פסק-דין בתיק בג"ץ 3596/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3596/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרת: מיטראל בע"מ נ ג ד המשיב: בית הדין הארצי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד גיא הרשקוביץ פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה המופנית כלפי החלטתו רשם בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.9.2015 (להלן: החלטת הרשם) וכלפי החלטת בית הדין הארצי מיום 28.3.2016 בה נדחה ערעור על החלטה זו (להלן: פסק הדין). 1. לשכת המסחר בתל אביב (להלן: לשכת המסחר) הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה נגד העותרת לתשלום דמי טיפול ארגון מקצועי (2500 ש"ח). בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם פשרה בו סוכם כי הם יטענו בשאלת הוצאות ההליך ובית הדין ייתן החלטה בעניין זה (להלן: הסכם הפשרה). בטרם ניתן פסק דין בשאלת ההוצאות, פנתה העותרת וביקשה לפסוק הוצאות נוספות בשל התנהלות לשכת המסחר וכן הגישה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בשל הפרה נטענת של הסכם הפשרה. בהמשך נמחקה הבקשה לפי פקודת הבזיון אך העותרת עמדה על פסיקת הוצאות נוספות. בהחלטתו מיום 5.5.2015 קבע בית הדין האזורי כי אינו מחייב מי מהצדדים בהוצאות משפט. ביום 31.5.2015 ביקשה העותרת כי בית הדין יפסוק בשאלת ההוצאות בהליך לפי פקודת הבזיון ובהחלטתו מיום 1.6.2015 הפנה בית הדין האזורי להחלטתו מיום 5.5.2015. עוד באותו יום הגישה העותרת לבית הדין "הודעה בדבר העדר המצאת החלטות למשרד הח"מ" בה נטען כי ההחלטה מיום 5.5.2015 לא הומצאה לה והובאה לידיעתה באקראי לאחר שהגישה את הבקשה מיום 31.5.2015. בהחלטתו מיום 1.6.2015 קבע בית הדין האזורי כי "ההודעה מתקבלת". 2. כחודש ימים לאחר מכן, ביום 30.6.2015, הגישה העותרת ערעור על ההחלטה מיום 5.5.2015 (ע"ע 65374-06-15). לשכת המסחר מצידה הגישה בקשה למחיקת הערעור על הסף. בהחלטתו מיום 12.9.2015 קבע רשם בית הדין הארצי כי ההחלטה מיום 5.5.2015 היא פסק דין לגביו עומדת לעותרת זכות ערעור. עם זאת, קבע הרשם כי הערעור הוגש באיחור ניכר של כ-26 ימים ועל כן יש לסלקו על הסף. זאת, שכן על פי מאגר המידע הממוחשב של בית הדין האזורי ההחלטה שוגרה בפקסימיליה למשרדי ב"כ העותרת עוד באותו יום ובהתאם לתקנה 497א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) קמה חזקת מסירה, אשר הדרך לסתור אותה היא באמצעות הגשת תצהיר של עורך הדין בדבר אי קבלת ההחלטה. משלא הומצא תצהיר כזה, כך נקבע, אין מקום לקבל את טענות העותרת לגבי מסירת ההחלטה מיום 5.5.2015. אשר לסיכויי הערעור, קבע הרשם כי סיכויי הערעור נמוכים שכן הוא נסוב על הוצאות משפט וכי הוא לא התרשם שיש בטענות העותרת כדי להצביע על נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית, אשר נראית סבירה בשים לב להשתלשלות העניינים ולסכום התביעה ובהינתן העובדה שעיקר המחלוקת הסתיימה בהסכמה. 3. לאחר כחודש ימים הגישה העותרת ביום 4.10.2015 ערעור על החלטת הרשם לבית הדין הארצי לעבודה בו טענה, בין היתר, כי הרשם לא היה מוסמך לדון ולהחליט בעניין סילוקו על הסף של הערעור. בהחלטתו מיום 28.3.2016 הפנה בית הדין הארצי (השופטת ל' גליקסמן) להלכה הפסוקה לפיה "בידי הרשם סמכות לדון ולהורות על מחיקתם של ערעורים או על מחיקתם של חלקים מערעורים כפועל יוצא מסמכותה של מזכירות בית המשפט שלא לקבל לרישום ערעור שהוגש לא על פי הוראות התקנות הרלבנטיות ..." ונוכח האמור, דחה את טענת העותרת כי רשם בית הדין לא היה מוסמך לדון ולהחליט בעניין הסילוק על הסף של הערעור בין אם מטענת לשכת המסחר (שנדחתה) כי מדובר היה בערעור ברשות ובין בשל האיחור בהגשתו. בית הדין הוסיף ודחה את טענת העותרת כי החלטת הרשם היא בגדר פסק-דין, בקובעו כי ההחלטה של הרשם היא בשאלה המקדמית האם הוגש ערעור ועל כן מדובר בהחלטה אחרת שהערעור עליה הוא ברשות. על כן, כך הוסיף וקבע בית הדין הארצי, חלה בענייננו תקנה 79 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין) לפיה ערעור על החלטה אחרת של רשם בית הדין הארצי יוגש תוך שבעה ימים, והערעור שהגישה העותרת הוגש, אפוא, באיחור. מכאן פנה בית הדין הארצי לדון בבקשת העותרת להארכת מועד להגשת הערעור על החלטת הרשם, וקבע כי טעותו של בא כוח העותרת לעניין סיווג ההחלטה נושא הבקשה והמועד להגשת ערעור עליה אינם באים בגדר "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה. עוד נקבע כי סיכויי הערעור על החלטת הרשם נמוכים, שכן תקנה 497א(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין, קובעת כי על בעל דין המבקש לטעון כי לא קיבל החלטה ששוגרה לו בפקסימיליה להגיש תצהיר לתמיכה בטענתו. העותרת לא עשתה כן, ובית הדין דחה את טענתה כי ניתן להסתפק בהקשר זה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.6.2015. עוד דחה בית הדין הארצי את טענת העותרת כי בית הדין האזורי נתן שתי החלטות, האחת מיום 5.5.2015 והאחת ביום 1.6.2015, בקובעו כי בית הדין האזורי נתן החלטה אחת בעניין ההוצאות ביום 5.5.2015, וההחלטה מיום 1.6.2015 רק הפנתה אליה. מכל מקום, כך הוסיף וקבע בית הדין הארצי, צדק רשם בית הדין בקובעו כי סיכויי הערעור נמוכים בהינתן ההלכה הפסוקה לפיה ככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית. נוכח האמור לעיל, דחה בית הדין הארצי את בקשת העותרת להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם וחייב אותה בהוצאות לשכת המסחר בסך של 3000 ש"ח. 4. מכאן העתירה דנן (האוחזת 60 עמודים(!)), בה טוענת העותרת, בתמצית, כי רשם בית הדין הארצי לעבודה סילק את ערעורה על הסף בחוסר סמכות וכי בדחותו את ערעורה על החלטת הרשם, סטה בית הדין הארצי לעבודה מעקרון התקדים המחייב וחרג מסמכותו בקובעו מדיניות והלכות בסדרי דין וזכויות דיוניות. עוד טוענת העותרת כי בית הדין הארצי אף שינה את ההלכה ביחס למבחן המכריע הקובע האם החלטה מסוימת מהווה פסק דין או החלטה אחרת. עוד מלינה העותרת על קביעתו של רשם בית הדין הארצי לעבודה לפיה צפייה מרחוק בתיק במערכת "נט המשפט" מהווה המצאה כדין. 5. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה ומושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין לעבודה וכי התערבותו בפסיקות אלה מצומצמת לאותם מקרים חריגים בהם התגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין וכאשר כללי הצדק מחייבים את התערבותו (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 764/13 אלראי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פיסקה 5 (5.2.2013); בג"ץ 3641/13 מכלוף נ' בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, פיסקה ו' (30.5.2013)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. העותרת מנסה לשוות לעתירתה נופך עקרוני, אך טענותיה הן טענות ערעוריות מובהקות שאינן מצדיקות התערבות בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית הדין הארצי לעבודה. לכך יש להוסיף את העובדה כי העותרת לא צירפה את לשכת המסחר כמשיבה לעתירה, ועניין אחרון זה כשלעצמו מצדיק את דחיית עתירתה על הסף (ראו: בג"ץ 353/67 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה, פ"ד כב(1) 332, 336 (1968); בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 416-415 (1994); בג"ץ 8122/11 עיריית ירושלים נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פיסקה 5 (21.12.2011)). העתירה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה לעתירה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באייר התשע"ו (‏10.5.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16035960_V01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il