ניסים גבאי נ. משרד התחבורה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3563/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותר: ניסים גבאי נ ג ד המשיבים: 1. משרד התחבורה 2. שר התחבורה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של עתירה זו – בקשת העותר, ניסים גבאי (להלן: גבאי), להורות למשרד התחבורה לבוא וליתן טעם, מדוע לא תבוטל תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות), המחייבת נהגים בחגירת חגורת בטיחות, בכלי רכב מסוגים מסוימים שנקבעו בתקנות. 2. ביום 14.3.2018, בעת שנהג באוטובוס נוסעים פרטי, עוכב גבאי על-ידי שוטר מסיירת האופנועים של משטרת ישראל. השוטר הבחין בגבאי כשהוא אינו חגור בחגורת בטיחות, בניגוד להוראת תקנה 83ב(א), ובהתאם ניתנה לו הודעת דרישה לתשלום קנס בסך של 250 ₪. בו ביום, הגיש גבאי בקשה לביטול הודעת הקנס, ובה טען, בין היתר, כי "מוטב שהתקנה תבוטל ועד אז שהמשטרה תימנע מרישום דוחות לנהגי אוטובוס לא חגורים". בהחלטת התביעה המשטרתית מיום 1.5.2018 נדחתה בקשתו של גבאי, ובאשר לבקשתו לביטול תקנה 83ב(א) צוין, כי "שינוי החוק אינו בסמכות המשטרה, שכן מדובר ברשות אוכפת ולא רשות מחוקקת". לבקשתו של גבאי, התנהל בעניינו הליך לפני בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה. ביום 22.5.2019 הורשע גבאי על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21 לתקנות. בהתאם נקבע, כי גבאי ישלם את הקנס, בסך של 250 ₪. 3. במקביל להליך שהתקיים לפני בית המשפט לתעבורה, המשיך גבאי בניסיונותיו להוביל לביטול תקנה 83ב(א) לתקנות. לדברי גבאי, הוא פנה למשרד התחבורה במכתבים ובשיחות טלפון, אך לא קיבל מענה. יצוין, כי על-פי התגובה המקדמית מטעם משרד התחבורה, לא אותרו פניות שכאלה. לאחר מכן, פנה גבאי ליועץ המשפטי לממשלה, גלל את סיפורו והסביר מדוע לשיטתו יש לבטל את התקנה האמורה. ביום 4.4.2019 נשלח לגבאי מענה מאת הלשכה המשפטית של משרד התחבורה, אשר דחה את טענותיו. גבאי סבר, כי התשובה שקיבל ממשרד התחבורה היא "לקונית, לא רצינית, לא עניינית", ועל כן הגיש את העתירה שלפנינו. 4. בעתירתו טען גבאי, כי אין הבדל מהותי בין אוטובוסים פרטיים, לבין מוניות ואוטובוסים בקווי שירות, שלנוהגים בהם ניתן פטור מחגירת חגורת בטיחות. עוד נטען, כי אין הצדקה לבצע אכיפה דומה בין נהגי אוטובוס פרטיים לנהגים בכלי רכב פרטיים, שכן "נהג האוטובוס הוא היחיד המוגן באוטובוס [...] בניגוד לכל יתר הנוסעים באוטובוס". כמו כן טען גבאי, כי חגורת הבטיחות מסכנת את נהג האוטובוס, בכך שהיא מגבילה את טווח הראייה שלו באופן היוצר סיכון; מגבילה את טווח התנועה שלו, לרבות את גישתו למכשירים שונים המופעלים מכיסא הנהג; ומגבילה את יכולתו ליתן מענה מהיר במצבים שונים שבהם נדרש לסייע לנוסעים. גבאי הוסיף, כי על-פי רוב, נוסעי האוטובוס לא חוגרים את עצמם בחגורת בטיחות, ונוצר "מצב אבסורדי" שבו רק נהג האוטובוס חגור. 5. בתגובה מקדמית מטעם משרד התחבורה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה לביטול תקנה 83ב(א). משרד התחבורה עמד על התשתית הנורמטיבית לעניין החובה לחגור חגורת בטיחות, כמו גם על תכליתה של התקנה – שמירה על בטיחות הנוסעים והנהג. צוין, כי ההסדר שבתקנה 83ב(א) נסמך על מחקרים רבים בתחום הבטיחות בדרכים, אשר הוכיחו את חשיבותן של חגורות הבטיחות. בהקשר זה נטען, כי טענותיו של גבאי נטענו בעלמא, מבלי שהוצגה תשתית עובדתית ומקצועית שתצדיק סטייה מהכלל, כאשר עסקינן בנהגי אוטובוסים פרטיים. עוד טען משרד התחבורה, כי אין ממש בטענותיו של גבאי בנוגע לנזקים שיוצרת חגורת הבטיחות. החגורה מותקנת ומתוכננת על-פי תקנים מקצועיים בינלאומיים, ואינה אמורה לגרום להפרעה ממשית לנהגים. אשר לטענה לפיה יש להשוות את מצבם של נהגי האוטובוסים לנהגים של כלי רכב אחרים הפטורים מהחובה לחגור חגורת בטיחות, פירט משרד התחבורה את המאפיינים הייחודים המצדיקים מתן פטור לכלי רכב מסוימים. כך למשל צוין, כי הפטור לנהגי מוניות נקבע מטעמי ביטחון, נוכח אירועי עבר שבהם הותקפו נהגים. כך הוצדק גם הפטור שניתן לנהגי אוטובוסים בקווי שירות, שמקורו באילוצים הנובעים מאופייה של התחבורה הציבורית, אשר אינם מתקיימים באוטובוסים פרטיים – עלייה וירידה של נוסעים בתחנות שונות, נסיעה של נוסעים בעמידה וכיוצא באלה מאפיינים. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה המקדמית מטעם משרד התחבורה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, בהעדר עילה לביטול תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה. להווי ידוע, כי בית משפט זה נוקט בגישה מרוסנת ומאופקת בבואו לבחון חקיקת משנה (ראו למשל: בג"ץ 926/17 רות מכנס נ' שרת המשפטים, פסקה 17 (22.3.2017); בג"ץ 6951/17 אפיקי מים אגודה שיתופית חקלאית נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 10 (26.3.2019)). בענייננו-אנו, לא עמד גבאי בנטל הכבד המוטל עליו, ולא הצביע על קיומה של עילה מבוררת המצדיקה את התערבותנו. 7. החובה לחגור חגורת בטיחות נקבעה בתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה, שאותה כאמור מבקש גבאי לבטל. לפי תקנה זו, "לא ינהג אדם ולא יסע ברכב מן הסוגים האמורים בתקנה 364א או בכל רכב שבו מותקנות חגורות בטיחות אלא אם כן הנוהג והנוסעים בו חגורים בחגורת בטיחות או רתומים במושב בטיחות או במושב מגביה". בתקנה 83ג נקבעו חריגים לכלל – סוגי כלי רכב, נהגים המתאימים לקריטריונים מסוימים, ומצבי נסיעה שונים – שבהם ניתן פטור מחגירת חגורת בטיחות. מבלי למצות, על החריגים הללו נמנים: נהג מונית בדרך עירונית, בשעה שיש במונית נוסעים; עובדי שירות הביטחון הכללי; נהגים שאינם מסוגלים לחגור חגורת בטיחות מטעמים רפואיים; כל נהג בשעת נסיעה לאחור. חריג נוסף הם אוטובוסים שניתן להם רישיון קו שירות, אשר אינם מחויבים בהתקנת חגורות בטיחות כתנאי לרישומם, ואינם מנויים ברשימת כלי הרכב שבתקנה 364א. כאמור, גבאי טען, כי יש להשוות את מצבם של נהגי האוטובוסים הפרטיים למצבם של נהגי המוניות ונהגי האוטובוסים בקווי שירות. טענה זו – דינה להידחות. בתגובתו המקדמית, עמד משרד התחבורה על הטעמים הפרטניים אשר מצדיקים את החריגים שנקבעו בתקנות התעבורה. ההסברים שניתנו – מפורטים ומניחים את הדעת. כך, למשל, בעוד שתחבורה ציבורית מאופיינת ב"עלייה וירידה תדירה של נוסעים בתחנות שונות, וכן מתאפשרת, בנסיבות מסוימות, גם נסיעה של נוסעים בעמידה" – מאפיין זה אינו מתקיים באוטובוסים פרטיים. באותו אופן הסביר משרד התחבורה, כי נהגי המוניות בדרכים עירוניות הוחרגו נוכח אירועי עבר, שבהם הותקפו נהגי מונית על רקע לאומני או פלילי. הפטור נועד על מנת לאפשר לאותם נהגים להגן על עצמם או לעזוב את כלי הרכב במהירות. 8. אין בידי לקבל גם את טענותיו של גבאי, שלפיהן חגורת הבטיחות מסכנת את נהג האוטובוס, והנזק שהיא יוצרת עולה על התועלת הנובעת ממנה. גבאי לא הניח תשתית עובדתית מספקת, אשר תצדיק התערבות בשיקול דעתו המקצועי של משרד התחבורה. טענותיו לא גובו באסמכתאות מקצועיות, למעט מאמר שכתב הוא עצמו. כפי שצוין בתגובה המקדמית מטעם משרד התחבורה, עמדתו של גבאי "עומדת בניגוד מוחלט למידע המקצועי המוכר והידוע בתחום הבטיחות בדרכים". עמדה של נהג אוטובוס אחד, מנוסה ונבון ככל שיהיה, אינה יכולה להצדיק לבדה את ביטולה או שינויה של חקיקת משנה, הנסמכת על תשתית עובדתית-מקצועית רחבה. אם בידיו של גבאי מצויות אסמכתאות מקצועיות, אשר מצדיקות לשיטתו את ביטולה או שינויה של התקנה, פתוח בפניו השער להציג את האסמכתאות לפני משרד התחבורה – הגורם המוסמך לבצע תיקוני חקיקה בתקנות התעבורה. 9. בשולי עתירתו ציין גבאי, כי "מעולם לא חגר כנהג אוטובוס את חגורת הבטיחות וכך גם ינהג להבא – הכל מטעמי בטיחות, נהיגה נכונה ורצון בלתי מתפשר שאת כל כישוריו בנהיגה מצויינת לא תבטל תקנה בלתי ראויה". בכך הבהיר גבאי, כי עד כה עשה דין לעצמו ונהג בניגוד לתקנות התעבורה, ויתרה מכך – כי בכוונתו להמשיך ולנהוג באותה דרך. התנהגותו של גבאי נוגדת את הדין, מסכנת אותו ואת ציבור נוסעיו, ומבוססת על עמדתו האישית ביחס לחגורת הבטיחות. למותר לציין, כי תקנות התעבורה חלות על גבאי כפי שהן חלות על יתר הנהגים, ועליו לנהוג על-פיהן. 10. אשר על כן, העתירה נדחית. גבאי ישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ח באב התשע"ט (‏19.8.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19035630_O03.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1