נורית חדיף נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3569/19 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: נורית חדיף נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד ישראל יונגר בשם המשיב 2: עו"ד ארנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. העותרת מוכרת על-ידי המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, כ"נכה" בשיעור 100%, בהתאם להסכם בדבר גמלת ניידות שבין המדינה לבין המוסד לביטוח לאומי (להלן: ההסכם). ביום 8.8.2013 נבדקה העותרת על-ידי הוועדה לגודל רכב (להלן: הוועדה). מסקנת הוועדה היתה, כי נוכח מצבה הרפואי זכאית העותרת ל'רכב לאביזרים מיוחדים', קרי – רכב "שניתן להיכנס לתוכו בישיבה בכסא גלגלים או שניתן לנהוג בו תוך ישיבה בכסא גלגלים כאמור, והוא הרכב הקובע לגבי המוגבל בניידות" (סעיף 2 להסכם). משטענה העותרת לפני הוועדה, כי אינה מעוניינת ברכב לאביזרים מיוחדים, המליצה הוועדה על רכב אחר מסוג 'פורד גלקסי' (להלן: הרכב האחר), המתאים אף הוא לצרכיה הרפואיים. העותרת בחרה שלא לרכוש גם את הרכב האחר; תחת זאת העדיפה להמשיך לנהוג ברכבה האישי, ג'יפ מתוצרת 'מרצדס' (להלן: הרכב האישי). עלות הרכב האישי, גבוהה בשיעור משמעותי מעלותו של הרכב האחר, אולם העותרת – עורכת דין במקצועה – ביקשה להמשיך ולהשתמש ברכב האישי, המעניק לה לדבריה "תחושת ייצוגיות רבה יותר". 2. בהיותה 'מוגבלת בניידות', זכאית העותרת לקצבת ניידות. לעניין שיעור קצבת הניידות נקבע בסעיף 13 להסכם כדלקמן: "למוגבל ניידות אשר ברשותו ובבעלותו רכב, ומתקיימים לגביו תנאי סעיף 5 ו-7 להסכם זה, תשולם קצבת ניידות בשיעורים המפורטים בתוספת ח' להסכם זה, בהתאם לגודל הרכב שברשותו ובבעלותו, ובלבד שאם ברשותו ובבעלותו רכב גדול מהרכב הקובע לגביו, תשולם לו קצבת ניידות בהתאם לגודל הרכב הקובע לגביו". 3. העותרת הגישה תביעה לקבלת קצבת ניידות המתאימה לבעל 'רכב לאביזרים מיוחדים', הגבוהה יותר מקצבת הניידות המשולמת לה בפועל. לטענתה, יש לפרש את ההסכם פרשנות תכליתית, לטובת המוגבל בניידות. בנסיבות העניין, כאשר נקבע על-ידי הוועדה כי העותרת זכאית מבחינה עקרונית ל'רכב לאביזרים מיוחדים', ועלות אחזקת הרכב האישי שלה גבוהה מזו של הרכב האחר; בשים לב לסיבה שבגינה בחרה לוותר על 'רכב לאביזרים מיוחדים', ולנוכח העדר השלכות תקציביות רוחביות – יש לקבוע כי היא זכאית לקצבת ניידות המתאימה לבעל 'רכב לאביזרים מיוחדים'. מנגד טען המוסד לביטוח לאומי, כי משהחליטה העותרת, מסיבותיה האישיות, לוותר על 'רכב לאביזרים מיוחדים', ולהשתמש ברכב האישי, יש לקבוע את קצבת הניידות המשולמת לה בהתאם לאמור בסעיף 13 להסכם. הוראת סעיף 13 ברורה וחד-משמעית, ואין מקום ל'פרשנותה' של העותרת, שאינה אלא הרחבה של ההסכם. 4. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעת העותרת, וקבע כי הקריטריונים לזכאות לקצבת ניידות "ברורים וחד משמעיים וקביעה שונה אינה בבחינת פרשנות אחרת אלא הרחבת הסכם הניידות" (פסקה 13 לפסק הדין). ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא, לאחר שנקבע כי "לפי ההסכם, לא ניתן לקבל קצבה לפי הרכב 'הגדול' שבו המוגבל בניידות משתמש בפועל, שעה שגודל רכב שכזה חורג מהגודל שאושר על-ידי הוועדה. משנמצא כי המערערת [העותרת – נ' ס'] יכולה לעשות שימוש ברכב פרטי שאינו רכב מסחרי [רכב לאביזרים מיוחדים – נ' ס'], הרי שאת הקצבה בגין הרכב הפרטי כאמור יש לשלם לפי גודל הרכב שאושר – הרכב האחר – ולא לפי גודל הרכב שברשותה ושבו היא משתמשת בפועל – הרכב האישי, הגדול מזה שאושר" (פסקה 11 לפסק הדין; ההדגשה במקור). 5. מכאן העתירה שלפנַי, במסגרתה שבה העותרת על טענותיה לפני בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה. בתגובתו המקדמית טוען המוסד לביטוח לאומי, כי דין העתירה להידחות על הסף – בהעדר עילה שבדין להתערב בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, ומחמת השיהוי בהגשת העתירה (כשלושה וחצי חודשים לאחר שניתן פסק הדין בבית הדין הארצי). לגופם של דברים, שב המוסד לביטוח לאומי על טענותיו לפני בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה. 6. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה המקדמית ובפסקי הדין שניתנו על-ידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. בהתאם לכך, גדר ההתערבות מצומצם למצבים חריגים המצדיקים זאת. הנדון דידן אינו בא בגדרם של מצבים חריגים אלו. כפי שנקבע על-ידי בית הדין האזורי, ואחריו גם על-ידי בית הדין הארצי, הוראת סעיף 13 להסכם ברורה: את קצבת הניידות של העותרת יש לקבוע בהתאם לגודל הרכב שברשותה ובבעלותה. מאחר שאין חולק כי הרכב האישי של העותרת איננו 'רכב לאביזרים מיוחדים' (כהגדרתו בסעיף 2 להסכם); ומאחר שהרכב האישי של העותרת גדול מן הרכב האחר, שהומלץ על-ידי הוועדה, הרי שיש לשלם לה את קצבת הניידות בהתאם לגודל הרכב הקובע לגביה, בענייננו הרכב האחר. משאלו הם פני הדברים, אין עילה להתערב בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. 7. העתירה נדחית אפוא בזאת. ניתן היום, ‏י"ג בתמוז התשע"ט (‏16.7.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19035690_O02.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il