצעה עבודת הכנה יסודית ומקיפה על ידי מוסדות התכנון, למעלה מן הנדרש מתכנית מתארית בסדר גודל חריג מסוג זה" (שם, סעיף 55). בנוסף, נקבע כי בשונה מהפגם שנפל בעניין אפולוניה בנוגע לשיתוף הציבור, במקרה דנן התקיים הליך שיתוף מלא ויעיל, שאף כלל תיקונים לתכנית בהתאם לחלק מההתנגדויות שהוגשו. לסיכום ההבדלים בהליך התכנוני בין תכנית תע"ש השרון לבין תמ"ל 1004 נושא עניין אפולוניה נקבע כי: "בניגוד [לתמ"ל 1004 – ע' פ'] שהוכנה במהירות יחסית כדי לייצר שכונת מגורים בתהליך מזורז, תכנית תע"ש השרון מבוססת על חזון תכנוני ארוך טווח למטרות משולבות איכות סביבה וציפוף הדיור, שהתקדם בדרך המלך לקראת ביצוע עתידי תוך איסוף מידע בתהליך אינדוקטיבי, דמוי משפך מהרחב והכללי אל המדוייק והספציפי. התמשכות הזמנים לא נוצרה במקרה זה מסחבת וגרירת רגלים של המדינה, אלא ממורכבות התכנון במובני גודל השטח, המטרות המשולבות של טיפול בזיהום ויישוב הקרקע, ואופק התכנון ארוך הטווח; ממעורבות רבה של הציבור, שבוטאה במאות התנגדויות שנשמעו והוכרעו לגופן בכל שלב, ובהליכים משפטיים בכל הערכאות הרלוונטיות; ומהפעולות שהתבצעו במשך השנים בתהליך ספיראלי של היזון חוזר תוך התחשבות במידע שממשיך להצטבר עם התקדמות התכנון, כגון סקרים מעודכנים לזיהום ולנוף, דיונים ארוכים ומרובים לשמיעת מומחים מכל הצדדים, וכל הכרוך בהכנת תכנית הצל" (שם, סעיף 58). אשר לצורך בביצוע סקר קרקע במסגרת ההליך התכנוני, נקבע כי בשונה מעניין אפולוניה, במסגרת ההליך דנן ייחסו מוסדות התכנון חשיבות רבה לתכנון וביצוע סקר כאמור, וכי הדברים מוצאים ביטוי בסקר המצומצם שנעשה במתחם אליהו. בית המשפט ציין כי כעולה מדו"ח הממצאים של סקר הקרקע האמור ישנה התאמה טובה בין סוג החומרים והיקף הזיהום שנמצאו בסקר הקרקע המצומצם לבין הצפי של מוסדות התכנון על בסיס הסקר ההיסטורי שבוצע במתחם תע"ש והשימושים שנעשו בעבר באזורים מסוימים במתחם. עוד קבע בית המשפט כי בחינת ההליך התכנוני כמכלול, כמו גם הפעולות שבוצעו ביחס לזיהום במתחם תע"ש, מעלה כי החלטות הוועדה המחוזית המשותפת להפקיד ולאשר את תכנית תע"ש השרון תואמות את התנאים שנקבעו בעניין אפולוניה. בהקשר אחרון זה נקבע כי "הסקרים שבוצעו מספיקים לשלב התכנון המתארי; הוועדות קיימו הליך מסודר והפעילו את שיקול דעתן בעצמן לפי המידע המספיק שעמד לפניהן; והציבור שותף הלכה למעשה בהליך הארוך והמורכב בשקיפות ובמקצועיות [...]" (שם, סעיף 62). זאת בשים לב, בין היתר, לכך שמדובר בתכנון מתארי מוקדם, וכי צפוי שלב נוסף של הכנת תכניות מפורטות לכל אחד משמונת מתחמי המשנה; כאשר נקבע כי "תנאי להפקדת התכנית הראשונה [...] הוא ביצוע סקר מושלם, ותנאי לאישורה הוא טיהור מלא בפועל" (שם, סעיף 61). בהמשך, נדרש בית המשפט לשאלה האם בנסיבות העניין קמה חובה להגיש תסקיר השפעה על הסביבה ולחלופין האם התקיימו התנאים לקבלת פטור מהגשתו. לאחר שסקר את תקנות התסקירים ואת הקביעות בנוגע לתסקיר כאמור בעניין אפולוניה, קבע בית המשפט כי דינן של הטענות בהקשר זה להידחות. בתוך כך נקבע, בעיקרם של דברים, כי לא נפל פגם בהחלטות הוועדה המחוזית המשותפת, וממילא נסיבות המקרה שונות מעניין אפולוניה; זאת, בשים לב לכך שלא ניתן להוציא היתרי בניה מכוח תכנית תע"ש השרון, וכן לתנאים שנקבעו בתכנית שלפיהם יש להגיש תסקיר השפעה על הסביבה עובר להפקדתה של תכנית מפורטת ביחס למתחם משנה, ולהשלים את טיהור הקרקע בפועל עובר לאישורה של תכנית כאמור. בית המשפט אף קבע כי נוכח גודלו החריג של מתחם תע"ש, כמו גם התכנון ארוך הטווח ומשך הזמן שעוד נותר עד לשלב הוצאת היתרי הבניה, "ההחלטה לדחות את תסקיר ההשפעה הסביבתית לשלב התכנון של התכניות המפורטות היא החלטה סבירה וראויה ושהתקבלה כדין בהתאם לסמכות מוסדות התכנון" (שם, סעיף 69). בנוסף, דחה בית המשפט טענות שלפיהן נפל פגם באישורה של התכנית בהיעדר בחינת השלכותיה התחבורתיות, שכנטען צפויות להגביר באופן משמעותי את העומס התחבורתי באזור. נפסק, בין היתר, כי מדובר בטענות תכנוניות מובהקות שאינן מקימות עילה להתערבות שיפוטית, וממילא – לגופם של דברים – עובר לאישור תכנית תע"ש השרון עמדו הצרכים התחבורתיים לפני הוועדה המחוזית המשותפת, אשר קבעה עקרונות תכנון שמספקים מענה הולם בהקשר זה, ותואמים את מטרות התכנית והאזור העירוני. בהקשר זה צוין כי "ראוי יהיה להתאים את התכנית התחבורתית למצב שיהיה רלוונטי כאשר יגשו לתכנון המפורט של כל אחד [ממתחמי המשנה – ע' פ']" (שם, סעיף 73). בשולי פסק הדין נדרש בית המשפט לטענות שלפיהן החוקר שמונה בהליך התכנוני פעל בניגוד עניינים. בהקשר זה נקבע, בעיקרם של דברים, כי אין בקשרי העבר של החוקר עם אדריכל התכנית ועם רמ"י, כדי להקים ניגוד עניינים ממשי שיביא לביטול ההחלטה על אישורה של התכנית; זאת, בשים לב לקביעות בעע"ם 3405/19 הוועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור נ' קיבוץ אושה (20.2.2020), אשר עסק בהיקפו של הכלל בדבר איסור על ניגוד עניינים בהקשר של חוקר תכנית. טענות נוספות שכוונו לייעוד השטחים בהוד השרון והכללת שטחים נוספים בתכנית נדחו אף הן, וזאת משנקבע כי מדובר בטענות תכנוניות מובהקות שאינן מקימות עילה להתערבות שיפוטית. לבסוף, בית המשפט דחה את הטענות בעניין תכנית הצל תוך שצוין כי זו "לא מהווה מסמך סטטוטורי", וממילא "הכנתה נעשתה באופן מקצועי ורציני, תוך שיתוף ראוי של נציגי העותרות והטמעת חלק מהערותיהם בתכנית" (שם, סעיף 81). טענות הצדדים והדיון בערעורים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הוגשו חמשת הערעורים שלפניי. הטענות המרכזיות בערעורים דומות בעיקרן, ומשכך יתוארו עיקרי הטענות (יוער כי החברה להגנת הטבע – אשר צורפה לערעורים כמשיבה – הצטרפה, בעיקרם של דברים, לטענות בערעורים). המערערות טוענות כי חלוקת מתחם תע"ש לשמונה מתחמי משנה כך שפיתוחו של כל מתחם ישמש מקור מימוני להמשך הליך הטיהור וקידום התכנית, מובילה, הלכה למעשה, לעיכוב משמעותי במיפוי הזיהומים ובטיהור מתחם תע"ש. חיזוק לטענתן זו מוצאות המערערות בסקר הקרקע החלקי שבוצע במתחם אליהו, הגם שכנטען התחייבו משיבות המדינה להשלמת סקר קרקע מלא במתחם זה. כך, נטען כי על המדינה – כגורם שאחראי לזיהום במתחם תע"ש, בין אם באופן ישיר, ובין אם באופן עקיף – לפעול לטיהור וניקוי המתחם במנותק משיקולים כלכליים ובמקביל לקידום הליכי התכנון; וכי התניית ביצוע פעולות הטיהור במתחם תע"ש ביצירת מנגנון תכנוני שיממן זאת, עולה כדי הפעלת לחץ פסולה על מוסד התכנון שמצדיקה את ביטול ההחלטה לאשר את התכנית. בנוסף, נטען כי קידום התכנית באופן המתואר מעניק מעמד בכורה לשיקולים כלכליים על פני שיקולים נוספים, ובהם שיקולים סביבתיים, באופן שחורג מהאיזון הנדרש במסגרת ההליך התכנוני. אשר לתשתית העובדתית שעמדה לפני מוסד התכנון, נטען כי נוכח הזיהום החריג במתחם תע"ש, ובשים לב לקביעות העקרוניות בעניין אפולוניה באשר להיקף המידע הנדרש בהליך תכנוני על קרקע מזוהמת, נפל פגם בהחלטות להפקיד ולאשר את תכנית תע"ש השרון. זאת, מאחר שלא הונחה תשתית עובדתית מספקת לעניין הזיהום וההשלכות הסביבתיות, ובפרט לא בוצע סקר קרקע כולל. המערערות טוענות כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בקביעתו שלפיה התשתית העובדתית שעמדה מול הוועדה המחוזית המשותפת הייתה מקיפה ורחבה, וכי בשים לב לכך שתכנית תע"ש השרון קובעת ייעודים לתאי השטח במתחם תע"ש, לרבות ייעוד למגורים, לא היה מקום להבחין בין נסיבות המקרה דנן לבין הנסיבות בעניין אפולוניה. בנוסף, נטען כי ייעוד תאי השטח בתכנית נעשה באופן שרירותי ומבלי שעמדה לפני הוועדה המחוזית המשותפת תמונת מצב עדכנית מבוססת סקר קרקע; וכן כי אזורים מסוימים שיועדו בתכנית למגורים, נמצאו בסקר ההיסטורי כאזורים מזוהמים. במצב דברים זה, כנטען, עלול להיווצר מצב שבו לאחר פיתוח ושימוש במתחם משנה מסוים, יתחוור לגורמי התכנון כי לא ניתן לממש את מתחם המשנה הבא בהתאם לייעודו בתכנית, באופן שיפגע בקידומה ויפר את האיזון שבבסיסה. עוד טוענות המערערות, כי הנחת המוצא של משיבות המדינה, שלפיה, כנטען, ניתן יהיה להתמודד עם כל סוגי המזהמים שיתגלו בשטח, מוקשית; עומדת בסתירה לשנקבע בעניין אפולוניה; וממילא אינה תואמת את חובת איסוף המידע וקבלת ההחלטה על בסיס תשתית עובדתית מלאה. עוד טוענות המערערות כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשקבע שבנסיבות העניין לא קמה חובה להגשת תסקיר השפעה על הסביבה עובר להפקדת התכנית. בתוך כך נטען, בעיקרם של דברים, כי בשים לב לתקנות התסקירים קמה חובה להגשת תסקיר כאמור, שכן התכנית חלה על אתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת, ולחלופין משמדובר באזור בעל רגישות סביבתית גבוהה, כמו גם היותו חשוף למפגעים סביבתיים ובעל השפעה אפשרית על בריאות תושבי האזור. בהקשר זה מפנות המערערות להחלטתה של ועדת המשנה לעררים שבמסגרתה נקבע, כנטען, כי נוכח הזיהום במתחם תע"ש נדרשת התייחסות להשפעתם של המפגעים הסביבתיים על ביצוע התכנית. בנוסף, נטען כי משניתן להוציא היתרי בניה להקמת מתקני הטיהור מכוח התכנית, ממילא לא מתקיימים התנאים שקובעות התקנות למתן פטור מהגשת תסקיר. בנוסף, המערערות העלו טענות שמכוונות להיקף השטחים הפתוחים בתכנית תע"ש השרון ולחשיבות השמירה על ערכי טבע במתחם. כנטען, הגם שהאזור שעליו חלה התכנית עולה כדי "ריאה ירוקה" שכוללת מגוון ערכי טבע, ההחלטות התכנוניות התקבלו בהיעדר מידע מספק בנוגע לערכי הטבע והנוף שקיימים באזור. בנוסף, טוענות המערערות כי בהיעדר מידע כאמור, התכנית מתעלמת מחשיבות השמירה על רציפות השטחים הירוקים, באופן שעולה כדי פגם באיזון שבין השיקולים המתחרים בהליך התכנוני. בהקשר אחרון זה נטען, כי תכנון השטחים הפתוחים במסגרת תכנית תע"ש השרון חורג מהוראות תמ"א 35 לעניין היקף ורציפות השטחים הפתוחים, באופן שאף הוא מקים עילה להתערבות בהחלטה על אישורה. טענות נוספות של המערערות מכוונות, בתמצית, להשלכות התחבורתיות של תכנית תע"ש השרון בשים לב, בין היתר, להיקף התכנית, כמות יחידות הדיור והשפעתה על המארג התחבורתי באזור המרכז; לקשריו הנטענים של החוקר עם אדריכל התכנית ועם רמ"י שעולים, כנטען, כדי ניגוד עניינים; להחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדחות בקשה להוספת ראיה, שלשיטת המערערות מלמדת על אזורים שבהם נמצאו זיהומים חריגים שלא עלו במסגרת הסקר ההיסטורי שנעשה במתחם; וכן לסוגיות מקצועיות, ובהן שיטות הטיפול שנבחרו על מנת לטפל בזיהום במתחם תע"ש. לבסוף, המערערות טוענות כי פסק הדין נושא הערעורים נעדר התייחסות למספר טענות מרכזיות, ובהן החובה להגשת תסקיר השפעה על הסביבה עובר להפקדת התכנית; התאמתה של תכנית תע"ש השרון להוראות תמ"א 35 בנוגע לרציפות השטחים הפתוחים; וכן חובת המדינה לממן את טיהור הקרקע במתחם תע"ש במנותק מקידומו של ההליך התכנוני. בהקשר זה נטען, בעיקרם של דברים, כי ההכרעה בטענות אלו נעשתה במובלע במסגרת הכרעה בטענות כלליות יותר, ומבלי שניתנה התייחסות מספקת לעניינים אלה. משיבות המדינה מצדן סומכות את ידן על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים והחלטתה של ועדת המשנה לעררים. בהקשר זה נטען כי פסק הדין מתבסס על החלטתה של ועדת המשנה לעררים, אשר דנה בהרחבה בטענותיהן של המערערות ומצאה – בסופו של דבר ולאחר הליך שכלל מספר ימי דיונים – לדחות את מרבית הטענות, לצד הטמעת חלק מהן במסגרת הוראות התכנית. אף ביחס לפסק הדין נושא הערעורים לגופו הדגישו משיבות המדינה, כי בית המשפט לעניינים מינהליים בחן את ההליך התכנוני בחינה יסודית ומקיפה שבסופה מצא כי לא נפל פגם בתכנית תע"ש השרון שמקים עילה להתערבותו. לגופן של הטענות, נטען, בין היתר, כי בשים לב להיקפה של התכנית ולהליך התכנוני המורכב, לא נפל פגם בתשתית העובדתית שעמדה לפני הוועדה המחוזית המשותפת עובר להפקדתה ואישורה של התכנית. משיבות המדינה טוענות כי כמתחייב ביחס לתכנית מתאר מקומית, בוצע סקר היסטורי כולל ביחס למתחם תע"ש שממצאיו הוטמעו בהוראות התכנית, וכעולה מעמדת גורמי המקצוע – המבוססת בין היתר על סקר זה – ניתן לטפל בכל סוגי המזהמים שקיימים בשטח התכנית. בנוסף, לשיטת משיבות המדינה, ביצוע סקר קרקע כולל בשטח התכנית לא רק שכרוך בעלויות משמעותיות, אלא גם שגוי מבחינה מקצועית-תכנונית שכן עדיף לבצע סקרי קרקע ביחס לכל אחד ממתחמי המשנה בסמוך לביצוע הטיהור בפועל. בהקשר אחרון זה צוין, כי הוראות התכנית קובעות דרישות מחמירות ביחס לתכניות המפורטות של מתחמי המשנה, ובהן השלמת סקר הקרקע עובר להפקדה, ביצוע הטיהור בפועל עובר לאישור, וקביעת אזורי חיץ בין מתחמי המשנה למניעת זליגת זיהום, באופן שמאיין את החשש לבריאות תושבי האזור; וכן כי תכנית תע"ש השרון כוללת הוראות גמישות, כך שאף אם יתברר כי תא שטח מסוים לא ניתן לטיהור, יספקו הוראות אלו מענה תכנוני מספק. בנוסף, משיבות המדינה סבורות כי לא נפל פגם בהפקדת התכנית מבלי שהוגש תסקיר השפעה על הסביבה. כנטען, אף אם תכנית תע"ש השרון עונה לאחת מהחלופות שבגינן קובעות תקנות התסקירים כי יש להגיש תסקיר השפעה על הסביבה, בנסיבות העניין מתקיימים התנאים בתקנות שמאפשרים את דחייתו של התסקיר לשלב שבו יופקדו התכניות המפורטות של מתחמי המשנה. ממילא, כך הטענה, החלטה בדבר הגשת תסקיר השפעה על הסביבה תבחן על ידי מוסד התכנון עובר להפקדת כל אחת מהתכניות המפורטות, ובהתאם ניתן יהיה לתקוף אותה לכשתתקבל במסגרת הליך ההתנגדויות. בנוסף, מנימוקים דומים לאלה שעומדים בבסיס עמדתן לעניין הגשתו של תסקיר ההשפעה על הסביבה, משיבות המדינה סבורות כי גם בהיקף המידע שעמד לפני הוועדה המחוזית ביחס לערכי הטבע והנוף בשטח התכנית לא נפל פגם, והודגש כי ממילא הערכים ייבחנו בשנית במסגרת התכנון המפורט ועל בסיס סקר ערכי טבע מעודכן. בהמשך לאמור, משיבות המדינה נסמכות על קביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע להבדלים בין תכנית תע"ש השרון לבין תמ"ל 1004 נושא עניין אפולוניה. בעניין זה הדגישו משיבות המדינה, כי בעוד שבעניין אפולוניה ניתן היה להוציא היתרי בניה מכוח התכנית, במקרה דנן נדרשים שלבים תכנוניים נוספים עד לרגע המימוש ובהם, תכנון תכניות מפורטות, ביצוע סקרי קרקע וטיהור תתי המתחמים. עוד נטען כי בעניין אפולוניה מדובר היה בהליך תכנוני מזורז, בעוד שההליך שקדם לאישורה של תכנית תע"ש השרון היה ארוך, מקיף ויסודי. לבסוף, אשר לטענה כי על המדינה חלה החובה לטיהור מתחם תע"ש במנותק מההליך התכנוני, נטען, בעיקרם של דברים, כי התכנית מאזנת בין הרצון לתכנון מיטבי לבין הצורך בטיהור הקרקע – איזון שנמצא בליבת שיקול הדעת של המוסד התכנוני ואין בתוצאתו כדי להקים עילה להתערבות במקרה דנן. עוד טוענות משיבות המדינה, כי החלוקה למתחמי המשנה והאופן שבו נקבע מנגנון מימון טיהור המתחם נגזר, בין היתר, מהעלות הגבוהה לביצוע פעולות הטיהור שמוערכת, כנטען, במאות מיליוני ש"ח, וכן משיקולים פרקטיים שעניינם בתכנון המיטבי לשטח התכנית. ביום 7.3.2023 הגישו משיבות המדינה הודעת עדכון בנוגע לתכנית תע"ש השרון ולפעולות שנעשו במתחם שבמסגרתה צוין, בין היתר, כי הליכי התכנון המפורט ביחס לחלק ממתחמי המשנה החלו ונמצאים בשלבים שונים. בנוסף, צוין כי הפעולות לטיפול בזיהום במתחם אליהו נמשכו ואף "בוצעו הכנות לקראת חפירת מחפורת החשודה בהטמנת נפלים בשטח המתחם, אושרה תכנית חקירה קרקע רעיונית למתחם אליהו, ובהתאם למתודולוגיה שנקבעה בה נקבעה תכנית החקירה המפורטת לכל שטח מתחם אליהו" (שם, סעיף 4; להלן: הודעת העדכון מיום 7.3.2023). ביום 1.4.2024 קיימנו דיון במעמד הצדדים לשמיעת טענות, בהמשך לכתבי הטענות המפורטים שהוגשו לנו. לאחר שהושלמה שמיעת טענות הצדדים, ולאחר הפסקה בדיון והתייעצות שערכנו, הצענו למשיבות המדינה לבחון אפשרות שלפיה עובר להוצאת היתרי בניה למתקני הטיהור ותחילת הפעולות בשטח, יושלם ביצועם של סקר ותסקיר השפעה על הסביבה, וכן תתאפשר הגשת התנגדויות על בסיס ממצאי הסקר והתסקיר; כל זאת בהתייחס לעבודות הטיהור ולפני ביצוען בכל מתחם ומתחם (פרוטוקול הדיון מיום 1.4.2024, בעמ' 53, ש' 7-5). בהמשך לכך, ביום 1.7.2024 הגישו משיבות המדינה הודעת עדכון מטעמן שלפיה לגישתן, בעיקרם של דברים, הקמת מתקני הטיהור לא מחייבת את הגשתו של תסקיר השפעה על הסביבה, ולשיטתן אין לתקן את הוראות התכנית הנוגעות להקמתם של מתקנים אלה. האחרונות סבורות כי הטיפול בזיהום במתחם תע"ש לא כרוך בהשלכות משמעותיות על הסביבה; ובשים לב, בין היתר, לסוג מתקני הטיהור ושיטות הטיפול בקרקע, להוראות התכנית בנוגע למתקנים, וכן לקיומו של צוות מלווה שיפקח על העבודות, אין מקום להגשת תסקיר השפעה על הסביבה עובר להקמת המתקנים והשימוש בהם. למען שלמות התמונה יצוין, כי במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר הגישו חלק מן המערערות את עמדתן בנוגע להודעת העדכון מטעם המדינה, שבמסגרתן נטען, בתמצית, כי נוכח ההשלכות האפשריות של הקמת מתקני הטיהור והפעולות בשטח על הסביבה ובריאות הציבור, וכן בשים לב לקביעות בעניין אפולוניה בהקשר זה, קמה חובה לביצוע סקר קרקע והגשת תסקיר השפעה על הסביבה, עובר להקמת מתקני הטיהור. דיון והכרעה במסגרת עניין אחל"ה קבענו כי טענות שמכוונות כלפי תכנית תע"ש השרון – שעניינן, בין היתר, בתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטת ההפקדה וכן באופן הטיפול בזיהום במתחם – דינן להתברר לפני מוסדות התכנון עובר לבחינתן בהליך של ביקורת שיפוטית. מאז חלפו 14 שנים שבמהלכן קודמו הליכי התכנון, בגדרם נידונו טענותיהן של המערערות לפני החוקר במסגרת הגשת התנגדויות ובהמשך נשקלו על ידי הוועדה המחוזית המשותפת; לאחר מכן נשמעו הטענות בוועדת המשנה לעררים, שדחתה את מרביתן תוך שקבעה כי יש לבצע שינויים מסוימים בתכנית, לרבות תיקון והוספת הוראות בנוגע לטיפול בזיהום במתחם; ולבסוף, בגדר הדיונים בעתירות המינהליות שסיומן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נושא הערעורים דנן. עתה, הגיעה דרכה הארוכה של המחלוקת להכרעתה של ערכאת הערעור. אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר עיון מעמיק בערעורים ובתשובה להם, וכן שמיעת טיעון מפורט בדיון שקיימנו לפנינו, אציע לחבריי כי נדחה את מרבית הטענות בערעורים על יסוד נימוקיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), שחלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. זאת, משמצאתי כי ביחס למרבית הסוגיות שהועלו בערעורים, אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, אשר תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע, ושאין בה טעות שבחוק. לצד האמור, לשיטתי, קיימת עילה להתערבות בעניין הצורך בביצוע סקר קרקע, הגשת תסקיר השפעה על הסביבה, וכן יישומו של מנגנון לבחינת התנגדויות, והכל בזיקה להליכי הטיהור וקודם להקמת מתקני הטיהור. הכל, כפי שיפורט להלן. במוקד הערעורים ניצבות ההחלטות על הפקדתה ואישורה של תכנית תע"ש השרון. נקודת המוצא היא כי החלטות אלו – ככל החלטה מינהלית – צריכות לעמוד בכללי המשפט המינהלי ובכלל זאת, להתקבל על בסיס תשתית עובדתית מלאה ורלוונטית, בהתחשב בשיקולים הצריכים לעניין, בסבירות ובמידתיות. לצד האמור, הלכה מושרשת עמנו כי בית משפט זה אינו "מתכנן על" ובמסגרת הביקורת השיפוטית לא ימיר את שיקול דעתו של מוסד התכנון בשיקול דעתו שלו (ראו, מני רבים, עניין אפולוניה, פסקה 15; עע"ם 2605/18 עיריית חיפה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 38 (28.7.2019) (להלן: עניין בז"ן); עע"ם 1036/16 נציגות הבית המשותף ברחוב השונית 10, הרצליה נ' משרד התיירות, פסקה 59 (27.5.2018)). בפתח הדברים אבקש להדגיש כי תכנית תע"ש השרון היא תכנית חריגה; זאת, הן בשל היקפה ומיקומה הגיאוגרפי, הן בשל הזיהום המשמעותי והחריג במתחם, שעמו מבקשת התכנית להתמודד. אין חולק, כי הצורך בטיפול בזיהום במתחם – שהינו עתודת קרקע משמעותית ורחבה במרכז הארץ – כך שניתן יהיה לפתחו ולנצלו לטובת הציבור הוא צורך חיוני וממשי. אף הצדדים מסכימים שהזיהום במתחם חריג בהיקפו ובמהותו, ולשם טיהורו נדרש תכנון קפדני והקצאת משאבים יוצאת דופן. אכן, לצד הצורך הברור בקידום תכנית תע"ש כך שניתן יהיה לעשות שימוש בשטחים שעליהם חלה התכנית, קיימת חשיבות רבה בהקפדה על הליך התכנון כך שהאיזון בין השיקולים השונים שבבסיסו יישמר; זאת, בפרט מקום שבו מדובר בשטח מזוהם שנדרש לטהרו. כפי שציינו בעניין אפולוניה, שכאמור עסק אף הוא בתכנית שבשטחה היה זיהום משמעותי בשל פעילות התעשייה הצבאית: "כידוע, ההליך התכנוני נועד להסדיר באופן פומבי, מבוקר ומושכל את הבניה והשימוש בקרקע. ההכרעות המתקבלות בגדרו מגלמות איזון בין מכלול האינטרסים הנוגעים לתא השטח העומד על הפרק. בענייננו, שטח התכנית כולל את המתחם שבו פעל מפעל תע"ש ונדבך משמעותי ממנה עניינו ביצירת תמריצים כלכליים שיסייעו בקידום מהלכי השיקום של הקרקעות הנגועות בחומרים מזהמים מסוכנים. להיבט זה בתכנון השימוש בקרקע השלכות לא מבוטלות, הן במישרין לגבי האזורים הנגועים והשימושים שהותרו בהם (חלקם, למגורים), הן בעקיפין נוכח השלכות הזיהומים והטיפול בהם והחצנותיהם האפשריות גם לאזורים אחרים [...] לפיכך, לא ניתן להכניס את משימת השיקום בשערי ההליך התכנוני, מבלי לבחון את נדבכיה השונים והשלכותיהם על מתווה הפיתוח שנקבע בתכנית [...]" (שם, פסקה 40; כן ראו שרית דנה ושלום זינגר דיני תכנון ובנייה 53-52 (2015) (להלן: דנה וזינגר)). בענייננו, סקירת ההליך התכנוני שקדם לאישורה של תכנית תע"ש השרון מעלה כי מדובר בהליך ארוך ויסודי, שבמסגרתו נבחנו מספר חלופות תכנוניות, ולבסוף נבחרה החלופה שאותה מצא מוסד התכנון כחלופה שמאזנת בצורה המיטבית בין השיקולים המתחרים. טענותיהן של המערערות בנוגע לקביעת ייעודי השטח וחלוקת התכנית למתחמי המשנה, מכוונות לחלופה התכנונית שבחרה הוועדה המחוזית המשותפת. ואולם, כפי שנקבע בפסק הדין נושא הערעורים, הכרעה זו משקפת את שיקול הדעת הנתון למוסד התכנון בביצוע מלאכת האיזון בין השיקולים המתחרים בהליך התכנוני, וכאמור בית המשפט אינו בבחינת "מתכנן על" ולא ימיר את שיקול הדעת שנתון למוסד התכנון בשיקול דעתו שלו (עע"ם 6626/18 תעשיית אבן וסיד בע"מ נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור, פסקה 22 (17.12.2019); עע"ם 317/10 שפר נ' ניב, פסקה 17 (23.8.2012)). בנוסף, בשים לב למתווה התכנוני שנקבע בתכנית תע"ש השרון, וכן למורכבות הליכי טיהור הקרקע, אף לשיטתי בשלב שבו אושרה התכנית עמדה לפני הוועדה המחוזית המשותפת תשתית עובדתית מספקת לצורך התכנון המתארי (זאת, כאמור להוציא את עניין מתקני הטיהור כפי שיפורט בהמשך). כידוע, שלב הפקדתה של התכנית – ומקל וחומר השלב שבו היא מאושרת – הם שלבים מתקדמים ומשמעותיים. בהתאם, על החלטות אלו להתקבל על יסוד תשתית עובדתית איתנה וכשמול עיניו של מוסד התכנון ניצב מסד הנתונים הרלוונטי (בר"ם 10212/16 דלי דליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, פסקה 86 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז (1.4.2020); בג"ץ 10934/02 קיבוץ כפר עזה אגודה להתיישבות חקלאית שיתופית נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 19 (10.5.2004); בג"ץ 701/81 מלאך נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד לו(3) 1, 6 (1982); דנה וזינגר, בעמ' 484-483). לצד האמור, היקף התשתית העובדתית הנדרשת נגזרת, בין היתר, ממהות ההחלטה שקיבלה הרשות המינהלית (בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל, פסקה 35 (9.6.2011); בג"ץ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות, פ"ד סד(1) 331, 357 (2010); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 439 (2010) (להלן: ברק-ארז)). כאמור, תכנית תע"ש השרון היא תכנית מתארית שמכוחה לא ניתן להוציא היתרי בניה (למעט הקמת מתקני הטיהור). במסגרת התכנית נקבע המתווה התכנוני הכללי למתחם תע"ש, על בסיס חוות דעת מקצועיות כמו גם ממצאי הסקר ההיסטורי. משכך, בשים לב לאופייה של התכנית, וכן לעובדה שאיסוף המידע ביחס לכל אחד ממתחמי המשנה – לרבות ביצוע סקר קרקע – ייעשה בשלב התכנון המפורט עובר להפקדה, איני סבור כי נפל פגם בהקשר זה באישורה של התכנית, וממילא אין בקביעותיו והנמקותיו המפורטות של בית המשפט לעניינים מינהליים שהוליכו למסקנה האמורה, כדי להקים עילה להתערבותנו. מכאן לטענתן של המערערות שלפיה פסק הדין נושא הערעורים נעדר התייחסות לטענות מרכזיות שהעלו, ובהן התאמתה של תכנית תע"ש השרון להוראות תמ"א 35 בעניין רציפות השטחים הפתוחים, וכן חובתה של המדינה לממן את הליך הטיהור של מתחם תע"ש כגורם שאחראי על זיהומו. פסק הדין נושא הערעורים אוחז 41 עמודים ובמסגרתו נידונו רובן המכריע של טענות המערערות באופן מפורט ומנומק. מטבע הדברים, ובהתחשב ברוחב היריעה של הטענות, פסק הדין לא דן בכל טענה פרטנית במסגרת הנושאים שבהם הכריע, אולם בנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה אין בעניין זה כשלעצמו כדי להקים עילה להתערבותנו (עניין מטה אזרחים, פסקה 21). מעבר לצורך יצוין, כי אף לאחר בחינת טענות אלו לגופן איני סבור כי יש בהן כדי להקים עילה להתערבותנו. אשר לטענת רציפות השטחים הפתוחים, הוראה 4(יז) להוראות התכנית קובעת כי "בשטחי התכנית הכלולים במחוז מרכז היקף השטחים המיועדים לשימושים ולתכליות של שטחים פתוחים לא יפתח מ-50%" וכן כי "שטחים אלו יענו להגדרה של 'שטח פתוח מיוחד' עפ"י סעיף 7.1.1 בתמ"א 35". לשיטת המערערות, הוראה זו בדבר פריסת השטחים הפתוחים בתכנית חורגת מהוראה 7.1.1 בתמ"א 35 שלפיה "השטח יהיה, ככל האפשר, ברצף לשטחים פתוחים באותו מרקם ומחוצה לו", שכן כנטען לא מתקיימת רציפות בין השטחים הפתוחים באופן שפוגע בתכונותיהם כ"שטחים פתוחים מיוחדים" ובערכי הטבע שמתקיימים בהם. אין בידי לקבל טענה זו. למעשה, משמעות עמדתן של המערערות היא כי הוראה 7.1.1 לתמ"א 35 מקימה חובה מוחלטת לשמור על רציפות השטחים הפתוחים במסגרת התכנית. ואולם, לפי לשון ההוראה, יש לפעול לשמירת רציפות השטחים הפתוחים "ככל האפשר"; ברי, כי מלשון ההוראה עולה שמוקנה למוסד התכנון גמישות מסוימת בהקשר זה, ובהתאם אין מדובר בחובה מוחלטת לשמירה על רציפות השטחים כאמור. אזכיר בנוסף, כי ועדת המשנה לעררים דנה בטענות שעניינן בפריסת השטחים הפתוחים בשטח התכנית, וקבעה כי "התכנית הנדונה מבטיחה שטח פתוח שאינו נופל מ-50% משטח התכנית, ומאפשר תכנון השטחים הפתוחים באורח גמיש. בתוך כך מאפשרת התכנית יצירת רצף בין שטחים פתוחים, ואף שמירה על שטח פתוח גדול יחסית במקום או מקומות מסויימים, ככל שהדבר יימצא לנכון בשלב התכנון המפורט" (שם, סעיף 363). עוד יצוין, כי ועדת המשנה לעררים אף קבעה בהחלטתה כי במסגרת קביעת העקרונות המנחים לתכנון מפורט "תינתן תשומת הלב למשמעות גודל השטחים הפתוחים לעניין השימור" כך שערכי הטבע שקיימים בו יישמרו (שם, סעיף 367). קביעותיה של ועדת המשנה לעררים בהקשר זה מקובלות עליי ואיני רואה מקום להתערב בהן. אשר לטענה כי על המדינה מוטלת החובה לממן את טיהורו של מתחם תע"ש במנותק מההליך התכנוני. טענה זו אוחזת שני ראשים: הראשון, כי על המדינה כגורם שאחראי לזיהום במתחם להעמיד את המימון הנדרש לטיפול במנותק משאלת מימוש הקרקעות ומניצולן; והשני, שלפיו מנגנון המימון כפי שנקבע בהסכם המימון לטיהור הקרקע כובל את שיקול דעתו של המוסד התכנוני בהקשר קביעת ייעוד תאי השטח כך שאלה ישיאו רווח מרבי. ואולם, במסגרת הסכם המימון לטיהור הקרקע נקבע מנגנון שבמסגרתו יעמיד משרד האוצר מימון ביניים לביצוע סקרי הקרקע וטיהור מתחמי המשנה. מכאן, שבניגוד למשתמע מטענתן של המערערות, המדינה מעמידה את המימון הנדרש לטיהור הקרקע, וזאת עובר לפיתוח הקרקע (אף אם לפי המנגנון שנקבע המימון יוחזר לאחר פיתוח הקרקע ושיווקה). עוד יצוין, כי אף במסגרת הסכם המימון לטיהור מי התהום התחייבה המדינה להעמיד מימון בהיקף של עד 600 מיליון ש"ח לשיקום מי התהום באזור התכנית, כאשר בהסכם זה – בשונה מהסכם המימון לטיהור הקרקע – לא נכתב כי המימון מותנה בפיתוח ושיווק הקרקעות. לכך יש להוסיף כי כפי שתואר בהרחבה, פעילותם ארוכת השנים של מפעלי התעשייה הצבאית הובילה לזיהום חסר תקדים בהיקפו במתחם תע"ש. בהתאם, ועל בסיס ההבנה כי נדרש מנגנון מיוחד להתמודדות עם משימת הטיהור המורכבת, כמו גם עם עלויות המימון הגבוהות, הסכימו הגורמים הרלוונטיים על מתווה תכנוני-מימוני במסגרת הסכם המימון לטיהור הקרקע. לשיטתי, בשים לב למורכבות יוצאת הדופן שבמקרה דנן, אין במנגנון המימון שנקבע כשלעצמו כדי לכבול את שיקול דעת מוסד התכנון בהתייחס לייעודי הקרקע, וממילא – כפי שנקבע בפסק הדין נושא הערעורים – אף ההחלטה לכרוך בין טיהור הזיהום במתחמי המשנה לבין קידום התכנית ופיתוח המתחם אינה מקימה עילה להתערבות. עוד יודגש, כי המנגנון שבבסיס הסכם מימון טיהור הקרקע נועד להבטיח – בדומה להוראות התכנית – כי הטיהור אכן יבוצע שכן לא ניתן יהיה להוציא היתרי בניה ולממש את ייעודי השטח עד להשלמת הטיהור. לצד האמור יוער, כי ניתן להבין את הטרוניה של המערערות בנוגע לקצב ההתקדמות של תכנון וביצוע פעולות הטיהור במתחם תע"ש. אמנם, כפי שנכתב בהודעת העדכון מיום 7.3.2023 ובהתאם למידע שנמסר מפי בא כוחן של משיבות המדינה במסגרת הדיון מיום 1.4.2024, פעולות ניטור וטיהור הזיהום במתחם תע"ש נמשכות. ואולם, הגם שתכנית תע"ש השרון החלה לקרום עור וגידים לפני למעלה מ-20 שנים, ואף אושרה לפני מספר שנים, טרם בוצע סקר קרקע מלא אף בלא אחד ממתחמי המשנה, ומרבית מלאכת טיהור המתחם טרם בוצעה. על אף שמורכבות טיהור המתחם מובנת, מצופה ממשיבות המדינה והרשויות המעורבות בדבר כי יעשו את המאמצים הנדרשים לקידום הליכי הטיהור, כך שניתן יהיה לפתח את אזור תכנית תע"ש השרון לטובת הציבור כולו. ממילא, כפי שקובעות הוראות התכנית אשר כורכות את פיתוח האזור בניטור הזיהומים וטיהורם, קיים תמריץ משמעותי לקידום מלאכת הטיהור, שכן לא ניתן יהיה לפתח את מתחמי המשנה ולממש את הייעוד שנקבע להם, לפני טיהור הקרקע (ביחס לכל מתחם). הנה כי כן, לשיטתי דינן של מרבית הטענות שהועלו בערעורים להידחות בגדר תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. לצד האמור, נראה כי יש ממש בעמדת המערערות כי פסק הדין נושא הערעורים נעדר התייחסות לטענתן שלפיה בנסיבות העניין קמה חובה לעריכת סקר קרקע, כמו גם תסקיר השפעה על הסביבה ושמיעת התנגדויות מטעם הציבור; וזאת בהתייחס להקמת מתקני הטיהור ולפעולתם, קודם לביצוע עבודות הטיהור בשטח. עיון בפסק הדין מעלה כי טענה זו לא נבחנה במסגרתו, וכפי שיפורט להלן, לשיטתי יש בה כדי להקים עילה להתערבותנו בנקודה זו בלבד. מתקני הטיהור והשימוש בהם – תשתית עובדתית והליך שיתוף הציבור פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, כמו גם עמדתן של משיבות המדינה בערעורים דנן, התבססו במידה רבה על השוני שקיים לשיטתן בין נסיבות המקרה דנן לבין הנסיבות בעניין אפולוניה. בתוך כך, נטען כי בשונה מתמ"ל 1004 נושא עניין אפולוניה, תכנית תע"ש השרון אינה מאפשרת הוצאה של היתרי בניה, ולפיכך התשתית העובדתית המלאה ביחס לכל מתחם משנה ממילא תעמוד לפני מוסד התכנון עובר לשלב ההפקדה. בנוסף, נטען כי בשונה ממצב הדברים במקרה דנן, בעניין אפולוניה נמנע מוסד התכנון מלקבל הכרעות תכנוניות חשובות, ובהן הכרעות שנוגעות לטיפול בקרקעות המזוהמות, והותיר את ההכרעה בהן לצוות מקצועי במסגרת שלב ביצוע התכנית. אכן, אף לשיטתי הבדלים אלה מובילים לדחיית מרבית הטענות שהועלו בערעורים. ואולם, כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל קביעות אלו ביחס להקמת מתקני הטיהור ותחילת עבודות הטיהור בשטח. בהקשר זה, סבורני כי יישום הקביעות בעניין אפולוניה על ענייננו מוביל לתוצאה שונה. כפי שתואר לעיל, ועדת המשנה לעררים קבעה כי יתווספו לתכנית הוראות שמכוחן ניתן יהיה להוציא היתרי בניה למתקני הטיהור; ובהתאם תוקנה התכנית כך שתכלול הוראה מתאימה. נשוב ונצטט את הוראה 4(טז) להוראות התכנית, שעליה עמדנו לעיל שזו לשונה: "בכל שטח התכנית תותר הקמת מתקנים זמניים לטיהור קרקע וטיפול במי תהום אשר יפורקו ויוסרו לחלוטין עם סיום תפקידם בהתאם ללוח זמנים שיקבע מוסד התכנון. ניתן להוציא היתרי בניה למתקנים כאמור מכוחה של תכנית זו בכפוף לאמור להלן: (1א) אישור המשרד להגנת הסביבה. (1) גובה המתקן לא יעלה על 10 מטר. (2) שטח בנוי של המתקן לא יעלה על 500 מ"ר לכל דונם שטח, ולכל היותר 2,500 מ"ר בשטח של 5 דונם. (3) תותר הקמת המתקנים בקווי בניין אפס. (4) עבודות הטיהור יבוצעו בהנחיית ופיקוח המשרד להגנת הסביבה. (5) היתרי הבניה יכללו תנאים ודרישות להבטחת בריאות התושבים המתגוררים בסביבה, ובריאות העוסקים במלאכה, בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה" (ההדגשות הוספו – ע' פ'). עיון בהוראה זו מלמד כי לא מדובר בהקמת מתקנים קטנים בעלי השפעה זניחה; כך, מתקני הטיהור יכולים להתנשא לגובה של עד 10 מטרים, ולהיבנות על תא שטח נרחב למדי, בהיקף בינוי של עד חצי דונם על כל דונם קרקע, בכפוף לתקרה שנקבעה. בנוסף, הוראה זו קובעת כי "עבודות הטיהור יבוצעו בהנחיית ופיקוח המשרד להגנת הסביבה". משמעות הדברים היא פשוטה: מרגע אישורה של תכנית תע"ש השרון ניתן להוציא היתרי בניה להקמת מתקני הטיהור ולבצע עבודות בשטח התכנית; זאת עובר לביצועו של סקר קרקע שמכוחו ניתן יהיה ללמוד על סוג והיקף המזהמים בתא שטח נתון; בהיעדר תסקיר השפעה על הסביבה שילמד על ההשפעות הסביבתיות של הקמת מתקני הטיהור והפעלתם; ומבלי שניתנה לציבור אפשרות אפקטיבית להגשת התנגדויות על בסיס מידע מתאים. כפי שצוין לעיל, על החלטות מוסדות התכנון להתבסס על תשתית עובדתית איתנה שנסמכת על הליך איסוף נתונים רלוונטיים (עניין בז"ן, פסקה 38; עע"ם 1975/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כרמיאל נ' רובינשטיין, פ"ד נו (6) 638, 647 (2002); ברק-ארז, בעמ' 443-439). בענייננו, התשתית העובדתית שעמדה לפני מוסד התכנון התבססה על הסקר ההיסטורי וכן על עמדת גורמי המקצוע כי יש בידם את הכלים המקצועיים להתמודד עם סוגי המזהמים השונים שיתגלו בקרקע. כאמור, תשתית עובדתית זו יכולה לשמש מסד לקבלת החלטות בתכנית מתארית שמכוחה לא ניתן להוציא היתרי בניה, בהינתן התכניות המפורטות שיתוכננו בעתיד ושבמסגרתן יידרשו מוסדות התכנון לתשתית עובדתית מלאה. ואולם, במצב הדברים שנוצר, הקמת מתקני הטיהור על הקרקע המזוהמת, כמו גם עבודות הטיהור, צפויות להתבצע מבלי שהוצגה למוסד התכנון תמונה עדכנית של מצב הזיהומים בקרקע, וכן ההשפעה האפשרית של הקמת המתקנים עצמם בשטח. בהקשר דומה קבענו בעניין אפולוניה כי: "ההכרעות שעליהן עמדו, הן בנושא הטיפול בקרקעות המזוהמות [...] הן הכרעות תכנוניות שלא ניתן להותיר לשלב הביצועי של התכנית. בשלב הביצוע, שבו נדונה הוצאת היתרי בניה פרטניים מכוח התכנית, מעניקה התכנית לבעל הקרקע זכות לפעול על פי הוראותיה, לפתח את הקרקע ולהשתמש בה בהתאם למותר בתכנית. כפי ששנינו לא פעם, היתר הבניה הוא בגדר אמצעי למימוש התכנון הקיים בשטח, עליו להיגזר מנורמות תכנוניות מאושרות שיש בהן פירוט מספיק כדי לשמש תשתית נורמטיבית נאותה לביצוע הבניה" (שם, פסקה 45; ההדגשה במקור – ע' פ'; ראו גם בג"ץ 9409/05 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות, פ"ד סד(2) 316, 336 (2010)). בשים לב לזיהום החריג בשטח התכנית ולהיקף העבודות המשמעותי שיידרשו כדי לטהרו, ההכרעות בנוגע להקמת מתקני הטיהור, מיקומם בשטח, ואופן ביצוע עבודות הטיהור, הן הכרעות תכנוניות מובהקות שלא ניתן להותירן לשלב הביצוע. כפי שהובהר גם בעניין אפולוניה, שלב הביצוע – כשמו כן הוא – הוא השלב שבו יוצאות הוראות התכנית מן הכוח אל הפועל, לאחר שמוסד התכנון בחן את השיקולים המתחרים וקיבל את ההכרעות התכנוניות (עניין בז"ן, פסקאות 44-43; בג"ץ 7737/14 עיריית יקנעם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 6 (22.12.2015)). ואולם, ההכרעות בדבר מיקום מתקני הטיהור ואופן הטיפול במזהמים לא התקבלו במוסד התכנון המוסמך, וממילא קיים קושי בהצבת המתקנים ותחילת ביצוע העבודות בהיעדר סקר קרקע עדכני שילמד על הסיכונים שקיימים בקרקע (והשוו לעניין אפולוניה, פסקאות 47-45). בהקשר זה יודגש, כי אין מדובר אך בקושי תכנוני-פרוצדורלי, אלא בקושי מעשי; שכן, כיצד ניתן לקבל החלטות הנוגעות למתקני הטיהור, מבלי שיש בידי גורמי התכנון תמונה עדכנית של הזיהומים בקרקע עליה מתוכננת הקמת המתקנים, על סוגיהם השונים והתפרסותם בשטח. אף אם גורמי המקצוע מחזיקים בכלים להתמודד עם כל סוגי הזיהומים שימצאו בקרקע, אין בכך כדי לפטור את מוסד התכנון מחובת איסוף הנתונים וקבלת החלטותיו על בסיס תשתית עובדתית רלוונטית, ובהתאם קשה להלום גישה שלפיה הקמת מתקני הטיהור ותחילת עבודות הטיפול יעשו בצורה "עיוורת" לתמונת הזיהומים העדכנית. המסקנה שלפיה התשתית העובדתית ביחס להקמת מתקני הטיהור וביצוע העבודות חסרה, אינה מתבססת אך על היעדרו של סקר קרקע עדכני, אלא גם על היעדרו של תסקיר ההשפעה על הסביבה – בשלב זה במיקוד על פעולות הטיהור בלבד – שלא הוגש בענייננו. כאמור, תסקיר השפעה על הסביבה כולל מידע עובדתי חשוב ומפורט בנוגע להשפעות הסביבתיות האפשריות של התכנית שלגביה הוא מוגש. כך, סעיף 8(ב) לתקנות התסקירים קובע כי התסקיר יכלול, בין היתר, תיאור של הסביבה שעליה חלה התכנית; בחינה של היתרונות והחסרונות של התכנית המוצעת בהיבטים סביבתיים; תיאור הפעולות שנובעות מביצוע התכנית, לרבות שימושי הקרקע המוצעים, ומשאבי הטבע שינוצלו לטובת ביצועה; וכן "פירוט והערכה של מכלול ההשפעות הצפויות על הסביבה ושל הסביבה על תחום התכנית, כתוצאה מביצוע התכנית, לרבות מהתשתיות הדרושות לביצועה" (שם, סעיף 8(ב)(4)). הנה כי כן, תסקיר ההשפעה על הסביבה כולל מידע עובדתי משמעותי ומקיף בנוגע, בין היתר, להשלכות הסביבתיות של התכנית. תקנה 2 לתקנות התסקירים קובעת את המקרים שבהם חלה חובה על מגיש תכנית להגיש תסקיר השפעה על הסביבה למוסד התכנון: חובת הגשת תסקיר 2. על מגיש תכנית מהסוגים המפורטים להלן, להגיש תסקיר השפעה על הסביבה למוסד התכנון: (1) תכנית מקומית, תכנית מיתאר מחוזית חלקית בעבור שטח מוגדר או תכנית מיתאר ארצית חלקית בעבור שטח מוגדר, שכל אחת מהן עוסקת באחד או יותר מנושאים אלה: [...] אתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת [...] (2) תכנית, שלדעת מוסד התכנון, יש בביצועה כדי לגרום להשפעה ניכרת על הסביבה והעוסקת באחד או יותר מהנושאים שלהלן, או חלה באחד מהאזורים שלהלן או בחלק מהאזור: [...] (ב) אזור בעל רגישות סביבתית גבוהה בשל משאבי טבע או נוף [...] (ג) אזור החשוף למפגעים סביבתיים העלולים לסכל את ביצועה של התכנית או להשפיע השפעה ניכרת על פעילות המוצעת בה. הנה כי כן, תקנה 2 קובעת שורה של נסיבות שבהן קמה חובה להגשת תסקיר כאמור, ובהם תכנית שעוסקת באתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת; וכן מקרים שבהם סבור מוסד התכנון כי התכנית כרוכה בהשפעה ניכרת על הסביבה וכשזו חלה, בין היתר, באזור בעל רגישות סביבתית גבוהה, ולחלופין כזה שחשוף למפגעים סביבתיים שייתכן שיסכנו את ביצוע התכנית או בעלי השפעה ניכרת על הפעילות המתוכננת. לשיטת משיבות המדינה, בנסיבות העניין לא קמה חובה שבדין להגיש תסקיר השפעה על הסביבה. כך, לשיטתן, מתקני הטיהור אינם עולים כדי אתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת (תקנה 2(1) לתקנות התסקירים) ואף אין למתקני הטיהור השפעה ניכרת על הסביבה (תקנה 2(2) לתקנות התסקירים). ממילא, כנטען, ההשפעות הסביבתיות האפשריות של מתקני הטיהור מוכרות לגורמי המקצוע, ואין מדובר בהשפעה ניכרת. אין בידי לקבל עמדה זו. ראשית, במסגרת החלטתה קבעה ועדת המשנה לעררים כי "איננו שותפים לדעת [משיבות המדינה – ע' פ'], לפיה במקרה זה אין חובה לפי תקנה 2 [לתקנות התסקירים – ע' פ'], לצרף לתכנית תסקיר השפעה על הסביבה" וכן כי "הזיהום החמור בשטח התכנית מחייב התייחסות מיוחדת לשאלה האם יש במפגעים הסביבתיים כדי לסכן את ביצוע התכנית או להשפיע השפעה ניכרת על החיים בשטחה" (שם, סעיפים 280-279). אף לשיטתי, בשים לב לזיהום החריג בהיקפו ובסוגו בשטח התכנית, עמדתן של משיבות המדינה מוקשית. גם אם הייתי מניח לטובת משיבות המדינה, כי הקמת מתקני הטיהור כשלעצמה אינה צפויה להוביל להשפעות סביבתיות (הנחה שאף היא טעונה ביסוס עובדתי בשים לב לגודל המתקנים ופריסתם בשטח), ביצוע פעולות הטיהור טומן בחובו השפעה ניכרת על הסביבה (תקנה 2(2) לתקנות התסקירים), מה גם שהזיהום בשטח מתחם תע"ש עונה להגדרת "אזור החשוף למפגעים סביבתיים העלולים לסכל את ביצועה של התכנית או להשפיע השפעה ניכרת על פעילות המוצעת בה" (תקנה 2(2)(ג) לתקנות התסקירים). משמצאתי כי בנסיבות העניין קמה חובה להגיש תסקיר, אפנה לבחון אם מתקיימים התנאים שבהם רשאי מוסד התכנון לפטור מהגשת תסקיר. תקנה 3(ב) לתקנות קובעת כי: פטור מחובת הגשת תסקיר 3. (ב) על אף האמור בתקנה 2, רשאי מוסד תכנון לפטור מחובת עריכת תסקיר, כולו או חלקו – (1) [...] (2) לגבי תכנית שאופייה, מהותה או רמת הפירוט שבה, אינם מתאימים לביצוע הליך הערכת השפעה על הסביבה, ולא ניתן ליתן היתר בניה או הרשאה מכוחה, ובלבד שתצוין בתכנית חובה לערוך תסקיר לפי תקנות אלה או להשלימו, כתנאי להפקדתה של תכנית מאוחרת, שתיערך על פיה ואשר מכוחה ניתן היתר הבניה או ההרשאה. כלומר, בהתקיים שני תנאים – תכנית שאינה מתאימה לביצוע הליך הערכת השפעה על הסביבה, וכזו שלא ניתן להוציא מכוחה היתר בניה או הרשאה – רשאי מוסד התכנון לפטור מהגשת תסקיר, בכפוף לכך שבמסגרת התכנית נושא הפטור תקבע הוראה שמתנה את הפקדתה של תכנית מפורטת בהגשת תסקיר כאמור. עמדת משיבות המדינה נסמכת על קביעתה של ועדת המשנה לעררים שלפיה הגם שהיה מקום להגשת תסקיר השפעה על הסביבה, בנסיבות העניין מתקיימים התנאים למתן פטור מהגשה שקבועים בתקנות, וממילא התסקיר יוגש במסגרת הליך התכנון המפורט של מתחמי המשנה, עובר להפקדת התכנית המפורטת. ככלל קביעה זו בדין יסודה בהתייחס לחלק המכריע של התכנית, בהינתן הקביעה שלא ניתן יהיה להוציא היתרי בניה קודם לתכנון המפורט המותנה בהגשת תסקיר. ואולם, משהוראות התכנית שונו כך שניתן להוציא מכוחה היתרי בניה ביחס למתקני הטיהור, דומה כי ביחס להקמת מתקנים אלה ולכך בלבד, התנאים למתן פטור אינם מתקיימים עוד; זאת, שכן אחד מתנאי הפטור הוא שמדובר בתכנית ש"לא ניתן ליתן היתר בניה או הרשאה מכוחה" (תקנה 3(ב)(2) לתקנות התסקירים). לשיטת משיבות המדינה פרשנותה של התיבה "היתר בניה" בהקשר זה נוגעת להיתר שנועד לממש את ייעודי הקרקע שבתכנית, ומשכך אין לראות בהיתר בניה עבור מתקני הטיהור ככזה. אין בידי לקבל את עמדתה של המדינה. ראשית, טענה זו מעוררת קושי במישור הלשון כפשוטה; זאת, משהתקנה נוקטת בלשון כללית, ודומה כי קיים קושי למצוא בה עיגון לשוני לסייג שאותו מבקשות משיבות המדינה לאמץ לתיבה "היתר בניה" (ראו: בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה – עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 23 (3.7.2022); בר"ם 8432/18 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מעלות תרשיחא נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פסקה 10 (4.12.2019)). ואולם, אף אם הייתי מניח כי קיים עיגון לשוני לסייג האמור, בנסיבות העניין איני סבור כי יש בכך כדי להוביל לתוצאה שאליה מבקשות משיבות המדינה להגיע. תכנית תע"ש השרון כוללת 9 מטרות כשהראשונה שבהן היא "לסלק מפגע בטיחותי וסביבתי" (שם, הוראה 1.8.1); אכן, דומה כי אין חולק שאחת ממטרותיה המרכזיות של התכנית היא ניטור הזיהום במתחם תע"ש וטיהורו. לפיכך, בנסיבות העניין, היתר הבניה למתקני הטיהור נועד לממש מטרה מרכזית של התכנית. בנוסף, כפי שהודגש והובהר – אין מדובר בזיהום בהיקף רגיל, אלא באזור שחשוף למפגעים סביבתיים חמורים, ושמכוח ההוראה דנן ניתן יהיה להקים בפועל מבנים בסדר גודל לא מבוטל בשטח. משאלה הם פני הדברים, לשיטתי, שילובן של נסיבות המקרה דנן מלמד כי גם במישור התכלית אין לקבל את עמדת המדינה (והכל ביחס להקמת מתקני הטיהור וביצוע העבודות בשטח בלבד). לכך יש להוסיף כי בפועל, שאלת מתן הפטור מהגשת תסקיר השפעה על הסביבה מעולם לא נידונה לפני הוועדה המחוזית המשותפת, אלא הוספה במסגרת הדיון בוועדת המשנה לעררים, אגב שינויים שעליהם החליטה הוועדה. עוד יצוין כי לא ניתן לקבוע כי בכל שאמור בהקמת מתקני הטיהור, ההוראה שבתכנית אינה מתאימה לביצוע הליך הערכת השפעה על הסביבה מבחינת "אופייה, מהותה או רמת הפירוט שבה" (תקנה 3(ב)(2) לתקנות התסקירים). ממילא בשים לב להשפעות הסביבתיות האפשריות של הקמת מתקני הטיהור, ובפרט של פעולות הטיהור בקרקע המזוהמת, לא היה מקום למתן פטור מהגשת תסקיר השפעה על הסביבה. יוער, כי בהודעת העדכון שהגישו משיבות המדינה בנוגע למתקני הטיהור צוין כי "פרשנות אשר תכלול פעילות מסוג זה לתקנות התסקירים עלולה להשפיע רוחבית ולחייב ערכית תסקיר בשלל מקרים שלא לצורך" וכי "קבלת טענתן של המערערות תימנע הקמתם של מיתקנים מעין אלה, באופן שיש בו כדי לעכב ולפגוע בתהליכי טיפול בקרקעות מזוהמות בכל רחבי הארץ ותפגע באינטרס הציבורי והסביבתי" (שם, סעיף 34). ביחס לטענה זו יובהר, כי ההכרעה בדבר חובת הגשת תסקיר השפעה על הסביבה תחומה למקרה הפרטני שלפנינו, והיא מתבססת, בין היתר, על כך שטיהור האזור עולה כדי מטרה מרכזית של התכנית, ועל רגישותו הסביבתית הגבוהה של אזור התכנית כאזור מוכה זיהום חריג בהיקפו. עוד יודגש, כי משמצאתי שבנסיבות המקרה חלה חובה על הגשת תסקיר השפעה על הסביבה, בשים לב לחלופות השונות בתקנה 2(2) לתקנות התסקירים, כמו גם קביעות ועדת המשנה לעררים בהקשר זה, איני נדרש לפרשנות המונח "אתר לטיפול או לסילוק פסולת מסוכנת" ולהכרעה בשאלה האם פעולות הטיהור בשטח התכנית הופכות אותו לכזה. לבסוף, היעדרם של סקר קרקע עדכני ותסקיר השפעה על הסביבה ביחס להקמת מתקני הטיהור אף הוביל לפגיעה בעקרונות השקיפות ושיתוף הציבור בהליך התכנוני, שכן הלכה למעשה לא ניתנה לציבור זכות להתנגדות אפקטיבית. כפי שנפסק בעבר, קיומו התקין של הליך ההתנגדויות לתכנית הוא תנאי מוקדם להפעלת הסמכויות מטעם רשויות התכנון, שכן בהיעדר הליך זה לא יוכל הציבור לבקר באופן אפקטיבי את ההחלטות התכנוניות ולהציע הצעות לשיפור ההליכים (עע"ם 7186/10 זילבר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקה 14 (22.4.2013); בג"ץ 3851/07 קלו נ' הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות, פסקה 10 (18.4.2010); ע"א 4002/98 מונייר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(4) 665, 670-669 (2003); עע"ם 10112/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 840-835 (2003); ראו גם דנה וזינגר, בעמ' 519). במצב הדברים שנוצר בענייננו, שלב ההתנגדויות התקיים עובר לתיקון התכנית והוספת ההוראה הרלוונטית למתקני הטיהור; וממילא במועד ההתנגדויות לא עמדה לפני הציבור תשתית עובדתית מתאימה שתאפשר התנגדות אפקטיבית. כך, לא עמד לפני הציבור סקר קרקע עדכני שיפרוט את סוגי המזהמים ופריסתם בשטח, ואף לא מידע בנוגע למתקני הטיהור, לרבות מיקומם וההשלכות האפשריות של הפעלתם על חייהם של תושבי האזור ועל הסביבה. אשר על כן, במועד ההתנגדויות נשללה מן הציבור היכולת להביע עמדה מגובשת בנוגע להקמת מתקני הטיהור והפעולות לטיפול בזיהומים, כמו גם היכולת להציג נתונים סותרים או הצעות ביחס לסוגיות אלו (והשוו לעניין אפולוניה, פסקה 51). סיכומם של דברים: השתלשלות ההליך התכנוני בעניין תכנית תע"ש השרון הובילה לכך שלאחר ההחלטה על הפקדת התכנית – ואף לאחר שניתן לה תוקף – הוספה הוראה שמאפשרת הוצאת היתרי בניה למתקני טיהור הקרקע, וכן את ביצוע העבודות בפועל; זאת בלא שנערך סקר קרקע ביחס לשטח שעליו מתוכנן להקים את מתקני הטיהור, ובלא עריכת תסקיר השפעה על הסביבה המתייחס להקמת המתקנים והפעלתם. בשים לב לזיהום החריג בהיקפו ואיכותו שמאפיין את השטח שעליו חלה התכנית, ונוכח ההשפעות הסביבתיות האפשריות של הקמת מתקני הטיהור והפעלתם בשטח, מצאתי כי ההוראה האמורה התקבלה על יסוד תשתית עובדתית חסרה. כמו כן נפל פגם, בהקשר הוספת הוראה זו, בהליך שיתוף הציבור. הסעד המתאים כידוע, במסגרת עיקרון התוצאה היחסית (או הבטלות היחסית) – אשר זה מכבר קנה אחיזה בפסיקתנו – מבחין בית המשפט בין הפגם שנפל בהחלטה המינהלית לבין תוצאות הפגם, ובהתאם קובע את הסעד הראוי בנסיבות המקרה הקונקרטי, ובהן אופי ההחלטה המינהלית והמאטריה הרלוונטית (ראו והשוו: בג"ץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 80 (25.6.2024); בג"ץ 4767/22 אדם טבע ודין- אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 44 (24.3.2024); עע"ם 3202/21 מרכז השלטון האזורי נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור, פסקה 54 (8.8.2023); עע"ם 2827/22 עיריית טירת כרמל נ' קידום צעיר – עמותה לקידום הספורט והחינוך בטירת הכרמל, פסקה 16 (9.2.2023)). בהינתן ההשלכות הסביבתיות והבריאותיות הפוטנציאליות שכרוכות בהקמת מתקני הטיהור והפעלתם, ונוכח הוראות תקנות התסקירים, מצאתי כי ההחלטה בהקשר אחרון זה, ובהקשר זה בלבד, התקבלה בהיעדר תשתית עובדתית מספקת לעניין זה, ותוך פגיעה בהליך שיתוף הציבור. לצד האמור, כפי שפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי יתר הטענות בערעורים אינן מקימות עילה להתערבות בהוראות התכנית או בהליך התכנוני. משהפגם שנפל באישור התכנית תחום להקמת מתקני הטיהור, ומתמקד בעיקרו בהוראה 4(טז) להוראות התכנית, דומה כי יישומו של עיקרון התוצאה היחסית מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין אין עילה להורות על ביטולה של התכנית. משכך, אציע לחבריי כי נורה על השעיית תקפה של הוראה 4(טז) עד להחלטה אחרת של הוועדה המחוזית המשותפת שאליה יוחזר הדיון בסוגיה זו. בהקשר זה, אציע להורות כי על מנת לאפשר קבלת החלטה על יסוד תשתית עובדתית מלאה בהינתן הנסיבות המיוחדות של התכנית, ייקבע כי הוצאת היתרי בניה למתקני הטיהור תותנה בביצוע סקר קרקע שיבחן את השטח שעליו מתוכנן להקים את מתקני הטיהור, הגשת תסקיר השפעה על הסביבה בהתייחס למתקני הטיהור והפעלתם, וכן יישום מנגנון לשמיעת התנגדויות בהתייחס לסוגיה זו, כפי שתקבע הוועדה המחוזית המשותפת. להשקפתי, יש בסעד זה כדי לרפא את הפגם שנפל בהוראות התכנית שנוגעות להקמת מתקני הטיהור, וזאת מבלי להפר את האיזון העדין שבבסיס התכנית או לעכב את ביצועה יתר על המידה. בנוסף, למותר להדגיש כי הוועדה המחוזית המשותפת תוכל לפעול כחכמתה. בין בדרך של יצירת מנגנון ייעודי עבור מתקני הטיהור במסגרת הוראות התכנית, ולחלופין תוכל להורות ליישם את הוראות פסק הדין במסגרת הליך התכנון המפורט של מתחם המשנה הראשון, שכן ממילא הליך זה כולל סקר קרקע, תסקיר השפעה על הסביבה ודיון בהתנגדויות. כמובן שאין באמור כדי למצות את האפשרויות לקבלת החלטה חדשה על ידי הוועדה המחוזית המשותפת, בגדר העקרונות שהותוו לעיל. עוד אציע לחבריי כי בנסיבות העניין משיבות המדינה יישאו בהוצאות המערערות בסכום כולל של 10,000 ש"ח לכל ערעור (ובסך הכל 50,000 ש"ח). עוזי פוגלמן ממלא מקום הנשיא (בדימ') השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט השופט עופר גרוסקופף: אני מסכים. עופר גרוסקופף שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן. ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"ה (17 דצמבר 2024). עוזי פוגלמן ממלא מקום הנשיא (בדימ') עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט