יהודה ברמן נ. מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 359/04 בבית המשפט העליון רע"א 359/04 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ד' חשין המבקשת: יהודה ברמן בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ 2. גובה המכס אשדוד בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 30.11.03 בע"א 1543/01 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' גולדברג והשופטים א' שטרנברג-אליעז, ע' פוגלמן תאריך הישיבה: כ"ד בשבט תשס"ז (12.2.07) בשם המבקש: עו"ד ד' סיטן; עו"ד מ' גור בשם המשיב: עו"ד א' פרסקי פסק-דין השופט ד' חשין: 1. עניינה של בקשת רשות הערעור שלפנינו בפרשנות סעיף 156 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן - הפקודה). 2. העובדות שביסוד הבקשה שלפנינו מוסכמות על הצדדים, כלהלן: המבקשת ייבאה ביום 21.10.97 משלוח של עטים כדוריים (להלן - הטובין) ושילמה עבורם דמי מכס בסך 12,804 ₪. ביום 28.10.97 נמכרו הטובין לחברת קראבקס אינטרנשיונל בע"מ (להלן- קראבקס). ביום 2.11.97 ביקשה קראבקס מגובה המכס לבצע ייצוא של הטובין, והודיעה על כוונת המבקשת לתבוע הישבון בגינם. ביום 12.11.97 ייצאה קראבקס את הטובין. ביום 18.11.97 הגישה המבקשת דרישת הישבון בסך 11,523 ₪ בגין הטובין שיוצאו. ביום 8.12.97 דחה גובה המכס (המשיב 2) את דרישת ההישבון, בנמקו זאת בכך שמכירת הטובין לקראבקס מהווה "שימוש" בהם לצורך סעיף 156 לפקודה, ועל כן, המבקשת אינה זכאית להישבון. המבקשת תבעה את המשיבים בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לשלם לה את ההישבון (ת"א (ת"א) 71601/98). השופט צ' דותן קיבל את תביעתה, לאחר שקבע כי מכירת הטובין לקראבקס איננה מהווה שימוש בהם לצורך סעיף 156 לפקודה. המשיבים ערערו על פסק הדין (ע"א (ת"א) 15431/01). בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' גולדברג והשופטים ר' שטרנברג-אליעז וע' פוגלמן) קיבל את ערעורם וקבע כי מכירת הטובין לקראבקס מהווה שימוש בהם, ולפיכך, המבקשת איננה זכאית להישבון. המבקשת ביקשה רשות לערער על פסק הדין. החלטנו ליתן רשות. דין הערעור להידחות לגופו. 3. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה הן בפרשנות הלשונית-מילולית של סעיף 156 לפקודה והן בפרשנותו התכליתית. לטענתה, "שימוש" בלשון בני אדם הוא רק שימוש פיזי לצורך כלשהו, ועל כן, מכירה, המעבירה אך זכויות משפטיות, איננה מהווה "שימוש". כך עולה, לטענתה, גם מההגדרות המילוניות ל"שימוש". לדבריה, החריג שבסיפא של סעיף 156 מחזק את פרשנותה. המבקשת טוענת כי גם פרשנותה התכליתית של הפקודה, שמטרתה המרכזית היא להגן על הייצור המקומי, מביאה למסקנה כי "שימוש" לצורך סעיף 156 הוא שימוש פיזי, שבהיעדרו, לא נפגע הייצור המקומי. עוד טוענת היא, כי העובדה שסעיף 156 לפקודה איננו מדבר ב"יבואן", אלא ב"טובין", תומכת בפרשנותה. 4. המשיבים טוענים לעומתה, כי מכירת טובין אף היא "שימוש", על פי הגדרתו המילונית, משום שאף היא מהווה ניצול של הטובין להשגת תועלת או תכלית מסויימת. "שימוש", לטענתם, אין כוונתו אך לשימוש פיזי, אלא לכל שימוש כלכלי. עוד טוענים הם, כי אף על פי פרשנותה התכליתית של המבקשת, המכירה שוללת הישבון, משום שבמקום לקנות עטים מיבוא, יכולה היתה קראבקס לרכשם מייצרן מקומי, וכך פגעה המכירה בייצור המקומי. 5. סעיף 156, שכותרתו "הישבון בטובין שלא חל בהם תהליך ייצור" קובע בסעיף קטן (א): "טובין שיובאו - חוץ מטובין שיובאו בצובר - והם מיוצאים תוך ששה חדשים מיום סילוקם מפיקוח רשות המכס, יותר עליהם הישבון של תשעים אחוז מסכום המכס ששולם עליהם, ובלבד שהוכח להנחת דעתו של גובה המכס כי לא היה בטובין כל שימוש בישראל, או אם היה שימוש, לא היה זה אלא השימוש שגרם לגילוי אי-התאמתם לתנאי המכר או לגילוי ליקוי שהיה קיים בהם בשעת סילוקם ואילולא אותו שימוש לא היו אי-ההתאמה או הליקוי ניתנים לגילוי". השאלה הינה מהו "שימוש" לצורך סעיף 156- האם אך שימוש פיזי, או גם מכירה כחלק מ"שימוש" רחב יותר המביא בחשבון כל ניצול של הטובין המיובאים. פרשנות המרחיבה את מושג ה"שימוש" לכל ניצול שהוא של הטובין, כולל שימוש בזכויות בהם ולא רק שימוש פיזי בהם על פי תכונותיהם, מתיישבת עם ההגדרות המילוניות ל"שימוש" ועם המשמעות שבני אדם נותנים למושג זה. כך, כדוגמה, מוגדר "שימוש" במילון אבן-שושן (המילון החדש, 1997) כ"השתמשות, ניצול דבר מה לצורך מסויים"; ובמילון שוויקה (רב מילים, המילון השלם לעברית החדשה) – "ניצול של משהו או השתמשות בו כדי להפיק ממנו תועלת או כדי למלא את הצורך שהוא נועד לספק". ברי, כי "מכירה" אף היא ניצול של הטובין לצורך הפקת תועלת מהם. אפילו אקבל כי מטרתה המרכזית של החקיקה במקרה זה היא הגנה על תוצרת הארץ, כטענת המבקשת, אפילו כך - מכירה של הטובין המיובאים לגורם מקומי אינה מתיישבת עימה, משום שהיא באה תחת רכישה מיצרן מקומי. לפיכך, גם לשיטת המבקשת היא איננה זכאית להישבון. 7. ואחרון, כטענת המשיבים, הסיפא לסעיף, המחריגה שימוש פיזי בתנאים הנזכרים שם, איננה מעידה על כך ש"שימוש" בסעיף הוא אך שימוש פיזי. 8. דעתי היא אפוא כי דין הערעור להידחות. עם זאת, ראיתי לומר, כי ניסוחו של הסעיף יכול היה להיעשות באופן שלא היה מותיר מחלוקת לפחות בעניין מכירת הטובין. כעולה מטענת המבקשת, די שהסעיף היה מדבר ב"יבואן" ולא ב"טובין" כדי להסיר אפשרות שמכירה לא תיחשב כ"שימוש" לצורך הישבון. ניסוח נכון של הסעיף במקרה זה היה מונע מחלוקת, דיונים בשלוש ערכאות משפטיות (על כל הכרוך בכך), ונזק ליבואן. 9. לסיכום, אציע לחברותיי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' חשין. ניתן היום, ו' באדר ב' תשס"ח (13.3.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04003590_F04.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il