פלונים נ. היועצת המשפטית לממשלה

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3572/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט י' כשר העותרים: פלונים נ ג ד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. פרקליטת מחוז מרכז 4. משטרת ישראל 5. אורלי דוידוביץ 6. דניאל ליבוביץ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יחזקאל ריינהורץ; עו"ד זמירה גולנדר; עו"ד שרה פריש בשם המשיבים 4-1: עו"ד הדס ערן בשם המשיבה 5: עו"ד ארי שמאי בשם המשיבה 6: עו"ד תמי אולמן פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) להוסיף אישומים לכתב האישום שהוגש נגד המשיבות 6-5 (להלן ביחד: המשיבות) בגין תקיפה והתעללות בקטינים חסרי ישע שהיו באחריותן. רקע 2. ביום 28.2.2022 הוגש נגד המשיבות כתב אישום אשר מייחס להן עבירות רבות של התעללות פיזית או נפשית בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368א(ב) לחוק. לפי כתב האישום, המשיבה 5 הייתה הבעלים והמנהלת של גן הילדים "לולי של אורלי" (להלן: הגן) והמשיבה 6, בתה של המשיבה 5, עבדה בגן. כתב האישום אוחז תריסר אישומים ומגולל על פני 59 עמודים מסכת קשה ומזעזעת של אירועי אלימות והתעללות פיזית ונפשית בתריסר מפעוטות הגן – בגילאי שנה עד כשנתיים וחצי – בין יום 2.12.2021 ליום 8.2.2022 (להלן: התקופה הרלוונטית לכתב האישום), עת היו רשומים בגן 15 פעוטות. מפאת קוצר היריעה לא אפרט את כל המעשים המיוחסים למשיבות, אך אומר בתמצית כי מכתב האישום עולה, בין היתר, כי המשיבה 6 נהגה להכות את הפעוטות בחוזקה; להותיר חלק מהם קשורים במיטותיהם למשך שעות ארוכות; ולהותירם מחוץ לגן ללא השגחה כאמצעי ענישה תוך התעלמות מבכיים. עוד עולה כי המשיבה 5 הכתה את הפעוטות, הותירה אותם מחוץ לגן ללא השגחה כאמצעי ענישה תוך התעלמות מבכיים, צפתה ברבים ממעשי ההתעללות והתקיפה של המשיבה 6 מבלי לעשות דבר, והסתירה את ההתרחשות בגן מהורי הפעוטות. 3. העותרים שלפנינו הם הורים ל-26 פעוטות שהיו רשומים בעבר לגן וכתב האישום שהוגש נגד המשיבות אינו מתייחס אליהם. ביום 28.2.2022 פנתה באת כוח העותרים למשיבה 3, פרקליטת מחוז מרכז (פלילי) (להלן: פרקליטת המחוז), וביקשה לקיים פגישה במטרה לתקן את כתב האישום נגד המשיבות ולבצע השלמות חקירה נדרשות. בפנייה צוין כי כתב האישום כולל רק מקרי אלימות שתועדו במצלמות הגן, ונטען כי עליו להתייחס גם להתעללות בפעוטות מצד המשיבות בתקופות שלא תועדו במצלמות. ביום 14.3.2022 העבירה באת כוח העותרים לידי הפרקליטות עדויות של הורים, שנטען כי יש בהן כדי לבסס טענות שלפיהן מסכת ההתעללות מצד המשיבות נמשכה לאורך שנים. ביום 27.4.2022 התקיימה פגישה בין באי העותרים לבין נציגי הפרקליטות, וביניהם המשנה לפרקליטת המחוז. ביום 3.5.2022 מסרה המשנה לפרקליטת המחוז את עמדת הפרקליטות ביחס לטענות העותרים (להלן: עמדת הפרקליטות), במסגרתה צוין, בין היתר, כי חומר הראיות אינו מהווה תשתית ראייתית מספקת לצורך העמדת המשיבות לדין בגין חשד לאירועי אלימות נוספים; כי אין בידי הפרקליטות אפשרות להוכיח ברף הנדרש בפלילים כי כל פעוט, שנכח בסביבת פעוט אחר שחווה אלימות, חווה בעצמו התעללות נפשית; וכי לנוכח האמור, לא נמצא מקום לתקן את "מסכת כתב האישום החמורה כשלעצמה". 4. בהמשך לכך, החל מיום 12.5.2022 פנו באי כוח העותרים מספר פעמים למשיב 2, פרקליט המדינה, וביקשו לקיים עמו פגישה במטרה לבחון מחדש את עמדת הפרקליטות, וזאת בטרם תקוים הישיבה שנקבעה להקראת כתב האישום נגד המשיבות ביום 31.5.2022. ביום 22.5.2022 נמסרה הודעה לבאי כוח העותרים מלשכת פרקליט המדינה ולפיה פנייתם נמצאת בטיפול, וביום 29.5.2022 הוגשה העתירה שלפנינו, כשבצדה בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי המורים על עיכוב ההליך הפלילי עד להכרעה בעתירה. ההליך בבית משפט זה 5. בהחלטתי מיום 30.5.2022 דחיתי את הבקשה למתן צו ביניים, וביום 3.6.2022 הודיעו העותרים כי בית המשפט המחוזי הורה על דחיית ישיבת הקראת כתב האישום ליום 5.7.2022, על מנת לאפשר מיצוי הליכי הידברות. בהחלטתי מיום 7.6.2022 הוריתי לעותרים להודיע מדוע לא תימחק עתירתם במתכונתה הנוכחית בשל אי מיצוי הליכים נאות והיותה מוקדמת, לנוכח העובדה כי נכון למועד הגשת העתירה טרם התקבל מענה לפניותיהם מצד פרקליט המדינה. ביום 12.6.2022 הגישו העותרים הודעתם וטענו כי העתירה הוגשה יומיים לפני המועד המקורי שנקבע לדיון ההקראה, על מנת למנוע "נזקים בלתי הפיכים ויצירת עובדות מוגמרות", וכי הייתה לפרקליט המדינה שהות מספקת להשיב לפניותיהם טרם הגשת העתירה. העותרים הוסיפו כי, ביני לביני, ביום 2.6.2022 התקבלה אצלם תשובת פרקליט המדינה, אשר אימץ את עמדת הפרקליטות. בנסיבות אלו, לגישת העותרים, אין מקום למחוק את העתירה. 6. בתשובת פרקליט המדינה מיום 1.6.2022 לעותרים, אשר צורפה להודעתם מיום 12.6.2022, צוין כי הגורמים בפרקליטות האמונים על הטיפול בתיק בחנו את טענות העותרים מספר פעמים, לרבות לאחר פנייתם לפרקליט המדינה, אך לא מצאו לתקן את כתב האישום. צוין כי בנסיבות אלו, פרקליטת המחוז סברה שאין מקום לקיים פגישה נוספת עם נציגי העותרים; כי הדברים נבחנו אף על-ידי המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), שאימץ את עמדת פרקליטת המחוז ושאר הגורמים הרלוונטיים; וכי לנוכח האמור קיבל גם פרקליט המדינה את עמדת הגורמים הנוגעים בדבר. טענות העותרים 7. העותרים טוענים כי במהלך תקופת שהות ילדיהם בגן ואף לאחר מכן, סבלו הפעוטות – וחלקם עוד סובלים – מתסמינים נפשיים והתנהגותיים שונים ומסימני אלימות, שרק לאחר חשיפת הפרשה התברר להורים כי התסמינים הם תוצאה של התעללות מצד המשיבות. העותרים מדגישים כי אף על פי שחלקם הגישו תלונות במשטרה בהקשר זה, כתב האישום לא מתייחס לפגיעה בילדיהם, ומבקשים לבצע השלמות חקירה ולתקן את כתב האישום כך שיתווספו לו אישומים בגין התעללות פיזית ונפשית בילדיהם. העותרים מוסיפים כי יש לתקן את כתב האישום כך שיכלול גם אישומים בגין התעללות נפשית בפעוטות ששהו בגן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ונחשפו למעשי ההתעללות שפורטו בו. עמדת המשיבים 8. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. אשר לעילות סף, המשיבים סבורים כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטות הנתקפות במסגרת העתירה. המשיבים מדגישים כי ענייננו בהחלטות הנוגעות להערכת דיותן של ראיות, וכי בהקשר זה מסור לרשויות התביעה שיקול דעת רחב במיוחד. אשר לטענות העותרים לגופן, המשיבים מדגישים כי במהלך שלבי החקירה וגיבוש כתב האישום נבחנה האפשרות להרחיב את מסכת כתב האישום גם לתקופה שקדמה לחודש דצמבר 2021, אך הגורמים הרלוונטיים הגיעו לכלל מסקנה כי אין לכך תשתית ראייתית מספקת. המשיבים מוסיפים כי לפי הפסיקה, הרשעה בעבירת התעללות נפשית בפעוטות שנחשפו למעשי אלימות מותנית בתשתית ראייתית מבוססת ביחס לכל פעוט קונקרטי; וכי בענייננו, גורמי התביעה הגיעו למסקנה שחומר הראיות לא מאפשר להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים כי כל פעוט, שנכח בסביבת פעוט שחווה אלימות, חווה בעצמו התעללות נפשית. עוד צוין כי עבירת ההתעללות הנפשית נכללת בעבירות המיוחסות למשיבות במסגרת כתב האישום, כך שאין מניעה לטעון להתעללות נפשית בפעוטות הנזכרים בכתב האישום. 9. המשיבות בתגובותיהן לעתירה תומכות, בעיקרו של דבר, בעמדת המשיבים. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בעתירה, בהודעות העותרים ובתגובות המשיבים, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה. 11. כידוע, לרשויות החקירה והתביעה הפלילית מסור שיקול דעת רחב באשר לסוגיות המצויות בגדרי אחריותן, ובהתאם, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתן אלא במשורה ובמקרים חריגים (ראו, למשל, בג"ץ 8049/16 אלון נ' פרקליטות המדינה (המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין), פסקה 7 (6.3.2017)). כוחה של הלכה זו יפה במיוחד בנוגע להחלטות מקצועיות המצויות בליבת הסמכות ושיקול הדעת של התביעה ועניינן אופן ניסוחו של כתב אישום (בג"ץ 199/18 בן טובים נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל, בפסקה 5 (20.3.2018)), וביתר שאת – ביחס להחלטות הנוגעות להערכת דיותן של ראיות: "ההתערבות השיפוטית בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע להעמדה לדין היא מצומצמת ביותר [...] וההתערבות בהחלטות הנוגעות לדיות הראיות לצורך העמדה לדין הינה מצומצמת שבעתיים. מלאכת הערכת הראיות לצורך העמדה לדין פלילי מצויה בגרעין הקשה של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה וגורמי הפרקליטות. כאמור, בית-משפט זה אינו עוסק ככלל בהערכת ראיות בשלב ההעמדה לדין, והוא ייזהר מאד מליטול לעצמו את תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בבחינת חומר הראיות הלכאורי. מומחיותם וניסיונם של רשויות התביעה והיועץ המשפטי לממשלה העומד בראשן, כמו גם סמכותו ואחריותו של היועץ המשפטי להחליט בשאלת דיות הראיות להגשת כתב-אישום, מחייבים את בית-המשפט להיזהר במיוחד מהתערבות בשיקול-הדעת המקצועי בעניין זה" (בג"ץ 5699/07 פלונית (א) נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (26.2.2008) (ההדגשה הוספה; יצוין כי הנשיאה ביניש הייתה במיעוט לעניין התוצאה שם)). [וראו גם, למשל, שם, בפסקאות 12, 15, 24 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה; בג"ץ 8814/18 שלו נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב, בפסקה 8 והאסמכתאות שם (27.1.2019); בג"ץ 5904/20 מנאצרה נ' הפרקליט הצבאי הראשי, בפסקה 13 (23.11.2020)]. 12. בענייננו, העותרים מבקשים, בעיקרו של דבר, כי ייבחנו מחדש חומרי החקירה והראיות בעניין המשיבות, לצורך הוספת אישומים נגדן בשל מעשים שכבר מפורטים בכתב האישום, ולצורך הוספת אישומים בגין מעשים נוספים. אך כמפורט לעיל, הגורמים הרלוונטיים בפרקליטות – ובראשם המשנה לפרקליטת המחוז – בחנו פעמים מספר את חומרי החקירה והראיות הרלוונטיים, שקלו את טענות העותרים והגיעו למסקנה כי לא ניתן לייחס למשיבות אישומים נוספים, בהינתן התשתית הראייתית ולנוכח הרף הנדרש בפלילים. מסקנה זו אושרה על-ידי פרקליטת המחוז, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) ופרקליט המדינה עצמו. בשים לב לשיקול הדעת הרחב שמסור כאמור לגורמי אכיפת החוק בסוגיות כגון דא, בדגש על מלאכת הערכת הראיות, לא מצאתי כי התנהלות המשיבים בענייננו לוקה בפגם שמצדיק התערבות בשיקול דעתם. 13. אכן, קשה מנשוא היא המחשבה כי מי שהופקדו על שלומם, בריאותם וצרכיהם של פעוטות רכים בשנים מעלו באמון שניתן להם ולכאורה ביצעו מעשי זוועה, כמפורט בכתב האישום; ואין להכביר מילים על עצמת הזעזוע שחווה הורה, לנוכח אישומים כה חמורים שמיוחסים למי שהיה אחראי על היקר לו מכל. ואמנם, בצדק נטען בעתירה כי גורמי אכיפת החוק נדרשים לעשות כל אשר לאל ידם על מנת לשרש תופעה נלוזה זו, להרתיע מפני עשיית מעשים כאמור ולמצות את הדין עם מבצעיהם. יחד עם זאת, אין בטענה זו כדי לגרוע מהכלל האמור בדבר שיקול הדעת הרחב שמסור לרשויות אכיפת החוק בסוגיות כבענייננו; ובניגוד לנטען בעתירה, לא מצאתי כי לא מתקיים במקרה דנן מתאם מהותי בין חומרת המעשים המיוחסים למשיבות לבין סעיפי העבירות בכתב האישום נגדן, או כי החלטת המשיבים על אופן ניסוח כתב האישום בענייננו סותרת את האינטרס הציבורי או לוקה במשגה היורד לשורש העניין המצדיק את התערבותנו (ראו והשוו: בג"ץ 7195/08 אבו רחמה נ' תא"ל אביחי מנדלבליט הפרקליט הצבאי, פסקה 37 (1.7.2009); בג"ץ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.5.1995)). 14. סוף דבר, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בתמוז התשפ"ב (‏25.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22035720_R09.docx אכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1