פלוני נ. פרקליט מחוז הדרום

פסק-דין בתיק בג"ץ 3553/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3553/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פרקליט מחוז הדרום (פלילי) 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ליאור איזנפלד בשם המשיבים: עו"ד רנאד עיד פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותר, המועסק בעיריית שדרות, כי נורה למשיבים, פרקליטות מחוז הדרום ומשטרת ישראל, להביא לסיומה המהיר "תוך שלושה חודשים לכל היותר" של חקירה המתנהלת נגד בכירים בעיריית שדרות. החקירה, העוסקת בחשדות למעשי שחיתות של בכירים בעיריית שדרות מתנהלת בין היתר גם בעקבות תלונתו של העותר במשטרה (להלן: התלונה). כמו כן, מבקש העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע אינם עושים את כל הנדרש על מנת להגן עליו, בהיותו נפגע עבירה וחושף שחיתויות מפני התנכלויותיהם של החשודים כלפיו בשל פעולותיו לסייע למשטרה. 2. בעתירה מגולל העותר מסכת רחבה של האירועים שהתרחשו לאחר הגשת התלונה על ידו, ובין היתר סוקר הוא את ההליכים שהתקיימו בין הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה ובפני מבקר המדינה, והליכים נוספים בעניינו. אולם, לא ראיתי צורך לפרטם. לענייננו, רלוונטיות טענותיו של העותר כי החקירה הנדונה מושא תלונתו מתארכת באופן בלתי סביר ומתנהלת בעצלתיים; כי המשטרה נמנעת מלנקוט בפעולות חקירה בסיסיות לרבות חקירת גורמים מסוימים; כי הוא אינו מקבל את ההגנה הראויה בהיותו נפגע עבירה כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה), וכי החקירה בעניין תלונותיו בנושא זה מתארכת אף היא באופן בלתי סביר. בהקשר זה מציין העותר כי גורמים בעירייה מתנכלים לו באמצעים שונים הכוללים פגיעה בתנאי עבודתו, שימוש בחוקרים פרטיים לצורך מעקב אחריו, פרסום מסמכים מתוך תיקו האישי, ניסיון להביא לפיטוריו, נקיטה באיומים נגדו ואף תקיפתו. 3. בתגובתם טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות בשל היותה מוקדמת שכן החקירה טרם הסתיימה, וכן כי העותר מבקש להתערב בהליכי חקירה המצויים בעיצומם, באופן שבית משפט זה ייכנס לנעלי רשויות החקירה והתביעה ויחליף את שיקול דעתן בשיקול דעתו. לגוף העניין, טוענים המשיבים כי המשטרה מנהלת חקירה מקיפה, יסודית ומקצועית, ובמסגרתה נערכו עד כה חיפושים נרחבים במספר מוקדים, נאספו מסמכים רבים, נעצרו חמישה חשודים ונגבו למעלה מ-200 הודעות מכ-135 מעורבים שונים. המשיבים מוסיפים כי בהתאם להלכה הפסוקה, לרשויות אכיפת החוק מסור שיקול דעת נרחב ביחס לאופן ניהולם של הליכים פליליים, והיקף ההתערבות השיפוטית בעניינים כגון אלו הוא מצומצם מאוד וזו שמורה למקרים חריגים ביותר. עוד נטען כי העותר נמנע מלצרף את כלל המשיבים הרלוונטיים אשר עלולים להיפגע מבירור העתירה בהיעדרם. לעניין טענת העותר כי הוא אינו מקבל את ההגנה הראויה בהיותו נפגע עבירה, טוענים המשיבים כי העותר אינו עונה על הגדרת מונח זה בחוק זכויות נפגעי עבירה, שכן העותר לא נפגע באופן ישיר מעבירות השחיתות מושא תלונותיו. עוד נטען כי אף אם ניתן היה לראותו כנפגע עבירה, הרי שהיה זכאי להגנה על שלומו ועל בטחונו, להבדיל מהגנה על תנאי העסקתו ועל תפקידו בעירייה, וכי הסעדים המבוקשים על-ידי העותר אינם מצויים בסמכות המשטרה, אלא נוגעים למישור האזרחי. עוד נטען כי החקירה בעניין תלונותיו בנוגע להתנכלויות כלפיו מתנהלת בקצב סביר, ומשכך ממילא אין ממש בטענות העותר לפיהן הופרו הוראותיו של חוק זכויות נפגעי עבירה. 4. בתשובתו לתגובת המשיבים חוזר העותר על עיקרי טענותיו וכן מוסיף ומדגיש כי הליכי החקירה שפורטו בתגובת המשיבים מתייחסים לחקירות שאינן מושא עתירתו, כי מאז הגשת תלונתו במשטרה החקירה הרלוונטית דלה וכי מזה כארבע שנים לא בוצעו כל פעולות חקירה. דיון והכרעה 5. דין העתירה להידחות על הסף, בשל היעדר עילה להתערבות בית משפט זה באופן ניהול החקירה על-ידי הרשויות ובקצב התקדמותה. למקרא נימוקי העתירה עולה כי העתירה אינה מכוונת למתן סעד לגבי החלטה קונקרטית של רשויות החקירה והאכיפה אלא היא נועדה להעביר את הליכי החקירה תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה. ואולם, בית משפט זה חזר והבהיר שוב ושוב כי לא יחליף את שיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק בשיקול דעתו שלו. התערבותו של בית המשפט זה בהחלטותיהן של רשויות החקירה והתביעה שמורה למקרים נדירים בלבד, בהם מדובר בהחלטות שהתקבלו על ידי הרשות בחוסר סבירות קיצוני, בחוסר תום לב, או עת דבק בהן עיוות מהותי (ראו: בג"ץ 8007/08 לוין נ' משטרת ישראל, פסקה 6 והאסמכתאות שם (6.4.2009); בג"ץ 9714/09 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 5 (7.3.2010)). הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות בהן החקירה המשטרתית תלויה ועומדת וטרם מוצתה, כבענייננו (בג"ץ 4267/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה פסקה 6 והאסמכתאות שם (‏24.7.2017)). 6. אך לאחרונה נדרש בית משפט זה פעם נוספת לסוגיה דומה בבג"ץ 6087/17 אייבי נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.9.2017), שם ביקש העותר, בין היתר, כי בית המשפט יורה לרשויות אכיפת החוק לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה. בפסק הדין נכתב: דומה כי בעת האחרונה העתירות המובאות בפנינו מרחיקות לכת עוד יותר. בעוד שבמסגרת העתירות מהסוגים שנסקרו לעיל, מתבקש בית המשפט להעריך את דיות הראיות לאחר איסופן או להעביר תחת שבט ביקורתו את שיקול דעת התביעה לאחר הגשת כתב אישום, ולעיתים, אף להורות על פתיחה בחקירה (ראו, לדוגמה, עניין תיק 2000 לעיל), אנו עדים כיום לעתירות המבקשות להורות למשטרה ולפרקליטות גם כיצד לנהל את החקירה עודנה בעיצומה ... בדומה, כך גם העתירה דכאן, שבמסגרתה מתיימר העותר להשיא עצותיו למשטרה ולפרקליטות כיצד לנהל את החקירה, אם "לנעול" כבר כעת את המשיב 3 על גרסה וכיו"ב. בית משפט זה אינו מחליף את רשויות החקירה ואכיפת החוק, אינו מסיג את גבולן ואינו פועל כ"יועץ משפטי-על" או כ"שופט חוקר" (שם, פסקה 5, ההדגשות אינן במקור). דברים אלה יפים לענייננו ביתר שאת, שעה שהחקירה הנדונה עודנה מתנהלת, חיה ונושמת. כאמור, המשיבים טוענים, בזהירות המתחייבת ומבלי להרחיב אודות הליכי החקירה אשר עודם מתנהלים, כי עד כה נערכו חיפושים נרחבים, נאספו מסמכים רבים, נעצרו 5 חשודים ונגבו למעלה מ-200 הודעות מכ-135 מעורבים שונים. עוד מציינים המשיבים כי נוכח מורכבותה ורגישותה של החקירה היא מתארכת ונדרש עוד זמן על מנת למצות את הליך ההערכה והבחינה הנדרשת לשם קבלת החלטה בעניין. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה באופן ניהול החקירה ובקצב התקדמותה. לבסוף אדגיש את המובן מאליו, כי לאחר שתתקבל בעתיד החלטה על-ידי המשיבים בעניין הנדון, שמורה לעותר הזכות לשוב ולעתור לבית משפט זה, בהתאם לכל דין. 7. למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי יש לדחות את העתירה על הסף אף מהטעם שהעותר לא צירף לעתירה צדדים רלוונטיים שעלולים להיפגע מההחלטה - אותם חשודים נגדם מתנהלת החקירה (; ראו: בג"ץ 5662/99 עמותת נפגעי הבורסה נ' יו"ר ועדת הבוררים לנפגעי מניות, פסקה 2 (7.11.1999); בג"ץ 2731/11 עמותת אל סדק נ' הוועדה למינוי קאדים, פסקה 14 (14.6.2011); בג"ץ 2239/13 ורטנסקי נ' משטרת ישראל, פסקה 10 (6.5.2013); בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב פלילי, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2015)). 8. העותר טוען עוד כי המשטרה אינה מעניקה לו את ההגנה המוקנית לנפגע עבירה בחוק זכויות נפגעי עבירה, וכן כי החקירה בעניין ההתנכלויות כלפיו מתארכת באופן בלתי סביר. לא מצאתי עילה להתערב אף בעניין זה בשיקול דעתה של המשטרה והכל כמפורט לעיל. אוסיף עוד כי דין העתירה בעניין זה להידחות אף בשל קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום בו קיים לעותר סעד חלופי על דרך של פנייה לערכאות מוסמכות אחרות (ראו: בג"ץ 6825/06 צור נ' מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, פסקה 44 (24.6.2009); בג"ץ 1329/18 אלביליה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 3 (12.4.2018); בג"ץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול, פסקה 11 (30.4.2018);). כאמור, הסעד המבוקש בעתירה נוגע להגנה על העותר מפני התנכלויות שלטענתו מופנות כלפיו על-ידי גורמים בעיריית שדרות בה הוא מועסק. על-פי סעיף 3 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997, סוגיית ההגנה על עובד מפני פגיעה בענייני עבודתו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. כמו כן, בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, ככל שננקטה נגד העותר הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק, פתוחה לפניו הדרך לפנות לבית משפט השלום בבקשה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת. 9. סוף דבר, העתירה נדחית בשל כל הטעמים המפורטים לעיל. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשע"ח (‏4.9.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18035530_R05.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il