בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3568/97
ע"א 4649/98
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערערת
בע"א 3568/97
והמשיבה
בע"א 4649/98: צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ
נ
ג ד
המשיב
בע"א 3568/97
והמערערת
בע"א 4649/98: זרדוק אברהם
ערעורים
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.4.97 בת"א 255/90 שניתן על
ידי כבוד השופט א' משעלי
בשם
המערערת: עו"ד עופר שגיא
בשם
המשיב: עו"ד יצחק ריינפלד
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי, בתביעתו של מר זרדוק אברהם (להלן: התובע) נגד צור שמיר, חברה
לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת). התובע, יליד 31.10.58, נפגע בתאונת דרכים
ביום 4.9.88. בפסק דינו מיום 17.4.97 חייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע את סכום
הפיצויים המגיע לו בגין התאונה. ביום 26.10.97 החליט בית המשפט על תיקונים כאלה
ואחרים בפסק הדין.
הערעורים שבפנינו מתייחסים הן לפסק הדין והן
להחלטה המתקנת האמורה (להלן: ההחלטה). בע"א 3568/97 מערערת הנתבעת על
חיובה במספר פרטי נזק. בע"א 4649/98 טוען התובע לכך שקופח במספר פרטי נזק.
2. התובע נבדק על ידי מומחים רפואיים אשר מונו על
ידי בית המשפט. אלה קבעו לו את הנכויות הבאות: א. בתחום האורטופדי נכות בשיעור
55.6%, בגין מגבלות בברך שמאל ובברך ימין, בגין הגבלות בירך ימין, פגיעה בקרסול,
קיצור של רגל שמאל וצלקות; ב. בגין פגיעה בראיה בעין שמאל נכות בשיעור 30%, ובגין
מצב לאחר פציעה חודרת בעין ימין - 5%; ג. בתחום הנוירופסיכיאטרי - 10%. הנכות
הכוללת לצמיתות נקבעה בשיעור 73.4%.
3. בית המשפט הורה על פיצויו של התובע בגין הפסד
מלא של השתכרותו בעבר, הן מעבודה כמורה במשרד החינוך והן מעבודות נוספות, בעיקר
באימון קבוצות בספורט, מיום התאונה עד יום 1.8.96, משך כשמונה שנים. שכר עבודתו
במשרד החינוך נקבע, עובר לקרות התאונה, כעומד על סכום של 3,971 ש"ח, ואילו את
השתכרותו מעבודות נוספות קבע בית המשפט על פי ראיות שבאו בפניו, על סכום של 6,237
ש"ח לאותו תאריך. על בסיס זה נקבע גם הפסד כושר השתכרות של התובע בעתיד, לולא
התאונה. אך בית המשפט קבע, שהחל מהגיעו של התובע לגיל ארבעים שנים ועד הגיעו לגיל
חמישים וחמש שנים, היתה הכנסתו מעבודות נוספות קטנה הדרגתית, כך שמשך התקופה
האמורה יש לחשב לו הכנסה כדי מחצית השתכרותו מעבודות נוספות עובר לתאונה. החל מגיל
חמישים וחמש, כך קבע בית המשפט, היה התובע משתכר רק מעבודתו כמורה. אשר להכנסתו
כמורה, יצא בית המשפט מהנחה, שעל אף שעובר לתאונה עבד 93% משרה, ראוי לצאת מהנחה
שהיה עובד במשרה שלמה.
אשר לכושר השתכרותו של התובע בנכותו, העריכו
בית המשפט בסכום של 2,300 ש"ח לחודש, כשעור שכר המינימום במשק.
4. מבין הטענות הרבות של בעלי הדין כנגד הסכום
שנפסק על ידי בית המשפט, אעסוק להלן רק באותן טענות המצדיקות זאת.
5. הטענה הראשונה של הנתבעת היא, שנפלו טעויות
חישוב לא מעטות בפסק הדין, אשר חלקן לא תוקן בהחלטה. טעויות אלה עולות מפסק הדין
עצמו והן מחייבות תיקון. במסגרת פירוט המחלוקות אשר בין הצדדים אותן הגישה הנתבעת
בכתב, פרט בא כוח הנתבעת את אותן הטעויות אשר נותרו לאחר ההחלטה, הן את אלה שלרעת
הנתבעת והן את אלה שלרעת התובע. על פי הפירוט של בא כוח הנתבעת, נראית לי יתרת
הסכום של הטעויות השונות לרעת הנתבעת בסכום של 160,714 ש"ח ליום פסק הדין
בבית המשפט המחוזי. סכום זה זכאית הנתבעת שיופחת מסכום הפיצויים שנפסק לתובע.
6. מספר טענות של בעלי הדין מופנות כלפי קביעת
כושר ההשתכרות של התובע לולא התאונה. נראה לי, שאין להתערב בקביעת כושר ההשתכרות
של התובע מעבודות נוספות ערב התאונה. יש בסיס בראיות לקביעות בית המשפט בעניין זה.
מאידך גיסא, יש מספר טענות שיש בהן ממש.
א. בית המשפט קבע את גובה השתכרות
התובע מעבודתו במשרד החינוך בסכום של 3,051 ש"ח ליום 14.7.94 (ולסכום של
3,971 ש"ח ליום פסק הדין), ולא ניכה מסכום זה מס הכנסה. התובעת בקשה, מסגרת
בקשתה לפי סעיף 81 לחוק בתי משפט (נוסח משולב), שתתוקן הטעות וינוכה מס הכנסה. בית
המשפט קבע בהחלטה שהסכום של 3,051 ש"ח הינו הערכה של סכום ההשתכרות נטו. בכך
טעה בית המשפט, שכן עולה בבירור שהסכום של 3,051 ש"ח הינו סכום ממוצע בין שני
סכומים בהם נקבה העדה זהבה רז כהשתכרות ברוטו של התובע, ועל עדותה סמך בית המשפט.
ב. מאידך גיסא, טוען התובע כי בית
המשפט טעה בכך שקבע את כושר השתכרותו כמורה לולא התאונה לסכום של 3,051 ש"ח
בלבד, על פי עדותה של גברת רז. בית המשפט התעלם מעדותה של עדה נוספת שהעידה בפניו,
העדה סילביה ריף. עדה זו העידה כשנה לאחר שהעדה רז מסרה את עדותה, בה התייחסה
למשכורת לה היה צפוי התובע נכון למועד חודש יולי 1994. הואיל וחלו העלאות שכר
והשכר הריאלי גדל, מאז אותו תאריך, התיר בית המשפט את עדותה של גברת ריף על אף
התנגדות בא כוח הנתבעת לכך. כפי שהסביר בית המשפט בהחלטתו, הוא התיר את עדותה של
גברת ריף לצורך עדכון גובה השכר שהיה צפוי לתובע למועד עדותה (ראו החלטות בית
המשפט בעמודים 91 ו92- לפרוטוקול). מעדותה של גברת ריף אכן התברר, כי השכר אליו היה
מגיע התובע לולא התאונה עמד בחודש פברואר 1995 על סכום העולה על 4,000 ש"ח
(ראו המוצג ת47/), והשכר הצפוי לתובע למועד פסק הדין היה עולה בכ25%- מעל זה שקבע
בית המשפט.
בית המשפט אינו מזכיר בפסק הדין את עדותה של
גברת ריף ואינו מנמק על שום מה התעלם ממנה. המדובר בסגנית גזבר של אזור במשרד
החינוך, שאין לה כל עניין בתביעה ולכאורה אין כל עילה שלא להסתמך על חוות דעתה.
יוצא, שגובה הכנסתו של התובע היה עולה בצורה משמעותית על זה שקבע בית המשפט.
ג. בא כוח הנתבעת קובל על כך שבגין
שמונה שנים בעבר נפסק לתובע הפסד מלוא השתכרותו. בית המשפט יצא מהנחה, שהתובע עשה
את כל שיכול היה לשיקומו ואף הזכיר את הלימודים שלמד לתואר BA
על פי המלצת מחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי. חוששני, שיש ממש כלשהו בטענת
הנתבעת. העדר כל השתכרות משך תקופה כה ארוכה, מצביע לכאורה על כך שהתובע לא עשה די
כדי להקטין נזקו.
ד. לעומת זאת, נראה שהתובע קופח בקביעת
בית המשפט שהחל מגיל ארבעים שנים עד גיל חמישים וחמש שנים היתה משכורתו מעבודות
נוספות קטנה כדי מחצית, וכי החל מגיל חמישים וחמש לא היתה לו כל השתכרות מעבודות
נוספות.
7. בית המשפט פסק שהתובע לא יזדקק בעתיד, על אף
נכותו האורטופדית הגבוהה, לעזרה כלשהי של צד ג'. בנסיבות המקרה, על אף העדר ראיות
מפורטות על צורך בעזרה כזו, היה מקום לפסוק לתובע סכום גלובלי כלשהו בפרט נזק זה.
בנכות כה קשה, סביר להניח שלצורך ביצוע חלק מעבודות אשר עד לתאונה התובע היה מבצען
לבד, יזדקק כעת לעזרת צד שלישי.
8. כששוקל אני את הטעויות בפסק הדין שהיה בהן
לגרוע מזכויותיו של כל אחד מבעלי הדין, כמפורט בפיסקאות 6 ו7- לעיל, הנני סבור כי
בדרך אומדן מתקזזות אלה מול אלה. יוצא, שיש לתקן את פסק הדין רק בהתחשב בטעויות
החשבוניות הנזכרות בפיסקה 5 לעיל.
9. בכל יתר טענות בעלי הדין לא מצאתי עילה להתערב
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
10. התוצאה של שני ערעורים אלה היא, שיש לתקן את
פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כך שיופחת מסכום הפיצויים שנפסק לתובע סכום של
160,714 ש"ח ליום פסק הדין בבית המשפט המחוזי. בהתאם לכך, יופחת גם שכר טרחת
עורך דין בגין הדיון בבית המשפט המחוזי, אשר הנתבעת חוייבה לשלם לתובע.
בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו בערעורים
אלה.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה
נ ש י א
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים. המשנה
לנשיא
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, יג' באדר ב' תש"ס
(20.3.2000).
ה נ ש י
א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97035680.E06
/עכב