איהב עבד אלקאדר נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3557/99 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט מ' אילן המערער: איהב עבד אלקאדר נגד המשיבה מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"א אב תשנ"ט (3.8.99) ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.5.99 בת.פ. 10426/98 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא בשם המערער: עו"ד ג'לג'ולי איהאב בשם המשיבה עו"ד תמר בורנשטיין בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין המערער הורשע - עפ"י הודאתו - בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בת.פ. 10426/98) בגרימת חבלה חמורה למתלונן, בכך שדקר אותו בסכין בבטנו; וזאת - בתגובה לכך, שמספר שעות קודם לכן קילל את אחותו בשיחה טלפונית שקיימו ביניהם ופגע בכך בכבוד משפחתו. המתלונן אושפז ונזקק לניתוח. בשל דקירת המתלונן כאמור, נדון המערער לארבע שנים מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל ושנה וחצי על תנאי. הערעור מכוון כנגד גזר הדין. טענתו של המערער היא, כי בית המשפט לא נתן משקל נאות לקולה לגורמים הבאים: לגילו הצעיר (20), לקינטור החריף שהיה גלום בגידוף שהשמיע כלפי אחותו ולפגיעה שנפגע בשל כך כבוד המשפחה, לחרטתו, לסולחה שנערכה בין המשפחות-ואישית בינו לבין המתלונן-ולהמלצת שירות המבחן להסתפק בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. לא מצאנו להתערב בגזר הדין. בית משפט זה הבהיר בשורה ארוכה של פסקי דין, כי השימוש בסכין - שמוות בה - לפתרון סכסוכים בין-אישיים, הינו מעשה חמור הראוי לענישה מחמירה; וכי ריבוי המקרים עד כדי הפיכתם לנגע שיש לשרש אותו, מחייב הטלת ענשים שיהא בהם כדי לקבוע חומרה זו בהכרת הכל וכדי להרתיע עבריינים בכח מלעשות שימוש בסכין. נסיבותיו האישיות של המערער - לרבות החרטה והסולחה שהושגה בין המשפחות - חייבות לסגת מפני חומרת המעשה ותכלית הענישה; ואילו לקינטור ולפגיעה בכבוד המשפחה אין לייחס, בנסיבות הענין, משקל כלשהו לקולה. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א אב תשנ"ט (3.8.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99035570.H04