סעיד משהראוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3559/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3559/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: סעיד משהראוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופט ע' נהרי) מיום 4.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פל 1583/07 בשם המערער: עו"ד דוד גולן פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופט ע' נהרי) מיום 4.5.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פל 1583/07. 1. ביום 14.11.2007 הוגש נגד המערער כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, המייחס לו, בשני אישומים הנוגעים לשני אירועים נפרדים, עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: כתב האישום המקורי). בדיון שהתקיים ביום 2.7.2008 ביקשה באת-כוח המדינה להוסיף לכתב האישום אישום נוסף, באותן עבירות, הנוגע לאירוע שאירע ביום 6.9.2007 (להלן: האישום הנוסף). לדיון זה לא התייצב המערער, ודיון הקראה נוסף בעניינו נקבע ליום 17.11.2008. לאחר מספר בקשות דחייה שהגיש המערער, ניתנה ביום 22.9.2009 החלטתו של השופט נהרי, בה נדחה מועד ההקראה בתיק ליום 15.11.2009 וכן צוין כי לא תינתן דחייה נוספת. בהמשך נדחה הדיון פעמיים נוספות, עקב אובדן תיק המשטרה ונוכח ניהול משא ומתן בין הצדדים. ביום 15.2.2010 הורשע המערער על-פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש ליום 22.3.2010. 2. לאחר מספר דחיות נוספות, אשר ניתנו לבקשת בא-כוח המערער, התקיים ביום 4.5.2010 דיון, במהלכו טען המערער כי הודאתו התייחסה לאירועים שצוינו בכתב האישום המקורי בלבד, ואילו בעת האירוע המתואר באישום הנוסף חברו היה זה שנהג. לגבי האישומים המפורטים בכתב האישום המקורי, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו בהם, בטענה כי לא היה מודע לכך שהוא נוהג בזמן פסילה. בהמשך לכך, ניתנה החלטתו של השופט נהרי בה נקבע, בין היתר, כי בקשתו של המערער לחזור בו מהודאתו בשלב זה הינה תמוהה, נוכח העיכוב הרב שחל עד כה בשמיעת התיק, שנבע במידה רבה מבקשות דחייה חוזרות ונשנות מטעם בא-כוח המערער. בנסיבות אלה, דחה השופט את בקשתו של המערער וקבע כי טיעוני הצדדים לעונש יישמעו כעת. בהמשך הדיון, ביקש בא-כוח המערער דחייה נוספת לצורך הכנת טיעוניו לעונש, ובקשתו נדחתה. כן דחה בית המשפט את בקשת בא-כוח המערער לדחיית הדיון לשם צירוף תיק נוסף לכתב האישום, שגם עניינו בנהיגה בזמן פסילת רישיון. לאחר שנשמעו טיעוני באת-כוח המדינה לעונש, חזר בא-כוח המערער על בקשתו לדחיית שמיעת טיעוני ההגנה לעונש למועד אחר, ומשזו נדחתה בשנית – ביקש כי בית המשפט ישחררו מן הייצוג, בטענה כי הוא איננו מוכן כעת לטעון לעונש. השופט נהרי דחה את בקשתו של בא-כוח המערער לשחררו מהייצוג, בקובעו כי הוא איננו מוצא עילה לכך בדבריו של הסנגור. בהמשך, ביקש בא-כוח המערער כי המערער יישלח לתסקיר, נוכח העובדה שמדובר בעבירות שבוצעו לפני כשלוש שנים. בית המשפט קבע כי לא היתה מניעה לבקש קבלת תסקיר בשלב מוקדם יותר, ולפיכך הבקשה נדחתה. 3. בהמשך הדיון, ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינו (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות נטען כי המערער חש כי בית המשפט מנסה, בדרך בלתי ראויה, לסיים את הדיון בתיק. כן נטען, כי בית המשפט חרץ את דינו של המערער עוד בטרם ניתן גזר הדין. המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, בטענה כי אין חשש למשוא פנים. בהמשך אותו דיון דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, שכן בית המשפט לא חרץ את דינו של המערער אלא הרשיעו על-פי הודאתו. בית המשפט ציין עוד כי טרם הובעה כל דעה ביחס לגזר הדין וכי החלטותיו נבעו מהדחיות הרבות שהתבקשו עד כה בתיק ומהזמן הרב שחלף מאז האירועים נשוא כתב האישום. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו מלין בא-כוח המערער על כך שבית המשפט אילץ אותו, כדבריו, לטעון לעונש בכל מחיר, אף שלא הזדמן לו להתכונן כראוי לדיון נוכח העובדה שמשך תקופה ארוכה לא עמד המערער בקשר עימו. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. דיני הפסלות בכללם מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על-פי מבחן זה, מוטל על המערער הנטל להוכיח, מבחינה אובייקטיבית, כי בנסיבות העניין קיים חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2005)). נטל זה לא עלה בידי המערער להרים. טענותיו של המערער מבוססות על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, ובראשן – החלטתו שלא לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש למועד אחר. כבר נקבע בפסיקתנו, כי החלטות הנוגעות לניהולו השוטף של הדיון אינן מהוות עילה לפסלות שופט (ראו, למשל: ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2009); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). מקומן של ההשגות על החלטות מסוג זה הינו בהליך של ערעור על ההחלטות לגופן, בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ולא בבקשה לפסילת שופט ובערעור עליה. העובדה כי בית המשפט סירב לדחות את הדיון פעם נוספת, לאחר דחיות רבות שהתבקשו על-ידי בא-כוח המערער ואשר הביאו לעיכוב בשמיעת התיק משך כשלוש שנים, אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס למערער. כן נכון הדבר בהתייחס להחלטות הדיוניות הנוספות עליהן מלין בא-כוח המערער. מפרוטוקול הדיון עולה, כי החלטותיו של השופט נבעו מרצונו לקדם את הטיפול בתיק בנסיבות בהן ניהולו התעכב זמן רב, במידה רבה כתוצאה מהתנהלותו של בא-כוח המערער. במצב דברים זה, בוודאי אין ניתן לקבל את טענת המערער לפיה ננעלה דעתו של בית המשפט ביחס אליו, במובן זה שנפגעה יכולתו לדון באופן חסר פניות בעניינו. לא למותר לציין בהקשר זה, כי מהשתלשלות העניינים במהלך הדיון בו הועלתה בקשת הפסלות, במסגרתה ניסה בא-כוח המערער באמתלות שונות להביא לדחיית מועד הדיון, אף עולה חשש בדבר ניצול לרעה של הליכי הפסלות. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י' בסיון התש"ע (23.5.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10035590_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il