חסן כעאבנה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 357/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 357/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט א' שהם המערער: חסן כעאבנה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 2.12.2014, בת"פ 40494-10-13, שניתן על-ידי כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט תאריך הישיבה: י"א באייר התשע"ה (30.4.2015) בשם המערער: עו"ד מוחמד ח'לאילה בשם המשיבה: עו"ד נעימה חינאווי פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שניתן ביום 2.12.2014, בת"פ 40494-10-13, על-ידי כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט. יצוין, כי מלכתחילה הוגש ערעור גם על הרשעתו של המערער בעבירה שיוחסה לו, אך לאחר ששמע את הערותינו, הודיע עו"ד מוחמד ח'לאילה, על דעתו של המערער, כי הינו מצמצם את הערעור לעניין העונש בלבד. 2. המערער הורשע, לאחר משפט הוכחות, בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וזוכה מעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, שאף היא יוחסה למערער בכתב האישום. 3. בעקבות הרשעתו בעבירה של סחיטה באיומים, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שיימנו מיום מעצרו – 2.10.2013; 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים, עבירה בה הורשע בתיק זה; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים למתלונן בשיעור של 30,000 ₪. כאמור, המערער משיג על חומרת עונש המאסר שהוטל עליו וטוען כי יש להקל בו במידה משמעותית. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. המתלונן בתיק זה הינו א' (להלן: המתלונן), בעל סוכנות תיירות ומגרש למכירת מכוניות, שמשרדיה מצויים בדאחיית אלבריד, במזרח ירושלים. המתלונן עצמו נשוי ואב לילדים ומתגורר בשכונת בית חנינה. עוד נמסר בכתב האישום, כי בחודש יולי 2013, החלה הגב' סמאהר שקרה (להלן: סמאהר), לעבוד במשרדו של המתלונן, כמזכירה. בשלב כלשהו לאחר תחילת עבודתה של סמאהר, נרקם בינה לבין המתלונן רומן. נטען בכתב האישום, כי במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, עובר ליום 28.8.2013, קשרו המערער וסמאהר "קשר לצלם את המתלונן כשהוא ערום ובתנוחה אינטימית ביחד עם סמאהר, ולאיים עליו בפרסום הצילומים". לפי תוכנית הקשר, היתה אמורה סמאהר להוביל את המתלונן לדירה בשכונת עזרייה (להלן: הדירה), לגרום לו לפשוט את בגדיו, ולאחר שהיא עצמה תסיר את בגדיה, היא "תיזום מגע אינטימי עם המתלונן". כמו כן, סוכם כי המערער יצלם את המתרחש, ובהמשך הוא יכנס לחדר בו ימצאו המתלונן וסמאהר, ולאחר צאתה של סמאהר מהחדר, המערער "יאיים על המתלונן בפרסום הצילומים". 5. ואכן, סמאהר פנתה אל המתלונן, כשבוע לפני יום ה-28.8.2013, והציעה לו להיפגש עמה בדירה על מנת לקיים יחסי מין, והמתלונן נענה להצעה. ביום 28.8.2013, אסף המתלונן את סמאהר, והיא הובילה אותו לדירה, שם המתין המערער בחדר סמוך, על מנת לצלם את המתרחש. כפי שנטען בכתב האישום, סמאהר הפשיטה את המתלונן מבגדיו והתפשטה גם היא, תוך שהיא נותרת בתחתונים וחזייה. סמאהר נישקה וחיבקה את המתלונן ונגעה באיבר מינו. לאחר מכן, ביקשה סמאהר מהמתלונן להתקלח, ולאחר שיצא מהמקלחת היא נשכבה לידו במיטה ונגעה באיבר מינו. בשלב זה, ובהתאם לתוכנית, נכנס המערער לחדר בו היה המתלונן, כאשר סמאהר עזבה את המקום. 6. המערער אמר למתלונן כי כל שהתרחש בחדר צולם על-ידו, והוא אף הציג למתלונן דיסק און-קי, שהכיל, לטענתו, את הצילומים שבוצעו על-ידו. המערער איים על המתלונן כי יציג את הצילומים בפני ילדיו ואנשים נוספים, אם לא יקבל מהמתלונן 2 מיליון ₪. לאחר שהמערער עזב את המקום, הוא התקשר מספר פעמים אל המתלונן, והנחה אותו להגיע לאתר בנייה מסויים. כאשר הגיע המתלונן בנסיעה למקום, המערער נכנס לרכבו וביקש לדעת אם המתלונן הביא עמו את הסכום שנדרש על-ידו, 2 מיליון ₪. המתלונן טען, כי אין ברשותו סכום כזה, והמערער אמר לו כי מצידו הוא יכול למכור את נכסיו ונכסי ילדיו, על מנת לשלם לו את הסכום הנדרש למחרת היום, ורק אם יעשה כן ימסור המערער את הצילומים למתלונן. 7. בתאריך 1.9.2013, התקשר המערער, פעם נוספת, אל המתלונן "ושאל מה חדש". המתלונן טען כי עדיין לא השיג את הכסף, ובתגובה הורה לו המערער להיפגש עמו. במפגש שהתקיים בין השניים, דרש המערער לקבל 50,000 ₪, ואת יתרת הסכום בהמשך היום. בעקבות כך, משך המתלונן 50,000 ₪ מחשבונו ומסר את הסכום הנ"ל למערער. כתב האישום מתאר דרישות חוזרות ונשנות של המערער לקבל את יתרת הכסף, ובשלב כלשהו העביר המערער לטלפון הנייד של המתלונן מסרונים אינטימיים ששלח המתלונן לסמאהר, וזאת על מנת ליתן תוקף יתר לדרישותיו. 8. לאחר שגבר לחצו של המערער לקבל את יתרת הכסף, החליט המתלונן, ביום 7.9.2013, לפנות למשטרה ואף שיתף את ילדיו באשר אירע. גם לאחר מועד זה, המשיך המערער להתקשר אל המתלונן בדרישה לקבלת הכסף, ואף איים כי אם המתלונן לא יודיע לו שהכסף מוכן, הוא "יתקשר לבנו ויבקש ממנו לבוא לראות את הצילומים", וכן ישלח אשה לביתו של המתלונן, וזו תציג את הצילומים בפני אשתו. בין היתר, אמר המערער למתלונן "אני יש לי מיליון דרכים, אם אני רוצה להשתמש אני אשתמש, אני נשבע לך", וכן "אם לא התקשרת אני אדע שאתה פתחת במלחמה וגם אני פתחתי במלחמה". 9. ביום 21.9.2013, התקשר המערער אל המתלונן, והאחרון אמר לו, בהנחיית המשטרה, כי הוא מוכן לשלם לו 100,000 ₪. השניים תיאמו להיפגש בכניסה לכפר ענאתה, אך המתלונן סירב להיכנס לתוך היישוב, כפי שדרש המערער, ואף זאת בהנחיית המשטרה. בתגובה לכך, התקשר המערער אל בניו של המתלונן ואמר להם כי הוא מעוניין להיפגש ולשוחח עימם. המערער התקשר, לאחר מכן, אל המתלונן וסיפר לו כי קבע להיפגש עם בניו בעוד שעתיים. המתלונן שאל את המערער "מה עשה לא בסדר", והוסיף כי הוא הביא עמו את הכסף, אך המערער אמר לו, כי "הוא זה שקובע את מקום המפגש ולא המתלונן". ואכן, המערער החל לממש את איומו ושב ופנה לבנו של המתלונן, ב', ומסר לו כי ברשותו חומר מביך אודות אביו, וכי כדאי לו "לראות מה המתלונן עשה, ושמדובר ב'מעשה' ולא ב'דיבור'". המערער המשיך לדרוש מהמתלונן סכומי כסף שונים, ולבסוף סוכם, כי המתלונן יעביר למערער, בשלב ראשון, 100,000 ₪ ובהמשך את יתרת הכסף. בתאריך 2.10.2013, קבעו המערער והמתלונן להיפגש בסמוך למעלה אדומים, כאשר המתלונן המתין למערער ברכבו, שבו הסתתרו שני אנשי משטרה. כאשר הגיע המערער למקום ונכנס למושב ליד הנהג, יצאו השוטרים ממקום המסתור והודיעו למערער כי הוא עצור. נטען בכתב האישום, כי המערער התנגד למעצרו, ובשל כך יוחסה לו עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה שממנה זוכה המערער, בסופו של יום. גזר דינו של בית משפט קמא 10. במסגרת גזר דינו, ציין בית משפט קמא כי עונשו של המערער ייגזר בהתאם לעקרונות שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, ובראשם עקרון ההלימה, כעקרון מנחה. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא, כי מדובר בעבירה המגלמת בתוכה תאוות בצע כסף, תוך שימוש "באיומים, סחיטה וניצול מצוקת הנסחט". המערער איים לפגוע במשפחתו של המתלונן, באמצעות פרסום התמונות האינטימיות של המתלונן, והדברים חמורים הרבה יותר "כשמדובר במגזר הערבי, בו כבוד המשפחה ושלמותה מהווה ערך חשוב במיוחד". עוד ציין בית משפט קמא, כי שיתוף הפעולה עם סמאהר היה הכרחי, אמנם, אך "מסכת" הסחיטה והאיומים בוצעה באחריותו של המערער, תוך פעולה עצמאית שלו. לאחר בחינת הערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה במתלונן, ומדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה ינוע בין 24 ל-48 חודשי מאסר. לצורך קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם, ציין בית משפט קמא, כי המערער לא קיבל אחריות על מעשיו, וגרר, שלא לצורך, את המתלונן לעדות בבית המשפט, כאשר העובדות לא היו שנויות במחלוקת. עוד צוין, כי המערער התמיד במסכת האיומים והסחיטה כלפי המתלונן במשך כחודש ימים, ואין מדובר בכישלון חד פעמי. למערער עבר פלילי קודם, והוא ריצה 3 תקופות מאסר בפועל. בית משפט קמא גם נתן את דעתו להסכם סולחה עם המתלונן, שהוצג בפניו. עם זאת, ציין בית משפט קמא כי מדובר בהסכם לאקוני שלא נחתם על-ידי עדים, והוא נטול תמורה כספית, כך שאין לייחס לו משקל של ממש. לאחר זאת, השית בית משפט קמא על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 3 לעיל. הערעור על חומרת העונש 11. כאמור, הודעת הערעור כללה גם השגה על הכרעת הדין, שאותה זנח המערער בהמלצתנו. נטען, לעניין העונש, כי יש לתת את הדעת לעובדה כי סמאהר הואשמה, בכתב אישום נפרד, בעבירה של איומים בלבד וכי היא צפויה לעונש קל בהרבה מזה שהושת על המערער. נטען, בהקשר זה, כי סמאהר שיתפה פעולה באופן מלא עם המערער, והיא אשר יזמה את יחסי המין עם המתלונן, ולפיכך אין הצדקה לפער בענישה בינה לבין המתלונן, כאשר פער זה "פוגע בתחושת הצדק בצורה אנושה". עוד נטען, כי המערער הינו תושב השטחים, אשר שהה במעצר עד לתום ההליכים, מבלי לראות את בנו ואת אשתו, תקופה של כ-17 חודשים. במהלך המעצר נפטר אביו של המערער, והוא לא זכה להשתתף בהלווייתו ולא יצא לחופשת אבל. נטען בנוסף, כי תנאי מאסרם של תושבי שטחים קשים פי כמה וכמה מתנאי מאסרו של אזרח ישראלי. עוד לטענת המערער, לא ניתן משקל להסכם הסולחה עם המתלונן, למרות שהיא אינה כוללת רכיב של פיצוי כספי. טענה נוספת שהיתה בפי המערער, נוגעת לקביעת מתחם העונש ההולם על-ידי בית משפט קמא, שהוא, לטעמו, מתחם מחמיר. כמו כן, נטען כי ענישתו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה בעבירות דומות. לפיכך, התבקשנו להסתפק בתקופת מעצרו של המערער כתקופת מאסר בפועל. הדיון בערעור 12. עו"ד ח'לאילה, בא כוחו של המערער, חזר וטען כי אין הבדל של ממש בין המערער לבין סמאהר, ולפיכך אין הצדקה לפער ביניהם, הן בסעיף האישום והן בעמדת המאשימה לעניין העונש. יצוין, כי במהלך הדיון נמסר לעיוננו כתב האישום בעניינה של סמאהר שהוגש לבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 40732-10-13). במסגרת כתב אישום זה, יוחסה לסמאהר עבירה של איומים, לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. ביום 5.5.2015, גזר בית משפט השלום את דינה של סמאהר, ובמסגרת גזר הדין נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינה נע בין 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. בית משפט השלום ציין בגזר דינו, כי התחשב בעובדה שסמאהר נעדרת עבר פלילי, היא לקחה אחריות על מעשיה, והביעה חרטה וצער. סמאהר נישאה לאחרונה והיא מצויה בשלבי הריון מוקדמים. לפיכך, הוחלט לגזור עליה 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. נטען בנוסף על-ידי המערער, כי בכל פסקי הדין שהציגה המאשימה בפני בית משפט קמא, מדובר ברמת ענישה נמוכה משמעותית מזו שהוטלה על המערער, ולטענת הסניגור אין תקדים להטלת 3 שנות מאסר על מי שהורשע בעבירה אחת של סחיטה באיומים, כדוגמת המערער. 13. עו"ד חינאווי, באת כוח המשיבה, טענה בתשובה כי אין להשוות בין מעשיו של המערער לבין מעשיה של סמאהר. המערער הוא שעמד מאחורי סחיטתו של המתלונן, והוא זה שקיבל ממנו 50,000 ₪, בעוד שסמאהר לא היתה שותפה לדרישת הכספים מהמתלונן, ואפשר שהמוטיבציה שהניעה אותה אינה קשורה לכוונתו של המערער לסחוט כספים מהמתלונן. בשל חלקה השונה של סמאהר הוחלט, על יסוד שיקולים מקצועיים בלבד, לייחס לה עבירה של איומים בלבד, תוך הצגת עמדה עונשית מקלה יותר. אשר לעונשו של המערער, הסכימה המשיבה כי אין בידיה אסמכתא לרמת ענישה מעין זו, כאשר בפסקי הדין שהוגשו לבית משפט קמא מדובר בעונשים קלים יותר, בנסיבות שהתבררו שם. מאחר שסברנו כי עונשו של המערער מהווה מעין "קפיצת מדרגה" מבחינת רמת הענישה הנוהגת, ביקשנו מהמשיבה להודיענו האם יש הסכמה להפחתה מסוימת בעונשו של המערער. בהודעה מטעם המשיבה, מיום 3.5.2015, נמסר לנו כי לגישתה של המשיבה עונשו של המערער "אינו מהווה 'קפיצה' משמעותית במדיניות הענישה הנוהגת", וכי "בנסיבות החמורות של המקרה דנן, אין הצדקה להפחתה בעונשו של המערער בשל מדיניות הענישה הנוהגת". לפיכך, התבקשנו לדחות את הערעור. דיון והכרעה 14. לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות במקרה דנן, הגענו למסקנה כי יש מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער, בשים לב לרמת הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא. אכן, העונש הקבוע בצד העבירה שעניינה סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, עומד על 9 שנות מאסר. ואולם, עיון בפסיקה שהוגשה על-ידי המאשימה בבית משפט קמא (ונוסיף, כי לא הוגשה פסיקה אחרת על-ידי המשיבה במהלך הדיון בפנינו), מלמד כי, באותם מקרים הוטלו עונשים מתונים יחסית, בנסיבות שהן אף חמורות יותר מאלו שיוחסו למערער שלפנינו. כך, בע"פ 3304/12 פלוני נ' מדינת ישראל (11.3.2013), הורשע המערער בסחיטת אישה שעמה ניהל רומן, תוך איום כי יפרסם את קיום יחסי המין ביניהם שצולמו על ידו, וכן בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. המערער נדון ל-28 חודשי מאסר בפועל וערעורו נדחה. בע"פ 7566/03 סנין נ' מדינת ישראל (24.2.2004) נגזרו על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, בגין סחיטת סכומי כסף נכבדים מ-13 נשים שהגיעו לבתי מלון "עם בני זוג שאינם בעליהם". אף כאן, נדחה ערעורו של המערער על חומרת העונש. בע"פ 6343/02 אוחיון נ' מדינת ישראל (27.3.2003), הושתו, אמנם, על המערער 4 שנות מאסר לריצוי בפועל (כולל הפעלת עונש מאסר על תנאי של שנה), אך זאת בגין שורה ארוכה של עבירות, וביניהן: סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה, ו-9 עבירות של גניבה ממעביד. לבסוף, בגזר הדין שניתן במסגרת ת"פ 58275-12-12 מדינת ישראל נ' נחמני (12.6.2014), עליו מבקשת המשיבה להסתמך, מדובר בשתי עבירות נפרדות של סחיטה באיומים בנסיבות מחמירות של חרדים שבילו במועדוני לילה, שבגינן הושת על הנאשם עונש של 4.5 שנות מאסר. כאמור, מדובר בעונש שהוטל בגין ביצוע שתי עבירות חמורות של סחיטה באיומים, מה שאין כן בענייננו. עוד יש להזכיר, כי מדובר בגזר דין שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר לא עמד לבחינתו של בית משפט זה. 15. העולה מן המקובץ הוא, כי בית משפט קמא החמיר בעונשו של המערער מעבר לרמת הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, וגם אם מקובלת עלינו, עקרונית, מגמת ההחמרה בעבירות מסוג זה, מן הראוי כי הדברים יעשו בהדרגה (השוו, לע"פ 6383/12 חאלד נ' מדינת ישראל (29.9.2014); ע"פ 6859/13 פלוני נ' מדינת ישראל (3.3.2015)). לפיכך, ומבלי להקל ראש בחומרת מעשיו של המערער, החלטנו להעמיד את רכיב המאסר שבגזר הדין על 30 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. אין שינוי ביתר רכיבי עונשו של המערער. ניתן היום, ‏י"ז באייר התשע"ה (‏6.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15003570_I04.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il