חיים פישר נ. ממשלת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3574/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3574/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל העותרים: 1. חיים פישר 2. תנועת אומ"ץ, אזרחים למען מינהל תקין וצדק נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. ראש הממשלה 3. שר האוצר 4. נציב שירות המדינה 5. ועדת המינויים 6. היועץ המשפטי לממשלה 7. דורון כהן 8. איריס שטרק, רו"ח 9. אלון גלרט, עו"ד עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תגובת העותרים מיום 29.5.2013 למחיקת העתירה בשם העותרים: בשם המשיבים 6-1: בשם המשיב 7: עו"ד גלעד ברנע עו"ד חני אופק עו"ד יהושע רזניק; עו"ד ינון סרטל פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה המופנית בעיקרה נגד החלטת הממשלה מס' 4586 מיום 7.5.2012 למנות את המשיב 7, מר דורון כהן (להלן – כהן), לתפקיד המנהל הכללי של משרד האוצר. 2. נעמוד בתמצית על השתלשלות העניינים בעתירה. העתירה הוגשה על ידי העותר 1 ביום 7.5.2012 כעתירה דחופה, אשר הסעד העיקרי שהתבקש בה היה מניעת מינויו של כהן לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. בד בבד ביקש העותר צו ביניים, לפיו יושעו הליכי המינוי, או לחלופין יושעה תוקפו של המינוי, עד להכרעה בעתירה. בית המשפט (השופטת מ' נאור) דחה עוד באותו יום את הבקשה לצו ביניים. ביום 7.5.2012, היום בו הוגשה העתירה, התקבלה החלטת הממשלה למנות את כהן לתפקיד. ביום 17.5.2012 הגישו המשיבים 6-1 תגובה מקדמית לעתירה. ביום 7.6.2012 קבע בית משפט זה (המשנה לנשיא מ' נאור) כי נוכח ההחלטה למנות את כהן לתפקיד, התייתר הסעד הראשון שהתבקש בעתירה, ולכן יגיש העותר עתירה מתוקנת. ביום 21.6.2012 הוגשה עתירה מתוקנת, והפעם על ידי העותר 1 והעותרת 2 במשותף (להלן – העותרים). הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה המתוקנת הוא ביטול מינויו של כהן לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. בתוך כך, ביקשו העותרים כי תבוטל החלטת הממשלה מיום 7.5.2012, וכי ייקבע שהמינוי נעשה שלא כדין. לשיטת העותרים, מינויו של כהן נעשה במחטף ושלא כדין, בין השאר משום שלא בוצעו באופן ראוי ההליכים הנדרשים לאישור המינוי, ומשום שכהן מסר מידע לא מדויק לוועדת המינויים. טענה נוספת שהעלו העותרים הייתה שחלק מחברי ועדת המינויים, אשר דנה בעניינו של כהן, היו נגועים בניגוד עניינים. כמו כן, טענו העותרים כי לא ראוי היה למנות את כהן לתפקיד בכיר בשירות המדינה בתקופת בחירות, בפרט משום שהוא בעל זיקה פוליטית ידועה וברורה. מלבד ביטול המינוי, נתבקשו בעתירה המתוקנת סעדים נוספים, ובהם הפסקת מעורבותו של כהן בניהול רשות החברות הממשלתיות (בעת שהוגשה העתירה המתוקנת שימש כהן בתור מנכ"ל משרד האוצר ובמקביל כמנהל רשות החברות הממשלתיות, תפקיד אותו מילא כהן משנת 2009). עוד ביקשו העותרים כי בית המשפט יקבע שאין לאפשר לכהן להתערב במינוי מנהל חדש לרשות החברות הממשלתיות, אשר למעשה יהיה מחליפו של כהן, או במינוי ממלא מקומו של מנהל רשות החברות הממשלתיות. מכל מקום, הדגישו העותרים כי לשיטתם יש להפסיק את "כפל התפקידים" של כהן, שכן מדובר במצב דברים פסול המעמיד את כהן בפני ניגודי עניינים. 3. ביום 27.6.2012 הודיעו המשיבים 6-1 כי בכוונת שר האוצר למנות ממלא מקום זמני לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, עד לאיוש המשרה דרך קבע. בכך תיפסק כהונתו הכפולה של כהן, אשר גם לעמדת המשיבים מהווה מצב בלתי רצוי. ביום 1.7.2012 מונה מר רוני פרידמן במינוי זמני לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות. ביום 20.8.2012 הגישו המשיבים 6-1 את תגובתם לעתירה. ביום 6.9.2012 הגיש כהן (המשיב 7) את תגובתו לעתירה. המשיבים סברו כי דין העתירה להידחות, וכי היא אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. ביום 3.3.2013 השיבו העותרים לתגובות המשיבים. נוכח התפתחויות מאוחרות בעתירה שיפורטו בהמשך, אין צורך להרחיב בנוגע לטענות המשיבים ולתשובות העותרים. 4. דיון בעתירה נקבע ליום 13.3.2013. ביום 11.3.2013, יומיים לפני המועד שנקבע לדיון, ביקשו המשיבים 6-1 לדחות את מועד הדיון, מהטעם שבסמוך למועד הדיון צפויה להתחלף הממשלה, ובכלל זה גם שר האוצר. הדיון אכן נערך ביום 13.3.2013. בתום הדיון קבענו כי נוכח הצפי להקמת ממשלה חדשה, לא היה מקום לדון בעתירה באותה עת. על כן, הורינו על דחיית הדיון למספר חודשים. יוער, כי כהן הסכים לדחיית הדיון בעתירה, אולם בא-כוחו ציין בפנינו במהלך הדיון כי דחיית הדיון היא בעייתית, משום שכהן מעוניין להעלות את טענותיו ולנקות את שמו מהטענות שהעלו העותרים לגביו. 5. ביני לביני, הוחלפה הממשלה, ובתוך כך הוחלף גם שר האוצר. שר האוצר החדש ביקש למנות את יעל אנדורן לתפקיד מנכ"לית משרד האוצר, וכך אכן החליטה הממשלה החדשה. ממילא הופסקה כהונתו של כהן בתפקיד זה. אי לכך, ביום 2.5.2013 ניתנה החלטה (על ידי הנשיא א' גרוניס) בה נאמר כי בשל הפסקת כהונתו של כהן בתור מנכ"ל משרד האוצר, דומה שהתייתרה העתירה. עוד נקבע כי על העותרים להודיע אם הם מסכימים למחיקת העתירה. ביום 29.5.2013 הגישו העותרים את הודעתם. בהודעה טענו העותרים כי אין מקום למחיקת העתירה. העותרים מסכימים שמשום שכהן סיים את תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר, התייתרו חלק מן הסעדים בעתירה. עם זאת, העותרים טוענים כי לא כל הסעדים התייתרו, למשל בקשה שבית המשפט יצהיר כי המינוי של כהן כמנכ"ל משרד האוצר נעשה שלא כדין, וכי חלק מחברי ועדת המינויים היו נגועים בניגוד עניינים כשדנו בעניינו של כהן. העותרים מציינים כי לשיטתם מדובר בפרשה חמורה ביותר, אשר חושפת את ניגודי העניינים שהתקיימו בוועדת המינויים ואת ההליך הפגום בוועדה (המתבטא, בין השאר, בהסתרת עובדות מהותיות מחברי הוועדה). עוד חושפת הפרשה, לטענת העותרים, את אוזלת היד של המשיבים 6-1, ובפרט של היועץ המשפטי לממשלה, בטיפול בסוגיה, ואת הנסיבות ה"מטרידות" שאופפות את התנהלות גורמי אכיפת החוק בפרשה. לטענת העותרים, אם בית המשפט לא יקבע כי הליך המינוי היה שלא כדין, יש סכנה שהפגמים יתעוררו בהליכי מינוי אחרים בעתיד, וזאת בפרט נוכח העובדה שהמשיבים אינם סבורים כי נפלו פגמים בהליך. לסיום מציינים העותרים כי אף אחד מן המשיבים לא הגיש בקשה למחיקת העתירה (לרבות כהן עצמו), וכי החלטת בית משפט זה מיום 2.5.2013 נעשתה ביוזמתו של בית המשפט, ומבלי שהתשתית העובדתית עליה נסמכת ההחלטה (קרי, הפסקת כהונתו של כהן כמנכ"ל משרד האוצר) הוגשה לבית המשפט על ידי בעלי הדין. 6. אנו סבורים כי דין העתירה להימחק. הסעדים העיקריים שהתבקשו בעתירה נוגעים לכהונתו של כהן כמנכ"ל משרד האוצר, וכן לקשיים שעוררה כהונתו הכפולה – כמנכ"ל משרד האוצר וכמנהל רשות החברות הממשלתיות. כאמור, ביום 1.7.2012 מונה ממלא מקום למנהל רשות החברות הממשלתיות, ובכך פסקה כהונתו הכפולה של כהן. זאת ועוד, ובכך העיקר, עם כינונה של ממשלה חדשה מונתה מנכ"לית במשרד האוצר, שהחליפה את כהן בתפקיד. אין חולק כי הסעדים הנוגעים לביטול מינויו של כהן, ולמעורבותו בניהול רשות החברות הממשלתיות התייתרו. בנפול הסעדים העיקריים, דעתנו היא כי אין מקום לדון בסעדים שנותרו בעתירה. אף אם נפלו פגמים בהליך מינויו של כהן, ואיננו מביעים בכך כל עמדה, השינוי במצב העובדתי מביא לכך שאין טעם להמשיך לנהל את העתירה. יוער, כי אף אותם סעדים אשר לשיטת העותרים לא התייתרו, קשורים לסעדים העיקריים באופן הדוק. העותרים מבקשים למעשה כי בית המשפט ייכנס לעובי הקורה ויכריע אם מינויו של כהן היה כדין, וזאת על אף שכיום המחלוקת כבר אינה רלוונטית. המשאבים הנתונים לבתי המשפט אינם בלתי מוגבלים, וראוי כי הזמן השיפוטי יוקדש לפתרון מחלוקות קונקרטיות ותקפות. פעמים רבות נקבע, כי בית המשפט אינו נוהג להיזקק לעתירות בעלות אופי תיאורטי, למעט במקרים חריגים (ראו, למשל, בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג (5) 241, 250 (1999); בג"ץ 10026/04 פועלים אי.בי.אי – חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים (6.2.2005)). זאת, אף אם העתירה הייתה אקטואלית כאשר הוגשה, ואף אם העתירה מעוררת שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות (ראו, בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות (8.10.2003)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים דיון בעתירה על אף הפיכתה לתיאורטית (להשוואה למקרה בעל מאפיינים עובדתיים דומים לאלו העולים במקרה שלפנינו, ראו בפרשת נאוי הנ"ל. באותו מקרה העתירה הפכה תיאורטית ונדחתה נוכח פטירתו של בעל התפקיד, אשר חוקיות כהונתו נתקפה). אשר ליוזמה שנקט בית המשפט בהחלטה מיום 2.5.2013, בה הובעה הדעה הלכאורית כי העתירה התייתרה עם מינויה של מנכ"לית למשרד האוצר תחת כהן: כל הבוחן את שהתרחש בשנים האחרונות במשפט הדיוני יגלה כי יוזמה של בית המשפט בניהול ההליכים לסוגיהם ואקטיביות מוגברת מצידו הינם מאפיינים חשובים של העידן הדיוני המודרני. נציין, כי בית משפט זה דוחה לעתים עתירות על הסף בלא לקבל כלל תגובה של המשיב (ראו תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). באותם מקרים פועל, כמובן, בית המשפט מיוזמתו שלו. דברינו לגבי יוזמת בית המשפט ואקטיביות מצידו בניהול ההליכים נכונים לא רק לגבי הליכים מינהליים אלא אף באשר להליכים אזרחיים ופליליים. במקרה הנוכחי הפסיק כהן לשמש כמנכ"ל משרד האוצר. בנסיבות מעין אלה, אין סיבה שבית המשפט ימתין עד שאחד מבעלי הדין יבקש למחוק את העתירה בשל השינוי המהותי במצב העובדתי . 7. מובן, כי אם חששם של העותרים יתממש, והפגמים הנטענים יתקיימו בהליכי מינוי עתידיים, יוכלו העותרים להגיש עתירות הנוגעות לאותם עניינים. בית המשפט ידון באותן עתירות, ככל שלהכרעה בהן תהיה נפקות מעשית, ועל בסיס העובדות שיוצגו באותם מקרים. נעיר במאמר מוסגר, כי לכאורה נתונה סמכות מקבילה לבית הדין האזורי לעבודה לדון בעתירה דנא. על כן, אין ללמוד מדברינו האחרונים כי במקרה של עתירה עתידית דומה היא לא תידחה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. 8. העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות המתוארות לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בתמוז התשע"ג (7.7.2013). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12035740_S16.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il