פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3589/98
בפני: כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותרים: 1. מרכז השלטון המקומי
2. עיריית ראשון-לציון
נגד
המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
3. ארגון עובדי עיריית תל-אביב
4. ארגון עובדי עיריית ראשון-לציון
5. עיריית תל-אביב
6. היועץ המשפטי לממשלה
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי התש"ס (4.10.99)
בשם העותר 1: עו"ד רימון אביטל, עו"ד שפיר,
עו"ד מיכל פומרנץ,
בשם המשיבים 2-4: עו"ד אורלי לייבו, עו"ד אבי ד' ניסקורן
בשם המשיבה 5: עו"ד סימו ברכה
בשם המשיב 6: עו"ד נורית אלשטיין, עו"ד קובי אמסלם
פסק-דין
העותרים מסכימים כי הראש הראשון של העתירה, המתייחס למתן צו מניעה קבוע כנגד שביתה שהיתה, התייתר כיוון שהשביתה בה מדובר הסתיימה זה מזמן.
בראש השני של העתירה מתבקש בית משפט זה לקבוע כי אמצעים ארגוניים הננקטים על ידי המשיבים 4-2 במטרה למנוע מן הממונה על השכר במשרד האוצר מלהפעיל את סמכויותיו לפי סעיפים 29-29ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985- הינם בלתי-לגיטימיים ולכן גם אסורים.
ראש זה של העתירה מעורר קושי, משום שהוא מבקש שבית משפט זה יתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, שעל-פי ההלכה אין בית המשפט נוהג להתערב בו אלא אם נפלה בו טעות משפטית מהותית והצדק מחייב את ההתערבות, וזאת בעניין שהפך להיות תיאורטי ובדרך של סעד כוללני.
גם מעבר לקושי זה, לא נראה לנו יסוד להתערב בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שכן אין אנו סוברים כי פסק הדין קובע הלכה בענין הזכות לשבות נגד הפעלת הסמכות של הממונה על השכר, ולפיכך גם אין יסוד לדבר על טעות משפטית.
כל שפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה אומר בעניין זה אינו אלא אמרת-אגב, על רקע הנסיבות המסויימות של אותה שביתה שנסתיימה, ואין בו משום הלכה כללית. אין בכך כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה, ולכן אנו דוחים את העתירה.
ניתן היום, כ"ז בתשרי התש"ס (7.10.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98035890.I02