מחמוד מגאדבה נ. שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 3599/15 בבית המשפט העליון רע"ב 3599/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המבקש: מחמוד מגאדבה נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.05.0015 בעת"א 22610-03-15 שניתן על ידי כבוד השופט ג' גדעון בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד נועם מולה פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע בעת"א 22610-03-15, מיום 19.5.2015 (השופט ג' גדעון). בפסק הדין נדחתה עתירה שהגיש המבקש בעניין פעולות היחידה הארצית לחקירות הסוהרים במשטרת ישראל. רקע 2. המבקש מרצה החל משנת 1996 עונש מאסר בן 21 שנים וחמישה חודשים, בגין עבירות של אונס בכוח ובאיומים, חבלה גופנית חמורה, שוד בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית. בעברו שני מאסרים נוספים. בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הועלו מצדו טענות לגבי נוהלי העבודה ואופן הטיפול של היחידה הארצית לחקירות סוהרים (להלן: היחידה או יאח"ס), בתלונות המוגשות לפתחה. בפרט, העלה המבקש טענות כלפי הנוהל שלפיו גביית הודעות מאסירים על ידי היחידה מתבצעת בכלא "איילון" או "הדרים" ולא בבתי הכלא שבהם שוהים האסירים. בין היתר נטען, כי נוהל זה גורם סבל רב לאסירים, אשר נדרשים לבזבז זמן רב בנסיעות ובמעברים. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש בציינו כי התנהלות היחידה מוסדרת בנוהל מיוחד שכותרתו "נוהל טיפול בעבירות סוהרים" מספר 03.300.039 (להלן: הנוהל). נאמר כי הנוהל קובע כי ככלל גביית ההודעות מאסירים תתבצע על ידי היחידה במתקני המעבר במחוז מרכז, וזאת בכפוף לחריגים, וכי אין כל פגם בהתנהלות זו. לגופו של עניין הוסבר כי הנוהל הוא סביר, מאחר שאין זה יעיל לחייב את חוקרי היחידה להגיע לכל בתי הכלא ברחבי הארץ על מנת לגבות הודעות מאסירים, פרקטיקה שעלולה לבזבז משאבים וזמן. יצוין, כי במסגרת העתירה טען המבקש גם כלפי משך הזמן הלוקח לטיפול בתלונות שהוא הגיש נגד סוהרים, אשר לטענתו היה ארוך ולקח שבועות ואף חודשים. זאת, תוך שהמבקש הלין על כך שהנוהל אינו מעגן פרק זמן מירבי שבמסגרתו תיבחנה תלונות המוגשות ליחידה. אף טענה זו נדחתה, כשצוין כי מובן שעל היחידה לבדוק תלונות המגיעות לפתחה "בהקדם האפשרי". 3. בבקשה דנא – אותה הגיש המבקש בעצמו – שב המבקש על הטענות האמורות. המבקש סבור כי סוגיית התנהלות היחידה, בפרט ככל שהיא נוגעת לגביית הודעות מאסירים, מעוררת שאלה עקרונית, החורגת מעניינו הפרטני. המבקש מדגיש את הסבל הרב הנגרם לאסירים אשר נדרשים לנסוע ולשהות במעברים כדי שיוכלו לגבות מהם הודעות. בנוסף, לעמדתו, הנוהל מונע ומדכא אסירים מלהגיש תלונות כלפי סוהרים, מכיוון שהם אינם מוכנים לשאת את הסבל הכרוך בנסיעות ובמעברים, ובכך פוגע בזכויות בסיסיות שלהם. המבקש מטעים, כי הנוהל אף שונה מנוהלים אחרים המסדירים גביית עדויות מאסירים בתלונות "רגילות" (שאינן נגד סוהרים), כאשר לדידו אין יסוד להבחנה בין מקרים אלו ואלו. לבסוף מציין המבקש, כי גם העובדה שהנוהל אינו מעגן את פרק הזמן המירבי לטיפול בתלונות המוגשות כלפי אסירים, היא בעייתית וחורגת מעניינו הפרטני. 4. המדינה הגישה תגובה לבקשה, ובגדרה פירטה אודות הוראות הנוהל והטעמים העומדים ביסודן. היות שהדברים עשויים להועיל להבהרת המשך הדיון, אביאם כבר כאן, כדלהלן. כעולה מתגובת המדינה, היחידה היא חלק מיחידת "להב 433" במשטרת ישראל. היחידה מונה 11 שוטרים, והיא מטפלת בסדר גודל של כמה מאות תלונות המוגשות לפתחה מדי שנה. כך למשל, במחצית הראשונה של שנת 2015 טיפלה היחידה ב-255 תלונות, ובתקופה המקבילה בשנת 2014 טיפלה היחידה ב-228 תלונות. המדינה מוסיפה, כי משנה לשנה נמצא מספר התלונות המוגשות כלפי סוהרים במגמת עלייה. כאמור, פעילות היחידה מוסדרת בין היתר על ידי "נוהל טיפול בעבירות סוהרים מספר 03.300.039", אשר גובש על ידי חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל. הנוהל מסדיר מגוון היבטים הנוגעים לטיפול בחקירת עבירות פליליות המבוצעות על ידי אנשי סגל שב"ס, סוהרים ואזרחים עובדי שב"ס, בקשר עם מילוי תפקידם. הנוהל קובע, בין היתר, הוראות לעניין קבלת תלונה ופתיחה בחקירה, העברת תלונות בין גורמים בשב"ס לבין גורמים ביחידה, העברת תיקי החקירה בין היחידות השונות, ביצוע פעולות חקירה ועוד. לצורך הבקשה דנא רלבנטית בעיקר ההוראה הקבועה בסעיף טו לנוהל, אשר כותרתה "סיוע בהבאת עצורים/אסירים לחקירה ביחא"ס", וזו לשונה: "טו. סיוע בהבאת עצורים/אסירים לחקירה ביחא"ס 1) שב"ס יסייע ליאח"ס בהבאת עצורים/אסירים לחקירה באמצעות ליווי נחשון ובתיאום מראש של יאח"ס עם מחלקת האסיר בשב"ס. 2) ככלל, חקירת אסירים/עצורים הן כמתלוננים/ כעדים/כחשודים תתבצע במתקני המעבר במחוז מרכז, למעט עצורים שנמנעת העברתם עקב סיבות בטחון. [...]". ההוראה אותה תוקף המבקש בבקשתו היא אפוא זו הקבועה בסעיף קטן טו(2), אשר קובעת כי ככלל חקירות אסירים על ידי היחידה, בין אם כמתלוננים ובין אם כעדים, תתבצענה במתקני המעבר במחוז מרכז. גם בהקשר זה המדינה מוסיפה פרטי מידע בתגובתה, מהם מצטיירת התמונה הבאה: ככלל, גביית הודעות מאסירים במקרים האמורים אכן מתבצעת במחוז מרכז. מרבית ההודעות נגבות בבית הכלא "איילון", ולאחרונה נגבות הודעות גם בבית הכלא "הדרים" שבמחוז השרון. יחד עם זאת, לכלל האמור ישנם מספר חריגים אשר בהתקיימם נגבות ההודעות בבית הכלא בו שוהה האסיר, כדלהלן: (א) כאשר לא ניתן להעביר את האסיר מסיבות ביטחוניות – חריג זה מעוגן בסעיף טו לנוהל, והרציונל העומד ביסודו מובן; (ב) כאשר מדובר באסיר קטין – חריג זה נועד להבטיח כי תישמר ההפרדה הנדרשת של אסירים קטינים מאסירים בגירים; (ג) כאשר לא ניתן להעביר את האסיר בשל סיבות רפואיות – חריג זה נועד לטפל במקרים שבהם העברת האסיר עלולה לסכן את מצבו הבריאותי; (ד) כאשר התלונה עוסקת בשימוש בכוח שלא כדין על ידי איש שב"ס, ובחינתה מחייבת בדיקה ראשונית מיידית – חריג זה מוסדר בסעיף ג' לנוהל, כאשר ביסודו ניצב הרצון לטפל בצורה יעילה ומהירה במקרים המחייבים חקירה ללא עיכוב. המדינה בדעה כי הכלל וחריגיו מאזנים היטב בין צורכי האסירים לבין הבטחת היעילות בפעילות היחידה. המדינה מדגישה כי הנוהל מבטיח שהיחידה תוכל לטפל בתלונות המגיעות אליה באופן מהיר. בין היתר נטען, כי אין זה סביר לחייב את חוקרי היחידה לנסוע לבתי הכלא בכל רחבי הארץ, שכן באופן זה זמן רב מעבודתם לא ינוצל באופן מיטבי, וזאת בשים לב לכך שמדובר ביחידה קטנה ומנגד כמות התלונות המוגשת לפתחה גדולה. לעומת זאת, פרקטיקה של ריכוז גביית ההודעות במקום אחד, אשר נמצא בסמיכות יחסית למשרדי היחידה, מבטיחה ניצול זמן אופטימלי. עוד נטען, כי עצם העובדה שההודעות נגבות בכלא "איילון" ובכלא "הדרים" מאפשרת לחוקרי היחידה זמינות למערכות מידע וחומרי חקירה הנמצאים במשרדים סמוכים. טעם נוסף שהעלתה המדינה בתגובתה כדי לתמוך בהוראות הנוהל, והוא שהנוהל מבטיח כי גביית ההודעות מהאסיר תתבצע במקום אחר ממקום מאסרו, ובכך יתאפשר לאסיר למסור הודעות נגד סוהריו באופן חופשי וללא פחד. לעומת זאת, פרקטיקה שבה ההודעות היו נגבות בבית הכלא בו כלוא האסיר, מעלה חשש לקיומו של "אפקט מצנן" כלפי האסירים במסירת ההודעות. בשולי הדברים המדינה מדגישה הבחנה חשובה בין שלב גביית ההודעה לבין שלב הגשת התלונה. מובהר, כי כדי להגיש תלונה האסיר אינו נדרש לנסוע כלל ועיקר, והוא יכול לעשות כן ממקום מאסרו בהגשת מעטפה סגורה ישירות למשרדי היחידה. דיון והכרעה 5. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר [ראו, למשל: רע"ב 5398/15 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.8.2015), והאסמכתאות המפורטות שם]. לצורך הדיון כאן אני נכון להניח כי הבקשה מעלה טענות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש, משום שנדמה כי אכן הטענות העולות בה רלבנטיות לכלל האסירים הנדרשים למסור הודעות על פי הוראת סעיף טו(2) לנוהל. אי לכך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. יחד עם זאת, כפי שאפרט, דין הערעור להידחות לגופו. 6. כאמור, המבקש תוקף את סעיף טו(2) לנוהל בטענה שהפרקטיקה המעוגנת בו אינה סבירה ולכן יש לבטלה. בלי שאדרש לעומק העניין, אציין ראשית כי הבסיס להוצאת הנוהל – כפי שמפורש בחלקו הכללי – הינו בין היתר פקודת נציבות 02.10.00 "הטיפול בעבירות פליליות של סוהרים", וכן פקודת נציבות 02.04.00 "משמעת: כללים בדבר שימוש בכוח לצורך מילוי תפקיד". בנתון לאמור, ובשים לב לכך שהנוהל מסדיר בעיקרו היבטים טכניים בדרכי הפעולה של היחידה, נראה כי יש לראות בנוהל "הנחיה מנהלית", אותה יש לפרש לפי תכליתה ובהתאם להלכות הנוהגות במשפט המנהלי [במאמר מוסגר אעיר כי בעבר נזדמן לי לדון בהקשר אחר במעמדן הנורמטיבי של פקודות הנציבות ובשאלה האם נכון לסווגן כהנחיות מנהליות – רע"ב 6956/09 יונס נגד שירות בתי הסוהר, פסקאות 61-59 (7.10.2010); על כל פנים, מובן כי במקרה זה לא נדרש דיון דומה, שכן הפרקטיקה הנתקפת מעוגנת בנוהל ולא בפקודת נציבות]. 7. על כן, שומה עלינו לבחון האם הפרקטיקה המעוגנת בסעיף טו(2) לנוהל היא בלתי סבירה, באופן שמצריך את התערבותו של בית משפט זה. נקודת המוצא לבחינה זו היא כי בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתו בשיקול דעתם של המשיבים, וכמו כן כי היקף הביקורת השיפוטית על נוהלים המסדירים פעילות הקשורה לאורח חייהם של אסירים, הוא מצומצם באופן יחסי, בשל שיקול הדעת הרחב שיש לרשויות בהסדרת עניינים אלו [השוו: דפנה ברק ארז משפט מנהלי 760-759 (2010); כן ראו, בשינויים המחייבים: רע"ב 2416/05 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (16.8.2007), והאסמכתאות המפורטות שם]. מתוך נקודת מבט זו, איני סבור כי הוראת סעיף טו(2) לנוהל מגלה פגם, או שהיא בלתי סבירה, באופן אשר מחייב התערבות שיפוטית. בעיקרו של דבר – אף שאין להתעלם מההכבדה המסוימת על האסירים – נראה בעיניי כי הוראת הנוהל מאזנת באופן סביר בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, וזאת בנתון למספר היבטים שעלו מתגובת המדינה, כפי שאפרט להלן. ראשית, בשים לב לסדר הגודל של היחידה ולמספר השוטרים הקטן בה (כ-11 שוטרים, ומתוכם שבעה חוקרים בלבד), לעומת מספר התלונות הגדול אשר מוגשות אליה מדי שנה, סבורני כי יש ממש בקביעת בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה חיוב חוקרי היחידה לגבות הודעות מאסירים בבתי הכלא שבהם הם שוהים עלול לגרור בזבוז זמן ומשאבים. למותר לציין כי אי ניצול הזמן באופן מיטבי כאמור, משמעו הלכה למעשה כי תלונות המוגשות נגד סוהרים תיבחנה על ידי היחידה באופן איטי יותר, וכי בכך עלולה להיגרם פגיעה באינטרס לבחינה מהירה של תלונות אלה. שנית, הנוהל מאזן בין האינטרסים השונים גם במובן זה שלצד הכלל הקבוע בו קיימים מספר חריגים, אשר נותנים מענה למצבים שבהם אכן קיים אינטרס ממשי לגביית הודעות בכלא בו שוהה האסיר. כך, למשל, הנוהל מספק מענה כאשר מדובר בתלונות המחייבות בדיקה ראשונית מיידית בנסיבות מסוימות; וכך גם כאשר הדבר נדרש בשל מצב רפואי של האסיר. לדידי, יש בקיומם של חריגים אלו כדי לחזק את עמדת המדינה וכדי להטות את הכף לטובת המסקנה כי הוראות הנוהל מאוזנות. שלישית, נדמה כי יש לתת משקל גם לטענת המדינה לפיה יש יתרון בגביית ההודעות מהאסירים במקום "ניטראלי". אף אם מדובר ביתרון מסוים בלבד, שאינו מתממש בכל המקרים, לא ניתן לשלול את הטענה כי הפרקטיקה המעוגנת בנוהל מורידה את החשש מפני "האפקט המצנן" אשר עלול להתקיים בגביית הודעות בכלא שבו כלוא האסיר, ושבו גם משרת הסוהר שנגדו הוגשה התלונה. רביעית ואחרונה, יש לזכור כי בשלב הגשת התלונה האסיר אינו נדרש לצאת מבית הכלא בו הוא כלוא. עניין זה מוסדר בסעיף ב(3) לנוהל הקובע כי במקרה שבו אסיר מבקש להגיש תלונה נגד איש שב"ס תינתן לו אפשרות לעשות כן במעטפה סגורה אשר תועבר תוך 24 שעות למשרדי יאח"ס. 8. אעיר, כי לא מצאתי שיש ממש בטענות הנוספות שהעלה המבקש, וזאת בכפוף להערה באשר למשך זמן הטיפול בתלונות המוגשות לפתחה של היחידה. בהקשר אחרון זה, אף שלא הוצגו לפנַי נתונים מלאים, מובן כי על היחידה לבחון את התלונות המוגשות במהירות הראויה. לצד זאת, ככל שקיימות תלונות פרטניות לגבי משך הטיפול בתיק מסוים, הדרך פתוחה לפני המתלונן באותו המקרה להשיג על כך. במקרה הנוכחי, מסקנתי היא כי לא עלה בידי המבקש להראות כי נפל פגם בהקשר זה. 9. לנוכח כל האמור, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות לגופו, וכך אציע לחבריי לקבוע. ניתן היום, ‏ח' באלול התשע"ה (‏23.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15035990_W05.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il