יקיר מדעי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 360/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 360/12 לפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יקיר מדעי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (השופט מ' קרשן) מיום 8.1.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 28043-12-11 בשם המערער: עו"ד משה מרוז פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (השופט מ' קרשן) מיום 8.1.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 28043-12-11. 1. ביום 15.12.2011 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה תוך איומים לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מעשה מגונה בפני קטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, תקיפה לפי סעיף 378 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ומעשה מגונה תוך שימוש בכוח לפי סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין. 2. בדיון ביום 5.1.2011 ביקש בא כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו כיוון שלטענתו נחשף בית המשפט לעדותה של המתלוננת העיקרית בתיק דנן במסגרת תיק של נאשם אחר. נטען כי התיק הנוסף הסתיים בהודאת הנאשם האחר רק לאחר שנשמעה עדותה של המתלוננת; לכן, לכאורה, עדותה של המתלוננת באותו תיק מהימנה. בא כוח המערער ביאר כי אינו מבקש לפסול את המותב אלא כי לשיטתו יש להעביר את הדיון למותב אחר מפאת מראית פני הצדק. המשיבה התנגדה להעברת הדיון ולפסילת בית המשפט קמא. נטען בתגובתה כי כיוון שהנאשם הודה בתיק הנוסף בו העידה המתלוננת לא נדרש בית המשפט לקבוע ממצאי מהימנות. 3. ביום 8.1.2011 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי בהליך הנוסף לא נקבעו ממצאים, שכן הנאשם באותו הליך הודה לאחר שנשמעה עדות המתלוננת. משכך, ובהתאם להודעתו המפורשת של בא כוח המערער כי אינו מבקש את פסילת המותב, לשיטתו של בית המשפט לא קמה עילת פסלות בהתאם למבחן הרגיל בעניין זה, הבוחן קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בית המשפט המשיך ובחן שיקולים של מראית פני הצדק ומצא כי גם מטעמים אלו אין מקום שיפסול עצמו מלדון בתיק. עוד קבע בית המשפט כי אין בעובדה שנאשם אחר הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון כדי ללמד על כך שבית המשפט גיבש דעתו בדבר מהימנות מתלוננת שהעידה נגד אותו נאשם טרם שהודה במיוחס לו. נוכח הדברים האמורים ונוכח ההלכה כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בשל היעדר עילה. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור נטען כי על אף העובדה שבית המשפט קמא לא קבע ממצאי מהימנות אודות המתלוננת בתיק הנוסף בו העידה אזי בעצם שמיעת העדות מפיה, ההתרשמות והרושם הכללי שיצרה העדה והעובדה כי בסופו של יום הנאשם הורשע יש כדי להשפיע על בית המשפט וליצור חשש ממשי למשוא פנים. כמו כן טוען המערער כי מבחינה סובייקטיבית מקנן בו חשש ממשי שמא בית המשפט קמא כבר גיבש דעה אודות המתלוננת. חשש זה לשיטתו ניתן יהיה להפיג רק בהעברת התיק למותב אחר. 5. דין הערעור להידחות. ראשית, בית משפט זה קבע לא פעם כי אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין באשר לאפשרות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך ויש להראות כי מבחינה אובייקטיבית מתקיים אותו חשש. שנית, בנסיבות העניין, אין לומר כי בשמיעת עדותה של המתלוננת כנגד המערער בתיק אחר וברושם שיצרה, יש כדי להשפיע על בית המשפט קמא בניהול משפטו של המערער. לכל שופט עומדת חזקה בדבר מקצועיות השיפוט וגם במקרה הנדון לא הוכח כי השופט קרשן גיבש דעה כלשהי אודות המתלוננת. בהליך בו העידה המתלוננת לא נדרשה כל הכרעה עובדתית או משפטית שכן הנאשם הודה, והמערער לא הצביע על כל נסיבה אחרת שיש בה כדי ללמד על גיבוש דעה מצד בית המשפט אודות המתלוננת. נוכח האמור, לא הרים המערער את הנטל להוכיח כי קמה בעניין שלפניי עילת פסלות. לפיכך, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ב (19.1.2012). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12003600_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il