פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 3577/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3577/10
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט א' כץ) מיום 25.4.2010 שלא
לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 63630/10 ובתמ"ש 12774/07
בשם המערער: עו"ד זאב פרבר
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט א' כץ) מיום 25.4.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 63630/10 ובתמ"ש 12774/07.
1. בין הצדדים, בני זוג פרודים, נתגלע סכסוך והם מנהלים הליכים שונים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. במסגרת הליכים אלה הגישה המשיבה מספר בקשות למתן צו הרחקה נגד המערער לפי חוק מניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991, בטענה כי המערער איים עליה. בית המשפט לענייני משפחה נענה לבקשות אלה בחלקן. במסגרת בקשה נוספת, הסכימו הצדדים להיבדק בבדיקת פוליגרף לבדיקת אמינות הטענות. לאור ממצאי הבדיקה בוטל צו ההרחקה שניתן. המערער הגיש תביעת נזיקין בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהוצאת צווי ההרחקה נגדו. תביעה זו הועברה לידי המותב אשר נתן בעבר את רוב צווי ההרחקה. משכך, הגיש המערער בקשת פסלות. המערער טען כי בית המשפט כבר נתן דעתו על הנסיבות שהיו ביסוד הוצאת הצווים וכי הפגיעה בו התאפשרה בזכות היעתרות לבקשות המשיבה. המערער הוסיף כי לו היה זה אפשרי, היה מגיש את התביעה גם נגד המותב עצמו.
2. בית המשפט קיבל את תגובת המשיבה לבקשה בה טענה כי צווי ההרחקה הוצאו על סמך ראיות מוצקות, וגם כי אין כל ראיה לכך שבית המשפט לא יהיה מסוגל לדון בתביעה ללא משוא פנים. עוד הוסיפה כי אין להסיק מהעובדה שבית המשפט עצמו נתן את הצווים כי לא יהיה מסוגל לדון בתביעה הנזיקית באובייקטיביות ולגופו של עניין. לאחר קבלת התגובה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי קיימת חזקה שלא נסתרה כי ידון בסכסוך בין הצדדים בצורה אובייקטיבית וכי אין בטענות שהעלה המערער כי ללמד על כך שבית המשפט מוטה או נושא פניו כלפי צד אחד על פני האחר. בית המשפט הוסיף כי הוא תמיד פתוח לבחון נסיבות חדשות ככל שהן קיימות, לעיין בראיות שתוצגנה בפניו ולתת החלטותיו כמקובל על סמך מכלול הראיות והטענות שתובאנה בפניו. בית המשפט התייחס להתבטאות בא כוחו של המערער כלפי בית המשפט לפיה לו היה זה אפשרי היה תובע גם אותו, וקבע כי היא לא ראויה וכי מן הראוי שתיבחן על ידי הגורמים המוסמכים.
מכאן הערעור שלפניי.
3. המערער שב ומעלה את אותן טענות המצדיקות, לטעמו, פסילת בית המשפט מלדון בתביעת הנזיקין שהגיש. לדעתו, משהביע השופט את עמדתו בהליכים הקודמים, מן הראוי שלא ימשיך לדון בהם, אף אם לא התקיימו עילות לפסילה. המערער שב וטוען כי לו היה זה אפשרי היה מגיש את התביעה גם נגד השופט עצמו. לדעתו, לאור הקרבה שבין ההליכים מוצדק לפסול את השופט מלדון בתביעה.
4. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובהחלטת בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. הלכה פסוקה היא כי אין בדיון מחודש באותו עניין כדי להביא לפסילת השופט. גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 6.9.2007), ויש לבחון מה היה טיבה של ההכרעה הראשונה בתיק וכיצד היא משפיעה על יכולתו של השופט לדון בפתיחות הדעת בסיבוב הנוסף שהביא התיק לפניו. ההנחה המגולמת בכלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד לבין הראיות שבתיק אחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272 (2006)). זאת ועוד, כבר נפסק בעבר כי אין בעצם העובדה כי בית המשפט נתן החלטות קודמות בעניינם של הצדדים כדי להביא לפסילתו. מקום שאותו שופט דן בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בעובדה זו - כשלעצמה - כדי לשמש עילת פסילה (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 21.10.2002).
5. לגופו של עניין, עיינתי בהחלטות שצורפו לערעור בנוגע לצווי ההרחקה, ולא מצאתי כי עולה מהן כי בית המשפט גיבש דעה מוקדמת בעניינם של הצדדים, וכי דעתו ננעלה באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות בעלי הדין בתביעה הנוכחית. ככל שהתרשמתי מהחומר שצורף לערעור, מדובר בסכסוך עמוק ומתמשך בין הצדדים המשליך גם על שלושת ילדיהם. נכון, כי בית המשפט הוא שהוציא בעבר חלק מצווי ההרחקה נגד המערער. ואולם, כל בקשה נדונה לגופה, לאחר דיון במעמד שני הצדדים וחקירתם וניתנה החלטה מנומקת. כך למשל, בבקשה שהוגשה ביום 14.1.2007 הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית המשפט, כי המערער יתחייב להתנהגות טובה ולכן לא הוצא צו הרחקה נגדו. לעומת זאת, ביום 8.3.2007, התרשם בית המשפט כי מצוקתה של המשיבה כנה ואמיתית ולכן הוציא צו הרחקה נגד המערער. אציין עוד כי צו הרחקה בוטל על ידי בית המשפט קמא עצמו ביום 19.7.2007 לאחר קבלת ממצאי הפוליגרף. בקשה נוספת של המשיבה נמחקה בהסכמת הצדדים ובית המשפט באותו מותב נתן להסכמה באשר לחידוש הקשר עם הילדים, תוקף ביום 3.2.2008. החלטות אלה - מבלי להידרש לנכונותן - היו פועל יוצא של התשתית העובדתית שהונחה בפני בית המשפט באותם הליכים ספציפיים. אף יש לציין כי המערער לא הגיש ערעור על צווים שהוצאו נגדו בזמנו. וגם: השאלה העומדת להכרעה בתביעה הנזיקית אינה זהה לזו שעמדה ביסוד ההחלטות להוצאת צוו ההרחקה נגד המערער. לאור כל האמור לעיל, חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתביעה הנזיקית לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, לרבות תוצאות בדיקת הפוליגרף, ומבלי שלעובדה כי נענה בעבר לחלק מבקשות המשיבה להוצאת צווי ההרחקה תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערער, ולא ניתן לומר כי הדיון בתביעה הנזיקית בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור" (השווה: ע"א 6858/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 14.9.2005). משכך, דין הערעור להידחות.
בשולי הדברים אעיר כי אני מצטרפת לדברי בית המשפט קמא בנוגע לאופן התבטאות בא כוחו של המערער במסגרת בקשת הפסילה עליה חזר בערעור, ומקווה כי להבא יימנע מאמירת דברים שמשמעותם זילות במערכת המשפט כולה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' באב התש"ע (19.7.2010).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10035770_N04.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il