חיים וחנה זקס נ. המפרק ד. קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקו

פסק-דין בתיק ע"א 3559/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3559/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערערים: חיים וחנה זקס נ ג ד המשיב: המפרק ד. קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק) ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.1.07 בבשא 1234/99 שניתנה על ידי כבוד השופטת חנה בן-עמי תאריך הישיבה: ד' בסיון התשס"ט (27.5.2009) בשם המערערים: בעצמם בשם המשיב: עו"ד זאב דסברג פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (בש"א 1234/99) מיום 14.1.2007, במסגרתו נדחה ערעור על החלטת המשיב, המפרק של עמותת הקוטג'ים בשועפט (להלן: המפרק) מיום 1.12.1998. המפרק דחה בהחלטתו את תביעת החוב שהוגשה לו על ידי המערערים. עוד מופנה הערעור כנגד החלטות הביניים של בית המשפט המחוזי מיום 30.5.2006 ומיום 24.8.2006 המתירות הגשת מסמכים לאחר הסיכומים. עובדות הפרשה 2. פרשה זו עברה גלגולים רבים, ומגוון הבעיות שהיא עוררה נדונו מספר לא מועט של פעמים בשלוש הערכאות. להלן, נתייחס רק לעובדות הרלוונטיות לסוגיות העולות בערעור שבפנינו. כמפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עמותת הקוטג'ים בשועפט (להלן: העמותה), התאגדה כדי להקים שכונת קוטג'ים בשכונת רכס שועפט – רמת שלמה בירושלים. רוכשי הדירות הצטרפו לעמותה באמצעות חתימה על "הסכם הצטרפות – והזמנת עבודה", שהיווה גם את חוזה רכישת הדירה. הצדדים לחוזה היו רוכשי הדירות, העמותה, חברת א.י.ש. ניהול אמנה בע"מ (להלן: חברת הניהול) והחברה שביצעה את עבודות הבנייה בפרויקט – חברת ר.א.מ. מהנדסים קבלנים בע"מ (להלן: חברת ר.א.מ.). המערערים נמנו עם רוכשי הדירות שהצטרפו לעמותה. 3. בעקבות בעיות ניהול, משבר אמון בין חבריה וסכסוך משפטי, הגישו חברי העמותה בחודש אוקטובר 1996 בקשה לפירוקה. מאחר ובניית הדירות לא הושלמה באותו מועד, בחודש פברואר 1997 מונה המפרק כמפרק זמני לצורך השלמת עבודות הבניה. 4. לאחר שבית המשפט שלפירוק אישר ניהול הליכי בוררות בסכסוך בין העמותה לחברת ר.א.מ., נקבע בפסק הבורר ביום 10.2.1997 (להלן: פסק הבוררות בעניין חברת ר.א.מ.), כי העמותה חייבת לחברת ר.א.מ. ביחד ולחוד עם אחרים, 7,702,879 ש"ח בתוספת מע"מ ריבית והצמדה. כמו כן קיבלה חברת ר.א.מ. זכות עיכבון בדירות והפכה לנושה מובטח של העמותה. 5. ביום 14.8.1997 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים בהמ' 4425/97 (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) את ההסדר שהוצע על ידי המפרק לסיום הסכסוך, כדלקמן: "דירה תימסר לחבר רק לאחר שמילא אחר התנאים הבאים: (א) שילם % 110.4 ממחירה הבסיסי של הדירה על פי חשבון שהוגש על ידי המפרק הזמני. ... (ו) המפרק הזמני יהיה רשאי להחיל את הסדר זה של נוהל מסירת הדירות גם על מי שמחזיק בפועל בדירה בעת היכנסו לתוקף של הנוהל, ובלבד שהמחזיק עמד בכל תנאי הנוהל בתוך 30 יום מיום שהודיע לו המפרק הזמני על זכותו על פי סעיף זה. למפרק הזמני תישמרנה כל הטענות כלפי מחזיק שלא עמד בכל תנאי הנוהל בתוך פרק הזמן האמור, ובכלל זה טענות בדבר חובת סילוק ידו מהדירה. (ז) עם מילוי התנאים האמורים על ידי הדייר, יוסר העכבון מעל דירתו. (ח) אין בהסדר האמור כדי לחסום את דרכו של המפרק הזמני להציע את צמצום העכבון על כלל הדירות וייחודו למספר דירות בפרוייקט, ובלבד שיש באותן דירות מבחינת ערכן כדי לכסות את מלוא החוב הפסוק לזכות ר.א.מ על פי פסק הבורר, בהתאם לחוות דעת שמאי מוסמך, ובכפוף לאישור בית המשפט...". 6. המערערים – כמו גם רוכשי דירות אחרים – לא המתינו לסיום הסכסוך המשפטי ובחרו להיכנס לדירות שנרכשו על ידם בלי לקבל את אישור העמותה ולהשלים את בניית הדירות באופן עצמאי. כפי שניתן לראות, סעיף (ו) להסדר מסירת הדירות, יצר נוהל לטיפול גם במקרים אלה. לאור הסעיף, הורה המפרק להשיב למערערים את הסכומים שהוצאו על ידם בגין הבניה תוך שהובהר להם, כי הם לא רשאים להחזיק בדירות בטרם תשלום מלוא חובם לעמותה. 7. המערערים לא שעו לאזהרות אלה ואף התעלמו מן המכתב שקיבלו לאחר מכן, אשר הורה להם לפנות לאלתר את הדירה. יתר על כן, במקביל הוגשה על ידם למפרק, תביעה של החזרים שונים על סך 1,027,706 ש"ח, נכון ליום 19.3.1998 (להלן: תביעת החוב המקורית). 8. המפרק דחה את תביעת החוב המקורית ואולם, מרבית רכיבי התביעה לא נדונו לגופם ונימוקי הדחייה היו כלליים. על החלטת המפרק, הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי – ההחלטה בערעור זה היא העומדת לדיון בפנינו. מאחר ושאלת הזכויות של המערערים בדירה נדונה אותה עת בבית משפט השלום, ביום 19.5.1999 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא ו' זילר) את הדיון בערעור, עד להכרעה בה (להלן: ההחלטה המתלה). 9. בפסק דין מיום 17.1.2000, הורה בית משפט השלום בירושלים (כבוד הרשמת ת' נמרודי) למערערים, לסלק ידם מן המקרקעין אליהם פלשו (א 24135/98). בעקבות הליכים נוספים הנוגעים לסוגיית הפינוי, נדחה הדיון בערעור פעם נוספת, כאשר בינתיים הגיעו כל חברי העמותה, מלבד המערערים, להסדר עם המפרק. 10. במקביל לסכסוכים הפנימיים בעמותה, חברת ר.א.מ. נכנסה גם היא להליכי פירוק. המערערים, יחד עם העמותה ואחרים, הגישו תביעת חוב כנגד חברת ר.א.מ. ובה נתבעו החזרים עבור הפרש העלויות בשל הצורך להשלים את הפרויקט על ידי אחרים, ליקויי הבניה ואי התאמות, וכן פיצוים על האיחור במסירת הדירות (להלן: תביעת חוב כנגד חברת ר.א.מ.). התביעה נדחתה, ולאחר הגשת ערעור לבית משפט זה (ע"א 4965/00), הצדדים הופנו להליך בוררות. בפסק הבוררות שניתן ביום 11.9.2001, נקבע בין השאר, כי "עם ביצועו של פסק זה, מסתיימת מערכת ההתדיינויות בפרשות שהובאו בפני... בהתאם להוראת אלה נגזר גם עניינם של כל ההליכים שבפני, בין השאר, ההליכים הבאים:... ע"א 4965/00 – הערעור נדחה... תביעות החוב של הדיירים כנגד ראמ, נדחות..." (להלן: פסק הבוררות בעניין ר.א.מ.). 11. ביום 21.7.2004 נערכה אסיפת נושים של העמותה וביום 1.8.2004 אישר בית המשפט המחוזי כלשונו, את הסדר הנושים שגובש בה (להלן: הסדר הנושים). בהסדר הנושים הופיעו בין השאר הסעיפים הבאים: "...2.ד. מבלי לפגוע מכלליות האמור לעיל, ייחשב כל אחד מהאנשים המנוים להלן כמי שהסכים להסדר על כל חלקיו וסעיפיו: ... 2.ד.2. כל מי ששילם תשלום כלשהו ע"ח חובו לפי חשבון שקיבל מהמפרק... 7.א. כל אחד מן הנושים מוותר בזה על כל זכות בתור נושה כלפי העמותה החורגת מהוראת הסדר זה. 8.ג. ... החלטת המפרק שהתקבלה לצורך קביעת זכויות ההצבעה באסיפות הנושים שכונסו לשם דיון בהסדר, אשר נמסרה לגביה לאותו דייר הודעה תיחשב כקביעת המפרק גם לעניין תשלומי הדייר, אלא אם כן... הדייר פנה, בתוך 10 ימים מיום אישור ההסדר, בכתב, למפרק והודיע לו על השגה לגבי אותה קביעה". 12. באותו יום ממש, בו אושר הסדר הנושים, חתמו המערערים על הסכם עם העמותה, שעניינו סילוק יתרת חובם (להלן: הסכם הפשרה). להלן נוסח ההסכם: "מוסכם כדלקמן: 1. יתרת חובם של המשיבים [המערערים, ס' ג''] נכון ליום 26/7/04 הינה 460,000₪ ("יתרת החוב"), כולל הוצאות משפטיות. 2. המשיבים משלמים למפרק ביום 1/8/04 את הסך 460,000 ₪ כדלהלן: צ'ק בסך 90,000₪ שמועד פירעונו הוא 2.8.04 צ'ק בסך 90,000₪ שמועד פירעונו הוא 2.9.04 צ'ק בסך 90,000₪ שמועד פירעונו הוא 2.10.04 צ'ק בסך 90,000₪ שמועד פירעונו הוא 2.11.04 צ'ק בסך 100,000₪ שמועד פירעונו הוא 2.12.04 3. לאחר פרעון תשלום ה-90,000₪ הראשונים יעוכב צו הפינוי. עם פרעון מלא של כל השיקים הנוספים יבוטלו כל ההליכים בהוצאה לפועל ובכל בתי המשפט האחרים. 4. במידה וחלילה לא יפרע אחד מהשיקים הנ"ל יראה הסכם זה כמבוטל ויחודשו באופן מיידי הליכי הפינוי וההוצאה לפועל, כאשר החוב הבסיסי יחזור להיות 500,000 ₪, ממנו ינוכו הסכומים שנפרעו עד לאי פרעון השיק. הדירה תמושכן ברשם המשכונות כבטחון נוסף לפרעון התשלומים הנ"ל. 5. אין בהסכם זה כדי לגרוע מחובותיהם של המשיבים על-פי כל דין, החלטות בית משפט, או הסכמים עליהם חתמו המשיבים. 6. מכיוון שהליך פירוקה של העמותה הולך ומסתיים, יעשו המשיבים מאמץ כנה ואמיתי להקדים מועד פרעונם של שני השיקים האחרונים. 7. המשיבים יפרקו ללא דיחוי את כל שבנו ושהעיריה דורשת פירוק כתנאי למתן טופס 4 למבנה". 13. המערערים לא עמדו בהסכם הפשרה ואף לא פינו את הדירה אליה פלשו. ביום 14.10.2004 הוגשה על ידם "בקשה לדיון דחוף בתביעת חוב" בה צוין, כי ההמחאות על סך 460,000 ש"ח נמסרו למפרק רק כדי להימנע מהפינוי מדירתם. לאור תנית הבוררות שנקבעה בהסכם בין המערערים לעמותה ולחברת הניהול, המערערים פנו לבירור טענותיהם הכספיות לרב נוסבוים ואולם המפרק סירב להתייצב בפניו. לאחר מכן הוגשו על ידי המערערים בקשות נוספות לעיכוב פדיון ההמחאות ואילו המפרק מצידו טען כי הסכם הפשרה מאיין את הטענות כלפיו. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי לעניין זה בהחלטתו מיום 6.2.2005, כי לאור פסק הדין החלוט לפינוי והפרת הסכם הפשרה "נדחות כל הבקשות שהגישו המבקשים לצו מניעה ולקביעת מועד לדיון בתביעת חוב וכל כיו"ב ועל המפרק לפעול לאלתר לסילוק ידם של המבקשים מהדירה על-פי פסה"ד שניתנו". 14. המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית משפט זה (רע"א 2046/05. להלן: בקשת רשות ערעור ראשונה). בדיון שנערך ביום 6.3.2005, בעלי הדין קיבלו את הצעת בית המשפט (כבוד השופטים א' א' לוי, א' גרוניס וי' עדיאל) להסדר, בזו הלשון: "א. צו הפינוי שהוצא נגד המבקשים יעמוד בעינו אלא שהוא לא יבוצע בתנאי שהמבקשים ישלמו את התשלום הרביעי לפי ההסכם מיום 1.8.04 תוך 30 יום מהיום ואת התשלום החמישי תוך 60 ימים מהיום. ב. טענת המבקשים כי יש להכריע בתביעת החוב שהגישו תחזור להכרעתו של בית המשפט המחוזי על מנת שיקבע האם יש עוד נפקות כיום לתביעת החוב לאור ההסכם מיום 1.8.04 ולאחר שהושג הסדר נושים. ג. במסגרת הדיון שייערך בבית המשפט המחוזי רשאי יהיה המפרק לטעון לפסיקת הוצאות לזכותו בגין המהלכים שנקטו בהם המבקשים מאז שנמנעו מלפרוע את שני התשלומים האחרונים. ד. כל אחד מן הצדדים שומר על טענותיו". 15. הסדר זה קיבל תוקף של פסק דין ובעקבותיו, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי. בדיון ביום 11.12.2005, טען המפרק, כי לאור הסדר הנושים והסכם הפשרה, יש לקבוע, כי אין עוד נפקות לתביעות החוב של המערערים. בהחלטה מיום 12.12.2005 (בש"א 1234/99), ציין בית המשפט (כבוד השופט י' שפירא) כי אין להכריע בשאלת הנפקות ללא דיון בטענות המערערים ולפיכך הורה לצדדים, להגיש "סיכומים לגופו של עניין" (להלן: החלטת הביניים בבית המשפט המחוזי). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על החלטתו של כבוד השופט י' שפירא (רע"א 687/06), נדחתה (להלן: בקשת רשות ערעור שנייה). 16. בסיכומי המערערים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, צומצמה תביעת החוב המקורית לסעיפים הבאים (להלן: תביעת החוב): א. הפרש מחיר הדירה (סע' 1 לתביעת החוב) – 210,178 ש"ח. ב. החזר בגין שלבי בניה שלא בוצעו (סע' 2 לתביעת החוב) – 64,634 ש"ח. ג. החזר 10.4% מערך הדירה בגין התוספת (סע' 7 לתביעת החוב) – 21,858 ש"ח. ד. ליקויי בניה (סע' 8 לתביעת החוב) – 88,700 ש"ח. ה. גביית חוב ביתר – 252,800 ש"ח. הכרעת בית המשפט המחוזי 17. לאחר הגשת בקשות ומסמכים נוספים, ביום 14.1.2007 נדרש לבסוף בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' בן-עמי) לערעורם של המערערים כנגד דחיית תביעת החוב שלהם על ידי המפרק (בש"א 1234/99). מאחר ותביעת החוב צומצמה, עסק הדיון רק בחמשת הסעיפים הנותרים. 18. תחילה קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לראות את הסכם הפשרה כמחייב ככתבו וכלשונו ודחה את טענות המערערים לכפייה ועושק. במסגרת הסכם הפשרה, הצהירו המערערים כי נכון ליום 26.7.2004, יש להם יתרת חוב כלפי העמותה על סך 460,000 ש"ח. כמו כן, בסעיף 3 להסכם נקבע כי "עם פרעון מלא של כל השיקים הנוספים יבוטלו כל ההליכים בהוצאה לפועל ובכל בתי המשפט האחרים". מאחר והעילות בתביעת החוב היו קיימות במועד חתימת ההסכם, בית המשפט המחוזי סבר, כי אין להעלות אותן שוב כעת ודי בכך כדי לדחות את הערעור. 19. סעיפים ב' ו-ד' לתביעת החוב המתוקנת, אשר עוסקים באי השלמת הבנייה ובליקוים שנתגלו בה, נדחו גם בהסתמך על תוצאת פסק הבוררות בעניין ר.א.מ. בית המשפט המחוזי ציין, כי הטענות בסעיפים אלה, כבר הופיעו בתביעת החוב כנגד חברת ר.א.מ. ומשהבורר הכריע בהן, אין מקום להעלותן כנגד העמותה. 20. נימוק נוסף לדחיית הערעור התבסס על הסדר הנושים. בית המשפט המחוזי התייחס לסעיפים 2.ד.2., 7.א. ו-8.ג. להסדר וקבע כי המערערים נכללים בכל אחת מן הקבוצות אליהן מתייחסים סעיפים אלה. משכך, יש לראות את המערערים כמסכימים קונסטרוקטיבית לכל תנאי הסדר הנושים, בין השאר גם לכך, שהם אינם נכללים בין הזכאים לתשלומים כלשהם מאת העמותה. 21. בסיום דבריו ועל אף שהערעור נדחה, העיר בית המשפט המחוזי כי הוא רואה טעם לפגם באופן הלקוני בו נדחתה תביעת החוב של המערערים על ידי המפרק, ללא כל התייחסות לגופן של הטענות שהועלו בפניו. בכך – קבע בית המשפט – חטא המפרק לתפקידו ולחובת האמון והאובייקטיביות שלו הם כלפי הנושים והן כלפי בית המשפט. מכאן הערעור שבפנינו. טענות הצדדים 22. עיקר טענותיהם של המערערים מוסב על כך, שתביעת החוב לא נדונה לגופה, כי אם נדחתה מכוח הסדר הנושים והסכם הפשרה. לדבריהם, הסתמכות על טענות מקדמיות אלה בלבד לדחיית תביעתם, חוטאת לקביעות קודמות בבקשת רשות הערעור הראשונה והשנייה ולהחלטת הביניים בבית המשפט המחוזי. הואיל ולאחר החזרת התיק אליו, בית המשפט המחוזי לא הסתפק בטענת המפרק, כי לתביעת החוב אין בשלב זה כל נפקות והורה לצדדים להגיש סיכומים לגופה של התביעה, לא היה לדבריהם מקום לחזור ולהעלות לדיון את הטענות המקדמיות. המערערים טוענים, כי בית משפט זה הורה לבית המשפט המחוזי שלא לדון או להכריע בתביעת החוב על בסיס הטענות המקדמיות, כי אם חייב אותו לדון בתביעה לגופה. בית המשפט המחוזי אם כן הפר את ההוראה ועיקר מתוכן את החלטותיו של בית המשפט העליון. 23. באשר להשפעתו של הסדר הנושים על הסכסוך בין הצדדים, הרי שלדעת המערערים, החתימה על ההסדר דווקא מוכיחה את חבות העמותה כלפיהם. בשלב מסוים, ההחלטה המתלה הקפיאה את הדיון בערעור עד שיתבררו זכויותיהם של המערערים על הדירה בבית משפט השלום. לפי גרסת המערערים, מחסום זה ירד רק ביום 1.8.2004, בו אושר הסדר הנושים ונחתם הסכם הפשרה. מאחר והמפרק ידע כי עניין תביעת החוב עומד בפני ערעור בעת גיבוש הסדר הנושים וחרף זאת לא כלל בו שום התייחסות אליו, אין לו להלין אלא על עצמו ותביעת החוב ממשיכה לעמוד במקביל להסדר. לא זו בלבד, אלא שלדעת המערערים בין כך ובין כך, הסדר הנושים לא תקף לגביהם. סעיפים 12.א. ו-12.ב. להסדר מתלים את חלותו באישור בית המשפט. בהחלטה המתלה, קבע בית המשפט כי הדיון בתביעת החוב יתחדש רק לאחר סיום כל ההליכים בעניין הזכויות בדירה ומאחר ואלה עדיין לא הסתיימו – ההסדר איננו רלוונטי לדיון. עוד לטענתם, ההסדר חל רק על חברים בעלי זכויות או על נושים ואילו הם אינם נמנים על אף אחת מקבוצות אלה. 24. כן טוענים המערערים, כי הסדר הנושים לא מחייב אותם. לפי גרסתם, עד ליום 14.10.2004 הם לא ידעו על קיומה של אסיפת הנושים או על גיבושו של הסדר ולא קיבלו את מסמך ההזמנה לאסיפה (בו מופיעים גם מספר זכויות ההצבעה באסיפה וסכום החוב המשוער לעמותה. ראו סוף נספח י' לתגובת המפרק) (להלן: מסמך ההזמנה). ביום 14.10.2004, מיד לאחר שגילו את דבר קיומו של ההסדר, הוגשה לבית המשפט – כנדרש בסעיף 12.ג. להסדר הנושים – "בקשה לדיון דחוף בתביעת החוב" (נספח 9 לערעור). לדברי המערערים, בכך הובעה התנגדותם לתנאי ההסדר ועל כן אין לייחס להם כל הסכמה אליהם. טענת המפרק כי נשלחה אליהם הזמנה לאסיפה, יחד עם זיופים והטעיות חמורות אחרות מצידו, עולים לדעתם כדי חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים. לערעור שבפנינו צורף תצהיר בו מצוין כי המערערים שמעו לראשונה על קיומה של אסיפת הנושים ביום 14.10.2004 (נספח 8 לערעור). 25. לדעת המערערים, גם מהסכם הפשרה לא ניתן להסיק, כי הם וויתרו על תביעת החוב. בנוסח ההסכם לא נאמר במפורש או במשתמע כי הם מוותרים על התביעה ויתרה מכך, ההסכם כלל לא עוסק בחוב העמותה כלפיהם ועל כן אין לראות בו מסמך, המבטל את תביעת החוב. גם אם ניתן להבין את ההסכם בשני אופנים, הרי שיש לפרשו לטובתם ולא לטובת הצד המנסח – המפרק. אותה מסקנה עולה לדעתם מהסכם מסירת הדירה שנחתם בינם למפרק בד בבד עם הסכם הפשרה. 26. בחלקו האחרון של הערעור, מובאות טענות המערערים הנוגעות לגופם של רכיבי תביעת החוב המתוקנת. מלבד זאת, מציינים הם כי לאור פסק הבוררות בעניין ר.א.מ., הם מוותרים על טענותיהם לגבי סעיף ד' לתביעת החוב המתוקנת ואולם סעיף ב' – החזרים בגין שלבי בניה שלא בוצעו – לא נדון לדעתם בפסק בוררות זה. לא המפרק עצמו ולא חברת ר.א.מ. נדרשו להשלים את בניית הדירות ועל כן התביעה בסעיף זה נותרת על כנה. 27. לאור האמור, תביעתם של המערערים כנגד המפרק מסתכמת בסעיפים א', ב', ג' ו-ה' לתביעת החוב, בצירוף הוצאות הערעור, שכר טרחת עורך דין, מע"מ והוצאות לדוגמה. 28. בא כוח המפרק מצידו סבור, כי הסדר הנושים והסכם הפשרה מייתרים את הערעור, מאחר והמערערים וויתרו במסגרתם על הזכות לתבוע סכומים נוספים מאת העמותה. הזמנת המערערים בוצעה לטענתו כדין, והם מחויבים להסדר לא רק מכוח האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי אם גם מכוח סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). לאור מחויבות זו, המערערים לא נכללים ברשימת נושי העמותה, מוותרים על זכותם כנושים ומכירים בחובם כלפיה. מסקנה דומה – על וויתור חובם – עולה גם מהסכם הפשרה ומהסכם מסירת הדירה שנחתם עם המפרק. מעבר לכך, בא כוח המפרק סבור, כי אין כל פגם בדחיית הערעור בבית המשפט המחוזי על סמך הקביעה שלתביעת החוב אין נפקות והדבר לא עומד בסתירה להחלטות שיפוטיות קודמות. בא כוח המפרק דוחה את סעיפי תביעת החוב המתוקנת גם לגופם ומבקש לחייב את המערערים בהוצאות לדוגמה בצירוף שכר טרחת עורך דין. דיון 29. הפתרון לשאלה העומדת בפנינו בערעור זה, טמון בבחינת התנאים הקבועים בהסדר הנושים ובהסכם הפשרה ובהשלכות שלהם על תביעת החוב של המערערים כלפי העמותה. יודגש מיד, כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי וסבורני שלאור הפשרה שהושגה בין הצדדים, המערערים מנועים מלתבוע את המפרק. הרציונל של הסדרי פשרה בפירוק העמותה 30. מטרת מינויו של המפרק הודגשה כבר בהמ' 4425/97: "להשלים את הבנייה בדרך היעילה, הטובה והמהירה ביותר... להגיע להסדר אשר יאפשר, מצד אחד, מסירת הדירות לדיירים תוך ביצוע מלוא התשלומים הנדרשים מהם כתנאי לכך, ובמקביל לכך, הבטחת סכום החוב היחסי לגבי כל דירה לטובת ר.א.מ..." (הדגשה שלי, ס' ג''). 31. שני ההסדרים בפרשה – הסדר מסירת הדירות והסדר הנושים – הוצעו על ידי המפרק לאור רציונל זה. סכום החוב היחסי לגבי כל דירה שהיה על המערערים לשלם, עלה במקרה זה על מחירה הבסיסי של הדירה, בשל הצורך לכסות את חובות העמותה כלפי חברת ר.א.מ. רווחו של חבר העמותה מן הפשרה, מתבטא בקבלת הנכס שעבורו הוא משלם את הסכומים הנדרשים. הן בהסדר מסירת הדירות והן בהסדר הנושים הותנתה מסירת הדירה לחברי העמותה במילוי כל התנאים האמורים בהם. 32. למותר לציין, שקבלת מתווה הפשרה מוציא מכלל אפשרות להמשיך ולתבוע מן העמותה את הנזק שנגרם כתוצאה מקריסת הפרויקט. הזכאות לדירה בעקבות מילוי התנאים הקבועים בהסדר, באה על חשבון הוויתור על תביעות חוב עתידיות כנגד המפרק, שהרי זו בדיוק מהותה של הפשרה בין הצדדים. כל עניינו של המפרק בניסוח הצעת הסדר, הוא בהבאה לסיום של כל ההליכים המתנהלים כנגד העמותה. לפיכך, הניסיון לזכות בדירה באמצעות ההסדר מחד ולשמור על הטענות בדבר חובות כלפי המפרק מאידך, הינו אבסורדי ומעקר מתוכן את מהות הפשרה (להסדרי פשרה במתכונת דומה ראו למשל פש"ר (י-ם) 4302/07 אלומות מ.ג. הנדסה בע"מ נ' וקנין, פיסקה 2 והלאה (לא פורסם, 13.2.2008)). 33. מתוך דברים אלה, נבחן את תביעת החוב של המערערים בפרשה זו, אל מול הצעדים שננקטו על ידם במטרה לקבל את הזכויות בדירה. הסכמות והתחייבויות המערערים 34. יודגש, כי סמכותו של מפרק לגבש כל פשרה או הסדר עם חברי העמותה, טעונה אישור בית המשפט, לפי סעיפים 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980, ו-307(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. הסדר הנושים קיבל אישור כאמור, בבית המשפט המחוזי ואילו הסכם הפשרה לא אושר כמסמך עצמאי. חשיבותה של נקודה זו תובהר להלן. הסדר הנושים 35. הסדר הנושים היווה ניסיון נוסף של המפרק לסיים את הסכסוך ולשכן את חברי העמותה בדירות תמורת "השתתפותם ההוגנת במלוא עלות הפרוייקט, תשלום מלוא החובות ותשלום דיבידנד לכל יתר נושי העמותה" (ראו עמ' 1 להסדר הנושים, נספח ט' לתגובת המפרק). כדי לכלול את כל החברים הרלוונטיים, נקבע בהסדר שהוא יחייב לא רק את החותמים עליו או את אלה שהביעו את הסכמתם לתנאיו באסיפה, כי אם גם את "כל מי ששילם תשלום כלשהו ע"ח חובו לפי חשבון שקיבל מהמפרק" (סעיף 2.ד.2. להסדר הנושים). המערערים נכללים בקבוצה זו ואף אינם מעלים כל טענה הסותרת זאת. לפיכך, לפחות מבחינת האינטרס והכוונה של המפרק – תנאי ההסדר חלים עליהם. 36. כפי שראינו לעיל, טענות הערעור עוסקות, ככל שהדבר נוגע להסדר הנושים, בעיקר בהיעדר מודעותם לאישורו בבית המשפט, בקיום האסיפה וכן במשקלה של ההחלטה המתלה. 37. דינן של טענות אלה להידחות. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי, כי המערערים נופלים לגדרי סעיף 8.ג. להסדר הנושים, העוסק בחברי עמותה אשר קיבלו את מסמך ההזמנה. בעקבות קביעה זו ומשלא הוגש ערעור על ההחלטה שאישרה את הסדר הנושים, גרס בית המשפט המחוזי, כי יש לראות את המערערים כמסכימים קונסטרוקטיבית לתנאיו. ידועה ההלכה כי ערכאת הערעור תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ביותר, כאשר הן מופרכות על פניהן או שנפל בהן פגם היורד לשורשו של עניין (ע"א 8155/00 טיפוגרף נ' קרברסקי, פ"ד נו(5) 563, 569-568 (2002); ע"א 11386/05 שרבט מלכיאל ובניו בנין לעם בע"מ נ' אלמוג (לא פורסם, 24.7.2007); ע"א 464/06 ריקה נ' רמות (לא פורסם, 23.2.2009)). המערערים במקרה זה לא הציגו בפנינו נימוקים שיצדיקו את התערבותנו בקביעות אלה ועל כן יש לראותם כמי שקיבלו על עצמם את כל תנאי ההסדר – ביניהם הוויתור על תביעת החוב שלהם כנגד העמותה. 38. יתר על כן, מחומר התיק עולה, כי המערערים היו מודעים היטב לתנאי ההסדר, קיבלו על עצמם את הפשרה המוצעת בו וכפועל יוצא מכך, התחייבו לוותר על תביעת החוב, להעביר את חובם למפרק ולאחר מכן לקבל את הזכויות על הדירה. לאור זאת, דינה של טענות המערערים להידחות גם לגופו של עניין. 39. יושם אל לב, כי כלל טענות הערעור מופנות כנגד תוקפו של הסדר הנושים, אך לא כנגד פרשנותו. המערערים אינן חולקים על מהות הפשרה בהסדר, לפיה הם מוותרים על התביעות כנגד העמותה. נוכח זאת, הקביעה כי ההסדר תקף לגבי המערערים תוביל מיד למסקנה, שתביעת החוב בטלה. לאור העובדות, קביעה זו אכן מתגבשת במקרה שבפנינו. הסכם הפשרה 40. המערערים כלולים כאמור, בסעיף 2.ד.2. להסדר הנושים, וכבר באמצעותו מוחלים עליהם תנאי הפשרה בהסדר. תימוכין נוספים למסקנה זו עולים מהסכם הפשרה. 41. בסעיף 1 להסכם הפשרה קבעו הצדדים, כי "יתרת חובת של המשיבים [המערערים, ס' ג''] נכון ליום 26/7/2004 הינה 460,000 ש"ח". בסעיפים האחרים הוסדרו אופן תשלום החוב, התנאים לעיכוב צו הפינוי מהדירה, ההליכים שיינקטו כנגד המערערים במקרה שהחוב לא ייפרע ותנאים נוספים. יודגש, כי בניגוד לסוגיית הסדר הנושים, המערערים לא משיגים על עצם תקפותו של הסכם הפשרה. טענותיהם נוגעות דווקא למשמעות הנאמר בו. 42. כאמור, הסכם הפשרה לא אושר על ידי בית המשפט ולכן הוא תקף אך ורק מכוח הסדר הנושים. למפרק אין סמכות לחתום על הסכם החורג מתנאי ההסדר, לא כל שכן לפעול לפיו. לפיכך, אמנם הסכם הפשרה איננו יכול ליצור מערכת חדשה של יחסים משפטיים בין הצדדים, אך חתימה עליו מאשרת כי המערערים ידעו על קיומו של הסדר הנושים ולא זו בלבד אלא שהם ראו את עצמם כנכללים בו. בכך שהמערערים הכירו בתוקפו של הסכם הפשרה לגביהם (ולראיה, הם מסרו למפרק את כל ההמחאות לכיסוי חובם לעמותה וחלקן אף נפדה), הם בהכרח קיבלו במשתמע על עצמם, גם את התנאים האמורים בהסדר. החלופה האחרת היא לראות את הסכם הפשרה במנותק מן ההסדר ואולם במקרה זה ההסכם בטל מחוסר סמכותו של המפרק לחתום עליו. טענת בטלות זו לא הועלתה בערעור ולא בכדי, שהרי המערערים מעוניינים לקבל את הזכויות על הדירה מכוח ההסכם. דא עקא, הזכויות האובליגטוריות ההדדיות בין העמותה והמערערים לא נוצרו בו, כי אם בהסדר הנושים. משהכירו המערערים בזכויות אלה באמצעות הסכם הפשרה ולא טענו לבטלותו, הם התחייבו גם לתנאי ההסדר – ובכללם, לוויתור על תביעת החוב כנגד העמותה. 43. בשולי הדברים ייאמר, כי אף בתצהיר שהוגש בפנינו על ידי המערערים, לא נטען שהמערערים לא היו מודעים לקיומו של הסדר הנושים. 44. ואם בכך לא די, כפי שנראה להלן המערערים הצהירו על עצם כוונתם למחול על התביעה גם בהסכם הפשרה גופו. 45. פרשנותו של הסכם נלמדת כידוע מאומד דעתם הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים, על פי לשון ההסכם והנסיבות בהן הוא נערך ונחתם (ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995); ד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ריבלין (לא פורסם, 11.5.2006); ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (לא פורסם, 4.2.2009); אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 388-387 (תשס"ג)). בהיעדר אפשרות להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, נעזר הפרשן בכלי ניתוח אובייקטיביים ויבחן את אומד דעת הצדדים לאור הסכמים מאותו סוג וטיפוס ובהתחשב במטרות שהיו מנסים להשיג במקרה זה "צדדים סבירים והוגנים" (עניין אפרופים, בעמ' 313, עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 29 לפסק-דינו של השופט חשין; עניין אינטגרציה). 46. במקרה דנן, לשון ההסכם לא מעלה כל רמז לכך שהוא נוגע לחובם של המערערים בלבד. ההיפך הוא הנכון, יחסי החבות בין הצדדים מוגדרים בסעיף 1 ומסתכמים בכך, שהמערערים הם בעלי חובה של העמותה. הסכם הפשרה לא מחלק בין התשלום על הדירה לבין ההחזרים שבתביעת המערערים, כי אם קובע באופן כללי, מיהו החייב ומיהו הנושה במערכת היחסים בין הצדדים. לו חפצו המערערים להסדיר בהסכם אך ורק את סוגיית גובה התשלום תמורת מסירת הדירה – ולא את כלל התביעות ההדדיות – וודאי היו הם דורשים לציין זאת במפורש. המערערים אם כן הבינו, כי קבלת הדירה מותנית בתשלום חובם לעמותה, ובוויתור על תביעתם. 47. נסיבות חתימת ההסכם – גם בלי להתחשב בקיומו של הסדר הנושים – מחזקות מסקנה זו. קביעת גובה החוב הכספי של המערערים כלפי העמותה בהסכם, באה על רקע צו הפינוי מהדירה שניתן כנגדם מחד ועל רקע תביעת החוב מאידך. אין מנוס מלהסיק לאור זאת, כי תכלית ההתקשרות בין הצדדים הייתה להגיע להסכמה באשר לגובה החוב, להסדיר את החזרתו, לבטל את צווי הפינוי מהדירה ולהסדיר סופסוף כעבור כשמונה שנים, את המחלוקת המשפטית ביניהם. מידת ההיגיון נותנת, שהמערערים לא היו מסכימים לקבוע את גובה החוב כלפי העמותה, את חלוקתו לתשלומים ואף את מועדי הפירעון שלהם, לו סברו כי חלק מן הסכום שייך בדין להם וכי העמותה תיאלץ להשיבו לאחר מכן. 48. כוונת המערערים לוותר על תביעת החוב עולה אם כן, מאומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים ומייתרת את הצורך להידרש לתכליתו האובייקטיבית (ראו עניין ארגון מגדלי הירקות, פיסקה 12 לפסק-דינו של השופט ריבלין). מעבר לנדרש ייאמר, כי גם תכלית זו הייתה מביאה לתוצאה פרשנית זהה. בדומה לדיירים רבים אחרים שכבר הגיעו לפשרה עם המפרק, סיום הסכסוך המשפטי בין הצדדים הוא אחד המניעים החשובים להסכם הפשרה וביטול תביעת החוב כנגד העמותה הוא הצעד ההוגן בנסיבות אלה. "בקשה לדיון דחוף בתביעת החוב" 49. המערערים תמכו את גרסתם בדבר אי מחויבותם להסדר הנושים, ב"בקשה לדיון דחוף בתביעת החוב" שהוגשה על ידם לבית המשפט המחוזי ביום 14.10.2004. לטענתם, עד לאותו יום הם לא ידעו כלל על אסיפת הנושים ועל אישור ההסדר ומיד כשגילו זאת, הוגשה הבקשה האמורה. אכן, בפניה זו לבית המשפט הועלו מספר נושאים. עניינה העיקרי היה בבקשה להורות למפרק שלא לפדות שתי המחאות על סך 190,000 ש"ח שנותרו בידיו. כמו כן נשטחה בה התפתחות ההליכים בפרשה ואף הייתה שם התייחסות להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ולנקודות נוספות. ואולם, הסדר הנושים לא מוזכר בבקשה ולו בעקיפין. אם כן, גם לו הנחנו שלפני יום 14.10.2004 המערערים לא היו מודעים להסדר, הרי משהוגשה הבקשה לדיון בתביעת החוב במתכונת האמורה, יש לראותם כמסכימים במשתמע לנהלים שנקבעו בו לכיסוי החוב ומסירת הדירות. היעדר התנגדות להסדר ולאישורו, אך מחזק את המסקנה אליה הגעתי לעיל, לפיה המערערים קיבלו על עצמם את תנאיו ועל כן וויתרו על תביעת החוב. 50. לאור כוונת המערערים בהסכם הפשרה, ניתן לראות בבירור את ההקבלה הקיימת בין סעיפיו לבין התניות הקבועות בהסדר הנושים. כשם שבמסגרת ההסדר מוותרים חברי העמותה על תביעתם כלפיה, כך הסכם הפשרה הפועל מכוחו, מניח שהמערערים בחתימתם עליו, מוותרים על תביעת החוב. 51. לסיכום הדברים, אנו מוצאים כי לא ניתן לנתק בין הסדר הנושים להסכם הפשרה והם משליכים אהדדי. החתימה על ההסכם ביום אישור ההסדר מלמדת על מוכנותם של המערערים לקבל עליהם את תנאי ההסדר וכן בין השאר לוותר על תביעת החוב. קיומו של הסדר הנושים, בו נקבע כי תשלום מלוא החוב על פי החשבון של המפרק יזכה את חבר העמותה בקבלת הדירה כדין (ראו סעיף 10-9 להסדר הנושים), מעניק מצידו תוקף לסעיפי ההסכם. הסכם הפשרה, בו נקבע אותו סכום שהמערערים מתחייבים להעביר לעמותה כדי לקבל את הזכויות בדירה, מיישם אם כן את הוראות ההסדר ואף מאשר כי תביעת החוב בטלה. החלטות קודמות בבירור תביעת החוב 52. הקביעות בבקשת רשות הערעור הראשונה והשנייה ובהחלטת הביניים בבית המשפט המחוזי עולות בקנה אחד עם התוצאה אליה הגעתי ואין ממש בטענות המערערים לעניין זה. 53. בבקשת רשות הערעור הראשונה (רע"א 2046/05), הוחזר הדיון בתביעת החוב לבית המשפט המחוזי, כדי לקבוע "האם יש עוד נפקות כיום לתביעת החוב לאור ההסכם מיום 1.8.2004 ולאחר שהושג הסדר נושים". בית משפט זה לא התייחס בפסק הדין לגופה של התביעה ואף לא הנחה את בית המשפט המחוזי להידרש למרכיביה ולהתעלם מקיומו של הסדר הנושים והסכם הפשרה. נהפוך הוא, בית המשפט המחוזי נתבקש לבדוק האם הפשרה אליה הגיעו המערערים והמפרק, לא מייתרת את הדיון בתביעה, יהיו טענותיה אשר יהיו. 54. גם בהחלטת הביניים של בית המשפט המחוזי שניתנה בעקבות פסק הדין, נאמרו דברים ברוח דומה. בא כוח העמותה טען, כי לאור הסדר הנושים והסכם הפשרה ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי אין כל נפקות לתביעת החוב. בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע מסמרות בעניין והעיר, כי כאמור בבקשת הערעור הראשונה, שאלה זו עדיין לא הוכרעה ובדיוק לשם כך הוחזר הדיון אליו. ואולם, בית המשפט לא דחה את טענות המפרק (או את טענות המערערים) לגבי השפעתם של ההסדר וההסכם על תביעת החוב. לשם בירורה של סוגיה זו הוא הורה לצדדים להגיש סיכומים "לגופו של עניין", כאשר סוגיית ההשפעה של הסדר הנושים והסכם הפשרה על תביעת החוב נותרת פתוחה. 55. באופן דומה, נמנע בית משפט זה בבקשת רשות הערעור השנייה, מלהתערב בטענות הצדדים והותיר את הדיון בהשפעת ההסדר וההסכם לבית המשפט המחוזי. סוף דבר 56. לטענה שהמערערים אינם מחויבים להסדר הנושים, אין שחר. ניסיונם לפסוח על שני הסעיפים ולקבל את הזכויות על הדירה, תוך כדי שהם תובעים מהעמותה סכום הגדול מזה שהם התחייבו לשלם בהסכם הפשרה, נדון לכישלון. ההתחייבות אותה הם נטלו על עצמם בהסדר הנושים ובהסכם הפשרה, משקפת את התוצאה ההוגנת לסיום היחסים המשפטיים בינם לעמותה. בשל התחייבות זו, הם מנועים כעת מלהעלות שוב את תביעת החוב. 57. נוכח הדברים דלעיל, מתייתר הצורך לדון בגופם של מרכיבי התביעה, בהשלכות פסק הבורר בעניין חברת ר.א.מ. על סעיף ב' לתביעת החוב או בתחולתו של סעיף 350 לחוק החברות על עמותות. אינני נדרש לבקשה להוספת ראיה חדשה מיום 4.12.2007, בהיותה נוגעת לתביעת החוב עצמה. עוד יצוין, כי אין במסמך שהוגש מטעם המערערים ביום 31.5.2009 במסגרת בקשה להשלמת טיעונים, טענות שיש בהן כדי להשפיע על מסקנתי בפרשה זו. 58. דינו של הערעור אם כן, להידחות על כל סעיפיו. החלטתו של בית המשפט המחוזי נותרת על כנה, לאור התחייבויותיהם של המערערים בהסדר הנושים ובהסכם הפשרה. באשר לערעור על החלטות הביניים של בית המשפט המחוזי מיום 30.5.2006 ומיום 24.8.2006, עניינם של המסמכים שהוגשו בעקבות החלטות אלה הוא בראיות לגובה החוב הנתבע על ידי המערערים. התוצאה אליה הגעתי, מייתרת את הדיון בהחלטות אלה. 59. אציע אם כן לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשאת בשכר טרחת בא כוחו של המפרק, בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: 1. מסכים אני עם התוצאה שאליה הגיע חברי, השופט ג'ובראן, ולפיה דין הערעור להידחות. מסכים אני גם עם מסקנתו של חברי שלפיה נוכח הסכם הפשרה שנחתם בין המערערים לבין העמותה, מנועים המערערים מלתבוע את המפרק. 2. לשונו של הסכם הפשרה ברורה ונהירה למדיי. עולה ממנו כי הסכם הפשרה נועד להסדיר, מצד אחד, את יתרת חובם של המערערים כלפי העמותה ומצד שני את נושא החזקה של המערערים בדירה. הסכם הפשרה אינו מזכיר את כלל התביעות ההדדיות, ולא בכדי. מסכים אני עם קביעתו של חברי (בסעיף 46 לפסק דינו) כי המערערים "הבינו, כי קבלת הדירה מותנית בתשלום חובם לעמותה, ובוויתור על תביעתם". 3. כלל הזהב הוא - וכך גם עולה מההלכות שעליהן הסתמך חברי [ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265 (1995); ד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2006)] - כי כשעסקינן בחוזה כתוב, נפתח תמיד תהליך הפירוש בלשון החוזה ובמה שמשתמע מלשון זו. אני סבור, כי אם לשון החוזה ברורה יש לתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו [ראו: גבריאלה שלו "מיהם שליטי החוזה (דיון נוסף בהלכת אפרופים)" ספר מישאל חשין 645, 665 (עורכים אהרון ברק, יצחק זמיר, יגאל מרזל, 2009)]. לא למותר להדגיש, כי על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, פירוש החוזה מתחשב בעיקר, ובראש ובראשונה, בלשון החוזה, אך הוא מביא בחשבון גם את המסכת העובדתית המשתקפת בו. 4. כאמור, בהסכם הפשרה הסכימו המערערים לשלם את יתרת חובם - כפי שנקבע על ידי המפרק - תמורת שמירת החזקה בדירה. בהסכם הפשרה לא נזכר עניין תביעת החוב של המערערים כלפי העמותה, על אף שתביעת החוב הייתה תלויה ועומדת אותה עת. התשלום על פי הסכם הפשרה לא היה מותנה בקיזוז או בתשלום מצד העמותה למערערים. כך עולה בבירור מלשון ההסכם ומן המסכת העובדתית המשתקפת בו. מכאן, שבמסגרת הסכם הפשרה ויתרו המערערים, למעשה, על זכות התביעה שלהם כלפי העמותה. בנסיבות אלה, אין לדעתי צורך להידרש ל"כלי ניתוח אובייקטיביים" כדברי חברי בסעיף 45 לחוות דעתו. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ט"ו בתמוז התשס"ט (7.7.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07035590_H09.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il