פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

עע"מ 3573/14

עו"ד שלומי אבני נ. עיריית פתח תקווה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק הוצאות לטובת המערערים בעתירה מינהלית שנסגרה לאחר שהרשות קיימה את חובתה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 24/11/2014 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק עע"מ — ערעור עתירה מינהלית.
מספר התיק 3573/14 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הוצאות משפט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק הוצאות לטובת המערערים בעתירה מינהלית שנסגרה לאחר שהרשות קיימה את חובתה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

עע"מ 3573/14

עו"ד שלומי אבני נ. עיריית פתח תקווה

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק הוצאות לטובת המערערים בעתירה מינהלית שנסגרה לאחר שהרשות קיימה את חובתה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערים הגישו עתירה נגד עיריית פתח תקווה בדרישה שתפרסם את החלטות ועדת הערר לארנונה כמתחייב בתקנות. ביום הגשת העתירה החלה העירייה בפרסום. בית המשפט המחוזי מחק את העתירה אך סירב לפסוק הוצאות משפט למערערים, בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין פעולת העירייה. המערערים ערערו לבית המשפט העליון על אי-פסיקת ההוצאות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי אין דרכו להתערב בהחלטות ערכאה דיונית בנושא הוצאות, וכי הגשת ערעור על סכום הוצאות נמוך (2,360 ש"ח) תוך ניצול משאבי שיפוט יקרים אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי.

סוג הליך ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)
הרכב השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עו"ד שלומי אבני
  • עו"ד ערן פלסר

נתבעים

  • עיריית פתח תקווה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הגשת העתירה הייתה מוצדקת לאחר פניות מוקדמות שלא נענו.
  • העתירה הובילה למתן הסעד המבוקש.
  • המערערים זכאים להוצאות בשל קידום האינטרס הציבורי.
טיעוני ההגנה
  • העתירה לא הייתה מוצדקת שכן הרשות התכוונה לפרסם את ההחלטות בכל מקרה.
  • לא הוכח קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין פרסום ההחלטות.
  • לא נגרם למערערים נזק.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין פרסום החלטות ועדת הערר על ידי העירייה.

הדגשים פרוצדורליים

  • הסכמת הצדדים לדיון על דרך של סיכומים בכתב ללא דיון בעל פה.
  • הליך להפחתת סכום העירבון בערעור.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
עת"מ 063646-01-14
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
תקדימים משפטיים
  • ע"א 1932/92 קוטלר נ' קוטלר
  • ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל
  • רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT נ' שוורץ
  • רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ

תגיות נושא

  • ארנונה
  • הוצאות משפט
  • עתירה מינהלית
  • אינטרס ציבורי

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק עע"מ 3573/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 3573/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. עו"ד שלומי אבני 2. עו"ד ערן פלסר נ ג ד המשיבה: עיריית פתח תקווה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא א' יעקב) מיום 22.4.2014 בתיק עת"מ 063646-01-14 בשם המערערים: עו"ד שלומי אבני; עו"ד ערן פלסר בשם המשיבה: עו"ד אשר אילוביץ; עו"ד אריאל ליבר פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. ביום 1.8.2012 נכנסה לתוקף תקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), התשל"ז-1977 הקובעת כי החלטות של ועדת ערר לענייני ארנונה יפורסמו באתר האינטרנט של העירייה. ביום 31.1.2014 עתרו המערערים כעותרים ציבוריים נגד המשיבה ונגד שלוש עיריות נוספות וביקשו להורות להן לפרסם את ההחלטות בעררי ארנונה. קודם להגשת העתירה, פנו המערערים למשיבה שלוש פעמים (בימים 18.8.2013, 7.10.2013 ו-31.12.2013) והתרו בה כי ככל שלא תחל בפרסום ההחלטות, תוגש נגדה עתירה כאמור. במכתב מיום 31.12.2013 ציינה המשיבה כי תחל לפרסם את ההחלטות, אך לא ציינה מתי תעשה כן; וההתראה האחרונה ששלחו המערערים (מיום 31.12.2014) לא זכתה למענה. משכך הגישו המערערים (ביום 30.1.2014) עתירה, והמציאו אותה למשיבה ביום 3.2.2014. בצהרי אותו יום (בשעה 15:30) החלה המשיבה לפרסם את ההחלטות. בדיון מיום 22.4.2014 נמחקו מהעתירה בהסכמה יתר העיריות שקיבלו על עצמן לקיים את חובת הפרסום ולשלם למערערים הוצאות בסך של 2,360 ש"ח כל אחת. לעומתן סירבה המשיבה לשלם הוצאות בטענה שהעתירה לא הייתה מוצדקת כיוון שהודע למערערים שבכוונת המשיבה להתחיל בפרסום; היא התחילה לפרסם את ההחלטות ביום הגשת העתירה והייתה עושה כן אף אם העתירה לא הייתה מוגשת; ולא נגרם למערערים כל נזק. המערערים מצדם עמדו על הוצאות. 2. בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא א' יעקב) דחה את העתירה ללא צו להוצאות בקבעו כי המערערים לא הצליחו להראות קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד. 3. מכאן הערעור שלפנינו אשר נסב על החלטת בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לטובת המערערים. בדיון מקדמי שנערך לפניי, הסכימו הצדדים כי הערעור יידון על דרך של סיכומים בכתב, בלא צורך בדיון על פה. הטיעונים הושלמו, וזו עת ההכרעה. 4. המערערים טוענים כי יש לפסוק לטובתם הוצאות, לאחר שהעתירה הובילה למתן הסעד המבוקש; ובהקשר זה יש ליתן משקל לעובדה שהגשת העתירה הייתה מוצדקת, לאחר שפניות קודמות למשיבה לא הובילו למתן הסעד המבוקש. המערערים טוענים כי הם זכאים להוצאות משום שקידמו את האינטרס הציבורי וזאת אף בהנחה שלא הוכח קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין פרסום ההחלטות. 5. המשיבה תומכת בפסק הדין של בית המשפט קמא מטעמיו. 6. לאחר עיון בסיכומי הצדדים, באנו למסקנה שדין הערעור להידחות. שני טעמים עיקריים לכך: הראשון, הלכה מושרשת היא שבית משפט זה נוטה שלא להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית בהתייחס לפסיקת הוצאות (ראו למשל ע"א 1932/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט(2) 233, 247 (1995); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 636 (2004)). בהינתן הכרעת בית המשפט המחוזי שלפיה לא היה קשר סיבתי בין הגשת העתירה לפרסום הנתונים, לא ראינו כי נסיבות העניין שלפנינו מצדיקות לחרוג מכלל זה. הטעם השני נוגע לאינטרס הציבור ולניצול יעיל של משאבי שיפוט. יוזכר כי העתירה נגד העיריות האחרות נמחקה בהסכמה, כנגד תשלום הוצאות בסך של 2,360 ש"ח מכל עירייה. המערערים היו מוכנים אפוא שגם העתירה נגד המשיבה תימחק ובלבד שיקבלו ממנה סכום זהה. משסירבה המשיבה לשלם סכום זה, ובית המשפט קמא קבע כי אין לחייבה בהוצאות, סירבו המערערים להשלים עם התוצאה והחליטו לערער עליה. כאן המקום לציין כי עצם הגשת הערעור כרוכה בתשלום אגרה בסך של 1,975 ש"ח ובהפקדת עירבון בסך של 15,000 ש"ח (וזאת לאחר שהמערערים נקטו בהליך להפחתת סכום העירבון, אשר מלכתחילה הועמד על סך של 40,000 ש"ח). במסגרת הערעור התקיים דיון מקדמי, וכעת העניין נדון בהרכב שלושה. בה במידה הערעור היה עשוי להיקבע לדיון לפני הרכב ולהישמע בעל פה. להשקפתי, הגשת ערעור שביסודו מחלוקת בסך של 2,360 ש"ח – כשעלויות ההתדיינות בו עולות על שווי הסכום שבמחלוקת – כרוכה בהתנהלות שאינה מידתית, שאינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי בניצול יעיל של משאבי השיפוט בכלל, ושל משאביו של בית משפט זה בפרט (השוו: רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT נ' שוורץ (24.4.2014); רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ, פסקה 7 (8.5.2014)). 7. הערעור נדחה. עם זאת, נוכח התנהלותה האיטית של הרשות, לא ראינו לעשות צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏ב' בכסלו התשע"ה (‏24.11.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14035730_M07.doc טח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il