גרשון שויטלו נ. המועצה הדתית הוד השרון

פסק-דין בתיק בג"ץ 3599/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3599/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: גרשון שויטלו נ ג ד המשיבים: 1. המועצה הדתית הוד השרון 2. מדינת ישראל-הממונה על השכר במשרד האוצר 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה המכוונת כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 14.5.2014 בע"ע 5789-10-11 ובע"ע 7773-10-11, במסגרתו התקבל ערעורה של המדינה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 24.7.2011 בתע"א 4486-09 ונדחה ערעורו של העותר על אותו פסק דין. עניינם של פסקי הדין בשאלה האם יש מקום לחייב את העותר בהשבת סכומים ששולמו לו במשך שנים כתוספת שכר חריגה. 1. העותר מכהן כמזכיר המועצה הדתית הוד השרון החל מחודש אוקטובר 1983. מחודש יולי 1998 ועד לחודש מאי 2002 לא מונה יו"ר למועצה הדתית, וכפועל יוצא שימש העותר הן כמזכיר המועצה הדתית והן כממלא מקום יו"ר המועצה הדתית. ביום 21.11.2001 החליטה ועדה פריטטית על תוספת דרגה לעותר החל מיום 1.1.2001 (דרגה 15), וכן על מתן תוספת זמנית בשיעור 10% משכרו כל עוד לא התמנה למועצה הדתית יו"ר בפועל. ביום 29.5.2002 נבחר יו"ר למועצה דתית, ובסמוך לכך הופסק תשלום התוספת הזמנית בשיעור 10% לעותר. ביום 22.6.2008 החליט הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: הממונה על השכר) להפעיל את סמכותו הסטטוטורית בדבר הטבות שכר חורגות, אשר לא נמנות על תוספת השכר המאושרת לפי ההסכמים הקיבוציים הארציים, וקבע כי על העותר להשיב את הסכומים שקיבל ביתר בגין תוספת הדרגה (מעבר לדרגה 14) החל ממשכורת חודש יולי 2005. מנגד, הממונה על השכר החליט שלא להתערב בתוספת השכר בשיעור של 10% ששולמה לעותר. בהסתמך על החלטת הממונה על השכר, דרשה המועצה הדתית מהעותר להשיב סך של 44,460 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. העותר לא נענה לדרישה זו, ומשכך הגישה המועצה הדתית תביעה לבית הדין האזורי לעבודה להשבת הסכומים ששולמו לעותר ביתר. בהמשך צורף גם הממונה על השכר כצד להליך. 2. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה. בית הדין קבע כי במשך קרוב לארבע שנים, שבמהלכן לא נבחר יו"ר למועצה הדתית, מילא העותר בפועל את תפקיד יו"ר המועצה הדתית במקביל לתפקידו כמזכיר המועצה הדתית. עוד נקבע כי במשך שלוש השנים הראשונות בהן מילא העותר את שני התפקידים הוא לא זכה לתוספת שכר כלשהי או לתגמול אחר המשולמים לממלא מקום יו"ר המועצה הדתית כדין, וכי השינוי בשכר התבצע כשנתיים לאחר תחילת ביצוע שני התפקידים וגם אז לא באופן רטרואקטיבי מלא. בנוסף צוין כי מתחשיב שצירף העותר לכתב ההגנה (ושלא נסתר על ידי המועצה הדתית או הממונה על השכר) עולה שהעותר דווקא חסך עלויות למדינה, עת מילא שני תפקידים במשך תקופה ארוכה, כשעלות שכרו בתקופה הרלוונטית (יחד עם התוספות שבמוקד המחלוקת) הייתה נמוכה משמעותית מזו שהייתה נופלת על כתפי המועצה אילו היה ממונה יו"ר למועצה הדתית במועד מוקדם יותר. לפיכך נקבע כי לא מדובר במצב שבו ניתנה לעותר הטבת שכר ללא כל תמורה בגינה, אלא במצב שבו העותר ביצע בפועל תפקיד נוסף ונדרש לשעות עבודה מרובות ומאומצות תוך שהמועצה הדתית מפיקה תועלת מעבודתו בשני התפקידים. מעבר לאמור לעיל נקבע כי הממונה על השכר פעל במקרה דנן באיחור ובשיהוי חריג, לנוכח הזמן הרב שחלף בין המועד בו הגיע לידיו מידע לגבי החריגה הספציפית לבין המועד בו ניתנה החלטתו. נקבע כי מדובר בשיהוי ניכר, אשר אינו מצדיק השבה (אף לא השבה חלקית). בנקודה זו נקבע כי אמנם נכונה טענת הממונה על השכר כי במקרה דנן קיים סעיף השבה ספציפי וקונקרטי בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: חוק יסודות התקציב), ולכן אין להחיל במקרה דנן את חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר). עם זאת, נקבע כי בבוא הממונה על השכר לשקול אם לדרוש מהעובד השבה עליו להעמיד לנגד עיניו את אותם שיקולים הבאים בגדר סעיף 2 לחוק עשיית עושר, וכי ממילא לבית הדין יש סמכות ושיקול דעת לפטור מחובת ההשבה במלואה או בחלקה, אם ראה שמן הצדק לעשות כן בנסיבות העניין. בית הדין קבע כי המקרה דנן הינו מקרה חריג ושונה ממקרים אחרים שנדונו בפסיקת בתי הדין לעבודה בהם אושרו החלטות הממונה על השכר לחייב עובדים בהשבת כספים – הן לנוכח העובדה שמדובר בתוספת שכר שניתנה לעותר בגין ביצוע שני תפקידים בפועל (ולא בתוספת שכר שניתנה לו "סתם") והן לנוכח השיהוי הניכר מצד הממונה על השכר. 3. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעורה של המועצה הדתית והורה על ביטולו של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. נקבע כי לא היה מקום שבית הדין האזורי יעשה חישוב רווח והפסד עבור המועצה הדתית ויקבע מה היו הוצאותיה אילו היה מתמנה למועצה יו"ר בתקופה הרלוונטית כך שהעותר לא היה ממלא גם את תפקיד יו"ר המועצה. נקבע כי נסיבות המקרה לא מבססות עילה לביטול ההשבה על פי חוק עשיית עושר, מכיוון שלמועצה הדתית קמה זכות השבה על פי דין. עוד נקבע כי בנסיבות העניין לא היה מקום לקבל טענה של שיהוי, מכיוון שהממונה על השכר אינו יכול לפקח פיקוח יומיומי שוטף על כל הגופים עליהם חל חוק יסודות התקציב ומכיוון שנסיבות המקרה נודעו לממונה על השכר רק בשנת 2007. בית הדין הארצי קבע כי ככלל אין מקום שבית הדין יעמיד שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הממונה על השכר, וכי בנסיבות העניין – כאשר הממונה על השכר הורה על השבה חלקית בלבד של שלוש שנים בלבד בגין תוספת הדרגה, ומבלי שנדרשה השבה של התוספת הזמנית בשיעור 10% – לא נפל פגם מהותי היורד לשורשו של עניין בשיקול דעתו של הממונה על השכר. לפיכך הורה בית הדין הארצי לעותר לשלם למועצה הדתית סך של 44,460 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 4. במסגרת העתירה שלפנינו מפרט העותר באריכות מדוע יש להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. העותר חוזר על טענותיו בדבר שיהוי ניכר מצידו של הממונה על השכר בקבלת החלטה בעניינו, בדבר פרשנות שגויה שהעניק הממונה על השכר בנסיבות העניין לסעיף בחוקת העבודה שעוסק במילוי מקום, ובדבר סמכות הממונה על השכר להתערב בהחלטות הועדה הפריטטית. בנוסף טוען העותר כי יש להשיב לו את תוספת הדרגה בהתאם להחלטת הועדה הפריטטית (דרגה 15), ולחלופין כי מגיעה לו תוספת שהייה (דרגה 14+) החל מחודש יולי 2004. לחלופי חלופין, טוען העותר כי יש להורות כי מגיעה לו תמורה ראויה בגין מילוי מקומו של יו"ר המועצה הדתית, במקביל לתפקידו כמזכיר המועצה הדתית, במשך קרוב לארבע שנים. העותר טוען כי השאלות שמתעוררות במקרה דנן חורגות מעניינו הפרטני והן בעלות השלכות עקרוניות הנוגעות לציבור בכלל ולציבור העובדים בפרט. 5. דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להורות על הגשת תשובת המשיבים. הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו של בית משפט זה בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, כי נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית; שנית, כי שיקולי צדק מחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. הלכה זו מבוססת על קביעת המחוקק בדבר הסמכות והמקצועיות הייחודית של בתי הדין לעבודה. זאת ועוד, קיומם של פירושים משפטיים חלופיים או מגוון דרכים משפטיות אפשריות לפיתרון הסוגיה שבמחלוקת – כפי שהמקרה דנן מוכיח – יובילו בדרך כלל למסקנה שאין מקום להתערבות בית משפט זה, מכיוון שמקרים בהם אפשרית פרשנות לכאן או לכאן לא ייכנסו בדרך כלל לגדרי "טעות משפטית מהותית" [ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-684; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810, 815-814 (2003)]. לא מצאנו כי המקרה שלפנינו הינו מקרה חריג שבו ראוי שבית משפט זה יתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. את קביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה ואת התערבותו בקביעותיו של בית הדין האזורי יש לקרוא על רקע הנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן, ולא מצאנו כי נפלה טעות משפטית מהותית בקביעות אלה. אף אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה בעניינו הקונקרטי של העותר (כפי שעשה בית הדין האזורי), אין פירושו כי התוצאה אליה הגיע בית הדין הארצי הינה שגויה באופן מהותי. כך או כך, מקובלת עלינו קביעת בית הדין הארצי לעבודה כי אין מקום שבית הדין יעמיד שיקול דעתו במקום שיקול דעת הממונה על השכר, וכי התערבות בהחלטות הממונה על השכר צריכה להישמר למקרים חריגים בהם יתגלה בהן פגם מהותי היורד לשורשו של עניין. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, בשים לב לתוצאה אליה הגיע הממונה על השכר בעניינו של העותר – השבה חלקית של התוספות ששולמו לעותר – ספק אם המקרה דנן הינו מקרה שהצדיק התערבות בהחלטותיו ובשיקול דעתו של הממונה על השכר. בטרם סיום נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי מדובר בתוצאה קשה עבור העותר, אשר מוצא עצמו בחלוף שנים מחויב בהשבה של עשרות אלפי שקלים למועצה הדתית, על אף שמילא במשך תקופה ארוכה שני תפקידים בה. איננו מקלים ראש בעובדה זו, ונביע תקווה כי המועצה תשכיל להגיע למתווה הגון בדמות חלוקה של הסכום לתשלומים על פני תקופה ארוכה, באופן שיאפשר לעותר לעמוד בחיוב מבלי שייגרם לו נזק בלתי הפיך. עם זאת, איננו סבורים כי עובדה זו כשלעצמה מצדיקה התערבותנו משיקולי צדק, וממילא מדובר בשני תנאים מצטברים כאמור לעיל. 6. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' בסיון התשע"ד (‏5.6.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035990_W01.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il