פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3558/97
ע"פ 3204/97
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
המערערת
בע"פ 3558/97: מדינת ישראל
המערער
בע"פ 3204/97: אדן יוסף
נגד
המשיב
בע"פ 3558/97: אדן יוסף
המשיבה
בע"פ 3204/97: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 29.4.97 בת.פ. 52/95
שניתן על ידי כבוד השופט א. פריש
תאריך הישיבה: ט' באלול תשנ"ז (11.9.97)
בשם המערערת: עו"ד חובב ארצי
בשם המשיב: עו"ד כהן אלי
בשם שירות המבחן: אורי טולדנו
פסק-דין
השופט א' גולדברג:
המשיב (בע"פ 3558/97) הואשם בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, אולם הוא הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין. ערעורה של המדינה מופנה כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין בו גזר בית המשפט קמא על המשיב 15 חודשי מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי ופסילת רשיון הנהיגה שלו לתקופה של שש שנים.
על פי קביעותיו של בית המשפט קמא עקף המשיב מכונית אשר נסעה במהירות של 100-80 קמ"ש, ואחרי כן המשיך לנסוע בזיגזגים "כשהוא עוקף מכוניות משני הכוונים מצד ימין ומצד שמאל... משמאל לימין כל הזמן" (כעדותו של העד אמיר גרוסברג אשר בית המשפט קמא נתן אמון בדבריו). בהמשך הדרך סטתה מכוניתו של המערער לצד ימין ונפלה לתעלה. כתוצאה מכך נהרג נוסע שהיה עם המשיב במכונית.
בית המשפט קמא ציין בהכרעת דינו כי "תיאור אופן נסיעתה של המכונית עובר לתאונה - נהיגה מהירה ובזיגזגים - יש בה כדי להסביר את התרחשות התאונה. כאמור, אין הסבר להתרחשות התאונה אלא בדרך נהיגתו של הנאשם". עוד ציין בית המשפט קמא כי העובדה שהמשיב נסע בזיגזגים ובמהירות רבה ועקף מכוניות משני הצדדים, מצביעה "על סטיה חמורה מרמת הזהירות הנדרשת מנהג". לדעת בית המשפט קמא סביר להניח כי מי שנוהג באופן שבו נהג המשיב מודע לסיכון כי הוא עלול לאבד את השליטה על המכונית וכי קיימת אפשרות ממשית של פגיעה בגופו של אחד מנוסעיו או בגופו של אדם אחר. אולם בית המשפט קמא לא שוכנע כי ניתן לקבוע זאת בצורה חד-משמעית, וכי אין לשלול את האפשרות שמבחינת היסוד הנפשי היה הנאשם בגדר רשלן.
אין בידינו להסכים לגישתו של בית המשפט קמא. סבורנו, כי בנסיבותיו של המקרה שבפנינו מתחייבת המסקנה כי התקיים במשיב היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הריגה. אין מקום להניח כי מי שנוהג במהירות גבוהה תוך מעבר מהיר בלתי מוצדק בין הנתיבים ותוך עקיפה של מכוניות מימין ומשמאל, איננו ער למסוכנות הטבועה בנהיגה כזאת לרבות האפשרות של איבוד השליטה על ההגה והתרחשותה של תאונה, ובכלל זה תאונה קטלנית. סכנה כזאת ברורה לכל מי שאוחז בהגה ואין להניח כי היא נעלמה מהמשיב. על אף זאת בחר המשיב בחירה מודעת לנהוג בצורה מסוכנת ופראית, תוך תקווה בלתי מבוססת כי "לי זה לא יקרה". נסיבות המקרה מלמדות לפחות על התקיימותו של יסוד נפשי של קלות דעת, ומכאן מתחייבת הרשעתו בעבירת ההריגה.
גם אלמלא התקבל ערעורה של המדינה על הרשעת המשיב היה מקום להחמיר בעונש. על אחת כמה וכמה לאחר שערעורה התקבל. מדובר בעבריין תעבורה אשר תוך תקופה של כארבע שנים מאז קיבל את רשיון הנהיגה צבר לחובתו 28 עבירות תעבורה, ביניהן נהיגה באור אדום, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, אי הגשת עזרה לנפגע בתאונת דרכים, ואי-ציות להוראות שוטר. בנסיבות אלה ונוכח התוצאה הקטלנית, אין מקום לסלחנות, על אף שאין ספק כי כיום מתייסר המשיב על מה שגרם.
לפיכך יועמד עונשו של המשיב על 30 חודשי מאסר בפועל ותקופת פסילת רשיונו תועמד על תקופה של 10 שנים. המאסר על תנאי יעמוד בעינו. ביצוע המאסר בפועל נדחה עד 26.10.97 ועל המשיב להתייצב במועד זה עד שעה 12:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
ערעורו של המשיב (הוא המערער בע"פ 3204/97) על חומרת העונש - נדחה ממילא.
שירות בתי הסוהר יברר את הצורך במתן עזרה למשיב בתקופת מאסר, נוכח מצבו הנפשי בעקבות התאונה.
ניתן היום, ט' באלול שתנ"ז (11.9.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97035580.D02