פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3565/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3565/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 19.3.2008, בת.פ. 8131/06, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ג' באב התשס"ח (04.08.2008) בשם המערער: בשם המשיבה: בשם שרות המבחן לנוער: עו"ד נעם אליגון עו"ד מיטל בוכמן שינדל גב' שלומית מרדר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) מיום 19.3.08, בת.פ. 8131/07. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1)לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק; החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק; וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק. בעקבות הרשעתו נגזר על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים; ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן. המערער טוען נגד חומרת העונש שהושת עליו. 1. ביום 14.5.06 הוגש נגד המערער, קטין יליד 1990, ונגד שני קטינים נוספים, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 5.5.06 קשרו המערער והאחרים קשר לגרום חבלה חמורה למתלונן; קטין הלומד עמם בבית הספר. הרקע לקשר היה סכסוך שפרץ בין אחד הנאשמים האחרים לבין המתלונן. לשם כך, הגיעו המערער והאחרים באותו היום סמוך לשעה 22:30 לבניין בו מתגורר המתלונן, כשהם מצוידים בסכין. אחד הנאשמים האחרים דחף את המתלונן, ומשהדף אותו המתלונן, דקר אותו המערער ברגלו בסכין שהייתה בידו. או אז אחז המתלונן בחולצתו של המערער, ובשלב זה דקר אותו המערער בחזהו, וברח מהמקום יחד עם שני הנאשמים האחרים. כתוצאה ממעשיהם של המערער והאחרים הובהל המתלונן לבית החולים, שם התגלה כי הדקירה פגעה קרוב ביותר ללבו וגרמה לדימום רב בחזהו. בעקבות הדקירה בחזה, היה המתלונן במצב קריטי, הוא נדרש לטיפול נמרץ עד שמצבו התייצב, והוא נזקק לטיפול שיקומי ממושך. כן הואשם המערער בכך כי בעת ששהה בחדר החקירות יחד עם קטין נוסף, סימן לו לשתוק ודרש ממנו לא לדבר, במטרה לשבש את הליכי החקירה. 2. ביום 4.11.07 הורשע, כאמור, המערער, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. ביום 19.3.08 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער, כאמור לעיל, ל-12 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר-על תנאי; ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על הקושי האמיתי הקיים במלאכת גזירת הדין כאשר מדובר בקטינים. מחד גיסא, ציין בית המשפט את התנהלותו של המערער בשנתיים האחרונות, המעידה כי לקח אחריות, הבין את חומרת מעשיו וסיגל לעצמו ערכים נורמטיביים. כן ציין בית המשפט כי המערער עתיד לסיים השנה את לימודי התיכון ומבחני הבגרות, אשר כבר ניגש לחלק מהם. עוד צוין כי המערער אף עבר סבל נפשי והביע חרטה כנה על מעשיו. מאידך גיסא, הדגיש בית המשפט את הפגיעה הקשה במתלונן, ואת האינטרס הציבורי, המחייב את החמרת הענישה של צעירים וקטינים העושים שימוש בסכין כדרך ליישוב סכסוכים. בהקשר זה ציין בית המשפט כי ההתחשבות בגיל צעיר תבוא לידי ביטוי באורכה של תקופת המאסר אשר תיגזר עליהם, אולם זו חייבת להיות מוחשית ומשמעותית. 3. בערעורו לפנינו הדגיש סנגורו של המערער את נסיבותיו האישיות ואת גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות. הוא עמד על כך שהמערער לא יזם את האירוע, אלא נגרר אחר חבר מבוגר ממנו, אשר הורשע בשל חלקו בפרשה ודינו נגזר ל-6 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות; 18 חודשי מאסר על-תנאי וצו פיקוח של שירות המבחן. בגזר-דינו של אותו חבר הודגש כי הוא זה שיזם את המפגש עם המתלונן לשם תקיפתו, וכי גייס את המערער וקטין נוסף לשם ביצוע התקיפה. עוד הדגיש סנגורו של המערער את הליך שיקומו של המערער, אשר שינה את התייחסותו, גילה חרטה כנה והחל במסלול חיים נורמטיבי. כן הודגשו השפעותיו של ההליך הפלילי על המערער, אשר מאז יום האירוע השתנו חייו. הוא שהה תקופה ממושכת ביותר במעצר בית, וסבל מהסטיגמה השלילית שנוצרה כלפיו בבית ספרו, וממצוקתו האישית עקב הסבל אותו גרם למתלונן. על רקע זה, מבקש המערער כי יופחת עונש המאסר אשר הוטל עליו, כך שיתאפשר לו להמשיך במסלול השיקום בו החל, לסיים את לימודיו ואף להתגייס לצה"ל. 4. לקראת הדיון בערעור הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער ביחס למערער. בתסקיר צוין שיתוף הפעולה המוצלח של המערער עם שירות המבחן עד כה, והודגש כי עונש מאסר בפועל עלול לקטוע את התהליך שהחל בו המערער, תהליך של השתלבות מחודשת ונורמטיבית בחברה. עוד צוין בתסקיר שירות המבחן כי גם אם לא יתגייס המערער בסופו של דבר לצה"ל, יוכל שירות המבחן לסייע לו להשתלב בפרויקט תעסוקה של עמותת עלם בבאר-שבע, בליווי עובדת סוציאלית של העמותה, אשר תשלב אותו באחד ממקומות העבודה ותעקוב אחר השתלבותו. בהתאם לכך, המליץ שירות המבחן להטיל על המערער צו מבחן מתוקף פקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, או לחלופין להטיל עליו תקופת מאסר אותה יוכל לרצות בדרך של עבודות שירות. 5. בטיעוניו לפנינו חזר והדגיש סנגורו של המערער את עיקרי טענותיו בערעור, והדגיש את תהליך השיקום המשמעותי של המערער, ואת פער הענישה בינו לבין יוזם האירוע, אשר תכנן והוביל את האירוע. עוד הדגיש כי המערער לקה בליבו בעקבות האירוע, וכן כי תקופה ארוכה ביותר היה מנותק מהחברה, כחלק ממעצר הבית אשר הוטל עליו. לבסוף, הציע סנגורו של המערער להגדיל את רכיב הפיצוי למתלונן אשר הוטל על המערער. מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי לשותפו לעבירה, אף שהיה יוזם האירוע, לא יוחסה ידיעה בדבר החזקת הסכין על-ידי המערער, וכי עקב כך הורשע המערער בעבירה חמורה יותר. כן ציינה כי המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן רק לאחר ששני האחרים הודו ותארו את פרטי האירוע. לבסוף, הדגישה באת-כוח המדינה את הנזק החמור שנגרם למתלונן, אשר היה מאושפז שלושה שבועות בעקבות דקירתו על ידי המערער, ואת החומרה היתרה הקיימת בתופעת הסכינאות בקרב צעירים ובכלל. 6. שקלנו את טיעוני הצדדים לפנינו. אכן, ההכרעה בתיק זה אינה פשוטה. המערער היה קטין שטרם מלאו לו 16 שנים בעת ביצוע העבירה, וההכרעה בדינו כעולה מהחומר שהוגש בפנינו היא בעלת משמעות רבה ויש לה השפעה על המשך דרך השיקום שלו. חייו של המערער השתנו לבלי היכר בעקבות הסכסוך שבפתרונו האלים נטל חלק. המערער נשא עימו סכין, ודקר את המתלונן – קטין הלומד עמו בבית ספרו – בחזהו. אך בנס ניצלו חייו של המתלונן. בעקבות האירוע השתנו חייהם של השניים, התוקף וקורבנו. המתלונן אושפז לתקופה ממושכת בבית חולים, סבל מאירוע לבבי, ועד היום ניכרות בו השפעותיה של הטראומה שעבר. מטבע הדברים גם המערער עבר טלטלה משמעותית בעקבות הפרשה. נתנו דעתנו לכך שהמערער נתון בהליך שיקום משמעותי. הוא נקלט בבית ספר, הצליח לסגל לעצמו דפוסי לימוד נורמטיביים, ואף ניגש לחלק מבחינות הבגרות, אותן סיים בהצלחה, ואף הביע חרטה כנה על מעשיו. שירות המבחן אף הוא הדגיש בפנינו כי המערער סיגל לעצמו בתקופה שחלפה אורח חיים נורמטיבי. על פי הערכת שירות המבחן– הן בעת הדיון בבית המשפט המחוזי והן בעת הדיון לפנינו – למערער סיכויים טובים להצליח בתהליך השיקום בו החל, בעזרת ליוויו ושילובו במסגרת טיפולית מתאימה. 7. לאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבות העניין ושקלנו את טיעוני הצדדים לקולה ולחומרה, באנו לידי מסקנה, כי כל נימוקי הקולה הובאו בחשבון על ידי בית המשפט שגזר את דינו של המערער. התפשטותה של תופעת הסכינאות והאלימות הרבה שפשתה כנגע בין צעירים, מחייבת תגובה עונשית הולמת. סכינו של המערער ננעצה בחזהו של הנער, קרבן העבירה, ואך בדרך נס ניצלו חייו באשר הדקירה ננעצה בסמוך לליבו. אלמלא גילו הצעיר של המערער וכל יתר הנסיבות לקולה, ובהן מאמצי השיקום שהשקיע, יש להניח כי בית המשפט היה גוזר עליו תקופת מאסר ארוכה הרבה יותר. בהתחשב בחומרת העבירה שביצע ובתוצאה הקשה, העונש אשר נגזר על המערער, הינו עונש מקל אשר מביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת סיכויי השיקום שלו. אין לנו אלא להביע אמוננו בכך שהמערער אשר עלה על דרך השיקום והתחרט על מעשיו יתמיד במאמציו ואף יצליח בהמשך דרכו לקיים את המסלול הנורמטיבי שהחל בו. אשר על כן דין הערעור להידחות. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 24.8.2008 עד השעה 10:00. ניתן היום, ‏‏‏‏ו' אב, תשס"ח (07.08.08). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08035650_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il