בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3568/98
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' אנגלרד
המערערים: 1.
שלופה אליאס
2.
שלופה עאידה
נגד
המשיבה: אמרז בע"מ
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 26.4.98 בתיק ת.א.
1379/96
שניתן על ידי כבוד הרשמת
מ'
סוקולוב
תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו תש"ס
(1.12.99)
בשם
המערערים: עו"ד יוסף בנקל ועו"ד שמואל גלינקא
בשם המשיבה: עו"ד
חגי שלו ועו"ד עדי פיגל
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
1. בלב ערעור זה עומד כתב ערבות אוטונומית עליו
חתמו המערערים ובו נאמר בין היתר:
אנו
הח"מ ערבים בזאת, ביחד ולחוד, בערבות אוטונומית ובלתי מותנית לכל
התחייבויות של המפורטים לעיל לאמרז בע"מ וכן לכל עיסקה שתתבצע בין אמרז
בע"מ לבין גוף בשליטתנו ו/או בשליטת מי מאיתנו ו/או שהננו משמשים בו במישרין
ו/או בעקיפין בעלי מניות, ונשלם לאמרז בע"מ מייד עם דרישתה הראשונה ומבלי
שיהיה עליה לנמק את דרישתה כל סכום שאמרז בע"מ תידרוש מאיתנו.
(מ1/
- ההדגשות לא במקור).
2. על יסוד כתב ערבות זה שלחה המשיבה דרישה בכתב
לסילוק לאלתר של חוב בסכום קצוב. מאחר שדרישה זו לא נענתה, הגישה המשיבה תביעה
בסדר דין מקוצר לפרעון החוב. המשיבה צירפה מסמכים אחדים לתביעה בסדר דין מקוצר: 1)
הסכם המסגרת בינה לבין החברה הצפונית למשקאות בע"מ שהמערערים שימשו בה
כדירקטורים; 2) כתב הערבות; 3) הדרישה בכתב הנזכרת לעיל; 4) הצהרה מרואה חשבון של
המשיבה, המאשר את סך החובה של החברה הצפונית למשקאות בע"מ.
3. המערערים הגישו בקשה למחיקת הכותרת בסדר דין
מקוצר, בנימוק כי כתב התביעה איננו נסמך על ראיות בכתב בכל הנוגע לסכום הנתבע וזאת
בניגוד לתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. טענתם היא כי
אין ראיה בכתב על הסכום הקצוב. הן מכתב הדרישה והן אישור רואה החשבון בנוגע ליתרת
סכום החוב הם מסמכים שנערכו על ידי המשיבה ולכן אינם יכולים לשמש כראיה שבכתב
במובן תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין.
4. בית המשפט המחוזי - מפי הרשמת מ' סוקולוב - דחה
את הבקשה למחיקת כותרת בציינו:
התלבטתי
האם נוסח כתב הערבות - נספח ג' מכשיר את מכתב הדרישה - נספח ה' לשמש "ראיה
בכתב" לצורך תקנה 202(1) כנטען על ידי ב"כ המשיבה.
בהתאם
לנוסח כתב הערבות הסכימו המבקשים לשלם למשיבה מיד עם דרישתה הראשונה, ומבלי שיהיה
עליה לנמק את דרישתה כל סכום שהמשיבה תדרוש מהם. במכתב הדרישה מ29.10.96- - נספח
ה' הודיעה המשיבה למבקשים, כי היא דורשת מהם תשלום בסך של 3,191,901
ש"ח.
לכאורה
בהתאם לאמור בכתב הערבות, במכתב הדרישה דנן התגבש סכום החוב. סבורני כי מאחר
והמבקשים הסכימו בכתב הערבות לשלם למשיבה כל סכום שהמשיבה תדרוש מהם מיד עם דרישתם
הראשונה, הרי שניתן לראות לעניננו בנספח ה' לכתב התביעה "ראיה בכתב לצורך
תקנה 202(1) לתקנות סד"א, למרות שהמסמך דנן לא נערך על ידי המבקשים, איננו
קשור להם ואיננו בחתימתם. (עמ' 8 לפסק-הדין).
5. לאחר החלטה זו, הגישו המערערים בקשה למתן רשות
להתגונן בהסתמכם על שני נימוקים עיקריים: האחד, כי יש להם טענת קיזוז על חלק מן
הסכום הנדרש בשל זיכויים שונים והאחר, כי כתב הערבות ניתן בכפיה, משום שהמשיבה
היתה מודעת לתלות הרבה של החברה הצפונית למשקאות בע"מ בה. תלות זו אילצה את
המערערים לחתום על כתב הערבות. כן טענו המערערים כי נמנע מהם מלבסס את טענת
הקיזוז, בשל אי נגישות לחומר הנדרש, בגלל הימצאותו אצל כונס הנכסים. טענה נוספת
נגעה לכתב הערבות: מן הראוי כי שאלת אופייה של הערבות כערבות אוטונומית
בלתי-מותנית תתברר במהלך המשפט.
6. בית המשפט המחוזי דחה - גם הפעם מפי הרשמת מ'
סוקולוב - את הבקשה למתן רשות להתגונן. בעניין טענת הקיזוז קבע בית המשפט כי
המערערים לא מסרו פרטים ולא הציגו מערכת עובדות שיש בהם כדי לבסס את טענת הקיזוז.
בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר אי נגישות לחומר המצוי אצל כונס הנכסים. באשר
לטענה כי את טיבה של ערבות יש לברר לאחר הבאת הראיות ושמיעת העדויות, מציין בית
המשפט את הדברים הבאים:
טענתו
זו של ב"כ המבקשים תמוהה, שכן בכתב הערבות נאמר במפורש כי מדובר ב"ערבות
אוטונומית ובלתי מותנית לכל התחייבויות לאמרז בע"מ של החברה הצפונית
בע"מ ו/או של כל גורם שלוב כמשמעו להלן".
...
יתר
על כן, מנוסח כתב הערבות שבו נאמר: "...ונשלם לאמרז בע"מ מייד עם דרישתה
הראשונה, ומבלי שיהיה עליה לנמק את דרישתה, כל סכום שאמרז בע"מ תדרוש
מאיתנו", אני למדה כי זו ערבות אוטונומית המהווה התחייבות לשיפוי על פי ס' 16
לחוק הערבות התשכ"ז1967-. (עמ' 9 לפסק-הדין).
ובית המשפט מוסיף:
בהיותה
של הערבות אוטונומית הרי שחיובו של הערב הוא חיוב ראשוני שאינו מושפע בדרך כלשהי
מקיומה של עיסקת היסוד, ולכן חובת התשלום של הערב קמה בעקבות הצגת המסמכים המהווים
תנאי לתשלום בפניו, מבלי שהוא נדרש לבדוק האם בפועל היתה הפרה של עסקת היסוד.
7. בעקבות החלטה זו, שדחתה, כאמור, את בקשת הרשות
להתגונן, ניתן על ידי הרשמת מ' סוקולוב פסק-דין שחייב את המערערים, על פי כתב
התביעה, בתשלום בסך 2,989,952.30 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ביני לביני
הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של הרשמת בדבר מחיקת הכותרת.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בנימוק כי בינתיים ניתן פסק-דין בתביעה בסדר דין
מקוצר, וכתוצאה מכך נבלעו בו כל החלטות הביניים. מכאן, הערעור על פסק-הדין, המכוון
נגד שתי החלטות הביניים הנזכרות של הרשמת.
8. לאחר שעיינתי בכל טענות בעלי הדין, הגעתי
למסקנה כי אין עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטותיה של הרשמת. באשר לבקשה
למחיקת הכותרת, צדקה הרשמת בדחיית הבקשה. נוסח כתב הערבות קבע שעל המערערים לשלם
כל סכום שהמשיבה תדרוש, מבלי שיהיה על האחרונה לנמק את דרישתה. כתב הערבות קבע
בדרך זו מנגנון לקביעת גובה הסכום ובכך התקיימה הדרישה לראיה שבכתב, במובן תקנה
202(1)(א) לתקנות סדר הדין. עיין והשווה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, ירושלים 1995) בעמ' 664.
9. באשר להחלטת הרשמת בעניין הבקשה לרשות
להתגונן, הרי הנמקתה של הרשמת בדחותה את הבקשה מבוססת כהלכה. בכתב הערבות נקבע
במפורש כי הערבות היא אוטונומית ובלתי מותנית וכי על הערבים לשלם מיד עם הדרישה
הראשונה ללא צורך בהנמקה מצד המשיבה. כפי שנקבע בפסיקה, יש חשיבות גדולה לשמור על
עצמאותה של הערבות האוטונומית, לשם יעילותה המסחרית, כך שלא תהיה תלויה בעסקת
היסוד. אי תלות זו מצמצמת צמצום רב ביותר את אפשרויות ההתגוננות מפני חובת התשלום
לפי כתב הערבות האוטונומית. ברוח זו אמר בית משפט זה - מפי מ"מ הנשיא השופט
זוסמן - בפרשת בר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון נ' החברה הא"י
לקירור הספקה בע"מ ואח', פ"ד כה(1) 529, בעמ' 532, את הדברים
הבאים:
ערבות
על-פיה ייפרע הנערב לפי דרישתו הראשונה, מיועדת ליתן לזה מירב הבטחון. משזכה עקב
חוזהו לבטוחה המנתקת אותו, ביחסים שבינו לבין הערב, מתניות החוזה, ומשהעניקה לו
זכות גביה לפי דרישה, באין נסיבות מיוחדות, לא מן המידה שבית-המשפט יהפוך את הקערה
על פיה, ויאלץ בעל זכות-גביה-מידית להמתין עד שיצליח להעמיד זכותו כלפי החייב
העיקרי בתובענה משפטית. לא כך הוסכם בין הנערב לבין הערב, וגם לא בין הנערב לבין
החייב העיקרי (לגבי חבות הערב), ועל שום מה ישנה בית-המשפט את ההסכם שנעשה?
עם זאת, אחד הפתחים הצרים להתגוננות מצד הערב
היא טענת תרמית. ראה באופן כללי על הסוגיה כולה ע"א 5717/91 מליבו ישראל
בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק) ואח' פ"ד נ(2) 685 -
מפי חברי השופט י' טירקל - ואת המקורות המובאים שם. בענייננו צדקה הרשמת בקביעתה
כי בנסיבות המקרה הנדון, לא היה בבקשת המערערים יסוד למתן רשות להתגונן.
אי לכך הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבה
הוצאות בסך 15,000.- ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, ד' בניסן תש"ס (9.4.2000).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ
ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98035680.Q04 /שב