אברהם פאקירי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3576/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3576/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אברהם פאקירי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת ד' ורד), מיום 2.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 776/07 בשם המערער: עו"ד א' בית-הלוי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ד' ורד) מיום 2.5.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 776/07. 1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש לפי סעיפים 62(3) ו-62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בעקבות טענת המערער כי הוא סובל מבעיות בריאותיות רבות ובהן סכרת, צינתור בלב, הגבלה בניידות ובעיות בצלעות ובריאות, החליט בית המשפט ביום 22.4.2009 להורות על הפניית המערער לבדיקות כשירות לנהיגה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: המכון). בהתאם להחלטת בית המשפט, זומן המערער לבדיקות כשירות ובסופן המליץ המכון למשרד הרישוי שלא לחדש את רישיונו בגין אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה. 2. בסמוך לאחר מכן ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו מלדון בתיק (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות נטען כי ההחלטה להורות על הפניית המערער לבדיקות כשירות לנהיגה ניתנה בחוסר סמכות, וכי בעקבותיה נחשף בית המשפט למסמך ההמלצה המהווה חומר ראיות בלתי קביל. לדברי המערער, מדובר במסמך בעל פוטנציאל השפעה משמעותי על הכרעת בית המשפט, ועל כן קמה עילה לפסילת המותב. בשולי הדברים הלין המערער על עוינות מצד בית המשפט כלפיו, אשר, לשיטתו, באה לידי ביטוי בשורה של החלטות והתבטאויות שכוונו כנגדו. 3. ביום 2.5.2010 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וקבע כי היא אינה מגלה כל עילה לפסילתו (להלן: החלטת הפסלות). בהחלטת הפסלות ציינה השופטת כי כלל לא נחשפה להמלצת המכון בדבר אי חידוש רישיון הנהיגה של המערער ולמעשה נודע לה על דבר קיומה רק עם הגשת בקשת הפסלות. בדיעבד התברר כי מסמך זה מעולם לא תויק בתיק פלילי 776/07, וכי בא כוח המערער, אשר הניח על דעתו כי המסמך נמצא בתיק, הגיש את הבקשה ובכך הוביל בעצמו לחשיפת המותב למידע בדבר ההמלצה השלילית. השופטת ציינה בהחלטתה כי בית המשפט לתעבורה מפנה לעיתים נאשמים, אשר קיימת בעניינם תשתית עובדתית מהימנה המעלה חשש באשר לכשירותם הרפואית להחזקה ברישיון נהיגה, לבדיקות כשירות במכון. במקרים אלו להמלצת המכון אין כל רלוונטיות להכרעה בעניינו של הנאשם שכן מדובר בשני מישורים שונים לחלוטין: תפקידו של המכון לבדוק אם קיימת כשירות לנהיגה, בעוד תפקידו של בית המשפט הוא להכריע אם ביצע הנאשם שלפניו את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בהתאם, בית המשפט אינו מבקש מהמכון לדווח לו בנוגע לתוצאות הבדיקות ואינו רואה עצמו כמי שמוטל עליו לעקוב אחר ההתפתחויות בעניין זה. כן ציינה השופטת כי דווקא המערער הוא שביקש בעבר מבית המשפט להמתין עם הכרעת הדין בעניינו עד שיונחו בפניו תוצאות הבדיקות מטעם המכון, וכי בקשה זו נדחתה מהטעמים שהוזכרו לעיל. מעבר לנדרש ציין בית המשפט כי ממילא לא מדובר ב"מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות המגבשת עילת פסלות. ביחס לטענת העוינות שהועלתה על ידי המערער, ציין בית המשפט כי ההחלטות נשוא הטענה ניתנו זה מכבר ולכן לא ניתן עוד להגיש בקשת פסלות בגינן, וכי אין בהן כל ממש גם לגופן. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי במסגרתו שב וטוען המערער כי ההחלטה להפנותו לבדיקות כשירות לנהיגה ניתנה בחוסר סמכות. כן מעלה המערער שורה של טענות לגבי אופן התנהלות המכון בביצוע הבדיקות בעניינו. מהערעור עולה כי המערער מכיר בכך שמסמך ההמלצה נשוא בקשת הפסלות כלל לא תויק בתיק הפלילי שבו ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, אך, לטענתו, עצם ידיעת המותב על קיומה של המלצה שלילית מטעם המכון בעניינו - בהצטרפה לעוינות שביטא כלפיו המותב בהחלטות שניתנו זה מכבר - מגבשת הצדקה לפסילתו. 5. דין הערעור להידחות. כידוע תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי נוצרה אצל בית המשפט דעה קדומה ביחס אליו אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות ויש לבחון לגופן של ההחלטות אם נמצא בסיס לחשש ממשי למשוא פנים (ראו, למשל: ע"פ 10076/09 אלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2010)). במקרה דנן לא מצאתי חשש כאמור. מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי נודע למותב על המלצתו השלילית של המכון רק כתוצאה מבקשת הפסלות וכי ההמלצה אינה רלוונטית להכרעת הדין. יתר על כן, הלכה היא כי אף במקרים בהם נחשף בית המשפט למידע שאינו קביל, אין בעובדה זו, לכשעצמה, עילה לפסילתו אלא נדרשת חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי למנוע משופט לישב בדין. הלכה זו מבוססת על ההנחה כי ביכולתו של בית משפט מקצועי להתעלם מן החומר הבלתי קביל ולדון בעניינו של נאשם באובייקטיביות הנדרשת. הלכה זו יפה במיוחד באותם מקרים בהם המידע הבלתי קביל אינו מידע מפורט ובעל משקל במהותו וניתן להניח כי לא יותיר רושם עז על בית המשפט (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003); ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-298 (2006)). במקרה דנן לא נחשף המותב ל"מסה" של מידע כאמור ולא מצאתי כי דעתו ננעלה כך שייבצר ממנו לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות. 6. טענותיו הנוספות של המערער מבוססות רובן ככולן על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, וכאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 1504/07 אליהו נעים ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007); ע"פ 10796/05 שליסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005); מרזל, בעמ' 176-175). לא מצאתי כי החלטות בית המשפט בעניינו של המערער מגלות חשש כאמור. בשולי הדברים יוער, כי ככל שלמערער טענות לגבי החלטת משרד הרישוי לפסול את רישיונו, לרבות אופן ביצוע הבדיקות במכון, המקום להעלותן הוא במסגרות המשפטיות המתאימות ולא במסגרת הליך זה שעניינו טענת פסלות. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ד בסיון התש"ע (6.6.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10035760_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il