אבישג עפרה פרנג'יל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3566/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3566/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז המערערת: אבישג עפרה פרנג'יל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.4.2015 בת"פ 15128-08-14 שניתן על ידי השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ו' בחשון התשע"ו (19.10.2015) בשם המערערת: עו"ד אהוד בן-יהודה בשם המשיבה: עו"ד חיים שוייצר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) בת"פ 15128-08-14 מיום 15.4.2015, במסגרתו הושת על המערערת עונש של 30 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא תעבור כל עבירה לפי סעיפים 415, 417 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ופיצויים למתלוננות בסך כולל של כ-474,000 ש"ח. כתב האישום 2. נגד המערערת הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים המייחס לה עבירות של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; ועושק, לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין. על פי המבוא לכתב האישום במהלך השנים 2012-2010 (להלן: התקופה הרלבנטית) נהגה המערערת לפרסם בעצמה או באמצעות אחר, מודעה במקומון, ובה נכתב כי היא "מוציאה כישופים קשים ע"י שדים ומחזירה אהבות". בעקבות פרסומים אלו פנו למערערת המתלוננות אשר יפורטו להלן, לשם קבלת "טיפולים". על פי המתואר בכתב האישום, במהלך "טיפולים" אלו, קיבלה המערערת מהמתלוננות סך כולל של מאות אלפי שקלים, במרמה, תוך ניצול מצוקתן ותוך יצירת מצג שווא כוזב לפיו ישמשו הכספים למימון עלות "הטיפולים". 3. על פי עובדות האישום הראשון, המתלוננת י.ה. ראתה את מודעתה של המערערת בדבר יכולותיה המיסטיות, התקשרה אליה וקבעה עמה פגישה. במהלך פגישתן של השתיים סיפרה בין היתר י.ה. למערערת כי היא סובלת מכאבים באזור הלב. בתגובה, המערערת אמרה לה כי הכאבים באזור הלב נובעים מסתימה בשלושה עורקים, כי יש בכוחה של המערערת לטפל בה בזכות יכולותיה המיסטיות וכי אם לא תעבור אצלה טיפול היא תמות. כמו כן, המערערת הזהירה את י.ה. כי לא תספר על הקשר ביניהן לבנה ואיימה עליה בזו הלשון: "יכניס אותך הבן שלך לבית חולים למשוגעים ויעבירו אותך עינויים קשים עד שתמותי שם בבית החולים". בתמורה ל"טיפול" דרשה המערערת מי.ה. סכום של 45,000 ש"ח, והאחרונה הסכימה לשלם למערערת סכום זה. לאחר מכן, הצמידה המערערת שקית ניילון לבטנה של י.ה., החלה להניע את ידיה מסביבה ואמרה לי.ה. כי כעת הכאבים ייעלמו. על פי המתואר בכתב האישום, בסמוך לאחר מכן, המשיכה המערערת להטיל אימה על י.ה. ואמרה לה כי הוטלו עליה כישופים קשים שעלולים לגרום לבנה גידול במוח, לבתה להוצאת רחם ולנכדתה לדיכאון. בשלוש הזדמנויות נוספות נפגשה המערערת עם י.ה. וערכה לה "טיפול" דומה לזה שתואר לעיל במטרה להסיר את הכישופים. במהלך התקופה הרלבנטית שילמה י.ה. למערערת סכומי כסף שונים במזומן ובהפקדות לחשבונות בנק. 4. על פי עובדות האישום השני, עובר ליום 17.8.2011 ראתה י.פ. את המודעה שפרסמה המערערת במקומון, התקשרה אליה וקבעה עימה פגישה בביתה של המערערת. במהלך פגישתה עם המערערת ביקשה ממנה י.פ שתסייע לה להתמודד עם קשייה המשפחתיים, בין היתר עם בן זוגה. באותו מעמד קראה המערערת בקלפים ובקפה וטענה בפני י.פ. כי היא יכולה לטפל בבעיותיה המשפחתיות. המתלוננת אמרה לי.פ. כי עליה לשלם לה סכומי כסף, הנדרשים למימון חומרים יקרים לצורך "הטיפול". על פי כתב האישום, בהסתמך על המצב הכוזב שהציג הנאשמת, שילמה לה י.פ. סכום של 250 ש"ח. כחודש לאחר מכן הגיעה המערערת לבית של י.פ. ויצרה מצג לפיו היא "מטהרת" את הבית כדי לשקם את מערכת היחסים של י.פ. ובן זוגה. לאחר מכן הורתה המערערת לי.פ להסיעה לבית קברות, וטענה בפניה כי היא קוברת שם חומר במסגרת פעולותיה לשיקום הזוגיות. באותו מעמד דרשה המערערת תשלום בעד פעולותיה המפורטות, וי.פ. פרעה עבורה חובות שונים בסך של מעל 10,000 ש"ח. בהמשך לכך, המערערת טענה בפני י.פ. כי עליה לקבל "טיפול" נוסף, אחרת בתה לעולם לא תתחתן, ועלולה להתאשפז בבית חולים בעקבות מצב דכאוני בו תהיה שרויה. כתוצאה מכך, כיסתה י.פ חוב של המערערת בסכום של 4,718 ש"ח. 5. על פי עובדות האישום השלישי, בסמוך לחודש פברואר 2010 נפגשה מ.מ עם המערערת בבית המערערת, וביקשה ממנה לסייע לה לגרום לבנה להתחתן. לפי המתואר בכתב האישום, המערערת יצרה בפני מ.מ מצג שווא לפיו בכוחה לטפל בבעיותיה המשפחתיות, ולשם כך על מ.מ לשלם לה סכום של 5,000 ש"ח. במועד מאוחר יותר, דרשה המערערת ממ.מ. לחייב את כרטיס האשראי שברשותה בסכום של 30,000 ש"ח, בטענה כי הכספים מיועדים עבור ה"שדים-רופאים" ו"שייח ערבי" עמם היא "עובדת", והם שמנחים אותה כיצד לפעול. כתוצאה מכך שילמה מ.מ למערערת סכום של 30,000 ש"ח. עובר לחודש פברואר 2011, סיפרה המערערת למ.מ. כי עליה לשלם לה סכום של 25,000 ש"ח למימון טיפול הסרת כישוף נגד נכדתה, אחרת דינה של הילדה למות. זמן מה לאחר מכן מצאה מ.מ. כי על דלת ביתה מרוח צבע אדום. היא התקשרה למערערת אשר אמרה לה כי השכנים עשו לה כישוף ומרחו לה דם על הדלת. המערערת דרשה ממ.מ. סכום של 50,000 ש"ח על מנת להסיר את הכישוף, והאחרונה אכן שילמה את הסכום במלואו. במועד אחר, טענה המערער כי בתה של מ.מ. סובלת מסרטן בקיבה, ודרשה כי מ.מ תשלם לה 40,000 ש"ח כדי לערוך לה "טיפול". מ.מ שילמה למערערת גם את סכום כסף זה. בנוסף, במספר רב של הזדמנויות גבתה המערערת סכומים שונים ממ.מ. בטענה כי עלויות "הטיפול" בכישוף הן גבוהות. בסך הכול שילמה מ.מ למערערת סכום כולל של 420,000 ש"ח. גזר הדין של בית המשפט המחוזי 6. ביום 4.3.2015 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערערת, לאחר שמיעת ראיות, בשלוש עבירות של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, ובשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לצד זאת, זוכתה המערערת מעבירות של עושק. ביום 15.4.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינה של המערערת. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, על הנסיבות הקשורות בביצועה ועל מדיניות הענישה הנהוגה. באשר לפגיעה בערכים חברתיים, עמד בית המשפט המחוזי על הפגיעה שמעשי המערערת גרמו לשמירה על שלוות החיים; קניינו של הפרט והציבור; וחופש הבחירה. בית המשפט המחוזי קבע כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים היא גבוהה. לאחר מכן, עמד בית המשפט המחוזי על נסיבות ביצוע העבירות הנזקפות לחובתה של המערערת, וביניהן התכנון שקדם לביצוע העבירות; ניצול תמימותן של המתלוננות; תקופת הזמן הממושכת לאורכה פעלה המערערת; דפוס פעולתה הקבוע; העובדה כי מעשיה נבעו מתאוות בצע "שלא ידעה שובע"; סכום הכסף הגבוה שהצליחה לקבל במרמה מהמתלוננות; והנזק הנפשי שנגרם למתלוננות, אשר חוו סבל והשפלה בשל הנזק שגרמו לעצמן ולבני משפחתן. בית המשפט המחוזי עמד על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מן הסוג שביצעה המערערת, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, עבור כל אחד משלושת האישומים. 7. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערערת, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון מספר נסיבות לקולה, וביניהן עברה הפלילי הנקי; נסיבות חייה הקשות; העובדה שהמערערת איננה עוסקת עוד במתן טיפולים ועזרה נפשית; והפגיעה הקשה שנגרמה לשמם הטוב של המערערת ובני משפחתה. אשר על כן, בית המשפט המחוזי גזר את עונשה של המערערת, כאמור בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו. הערעור 8. המערערת ערערה תחילה גם על הכרעת הדין אך בדיון שבפנינו חזרה בה ממנו, ועל כן נותר ערעורה על גזר הדין. המערערת סבורה כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי מחמיר מדי ואינו הולם את נסיבות ביצוע העבירות. לטעמה, היה מקום לשקול לקולה את העובדה שמעשיה בוצעו ללא שימוש באלימות תוך השגת הסכמתן של המתלוננות "לטיפול". עוד טוענת המערערת כי בית המשפט המחוזי לא עמד כראוי על מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מהסוג שביצעה. לשיטתה, המקרים אליהם התייחס בית המשפט המחוזי הם חמורים מעניינה ואין מקום להשוות ביניהם. עוד סבורה המערערת כי היה מקום לזקוף לזכותה במידה ניכרת יותר את נסיבותיה האישיות, וביניהן עברה הנקי; נסיבותיה האישיות; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; והנזק הנפש והחברתי שנגרם לה עקב התנהלות המשפט נגדה. בנוסף, המערערת מלינה על סכומי הפיצוי שנגזרו לה, וסבורה כי מדובר בענישת יתר אשר צפויה למוטט אותה כלכלית ונפשית. כמו כן, היא טוענת כי אין ביכולתה להחזיר סכומי כסף כה גבוהים. לבסוף, המערערת מבקשת להורות על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינה. 9. מנגד, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המשיבה הפנתה לפסקי דין שונים המלמדים, לשיטתה, כי העונש שהוטל על המערערת הוא עונש קל, ובוודאי שאינו חורג מהענישה הנהוגה במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. לגבי הפיצויים טוענת המשיבה, כי בא כוחה של המערערת לא צירף את המתלוננות כמשיבות בהליך, ודי בכך על מנת לדחות את הערעור בעניין זה. 10. בדיון בפנינו מיום 19.10.2015 קיבל בא-כוח המערערת את הצעתנו לפיה הוא יודיע לבית המשפט תוך שלושה חודשים, איזה סכום שולם על-ידי המערערת, אם בכלל, על חשבון הפיצויים שנפסקו לזכות המתלוננות. בפסק דין חלקי שניתן באותו יום קבענו כי בא-כוח המשיבה יהיה רשאי להגיב על הודעתה המעדכנת של המערערת תוך 15 ימים מהגשתה. 11. בהודעה המעדכנת מטעם המערערת מיום 17.2.2016, היא הודיעה כי הצליחה לגייס סכום של כ-59,000 ש"ח עבור תשלום הפיצויים אשר נפסקו לחובתה בבית המשפט המחוזי. בתגובת המשיבה על הודעת המערערת, מיום 25.2.2016, נטען כי המערערת הפקידה סכום של 58,000 ש"ח המהווה כ-12% מהסכומים שנטלה מהמתלוננות. לשיטתה של המשיבה, הסכום שהפקידה המערערת הוא בבחינת "לעג לרש" אשר אינו מצדיק הקלה בעונש שהושת עליה בבית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 12. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בחומרת העונש שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (ראו: ע"פ 5626/14 לנקין נ' מדינת ישראל (2.8.2015); ע"פ 3931/13 באום נ' מדינת ישראל (10.6.2014); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בנימוקי הערעור, בהודעה המעדכנת מטעם המערערת ובתגובה לה, ולאחר שמיעת הצדדים בפנינו, אנו סבורים כי המקרה הנוכחי אינו נמנה על אותם מקרים המצדיקים התערבות, כפי שיובהר להלן. 13. בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתה של עבירת הסחיטה באיומים ועל הצורך להטיל בגינה ענישה מוחשית הכוללת רכיב ממשי של מאסר בפועל: "סחיטה באמצעות איומים פוגעת באופן ניכר בשלום הציבור, בשגרת חייו ובביטחונו. עבירה זו פוגעת במרקם חייהם של הנסחטים, במישור האישי והכלכלי. המבצע אותה בוחר לעשות לעצמו דין עצמי ופוגע בקניינו ובחירותו של קורבן העבירה [...]. מסכת האיומים שאותה מפעיל הסוחט כלפי הנסחט עלולה פעמים רבות לכפות על הנסחט 'קשר של שתיקה' אשר יָקשה עליו להתלונן. מדיניות ענישה מחמירה עשויה לסייע בשבירת קשר השתיקה. יש בכוחה לתמרץ את הנסחט להתלונן ולהרתיע את הסוחט" (ע"פ 5769/14 אלרואי נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (20.9.2015)). במקרה שלפנינו, המערערת ביצעה את מעשי הסחיטה באיומים תוך תכנון מקדים; ניצול מתמשך של חולשותיהן של המתלוננות ותמימותן; ובנחישות רבה ותאוות בצע אשר לא ידעה שובע. איומיה של המערערת כוונו ל"עקב האכילס" ו"לבטן הרכה" של המתלוננות. על חלקן איימה כי בריאותן ואף חייהן מוטלים בסכנה מוחשית ועל חלקן איימה שקרובי משפחתן ואהוביהן נמצאים בסכנה בריאותית או נפשית חמורה. המערערת אף איימה על המתלוננות כי רק היא יכולה להביא מזור לכל אותם אסונות המתרחשים עליהן ועל בני משפחתן. האיומים שהשמיעה המערערת הילכו אימים על המתלוננות התמימות והובילו אותן להעביר סכומי כסף משמעותיים לידיה. הנזק שנגרם למתלוננות איננו מסתכם בהפסדיהן הכספיים והוא כולל גם את הפגיעה הנפשית שנגרמה להן ואת תחושות הסבל וההשפלה אשר חוו בעקבות מעשיה של המערערת. בהתחשב בכל אלה, אנו סבורים כי נסיבות ביצוע העבירות במקרה שלפנינו הן חמורות ומצדיקות ענישה מרתיעה בעלת רכיב ממשי של מאסר בפועל. אשר על כן, לא מצאנו מקום להפחית את עונשה של המערערת בשל נסיבות ביצוע העבירה. 14. איננו מקבלים אף את הטענה כי מתחם הענישה שנקבע למערערת אינו תואם פסיקות קודמות רלבנטיות ומצדיק הפחתה בעונשה. עיון בפסיקתו של בית משפט זה מלמד כי בית המשפט המחוזי לא חרג ממדיניות הענישה המקובלת. כך למשל, בע"פ 7166/15 פלוני נ' מדינת ישראל (24.2.2016)) (להלן: עניין פלוני), שניתן לאחרונה, נקבע למערער מתחם ענישה שנע בין 18 ל-48 חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בעבירת סחיטה באיומים עקב כך שצילם תמונות אינטימיות של המתלונן ואיים להפיץ אותן לאשתו ולבתו של המתלונן. אמנם בעניין פלוני המערער הורשע גם בעבירות זיוף, אך דומה כי בשקלול הנסיבות, המקרה שלפנינו אינו נופל בחומרתו ואולי אף חמור יותר מנסיבות המקרה בעניין פלוני. ראשית, מבלי להפחית בסוג האיום של פגיעה בפרטיות אשר שימש לסחיטתו של המתלונן בעניין פלוני, במקרה דנן המערערת סחטה כסף מהמתלוננות באמצעות איומים הנוגעים למחלות קשות ולסכנת מוות המרחפים מעל ראשיהן ומעל ראשם של בני משפחתן. שנית, בענייננו מדובר בשלוש מתלוננות שונות אשר כל אחת מהן מבססת אישום אחר בכתב האישום ומהווה מקרה נפרד. אין כל ספק כי מספרן של המתלוננות מעיד על השיטתיות ועל הסדרתיות שבהתנהגותה של המערערת ומצדיק אף הוא החמרה בענישה. שלישית, בעניין פלוני סחט המערער מהמתלונן סכום כסף של 50,000 ש"ח, לעומת זאת בענייננו, המערערת סחטה באיומים מהמתלוננות סכום של מאות אלפי שקלים. רביעית, המערערת בענייננו הורשעה בנוסף לעבירת הסחיטה באיומים גם בעבירה מסוג פשע – קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – אשר העונש המקסימאלי בגינה עומד על חמש שנות מאסר בפועל. נוכח האמור, לא מצאנו כי ישנו מקום להפחית בעונשה של המערערת אף מהטעם של מדיניות הענישה הנוהגת. 15. איננו מקבלים את עמדתה של המערערת לפיה לא ניתן משקל מספק לקולה לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מפורט היטב, ושוקל את כלל השיקולים הרלבנטיים לגזירת העונש המתאים למערערת בתוך מתחם הענישה, באופן מסודר ומנומק. כך, בית המשפט המחוזי התחשב לקולה בהעדר עברה הפלילי של המערערת; בנסיבות חייה הקשות; בעובדה שהיא איננה עוסקת עוד במתן טיפולים ועזרה נפשית; ובפגיעה הקשה שנגרמה לשמם הטוב של בני משפחתה ושלה. בית המשפט המחוזי שקל היטב נסיבות אלה, וקבע כי בעקבותיהן לא ימוצה הדין עם המערערת. איננו מוצאים כי יש מקום להקלה בעונשה של המערערת מטעם זה, ובוודאי שאין מדובר בחריגה קיצונית מהעונש ההולם המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. 16. אף הפיצויים החלקיים ששילמה המערערת למתלוננות כמפורט בהודעה המעדכנת מיום 17.2.2016, אינם מצדיקים בנסיבות העניין הפחתה בעונש המאסר בפועל. כאמור, המערערת הורשעה בכך שסחטה באיומים והשיגה במרמה מהמתלוננות סכום שאינו פחות מ-473,758 ש"ח. סכום הפיצוי ששילמה המערערת למתלוננות עד כה עומד על כ-59,000 ש"ח ומהווה כ-12% מסך הפיצויים שהושתו עליה. דהיינו, המערערת החזירה פחות משמינית מהסכום אותו עליה לשלם למתלוננות. הנזק הכספי שנגרם בענייננו למתלוננות הוא כבד מנשוא, ולא מצאנו כי סכום הכסף שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט, אשר אינו מתקרב לכיסוי סכום הפיצוי שהושת עליה, מהווה טעם מספק להקלה בעונשה. 17. לבסוף, איננו מקבלים אף טענתה של המערערת לפיה יש להפחית מסכום הפיצוי שהושת עליה, המהווה לטענתה ענישה יתר החורגת מיכולותיה הכלכליות. הלכה היא כי יכולותיו הכלכליות של העבריין אינן מהוות שיקול בקביעת שיעור הפיצוי, ואין בהיעדר יכולת כלכלית כדי להצדיק התערבות בשיעור הפיצוי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית (ע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל, פסקה 103 (30.7.2015) (להלן: עניין עיסא); ע"פ 4519/11 שיחרזייב נ' מדינת ישראל, פסקה 31 (4.5.2015); ע"פ 329/13 סגונדו לוי ורגס נ' מדינת ישראל (9.3.2014)). יודגש, כי רכיב הפיצוי הכספי הוא רכיב עונשי הנגזר בנוסף לרכיבי העונש האחרים, ותכליתו הענקת מזור לנפגע העבירה ולמשפחתו (וראו: עניין עיסא, פסקה 103; ע"פ 4186/13 ע'נאים נ' מדינת ישראל, פסקה נו (13.4.2015)). לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת המערערת בנוגע ליכולותיה הכלכליות, זאת במיוחד מקום בו סכום הפיצוי שנפסק הוא סביר בהתחשב בנסיבות העניין ומשקף את חסרון הכיס שנגרם למתלוננות. לפני המערערת עומדת האפשרות לפנות למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסת הפיצוי לתשלומים. על כל האמור, דין הערעור להידחות. 18. סוף דבר, הערעור נדחה. המערערת תתייצב לריצוי עונש המאסר ביס"ר נווה תרצה, ביום 4.4.2016, לא יאוחר מהשעה 10:00, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותה תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המערערת לתאם את כניסתה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, כ"ב באדר א' התשע"ו (2.3.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15035660_H11.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il