פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 3569/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3569/05
בפני:
כבוד המישנה לנשיא מ' חשין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים
2. בית הדין הרבני האזורי תל אביב
3. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
י' באלול תשס"ה
(15.09.05)
בשם העותר:
עו"ד אורי לומברוזו
עו"ד חגי זפרני
בשם המשיבים 1 ו-2:
היועץ המשפטי לשיפוט רבני, עו"ד שמעון יעקבי
בשם המשיב 3:
עו"ד אברהם אינדורסקי
פסק-דין
המישנה לנשיא מ' חשין:
לאחר ששמענו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, הימלצנו לפניהם כי יעמדו בקשר ביניהם מחוץ לכותלי בית-המשפט, וכי יעשו מאמץ להגיע להסכם בחילוקי הדעות שנתגלעו בין מרשיהם. קצבנו לבעלי-הדין מועד להודיענו תוצאת אותם מגעים שיהיו, ועתה מונחת לפנינו הודעתם של באי-כוח בעלי-הדין כי לא עלה בידיהם להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית-המשפט. צר לנו שכך היה, והוא לא לטובת שני בעלי-הדין.
2. העותר והמשיבה 3 (המשיבה), שניהם אזרחי ישראל, היגרו לארה"ב ורכשו את אזרחותה של ארה"ב. בשנת 1991 נישאו העותר והמשיבה זה לזה בארה"ב כדמו"י, ובמהלך נישואיהם נולדו להם שתי בנות המתגוררות בארה"ב ואזרחיות ארה"ב הן. חיי הנישואין של בני הזוג עלו על שירטון, ומאז חודש דצמבר לשנת 2000 מנהלים הם הליכי משפט בניו יורק. מזה כארבע שנים חיים הם בנפרד.
3. בחודש דצמבר לשנת 2003 הגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו תביעת גירושין נגד העותר, ומאז נמשכים והולכים הליכים בין בני הזוג לפני בתי הדין הרבניים. לסופם של אותם הליכים בבית הדין הרבני האזורי, בחודש נובמבר 2004, פסק בית הדין לחייב את העותר לגרש את המשיבה לאלתר בגט כדמו"י, בהוסיפו כי אם לא ייתן הבעל את הגט למשיבה תוך 30 ימים ישקול בית הדין נקיטת אמצעים נגדו על-פי ההלכה ועל-פי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), תשנ"ה-1995. כן חויב העותר בתשלום הוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.
4. העותר לא שבע נחת מפסק-דינו של בית הדין הרבני האזורי, והגיש ערעור על אותו פסק לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול שמע את טיעוניהם של בעלי-הדין, ולסוף החליט לדחות את הערעור.
עתירתו של העותר לפנינו היא כי ייעשה ויבוטלו פסקי-הדין הן של בית הדין הרבני הגדול הן של בית הדין הרבני האזורי.
5. התיק המונח לפנינו תיק כבד מישקל הוא ובו עתירות ותשובות רחבות היקף ועשרות-עשרות נספחים צפופים המשתרעים על פני עשרות-עשרות דפים. אולם כאורך כתבי הטענות והנספחים כן קוצר הטיעונים שנשמעו לפנינו. וכך, לאחר ברירה וסינון ומיון נותרו לפנינו שתי טענות עיקריות שהשמיענו בא-כוח העותר. נעמוד עתה על טענות אלו.
6. טענה אחת היתה זו, שהמשיבה עירבה בהליכים שלפני בית הדין הרבני האזורי, כצדדים להליכים, את בנותיהם של בני הזוג, ולטענת עורך-דין לומברוזו נעדר בית הדין הרבני סמכות להידרש לענייניהן של הבנות הואיל ובהיות השתיים אזרחיות ותושבות של ארה"ב אין כל זיקה ביניהן לבין ישראל. תשובת המשיבה לטענה זו היתה תשובה פשוטה, והיא, כי אין היא מבקשת את סמכות בית הדין הרבני לעניין משמורת הילדות והסדרי ראייה בעניינן, ומסכימה היא כי בית הדין הרבני נעדר סמכות להידרש לעניינן של הבנות. תשובתה זו של המשיבה תשובה מכריעה היא וממילא נשמטת הקרקע מתחת לטענת העותר בעניין סמכותו של בית הדין הרבני.
7. טענתו השניה של העותר היתה זו, שלאחר שהגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול על פסק-דינו של בית הדין הרבני האזורי, יצא בית הדין הרבני האזורי מגידרו, בהשיבו לכתב הערעור בכתב משלו המוכתר בכותרת "תגובת ביה"ד לכתב הערעור שהגיש ב"כ הבעל עו"ד ח' זפרני". תשובה זו פורשת עצמה על פני ארבעה עמודים וחצי, ולטענת העותר שקולה היא כנגד התערבות בית הדין הרבני האזורי בהליכי הערעור שלפני בית הדין הרבני הגדול. לגירסת העותר, היה במעשהו זה של בית הדין הרבני האזורי כדי להביא לפסילתו מדון בעניינו של העותר, הואיל ובעצם הגשת כתב התגובה מטעמו נהג בית הדין האזורי בניגוד לכללי הצדק הטבעי ובניגוד לכללי הצדק של המשפט העברי. לשון אחר: בתגובה זו שהגיב בית הדין האזורי על ערעורו של העותר, עשה בית הדין האזורי עצמו צד לערעור, השים עצמו בצידה של המשיבה, ועל-כן יש לפסול החלטות שהחליט מטעם של משוא פנים. המשיבה כופרת בטענת העותר, ולטענתה אין בכתב התגובה של בית הדין הרבני האזורי כדי להוכיח על משוא פנים המביא לפסלות החלטות שהחליט.
8. ניתנת אמת להיאמר, שבית הדין הרבני האזורי חרג מן הנוהל הרגיל והמקובל, והוא, שבית דין של ערכאה ראשונה מותיר את מלאכת ההתדיינות בערעור לבעלי-הדין, וכי אין הוא עושה עצמו "מעין צד" להליכים לפני ערכאת הערעור על דרך של הגשת כתב תגובה לערעור (והוא, בכפיפות לחריגים שאין עניינם לכאן). בהקשר זה נזכיר, כי העותר הגיש תלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים על מעשהו של בית הדין הרבני האזורי, והנציבה קבעה בחוות דעתה כי "ככלל, לא הוענקה לדייני בתי הדין הרבניים מסגרת או 'במה' להבעת עמדה לגופו של הערעור ואין זה ראוי כי ייטלו כזו לעצמם." בעקבות אותה חוות-דעת כתב הרב שלמה משה עמר, הראשון לציון, הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, אל כל דייני בתי הדין הרבניים, בקובעו כי "על-פי המצב המשפטי הקיים, אין מקום שבית דין אזורי יגיב על כתב ערעור שהוגש על-ידי בעל-דין לבית הדין הגדול, כל עוד לא התבקש לעשות כן במפורש על-פי החלטה של בית הדין הגדול." נמצא לנו, אפוא, כי נשיא בית הדין הרבני הגדול העמיד דברים על מכונם. ואולם אין בדבריו של הנשיא כדי ליישב את ענייננו שלנו. השאלה הנשאלת בענייננו היא, אם מעשה שעשה בית הדין האזורי - בכותבו את תגובתו לבית הדין הרבני הגדול - מעשה הוא הגורר אחריו פסילת בית הדין האזורי מדון בעניינו של העותר ופסילת החלטותיו שעשה בעניינו של העותר.
9. תשובתנו לשאלה היא בשלילה. אכן, בית הדין האזורי יצא מגידרו ועשה מעשה אשר טוב היה לו שלא נעשה משנעשה, ואולם לגופם של דברים לא נמצא לנו כי יש באותו כתב כדי להוכיח על משוא פנים מצידו של בית הדין כדי פסלותו ופסלות החלטותיו. אנו דוחים אפוא גם את טענתו זו של העותר.
10. סוף דבר: העתירה יפה ונוח היה לה שלא הוגשה משהוגשה; ומשהוגשה - חבל שהעותר לא השכיל לסיים כראוי את סיכסוכו עם המשיבה. אנו מחליטים לדחות את העתירה. העותר ישלם למשיבה שכר טירחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח.
המישנה לנשיא
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא מ' חשין.
היום, 28.9.2005 באלול תשס"ה (כ"ד באלול תשס"ה).
המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05035690_G07.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il