ע"פ 3583/05
טרם נותח
יוסף זיידר נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 3583/05
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3583/05
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
יוסף זיידר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
17.3.05 בת.פ. 1184/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' סירוטה, א' טל וע' בנימיני
תאריך הישיבה:
י"ד בכסלו התשס"ו
(15.12.05)
בשם המערער:
עו"ד איתן לויט
בשם המשיבה:
עו"ד זמירה גלודנר
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו (כבוד השופטים ש' סירוטה, א' טל וע' בנימיני)
בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות של אונס בהסכמה שהושגה במרמה לפי סעיף 348(א)
לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ביחד עם
סעיף 345(א)(2). בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש של שנתיים וחצי מאסר בפועל
ושנתיים וחצי מאסר על-תנאי.
המערער מלין על הרשעתו, ולחלופין – על
חומרת העונש שהוטל עליו.
2. המערער, יליד 1946, בעל תואר דוקטור
בעבודה סוציאלית. במועד הרלבנטי לאירועים נשוא הערעור שימש המערער כפסיכותרפיסט
בקליניקה שבביתו והציג עצמו כמומחה לטיפול משפחתי וזוגי. באותה תקופה עסק המערער
גם בהנחיית תכנית הטלוויזיה "קשר משפחתי" ופרסם ספרים העוסקים בטיפול
בנוער מתבגר. הוא משמש מזה 20 שנים כחבר מועצה באגודה הישראלית לתכנון המשפחה
ע"י האגודה הישראלית לתכנון המשפחה העוסקת במיניות בריאה, והוא מוסמך על-ידי
האגודה הישראלית לטיפול משפחתי זוגי וכמדריך טיפולים. האישום הראשון שיוחס לו נוגע
לאירוע שהתרחש בחודש יולי 1999 לערך, במסגרתו הופנה המתלונן א' ג' למערער, לקבלת
סיוע נפשי. לאחר קיום ארבע פגישות טיפוליות עם המערער, התקשר אליו א' ג' בשנית
וביקש לחדש את הקשר הטיפולי לאור מצוקה נפשית וכלכלית בה היה שרוי באותה עת. במהלך
אותה שיחה, הציע המערער לא' ג' לעבוד כ"סרוגייט", וטען בפניו כי הטיפול
נעשה בדרך של עיסוי גופן של המטופלות בעירום מלא. א' ג' נענה להצעת המערער והגיע
לביתו לתחילתו של תהליך ההכשרה לעבודת ה"סרוגייט". שם, כך על-פי האישום,
עשה המערער בא' ג' מעשים מגונים תוך שהוא מציג בפניו, מצג שווא כי המעשים נדרשים
להכשרתו כ"סרוגייט". הדברים נמשכו במהלך מספר פגישות נוספות בין המערער
לא' ג', שבחלקן הקליט א' ג' את המערער.
המערער הואשם עוד בכך שהוא יצר קשר עם
מתלונן המכונה "דן", בעקבות מודעה שדן פרסם בעיתון. לפי הנטען, הציג
המערער עצמו בתאריו המקצועיים, הציע לדן "עבודה דחופה הקשורה לנשים
שבטיפולו" של המערער, ושכנע אותו להיפגש בביתו עוד באותו היום. במהלך הפגישה
הסביר המערער לדן אודות "שיטת ההכשרה שלו" וביצע בו במהלך כמה פגישות
מעשים מגונים. לפי כתב האישום, מיוחס למערער גם ביצוע מעשה סדום בדן באחת הפגישות.
החל מהפגישה הרביעית, החל דן להקליט את פגישותיו עם המערער, וכשהקשר בין השניים
הסתיים, גולל דן בפני המערער את כל שאירע לו במכתב שכתב לו. בעקבות זאת, נפגשו
השניים, לפי הנטען, והמערער הציע לדן לפצותו בתמורה לכך שדן יכתוב כי המערער לא
אנס אותו. דן נענה להצעתו, כתב את המכתב המבוקש והמערער שילם לו 3,000 ש"ח.
בקיץ 1998, כך על-פי כתב האישום שהוגש
כנגדו, פנה המערער לא' שפרסם עצמו כמעסה ב"דפי זהב", הציג עצמו בתאריו,
והציע לו להיפגש לצורך החלפת שיטות טיפול. בביתו, הציע המערער לא' עבודה
כ"סרוגייט", ומשזה הסכים, ביצע בו מעשים מגונים בהסכמה שהושגה במרמה.
עוד, הואשם המערער בכך שפנה בשנת 1998 לד.ד., בעקבות מודעה בעיתון, לפיה הוא מציע
שירותיו כנער ליווי לנשים בלבד. המערער הציע לד.ד. לעבור הכשרה
כ"סרוגייט", וד.ד. נתן בו אמון מאחר שהכיר את תוכנית הטלוויזיה
בהנחייתו. גם כאן, משהגיע ד.ד. לביתו של המערער, הלה ביצע בו מעשה מגונה בהסכמה
שהושגה במרמה.
3. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער במרבית
המעשים שיוחסו לו, ואף קבע כי "די בעדותו של א' ג' כדי להרשיע הנאשם. דברי
הנאשם בהקלטות – לאחר שהושמעו לו וחלקם אישר בביהמ"ש ובמשטרה הם לא רק בבחינת
סיוע לדברי א' ג' אלא התוודות בזעיר אנפין". עוד נקבע, כי "מן הממצאים
העובדתיים ניתן להסיק כי התקיימה אצל הנאשם כוונה מיוחדת להשגת תכלית הגירוי
והסיפוק המיניים." בית המשפט דחה את טענות המערער כי המעשים נעשו במסגרת
הדרכה לשמש כ"סרוגייט", וזאת, מכיוון שלמערער לא הייתה מטופלת שהמתינה
לטיפול, וכן משום שהמעשים שביצע המערער בא' ג' "אינם יכולים להיחשב לפי
קריטריון מקצועי כלשהו כחלק מעבודה של הכשרה של "סרוגייט". בית המשפט
מצא כי מסקנות אלה שומטות את הקרקע "מן הטענה שהמעשים לא נעשו כדי להביא
לסיפוקו המיני של [המערער] וגם את קבלת ההסכמה במרמה". עוד קבע בית המשפט
המחוזי כי הקלטות המתעדות את שיחותיו של המערער עם א' ג' הינן בבחינת ראיות קבילות
וניתן לראות בהן סיוע לעדותו של א' ג'.
באשר לאישום השני הצביע בית המשפט על
סתירות בין עדותו של דן במשטרה לבין עדותו בפני בית המשפט. נקבע כי "דן נקלע
למצב שחשב שיוכל לנצל לטובתו", וכי הקלטת הפגישות עם המערער מעידה, לפי בית
המשפט המחוזי, על כך שדן הבין את פשר מעשיו של המערער וכי "מעשה הבעילה של
דן, לכאורה, לא הושג במרמה". משכך, החליט בית המשפט לזכות את המערער מן
האישום המייחס לו ביצוע מעשה סדום בדן. עם זאת, מצא בית המשפט כי "הוכח כי
בפגישות הקודמות בין דן [למערער], בהן פעל עוד דן תחת הרושם ש[המערער] מתכוון
להכשירו כ"סרוגייט", ביצע בו [המערער] מעשים מגונים במרמה." בית
המשפט הוסיף אף כי לא ייתכן שהמערער ייעד את דן – אדם גרוש ואב לארבעה ילדים –
לתפקיד "סרוגייט", וציין את מצבו הנפשי הקשה של דן בעקבות האירועים.
משכך, מצא בית המשפט המחוזי כי יש להרשיע את המערער בביצוע מעשים מגונים שההסכמה
להם הושגה במרמה.
המערער הורשע גם במיוחס לו באישום השלישי. בעניין
זה, קבע בית המשפט כי לא הייתה לא' סיבה להעליל על מערער, ולראייה הוא כבש את
דבריו בלבו עד לפרסום ההאשמות כנגד המערער בטלוויזיה. הוא נתן אמון להסברו של א',
לפיו מקורה של שתיקתו הארוכה בבושתו לספר את אשר ארוע, וקבע כי עדותו של א',
בשילוב עם דברי המתלוננים האחרים, מוכיחה מעבר לספק סביר את עובדותיו של האישום
השלישי.
באשר למיוחס למערער באישום הרביעי, קבע בית המשפט כי
"עדותו של ד.ד. אמינה, מתיישבת היטב עם מכלול הראיות שהובאו במשפט, ומספקת
לבסס הרשעה של מעשה מגונה כנטען בכתב האישום". באשר ליסוד הנפשי של העבירה,
ציין בית המשפט קמא כי המערער "לא התכוון להכשיר "סרוגייט" על מנת
להפעילו לצורך טיפול בנשים הסובלות מוגיניסימוס, אלא עשה זאת כמסווה לשם ביצוע
מעשים מיניים." בזאת, הוכח, לפי בית המשפט, כי המערער היה מודע לכך שהוא משיג
את הסכמתו של ד.ד. במרמה.
פרט להתרשמותו של בית המשפט ממהימנותם של העדים,
השתית בית המשפט המחוזי את הרשעת המערער על שלושה אדנים. ראשית, נקבע כי לרשותו של
המערער כלל לא עמדו מועמדות לטיפול עבורן היה צורך בהכשרת "סרוגייט".
שנית, סבר בית המשפט כי "ניתן לקבוע בוודאות כי [המערער] ניצל את עובדת היותו
אדם מפורסם בתחום הטיפולי ובמעטה של שיטה הביא במרמה אל חדר השינה שלו אנשים שמצא
במודעות בעתונים או באקראי ופיתה אותם בהבטחות של שכר – כדי לנצלם מינית".
שלישית, הסתמך בית המשפט המחוזי על דבריהם של מומחים שהעידו בפניו, לפיהם מעשיו של
המערער חורגים מכל שיטת הכשרה מקובלת. נוכח כל אלה הורשע המערער בעבירות של מעשים
מגונים בנסיבות של אונס בהסכמה שהושגה במרמה לפי סעיף 348(א) לחוק ביחד עם סעיף
345(א)(2) לחוק.
4. בגזר הדין קבע בית המשפט כי חרף העובדה
שההרשעה גוררת עמה הרס עולמו של המערער, אין מנוס מלהטיל עליו עונש של מאסר בפועל
נוכח חומרת העבירות בהן הורשע. בית המשפט ציין כי, המערער ניצל את מעמדו, את שמו
ואת פרסומו על מנת לפתות את קורבנות העבירה. זאת, במיוחד בכל הנוגע לא' ג', שהיו
מטופלו של המערער. בית המשפט ציין אף, כי למתלוננים נגרם נזק נפשי, וכי האירועים
התרחשו במהלך מספר שנים. משכך, גזר בית המשפט על המערער עונש של שנתיים וחצי מאסר
בפועל ושנתיים וחצי מאסר על-תנאי.
5. על פסק דין זה מלין המערער בפנינו.
לטענתו, העביר בית המשפט קמא את נטל הראיה אל המערער לשכנע בדבר יעילותה של שיטתו
המדעית להכשרת "סרוגייט". לדברי המערער, השיטות להכשרת
"סרוגייט" מגוונות וגם שיטתו של המערער תקפה. בפני בית המשפט, כך טוען
המערער, לא עמדה כל ראייה לגבי היעדר כוונתו להכשיר "סרוגייט". המערער
מסביר באריכות את אופי שיטתו ואת יעילותה. לדבריו, ה"סרוגייט" אינו אמור
לבצע, לפי שיטת הטיפול המוצעת על-ידו, את הטיפול הנפשי במטופלות. אותו טיפול נעשה
בידי המטפל – המערער עצמו, ואילו ה"סרוגייט" אמון על יישומו של הטיפול
הנפשי באופן פיזי. כך, מסביר המערער את העובדה כי הכשיר "סרוגייט"
באמצעות עיסוי. לדבריו, הוא עסק במשך שנים בטיפול משפחתי וזוגי, ועמדו לו הידע
והצורך להכשיר "סרוגייט".
באשר לאישום הראשון, הנוגע למתלונן א. ג., טוען
המערער, כי אין כל קשר בין מעשיו של המערער בעת הפגישה בין השניים, לבין עבודת ה"סרוגייט".
המערער מוסיף כי כפי שעולה מן השיחות המוקלטות בינו לבין א.ג., בכוחו של א.ג. היה
להתנגד למעשיו של המערער, ומשלא עשה כן, הביע את הסכמתו למעשיו של המערער. עוד
טוען המערער, כי אין קשר בין יחסי הטיפול שהתקיימו בעבר בינו לבין א' ג', לבין
המעשים אותם ביצע המערער בפגישה נשוא כתב האישום. על כן, סובר המערער, כי לא הייתה
במעשיו מרמה לגבי מהות המעשה וכי א' ג' הסכים למעשים תוך מודעות מלאה למהותם
ולהיעדר קשר בינם לבין הטיפול או ההכשרה לשמש כ"סרוגייט".
באשר לאישום השני, טוען המערער, כי
המעשים שביצע בדן לא חרגו מגדר עיסוי רגיל, כי לא היה בהם כל אלמנט מיני, וכי הם
נעשו במסגרת כוונתו של המערער להכשיר את דן לשמש כ"סרוגייט". המערער
כופר בביצוע המעשים שיוחסו לו באישום השלישי, וטוען כי העיסוי עצמו אינו עולה כדי
"מעשה מגונה" וכי הוא נעשה בהסכמה מלאה של א' שהיה מודע למהות המעשה
ומטרתו. הוא מביע תמיהה על כך שא' שתק במשך שנתיים וחשף עצמו בתכנית
"כלבוטק" דווקא, במקום לפנות למשטרה. באשר לאישום הרביעי, טוען המערער
כי הוא לא נגע כלל באיבריו המוצנעים של ד.ד. וכי כל אשר עשה נעשה בהסכמתו המלאה של
ד.ד., כשזה האחרון קובע את גבולות המותר והאסור.
המערער מלין גם על גזר הדין. הוא מסביר
כי הוא מתקרב לגיל 60, כי הינו אב לילדים וסבא לנכדים. החשיפה התקשורתית של
המעשים, ההליכים שנוהלו נגדו, והרשעתו הרסו, לדבריו, הרס מוחלט, את חייו והם
מונעים ממנו כל סיכוי לשיקום מקצועי ואישי. הוא מוסיף כי הוא לא ישרוד בתנאים של
מאסר בפועל וכי מכל מקום לא נותרה בו כל מסוכנות. משכך, מבקש המערער להקל בעונשו
ולבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו.
6. המשיבה, מנגד, תומכת בפסק דינו של בית
המשפט המחוזי. לדבריה, ערעורו של המערער מופנה לקביעות שבעובדה ושבמהימנות –
שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. לדברי המשיבה, המערער פיתח "נוסחה"
קבועה בעת פניותיו למתלוננים, היה מודע באופן מלא למעשיו ויצר מצג שווא מרגיע כלפי
המתלוננים, לפיו כל המעשים שנעשים על ידו הינם חלק מתהליך הכשרת ה"סרוגייט".
עוד מוסיפה המשיבה כי למערער לא היו לו מועמדות לטיפול עבורן הכשיר "סרוגייט".
באשר לאישום הראשון, טוענת המשיבה כי א' ג' נתן במערער "אמון עיוור",
שאיפשר למערער להציג את המעשים שביצע בא' ג' בכסות מדעית, כחלק מהכשרתו לשמש כ"סרוגייט".
המשיבה אף מדגישה כי בסמוך לאירועים בהם הורשע המערער, התקיימה בינו לבין א' ג'
מערכת יחסים של מטפל-מטופל, אותה ניצל המערער לסיפוק יצריו. לשיטתה, גרסתו של
המערער אינה מהימנה, היא גרסה מתפתלת, ועל כן אין להתערב בממצאיו של בית המשפט
המחוזי. באשר לאישומים האחרים, טוענת המשיבה כי המערער הציג בפני המתלוננים מצגי
שווא בדבר מטרת המעשים שביצע, וכי גרסתם של המתלוננים מהימנה. המשיבה מוסיפה, כי
לא היה קשר בין המתלוננים וכי הם לא הושפעו האחד ממשנהו, חרף העובדה כי התראיינו
לתכנית "כלבוטק".
המשיבה סבורה גם כי העונש שנגזר על
המערער הינו עונש סביר וכי אין להתערב בו. לדבריה, המערער ביצע את מעשיו בשיטתיות,
לאורך מספר שנים ובמספר מתלוננים. בית המשפט התחשב ממילא, כך היא טוענת, בחלוף
הזמן ובמחיר החברתי והמקצועי ששילם המערער על מעשיו.
7. דין הערעור להידחות. רובן המכריע של טענותיו
של המערער נוגע לתשתית הראייתית שהנחתה את בית המשפט קמא ולקביעות העובדתיות
שנסמכו על אותה תשתית. הרשעתו של המערער וגזירת דינו באופן בו נגזר הן פועל יוצא
מהתרשמותו ממהימנות העדים שהופיעו בפניו ומטיב הראיות שהונחו בפניו. פסק דינו של
בית המשפט קמא מבסס ממצאים אלה באופן מקיף ומשכנע ולא מצאתי עילה להתערב בהן.
אין לקבל את טענות המערער גם לגופן. באשר
לאישום הראשון, המעשים שביצע המערער בא' ג' אינם קשורים – כך גם לטענתו של המערער
עצמו – להכשרתו של המתלונן לתפקיד ה"סרוגייט". טענתו של המערער היא כי
המעשים בוצעו בהסכמתו המלאה של המתלונן, בלי קשר למערכת היחסים הטיפולים של השניים
בעבר, או להכשרתו לשמש כ"סרוגייט" בעת ביצוע המעשים. המשיבה טוענת מנגד
כי הסכמתו של המתלונן למעשים, אפילו ניתנה, לא הייתה אלא הסכמת שווא, שמקורה ביחסי
מטפל-מטופל שנתקיימו בין המערער לא' ג'. למסקנה זו הגיע גם בית המשפט קמא, שקבע,
ובצדק, כי "סביר שמנקודת מבטו של א' ג' [המערער] המשיך להיות מטפלו וגם הנאשם
סבר כך". גם אם טיפולו המערער בא' ג' תם פורמאלית לפני ביצוע המעשים המגונים,
אין זה גורע ממעמדו של המערער בעיניו של א' ג' ומהאמון שהוא רכש לו. יפים לעניין
זה דבריו של השופט ג' בך, לפיהם:
הקשר הנפשי והמתחים האמוציונאליים העשויים להיווצר בעת הטיפול של
פסיכולוג או של פסיכיאטור בפציינט, ... הם שונים לגמרי באופיים ובטבעם מאלה
הנוצרים לעתים עם רופא או מטפל המושיטים עזרה לחולה, בין שהמדובר ברופא כללי או בספצייליסט
בשטח זה או אחר של הרפואה. (ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 2,
35).
התלות של מטופלים בפסיכולוג המטפל הינה עמוקה ביותר, ורבים הם המקרים
בהם נוצרת מעורבות אמוציונאלית מרחיקת לכת... (ע"א 2606/95 שרי נ' ועדת המשמעת, פ"ד מט(5) 177,
183).
דברים אלה אמנם מכוונים לקשר שנוצר בין פסיכולוג או
פסיכיאטר למטופל, אך ניתן לגזור מהם גם לגבי מטפלים, כדוגמת המערער, שיוצרים עם
מטופליהם קשר נפשי הדוק. עיקר עיסוקו של המערער היה בייעוץ וטיפול נפשי, ופגישותיו
הראשונות עם המערער נשאו אופי של טיפול פסיכולוגי. גם אם נדבוק לעניין זה בהגדרתו
של המערער עצמו לאותם יחסים, לפיה עסקינן ב"ייעוץ" ולא
ב"טיפול", לא יהא בכך כדי לגרוע מן המסקנה כי הקשר הנפשי והתלות שפיתח
א' ג' כלפי המערער היו עמוקים. די במסקנה זו כדי לייתר, לצורך הדיון כאן, את
האבחנה בין "ייעוץ" ל"טיפול". התלות שנולדה במפגשים הראשונים
בין המערער לא' ג' עמדה ברקע מערכת היחסים כולה והניעה את א' ג' לנהוג כפי שנהג אל
מול מעשיו של המערער.
8. גם סמיכות הזמנים שבין הפגישות הטיפוליות
לבין מעשיו המיניים של המערער בא' ג' מורה בבירור על כך שהאמון שרכש א' ג' כלפי
המערער וההכרה בסמכותו המקצועית השפיעו על בחירתו שלא להתנגד למעשיו. אמנם, המעשים
לא נעשו במהלכו של טיפול. אך קיומם של יחסי הטיפול שעמדו ברקע היחסים בין השניים
הקלו על המערער לשכנע את א' ג' בבסיס "המדעי" של מעשיו, שכל מטרתם
הייתה, כביכול, הכשרה לשמש בתפקיד ה"סרוגייט", ומנעו מא' ג' בחירה
חופשית אמיתית להתנגד למעשים שביצע בו המערער. גם הסבריו של המערער לגבי תפקידו של
ה"סרוגייט", שירדו לפרטי הפרטים של ההתנהגות הנדרשת ממנו ונעשו תוך כדי
המעשים המיניים, טשטשו מבחינתו של א' ג' את הגבולות בין תחום ההכשרה לבין התחום
האישי. על כן, בדין קבע בית המשפט קמא כי א' ג' סבר עד לרגעים האחרונים, כי הוא
"יעבוד כסרוגייט, וכלל לא הבין כי ה[המערער] ניצל אותו בצרוה חמורה".
לא מצאתי מקום להתערב בהתרשמותו של בית המשפט קמא כי
א' ג' הינו "אדם תם ומעט ביישן שלא ימציא ממוחו הקודח סיפורי 'דקמרון'",
וכך גם לגבי המסקנות שהושתתו על הממצאים האלה בדבר אופיו של א' ג' ואופן תגובתו
למעשיו של המערער. אין להתערב גם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לרכיב הכוונה
של המערער, שבהתנהגותו גרר את המתלונן, במודע, למעשים המיניים.
9. אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט
המחוזי גם באשר לאישומים האחרים נגד המערער. באשר לאישום השני, בית המשפט נתן את
הדעת לסתירות ולתמיהות שנתגלעו בגרסתו של דן עת זיכה את המערער מחלק מן העבירות
שיוחסו לו. עם זאת, די היה במעשים שביצע המערער בדן בפגישותיהם הראשונות, עת דן
היה סמוך ובטוח כי המערער מכשירו לשמש כ"סרוגייט", כדי להרשיע את המערער
בעבירות בהן הורשע. לא מצאנו אף עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי לגבי
האישום השלישי נגד המערער, שכולן מבוססות על התרשמותו מאופיו של א'. הדין זהה גם
באשר לאישום הרביעי, לגביו נקבע כי הסכמתו של ד.ד. למעשי המערער באה עקב מצג שווא
שיצר המערער באשר למטרת המעשים.
10. המערער טוען כי בית המשפט לא ירד לעומקה של
שיטת הטיפול החדשנית שהוצעה על ידו. לטענה זו אין בסיס. שיטת הטיפול של המערער –
אף לשיטתו שלו – לא כוללת את המעשים המיניים שביצע ב"מועמדיו" לתפקיד ה"סרוגייט".
שיטת המסאז' בעירום, בין אם יש בה כדי להכשיר באופן יעיל אדם לשמש כ"סרוגייט"
ובין אם לאו, אינה מסבירה כלל את המעשים האחרים והחמורים, שתוארו בפירוט רב בהכרעת
הדין. מעשים אלה מדברים בעד עצמם, ולא ניתן ליצור שום קשר הגיוני בינם לבין המטרה
הגלויה לה טען המערער. מסקנה זו מתחזקת גם מעיון בדברי המומחים שהעידו בפני בית
המשפט קמא, וטענו כולם כי "מגע אינו בלתי אפשרי בתהליך ההכשרה של "סרוגייט",
ובלבד שהוא לא יודגם באופן מעשי, ועל אחת כמה וכמה על איבריהם האינטימיים של
המועמד או המדריך". לא ניתן לראות במעשים אלה אף "היסחפות רצונית"
של שני גברים בעלי רצון חופשי לעינוג מיני הדדי. גם אם המערער עצמו אכן
"נסחף" במעשיו אל מעבר לגבולות התפקיד, אין לומר זאת על המתלוננים,
שראו, לתומם, במסכת המעשים כולה חלק מתהליך ההכשרה, שלשמו הם באו במגע עם המערער.
דין הערעור על ההרשעה להידחות.
11. אין גם עילה להתערבות בעונש שנגזר על
המערער. נוכח חומרת המעשים שיוחסו לו, השיטתיות שבה איתר את המתלוננים, הציג
בפניהם מצג שווא, ופגע בהם, אין לומר בשום פנים כי העונש שנגזר על המערער כבד. בית
המשפט הביא בחשבון העונש גם את המחיר החברתי והאישי ששילם המערער על מעשיו, ואת
הזמן שחלף מיום ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין נגדו, והקל עליו בגינם. לא נוכח
להקל עליו עוד.
הערעור על כל חלקיו נדחה.
ש
ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, ו' באדר התשס"ו (6.3.06).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05035830_P05.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il