ש"ר ג'ויס גילה ברנר נ. ועדת השרים

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3551/97 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל העותרות: 1. ד"ר ג'ויס גילה ברנר 2. סיעת מרצ במועצת עיריית נתניה 3. התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נגד המשיבים: 1. ועדת השרים שלפי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א1971-. 2. השר לענייני דתות 3. מועצת עיריית נתניה 4. הרבנות המקומית נתניה 5. מועצה דתית נתניה 6. משה אברהם 7. אליהו אזוגי 8. יוסף אסרף 9. שמואל בוארון 10.חיים בוקרה 11.יעקב ברנס 12.דניאל בשארי 13.חנוך גולן 14.זאב גנות 15.דב דומברוביץ 16.שמואל דרך 17.יוסף וחידי 18.בן-ציון ורטהיימר 19.יונתן כהן 20.אליהו כמיסה 21.רפאל מתוק 22.לשמה נגר 23.הרצל נס 24.יהודה סאידוב 25.שאול סוטניק 26.אליהו סעדה 27.דוד עציון 28.לייב קרשניקר 29.מאיר דוד שכטר 30.שלמה ישראל 31.איתן שלוש 32.ניסן שריפי התנגדות לצו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ח בתמוז התשנ"ז (23.07.97) בשם העותרות: עו"ד א' רגב עו"ד ע' בן-דור בשם המשיבים 1, 2: עו"ד י' שפר בשם המשיבה 3: עו"ד נ' ארז (סורוקר) בשם המשיבה 4: עו"ד ע' פלס בשם המשיבה 5: עו"ד י' בר סלע פסק-דין השופט א' מצא: זאת הפעם השניה, בתוך פחות מארבעה חודשים, שבית-משפט זה נדרש להתערב בהליכי חידוש הרכבה של המועצה הדתית בעיר נתניה. העתירה הקודמת 2. הבחירות למועצת עיריית נתניה קוימו ביום 2.11.93. על-פי סעיף 6(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א1971-, היה על השר לענייני דתות (המשיב 2) לחדש את הרכבה של המועצה הדתית בעיר בתוך שישה חודשים מיום הבחירות. לשר הוברר, כי בעקבות הבחירות גדל מספרם של חברי מועצת העיריה. לאור זאת, ומכוח סמכותו לפי סעיף 2 לחוק, הורה כי גם מספר חברי המועצה הדתית (שעד כה מנתה 23 חברים) יגדל בהתאם, וכי המועצה הדתית החדשה תמנה 27 חברים. משקבע את מספר חברי המועצה, כאמור, הזמין השר את הרשות המקומית (מועצת העיריה) ואת הרבנות המקומית להציע את מועמדיהן לפי המכסות הנתונות לכל אחת מהן (לפי סעיף 3(א) לחוק). אלא שבשלב זה עלה ההליך על שרטון. מועצת העיריה (המשיבה 3) לא הגישה לשר את רשימת מועמדיה המוצעים, ואף הרבנות המקומית (המשיבה 4) נמנעה מלהציע את מועמדיה. סיבת מחדליהן של השתיים היתה גלויה וידועה. העותרת 2 (סיעת מרצ במועצת העיריה), שבמועצת העיריה היוצאת מנתה רק חבר אחד, מנתה עתה שלושה חברים. עם גידול כוחה, ועל-פי משקלה היחסי בהרכבה הסיעתי של המועצה, קמה לה זכות לבחור לפחות אחד ממועמדיה המוצעים של הרשות המקומית לחברות במועצה הדתית, וכן למינויו של נציג אחד נוסף לפחות (מבין מומלציה) במסגרת מכסתו של השר. ובין המועמדים אותם הציעה נכללו גם נציגים המזוהים עם הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות. הצעת סיעת מרצ עוררה התנגדות מצד חלק מן הסיעות האחרות במועצת העיריה וכן מצד הרבנות המקומית. ועל רקע התנגדות זו נמנעו, הן מועצת העיריה והן הרבנות המקומית, מכל מהלך שבכוחו לקדם את הליכי חידוש הרכבה של המועצה הדתית. בנסיבות אלו היה על השר לפעול בגדר הסמכות הנתונה לו (בסעיף 3(ב) לחוק) ולהציע, בעצמו, את מכסות המועמדים שנועדו לרשות המקומית ולרבנות המקומית; שכן רק בדרך זו יכול להחזיר את ההליך למסלולו. משחלף זמן, והשר חדל מלעשות את המוטל עליו, הוגשה העתירה בבג"ץ 7237/95 (להלן - העתירה הקודמת). העותרים בעתירה הקודמת, שלושת חברי סיעת מרצ במועצת העיריה, ביקשו צו המורה לשר להפעיל את סמכויותיו לפי החוק ולחדש את הרכבה של המועצה הדתית. בתשובתו לעתירה הקודמת ביקש השר שתינתן לו ארכה להשלמת המהלכים הנדרשים למינויה של המועצה הדתית החדשה. לבקשה זו נענה בית המשפט, וחזר ונענה, פעמים אחדות. אך משחלף זמן נוסף, והליכי הרכבתה של המועצה הדתית נותרו תקועים בתחנתם הראשונה, נדרש בית המשפט לעתירה לגופה. עתה הצהיר השר, כי ברצונו להגיע לגיבוש רשימת מועמדים שתהיה מקובלת על כל הגורמים הנוגעים בדבר, וביקש ליתן לו שהות נוספת למיצויה של אפשרות זו. בית המשפט לא ביטל את רצונו של השר. עם זאת החליט להגביל את הזמן שיוקדש לניסיון להשיג הסכמה, וקבע, בצו מוחלט, כי גם בהיעדר הסכמה מוטל על השר להשלים את הליכי מינויה של המועצה הדתית, ולמסור לפרסום את שמות חבריה, והכול בתוך 45 ימים. וכך כתב השופט זמיר בפיסקה האחרונה של פסק הדין (מיום 17.4.97) שחתם את פרשתה של העתירה הקודמת: "בהודעה שהוגשה עכשיו לבית המשפט מציין השר כי הוא מבקש להגיע לרשימה מוסכמת של חברי המועצה הדתית, שתהיה מקובלת על הכול, ולשם כך דרוש זמן נוסף. בא-כוח השר לא יכול היה להתחייב בפנינו כי השר יגיע לרשימה מוסכמת, או כי השר ימנה את המועצה הדתית גם אם לא יגיע לרשימה מוסכמת, תוך זמן סביר. אף-על-פי-כן, אפשר וראוי שהשר ימשיך בניסיון להגיע לרשימה מוסכמת. אולם, בהתחשב בזמן הרב שחלף לריק, וכן בהתחשב בסיכוי להגיע לרשימה מוסכמת, יש לקצוב זמן לניסיון. אנחנו קוצבים לצורך זה 45 ימים מהיום. אם השר יצליח להגיע לרשימה מוסכמת, וכן לקבל את רשימת המועמדים של הרבנות המקומית, תוך פרק זמן זה, מה טוב. אבל, אם לא יצליח בכך, יהיה עליו להפעיל את סמכותו לפי החוק, ולמנות את המועצה הדתית תוך 45 יום מהיום, בהתאם להוראות החוק ולעקרונות הפסיקה בנוגע למינוי מועצות דתיות". מהלכיו החדשים של השר והתגובות עליהם 3. ביום 12.1.97 - בעוד העתירה הקודמת תלויה ועומדת - פנה השר (באמצעות יועצו) לכל אחת מהסיעות במועצת עיריית נתניה בכתב לאמור: "בשם השר לענייני דתות ובהמשך להתחייבות שניתנה בשעתו בשם השר לענייני דתות (רה"מ בנימין נתניהו), במסגרת בג"צ 7237/95, והואיל והרשות המקומית לא העבירה את רשימת המועמדים מטעמה לחברות במועצה הדתית, אני פונה אליכם להציע רשימת מועמדים שראויים, לדעתכם, לכהן כחברים במועצה הדתית, זאת כדי שהשר יוכל לפעול לפי סמכותו בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א1971-, ולהציע את מכסת המועמדים שנועדה לרשות המקומית. את תשובתכם עליכם להמציא תוך 14 יום, שאם לא כן יקבע השר את המועמדים בעצמו". לא כל הסיעות המרכיבות את מועצת העיריה הגיבו על הפנייה, אך סיעת מרצ נמנתה עם הסיעות שהגיבו. להלן (תוך השמטות) עיקרי מכתב תשובתה (מיום 26.1.97) של עורכת הדין ענת בן-דור, בשם סיעת מרצ, אל יועץ השר: "1. לסיעת מרצ שלושה חברים במועצת הרשות המקומית. לפיכך זכאית היא לייצוג של שלושה נציגים במועצה הדתית - במסגרת מכסת הרשות המקומית ומכסת השר. 2. המועמדת של סיעת מרצ במסגרת מכסת הרשות המקומית ... היא הגב' ד"ר ג'ויס גילה ברנר... 3. שני המועמדים הנוספים אשר מרשתי ביקשה כי ימונו כנציגיה במסגרת מכסת השר הם: מר שלמה ישראל ... ופרופ' הרב ארווין בירנבאום... 4. לדעתה של מרשתי כל המועמדים הם מועמדים מתאימים וראויים לכהן כחברי המועצה הדתית מבחינת עניינם הכן בהספקת שירותי הדת היהודיים בנתניה, כישוריהם האישיים, התאמתם לתפקיד ופועלם הציבורי. כאמור, מרשתי מצפה כי כב' השר יקפיד על עקרון הייצוג הן במסגרת מכסת מועמדי הרשות והן במסגרת מכסת מועמדיו". כאן המקום לציין, כי ד"ר ג'ויס גילה ברנר (העותרת 1 דנא), שהוצגה על-ידי סיעת מרצ (בסעיף 2 למכתב הנ"ל) כמועמדת שלה "במסגרת מכסת הרשות המקומית", היא חברה בתנועה ליהדות מתקדמת (העותרת 3 דנא). המועמד מר שלמה ישראל, שהוצע (בסעיף 3 למכתב) "במסגרת מכסת השר", הוא שומר-מצוות על-פי התפיסה האורתודוקסית, ואילו המועמד המוצע השלישי, פרופ' ארווין בירנבאום, הינו רב הקהילה הקונסרוואטיווית בנתניה. 4. לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת ערך השר את הצעתו להרכב המועצה הדתית, על-פי סעיף 3(ב) לחוק. בהצעה נכללו, ברשימה נפרדת, גם המועמדים המוצעים במסגרת מכסתה של הרשות המקומית. ביום 15.5.97 שלח יועץ השר את הרשימה לחוות-דעת הדדית של הרשויות המשתתפות בתהליך ההרכבה. בגוף המכתב נמסר כי ועדת השרים, הפועלת לפי סעיף 5 לחוק, תתכנס ביום 21.5.97 ליישוב חילוקי-דעות אפשריים, וראש העיריה - שאליו מוען המכתב - הוזמן להשתתף בישיבה זו. רשימת המועמדים שהוצעה על-ידי השר לא כללה - לא במסגרת מכסתה של הרשות המקומית ולא במסגרת מכסתו של השר - אף אחד משמות המועמדים שהוצעו על-ידי סיעת מרצ. ברשימה אמנם נכלל שמה של מועמדת המוכרת כחברת מרצ, אך בירור העלה כי שמה של מועמדת זו (גב' רוטמן) הוכנס לרשימה ללא ידיעת המועמדת. מרצ הודיעה לראש העיריה וליועץ השר, כי היא מתנגדת בתוקף להצעת מועמדים אחרים על חשבון מכסתה, תוך פסילתם שלא כדין של המועמדים שהוצעו על-ידה. ואילו גב' רוטמן הודיעה כי אינה מקבלת על עצמה את הכהונה המוצעת ומבקשת למחוק את שמה מרשימת המועמדים. ביום 18.5.97 השיב ראש העיריה (מר צבי פולג) ליועץ השר, כי מועצת העיריה מתנגדת להרכב המועצה הדתית שהוצע על-ידי השר, שכן "השמות המוצעים במכתב הנ"ל אינם מייצגים את הרכב מועצת העיר כנדרש על-פי החוק, אינם תואמים להחלטות מועצת העיר אשר נתקבלו הן לגבי יחסיות הייצוג של סיעות מועצת העיר השונות והן לגבי מועמדי מפלגות שונות אשר כן העבירו רשימות נציגיהם אל השר לענייני דתות". בדבריו האחרונים כיוון ראש העיריה, בין היתר, לסיעת מרצ, אשר במכתב באת-כוחה מיום 26.1.97 (שעיקריו צוטטו לעיל) הודיעה ליועצו של השר את שמות מועמדיה. ביום 19.5.97 כתבה באת-כוח סיעת מרצ אל יושב-ראש ועדת השרים. במכתב פורטו טעמי התנגדותה של הסיעה לרשימת המועמדים שהוצעה על-ידי השר. ההצעה, נטען, אינה משקפת את ההרכב הסיעתי של מועצת העיריה, ומקפחת באורח חמור את סיעת מרצ ביחס לכוחה האמיתי במועצת העיריה. כן נטען, כי התעלמותו של השר ממועמדיה של סיעת מרצ נעשתה משיקולים זרים ופסולים הנובעים מהשקפת עולמם של המועמדים. בכך, ומבלי לפרש, כיוונה הכותבת בעיקר לגריעתה מרשימת המועמדים של ד"ר ברנר (העותרת 1), שלדידה של סיעת מרצ נעשתה רק בשל השקפתה הדתית של המועמדת, שכאמור נמנית עם הזרם הרפורמי. בסיכום מכתבה דרשה באת-כוח סיעת מרצ לזמנה לישיבת ועדת השרים כדי לאפשר לה להשמיע את טענותיה; אך בקשתה זו נדחתה. ההליך בפני ועדת השרים 5. ביום 22.5.97 התכנסה ועדת נציגי השרים. בפתח הישיבה הציג עורך-דין יהודה שפר, בא-כוח פרקליטות המדינה, את הרקע העובדתי והמשפטי לדיון. בהציגו את עמדת השר אמר, כי "עמדת השר לענייני דתות היא, שכרגע ישנם 23 חברים במועצה הדתית, אך מספר חברי מועצת העיר גדל ל27-, בנוסף לכך ישנם שינויים פוליטיים בעיר, לכן יש צורך בהתאמה להוסיף 4 חברים חדשים למועצה הדתית". בכך גילה, כי השר שוב אינו עומד על הצעתו המקורית, שבשל המחלוקת עליה זומנה ועדת השרים, אלא מציע להסתפק בבחירת ארבעה חברים חדשים למועצה הדתית (כמתחייב מהחלטתו להגדיל את מניין חברי המועצה מ23- ל27-) ובנתון לכך לחזור ולאשר את הרכב חבריה של המועצה הדתית היוצאת שיוסיפו לכהן גם במועצה הדתית החדשה. להלן הזכיר מר שפר, כי "סיעת מרצ הציעה מקרב נציגיה חברים רפורמיים ואף פנתה בכתב לוועדה בעניין זה". לעניין זה הסביר, כי על-פי הפסיקה "היות אדם רפורמי אינה מהווה, כשלעצמה, סיבה לפסול אותו מלכהן במועצה דתית משום שהמועצה היא גוף מינהלי-פוליטי ולא גוף דתי". לדבריו, השר לענייני דתות אמנם אינו חייב לקבל מועמד המוצע על-ידי סיעה, אך על-פי הפסיקה, חייב הוא לנמק מדוע החליט לפסול את המועמד. "הנושא", סיכם מר שפר, "הינו בעייתי משום שהשקפת עולמו של השר ידועה וניתן להבין כי הפסילה היא על בסיס זה". בשלב זה הוזמנו ראש העיריה ונציג הרב המקומי לנכוח בדיון ולהשמיע את דבריהם. ראש העיריה חזר בדבריו על טעמי התנגדותו להצעת השר אותם כבר העלה בכתב. כן הגיש לוועדה רשימת מועמדים משלו, אותה ערך בהסתמך על הצעות שהוגשו לו בכתב על-ידי הסיעות השונות. עד מהרה הוברר, כי הנושא העיקרי המעסיק את הוועדה הוא כיצד להתמודד עם הצעת סיעת מרצ בדבר מינוי "נציג רפורמי". ראש העיריה ונציג הרב המקומי, שהוזמנו להשתתף בדיון, נשאלו על-ידי הוועדה, מה, לדעתם, יקרה, אם נציג רפורמי מטעם מרצ יתמנה כחבר במועצה הדתית. ראש העיריה השיב, כי "לדעתו לא יקרה דבר". עם זאת אמר, כי אם תחליט הוועדה לקבל את הצעתו להרכב המועצה הדתית יהיה מוכן "להשתדל" (אצל נציגי מרצ) "ולהניא אותם מלמנות נציגים רפורמיים מטעמם". תשובתו של נציג הרב המקומי היתה הרבה יותר דרמטית. הוא הודיע כי אם ימונה נציג רפורמי מטעם סיעת מרצ, שלושת נציגיה של הרבנות המקומית לא ישתתפו בישיבות המועצה הדתית. הוא שלל מכול וכול את זכותם של רפורמיים להשתתף כחברים ב"מועצה הדתית האורתודוקסית", והוסיף, כי אם הרפורמיים רוצים בכך, בידם להקים "מועצה דתית רפורמית". "הרפורמים" - טען - "יוצאים חוצץ נגד כל טיפולי הכשרות והשבת ולכן הסיבה היחידה שהם רוצים לשמש במועצה הדתית היא לקעקע ולהרוס מבפנים". ולפיכך, "מינוי כזה יגרום לרעידת אדמה פוליטית לא רק בנתניה אלא בארץ כולה". להלן ציין נציג הרב המקומי, כי ברשימת המועמדים שהוצעו על-ידי השר "ישנם מספר אנשים שהרבנות לא מכירה וטרם הספיקה לבדוק את התאמתם האישית". כאן, ועל רקע דבריו הקודמים של נציג הרב המקומי, התערב עורך-דין שפר (נציג פרקליטות המדינה) והציע, כי הרב המקומי יפגוש ויראיין את נציגת מרצ, גב' ברנר, בטרם יחליט אם יש עילה מוצדקת לפסול את מועמדותה; אך הצעה זו לא זכתה לשום תגובה מצד נציגו של הרב. ובכך, למעשה, תם הדיון. בבוא הוועדה להחליט נתגלעו חילוקי-דעות בין חבריה. יושב-ראש הוועדה (נציג ראש הממשלה) סבר, כי אין מקום להחליט "בלחץ זמן" וכי טרם "מוצו כל האפשרויות להגיע לרשימה מעודכנת המבוססת על הסכמה רחבה ככל האפשר". דעתו היתה, כי "יש לפנות לבג"צ ולבקש כי יידחה המועד לפרסום הרשימה כדי לאפשר לוועדה לבצע תפקידה כראוי". אך דעתו של יושב הראש לא נתקבלה ועל דעת שני חבריה האחרים (נציג השר לענייני דתות ונציג שר הפנים) החליטה הוועדה לאמץ את הצעתו החדשה של השר, כפי שהוצגה בפניה בפתח הישיבה. וכך נאמר בהחלטת הוועדה: "לנוכח ההשתלשלות העובדתית הייחודית של הליכי הרכבתה של המועצה הדתית נתניה, לרבות העובדה כי אין הסכמה בין הסיעות בעיריה, חוסר יכולתה של מועצת העיר לקבוע רשימה מטעמה ודברי נציג הרב וראש העיר שנשמעו בפני חברי הוועדה, הוחלט להשאיר את ההרכב הנוכחי של 23 החברים במועצה הדתית נתניה ואליהם לצרף, כמתחייב מהוראת השר לענייני דתות (עקב הגדלת מספר חברי מועצת העיר), ארבעה חברים נוספים. צירוף החברים הנוספים ייעשה לשם מתן ייצוג הולם לרשימות שנציגותן גדלה בבחירות המוניציפליות האחרונות וכן נציג נוסף לרבנות המקומית". בהמשך להחלטה זו החליטה ועדת השרים על מינוים של ארבעה חברים חדשים למועצה הדתית: בן-ציון ורטהיימר, כנציג נוסף לרבנות המקומית; אליהו כמיסה, כנציג נוסף לסיעת העבודה; שלמה ישראל, כנציג סיעת מרצ; וחיים בוקרה, כנציג סיעת דף. בהחלטה צוין, כי שמות החברים המתמנים "נלקחו מתוך מכתבים שנתקבלו אצל הוועדה מהגופים הרלוונטיים". העתירה החדשה והגדרת המחלוקת 6. בעתירה שלפנינו, המכוונת כנגד החלטתה האמורה של ועדת השרים, ביקשו העותרות מבית המשפט שלושה אלה: ראשית, כי בית המשפט יכריז על בטלות החלטתה של ועדת השרים; שנית, כי בית המשפט יכריז על מינויה של העותרת 1 כחברה במועצה הדתית, או (לחלופין) יורה לוועדת השרים למנותה כחברת המועצה הדתית כאמור; ושלישית, כי בית המשפט יורה לוועדת השרים לקבוע הרכב חדש למועצה הדתית אשר ישקף נכונה את הרכב יחסי הכוחות בין הסיעות במועצת עיריית נתניה. בעתירה, שהוגשה לבית המשפט ביום 9.6.97, ומעיקרא הופנתה כנגד ארבעת המשיבים הראשונים בלבד, נכללה גם בקשה למתן צו ביניים לפיו ייאסר על המשיבים לפרסם ברשומות את הרכב המועצה הדתית עליו החליטה ועדת השרים. הצו אכן ניתן, אך ביום 12.6.97 - ובטרם הומצא העתק הצו למשיבים - פורסם ברשומות הרכב המועצה הדתית החדשה. על רקע זה הורשו העותרות להגיש עתירה מתוקנת שבגדרה יצורפו המועצה הדתית החדשה ועשרים-ושבעת חבריה כמשיבים נוספים; וניתן צו-על-תנאי. העתירה המתוקנת הוגשה והמשיבים הנוספים שנכללו בה זומנו לדיון בהתנגדות. בפתח דיון זה טען בא-כוח הרבנות המקומית נתניה (המשיבה 4), כי דין העתירה המתוקנת להידחות על הסף מאחר שהתצהיר שצורף לה אינו אלא העתק התצהיר בו תמכו העותרות את עתירתן המקורית, ונמצא כי הטענות הנוספות שנכללו בעתירה המתוקנת אינן נתמכות בתצהיר כדין. אני סבור כי בטענה זו אין כל ממש. העתירה המתוקנת הוגשה בלוויית בקשה להתיר את הגשתה, לא רק לעניין צירופם של המשיבים הנוספים (שלכך כבר הורשו העותרות במעמד הוצאת הצו-על-תנאי), אלא גם לעניין פירוט עובדות שהתרחשו לאחר הגשת העתירה המקורית, ולתמיכתן של עובדות אלו צורף תצהיר חדש מפי עורכת הדין ענת בן-דור. המסקנה היא, שיש לאשר את הגשת העתירה המתוקנת. 7. שמיעת טענות הפרקליטים לגופה של המחלוקת העמידה אותנו על ההבחנה המתבקשת בין תכליתה העקרונית הרחבה של העתירה לבין מגמתה המעשית היותר מצומצמת. במישור העקרוני הרחב ביקשו העותרות לקבוע, כי החלטת ועדת השרים לאו החלטה היא ודינה להיבטל מכול וכול. בטענה זו, לכאורה, היה טעם. תפקידה של ועדת שרים, כעולה מסעיף 5 לחוק, הוא להכריע בחילוקי דעות שנתגלעו בין הרשויות המעורבות במלאכת הרכבתן של מועצות דתיות. במקרה שלפנינו אכן נתגלעו חילוקי דעות בין הרשויות המעורבות; שהלוא הצעת השר, שהתבססה על הוראת סעיף 3(ב) סיפה, עוררה מחלוקת מצד הרשות המקומית (מצד מועצת העיריה, ככלל, ומצד חלק מהסיעות במועצת העיריה, כפרטים). דא עקא שוועדת השרים, בהחלטתה האמורה, לא נדרשה להכרעה במחלוקת האמורה לגופה, אלא בחרה לסמוך את ידיה על הצעה חדשה, שהובאה בפניה מטעם השר בפתח הישיבה, לחזור ולמנות את חברי המועצה הדתית היוצאת להרכבה של המועצה הדתית החדשה ולצרף אליהם ארבעה חברים חדשים כדרוש להשלמת מניינה החדש המוגדל של המועצה. ולדידי, יש יסוד לפקפק אם בקבלתה של החלטה זו מילאה ועדת השרים את התפקיד הסטאטוטורי המוטל עליה. אך, כאמור, במהלך הטיעון לפנינו נוכחנו, כי לצד תכליתה העקרונית הרחבה של העתירה ניצבת גם מגמה מעשית יותר מצומצמת. זו באה לידי ביטוי בבקשת העותרות למתן צו שיורה על מינויה של העותרת 1 כחברת המועצה הדתית. באי-כוח המשיבים (מי בלשון מפורשת, מי בחצי-פה ומי בשתיקה) לא הסתירו את חששם מפני החלטה בה יוכרז על בטלותה של החלטת ועדת השרים, וממילא גם על פיזורה של המועצה הדתית שזה עתה כוננה, באיחור ניכר ולאחר תלאות רבות. מדבריהם עלה כי, לדידם, מן הראוי להסתפק בהכרעה צרה, שתתייחס רק לשאלה אם יש לקבל את העתירה לעניין צירופה של העותרת 1 למועצה הדתית החדשה. ביטוי מפורש ומודגש לעמדה זו ניתן בדברי בא-כוח המועצה הדתית (עורך-דין יורם בר-סלע), אשר עמד על הנזק העלול להיגרם לאינטרס הציבורי, הכרוך בקיומם הסדיר של שירותי הדת, אם יחליט בית המשפט לפסול את מינויה של המועצה הדתית. על רקע הדברים הללו שאלנו את בא-כוח העותרות לעמדתו והוא הצהיר בפנינו כי גם העותרות מסכימות שהכרעתנו תתייחס רק לבקשתן לעניין צירופה למועצה הדתית של העותרת 1. 8. אני סבור, כי בנסיבות העניין אכן ניתן להגביל את הכרעתנו לעניין זה בלבד. יצוין כי חלק מן הסיעות האחרות במועצת העיריה, שמלכתחילה הגישו עררים על החלטת ועדת השרים, בטענה שזו מקפחת את חלקיהן בייצוג היחסי שהגיע להן על-פי המפתח הסיעתי, ביטלו בינתיים את ערריהן. הקובלת היחידה על ההחלטה היא סיעת מרצ ועיקר טרונייתה הוא על פסילת מועמדותה של העותרת 1. עניין זה הוא המצריך הכרעה מלפנינו ודי כי נעסוק רק בו. אך עד שנפנה לגופן של השאלות, שעניין זה מעורר, נקדים ונבהיר, כי הכול למעשה מסכימים, שאם אכן יימצא כי על ועדת השרים היה להחליט שהעותרת 1 תיכלל בהרכבה של המועצה הדתית, כי אז מן הדין שהעותרת 1 תצורף למועצה הדתית תחת המשיב 21 (מר רפאל מתוק). ההסבר לכך הוא זה: מר מתוק נמנה עם חברי המועצה הדתית היוצאת. כשמונתה המועצה היוצאת, לסיעת מרצ (על-פי כוחה היחסי במועצת העיריה הקודמת) לא עמדה זכות להציע מועמדים משלה בגדר מכסתה של הרשות המקומית. בנסיבות אלו תמכה הסיעה במועמדותו של מר מתוק, שהוצע על-ידי סיעה אחרת. החלטת ועדת השרים התבססה על הנחה מוטעית, כי מועמדותו של מר מתוק לחברות במועצה הדתית היוצאת התבססה על הצעתה של סיעת מרצ. נראה שמטעם זה, בתצהיר התשובה - שהוגש מטעם ועדת השרים והשר לענייני דתות - תואר מר שלמה ישראל (המשיב 30), שלפי החלטת ועדת השרים מונה כאחד מארבעת החברים החדשים במועצה הדתית, כ"נציג נוסף לסיעת מרצ". הנכון הוא שסיעת מרצ אכן כללה את מר שלמה ישראל בין המועמדים אותם הציעה למנות בגדר מכסתו של השר (ראו בפיסקה 3 לעיל, את ציטוט מכתבה של עורכת-דין בן-דור מיום 26.1.97, אל יועץ השר, סעיף 3 למכתב); והצעתה למינוי זה אכן הובאה על סיפוקה. אך בקשתה העיקרית של סיעת מרצ (שבאה לידי ביטוי בסעיף 2 למכתב הנ"ל) התייחסה למועמדת ד"ר ברנר (העותרת 1). מועמדותה של העותרת 1 הוצגה (כאמור במכתב) "במסגרת מכסת הרשות המקומית", משמע בגדר חלקה היחסי של סיעת מרצ במכסה הכוללת האמורה; ובקשתה זו לא באה על סיפוקה. בנסיבות אלו אכן מתחייב, שאם יימצא כי מן הדין להורות על צירופה של העותרת 1 להרכב המועצה הדתית, ייעשה הדבר על חשבון גריעתו מן ההרכב של מר מתוק. יצוין כי מר מתוק, אף שצורף כמשיב לעתירה המתוקנת והוזמן לדיון בהתנגדות, לא טרח להתייצב בפנינו וגם לא מינה פרקליט לייצגו. צירופו וזימונו של מר מתוק נועדו לאפשר לו להשמיע את טענותיו כנגד הכרעה הפוגעת בהמשך כהונתו במועצה הדתית; ובכך שבחר להיעדר מן הדיון, מחל על הזכות וההזדמנות שניתנו לו. 9. צמצום גדר המחלוקת, כמוסבר לעיל, מותיר להכרעה שלוש שאלות. עניינה של השאלה הראשונה - וזו שאלה של דין - בהגדרת המבחנים לבחירת מועמדי הרשות המקומית לחברות במועצה דתית, כשזו נעשית בידי השר לענייני דתות (בגדר סמכותו לפי סעיף 3(ב) לחוק) ובידי ועדת השרים (בגדר סמכותה לפי סעיף 5 לחוק). שתי השאלות הבאות - המערבות דין ועובדה - הן: ראשית, כלום בהחלטת ועדת השרים, לאמץ את הצעת השר, היה אמנם משום פסילת מועמדותה של העותרת 1? ושנית: אם הוועדה אכן החליטה לפסול את מועמדותה של העותרת 1, כלום בנסיבות העניין יהיה זה נכון לקבוע שההחלטה לפסול את מועמדותה נבעה משיקולים זרים? בחירת מועמדי הרשות המקומית בידי השר וועדת השרים 10. בפסיקה עקבית הורה בית-משפט זה כי בבחירת מועמדי הרשות המקומית להרכב המועצה הדתית שבתחומה חייבת מועצת העיריה (או המועצה המקומית) להגביל את עצמה לשני נושאים: עקרון הייצוג ומבחן ההתאמה האישית. עקרון הייצוג מחייב שההרכב של מועמדי הרשות המקומית במועצה הדתית ישקף, ככל האפשר, את יחסי הכוחות הפוליטיים במועצת הרשות המקומית (בג"צ 121/86 סיעת ש"ס, התאחדות הספרדים שומרי תורה נ' השר לענייני דתות, פ"ד מ(3) 462, 466). ואילו מבחן ההתאמה האישית מורה, כי המועמד לחברות במועצה הדתית אינו חייב להיות דתי, או בעל כישורים הלכתיים, אלא די כי לא יהיה "אנטי-דתי" וכי יהיה בעל עניין חיובי בקיומם של שירותי הדת (בג"צ 191/64 אלבז נ' שר הדתות, פ"ד יח(4) 603, 610; ובג"צ 516/75 הופרט נ' שר הדתות, פ"ד ל(2) 490, 503). ביסוד גישה זו ניצבת התפיסה שמועצה דתית אינה גוף בעל סמכות הלכתית, אלא גוף מינהלי שתפקידו לדאוג לסיפוק שירותי הדת ליהודים (בג"צ 568/76 חרל"פ נ' ועדת השרים לפי חוק שירותי הדת היהודיים, פ"ד לא(1) 678, 679). על רקע הלכות אלו נקבע, כי בקביעת התאמתו האישית של מועמד לחברות במועצה הדתית, אין כל מקום להתחשב בהשקפת עולמו, ופסילתו של מועמד מטעמים שבהשקפת עולם, כגון בשל השתייכותו לזרם לא-אורתודוקסי, יש בה משום הפלייה פסולה ודינה להיבטל (בג"צ 699/89 הופמן נ' מועצת עיריית ירושלים, פ"ד מח(1) 678; בג"צ 4733/94 נאות נ' מועצת עיריית חיפה, פ"ד מט(5) 111; ובג"צ 2463/96 סיעת מרצ במועצת עיריית ירושלים נ' מועצת עיריית ירושלים [טרם פורסם]). 11. בא-כוח המדינה טען לפנינו, כי ההלכות שנפסקו בפרשות הופמן, נאות ודומותיהן, נועדו להנחות את סדרי הבחירה של מועמדי הרשות המקומית במסגרתה של מועצת הרשות המקומית פנימה, אך אין להן כל תחולה על השר לענייני דתות ועל ועדת השרים, שבגדר סמכויותיהם עשויים להיות מעורבים, בין היתר, גם בקביעת מועמדיה של הרשות המקומית. טענה זו דינה להידחות. מלאכת הרכבתן של מועצות דתיות נחלקת, כידוע, בין שלוש רשויות: הרשות המקומית, הרבנות המקומית והשר לענייני דתות. לוועדת השרים, שאינה נמנית עם הרשויות הממונות על הרכבת המועצה, נועד תפקיד אחד בלבד, והוא להכריע במחלוקות שנתגלעו בין הרשויות הללו. ברם, בקביעת המבחנים לבחירת המועמדים לחברות במועצות הדתיות לא הבחינה הפסיקה בין הרשויות השונות המעורבות בתהליך. כך, למשל, החובה לקיים את עקרון הייצוג אינה רק חובתה של הרשות המקומית, בקביעת מועמדיה המוצעים. גם השר, בקביעת המועמדים שבגדר מכסתו, מצווה לייחס משקל רב לעקרון הייצוג (בג"צ 5483/95 גינדי נ' שר הדתות, תקדין-עליון 96(1) 335). יתר על כן: בהגשמת עקרון הייצוג מוטלת על השר חובה מיוחדת "לתקן את המעוות, לאזן את הכוחות ולדאוג לייצוגם המתאים של אותם חוגים, זרמים או מפלגות שהרשות המקומית לא נתנה להם את משקלם הראוי" (השופט ויתקון בבג"צ 313/67 אקסלרוד נ' שר הדתות, פ"ד כב(1) 80, בעמ' 84; וראה בסוגיה זו גם את דברי השופט שמגר בפרשת הופרט (בג"צ 516/75 הנ"ל, בעמ' 502). הוא הדין לעניין תחולתו של מבחן ההתאמה האישית. טול, למשל, את פרשת שקדיאל (בג"צ 153/87 שקדיאל נ' השר לענייני דתות, פ"ד מב(2) 221), בה נקבע כי פסילת נשים לחברות במועצות דתיות מהווה הפלייה פסולה. העתירה בעניין זה לא הופנתה נגד הרשות המקומית (שבמקרה הנדון כללה את העותרת בין מועמדיה), אלא נגד ועדת השרים אשר מלפניה יצאה ההחלטה המפלה. מבחן ההתאמה האישית, כפי שנתפרש בפרשות הופמן ונאות, מבוסס על התפיסה שפסילת אדם לחברות במועצה דתית בשל אמונותיו ודעותיו מהווה הפלייה פסולה. פסילת מועמד בשל השתייכותו לזרם לא-אורתודוקסי - כמוה כפסילתה של אישה בשל מינה - מהווה הפלייה אסורה. החובה לקיים את השוויון, בבחירת המועמדים לחברות במועצה דתית, מוטלת על כל הגורמים המעורבים בהליך. היא חלה על הרשות המקומית. היא חלה על הרבנות המקומית. וכן חלה היא על השר. ומקום שדבר הרכבת המועצה הדתית מעורר מחלוקת, וזו מובאת להכרעתה של ועדת השרים, מוטלת החובה האמורה גם על ועדת השרים. 12. לא למותר לחזור ולהזכיר, בהקשר זה, את מה שנאמר בסיום פסק-דינו של בית-משפט זה בעתירה הקודמת (ראו בסוף פיסקה 2 לעיל), כי על השר "להפעיל את סמכותו לפי החוק ולמנות את המועצה הדתית ...בהתאם להוראות החוק ולעקרונות הפסיקה בנוגע למינוי מועצות דתיות". לא צריך היה שייאמר יותר מזה כדי שיובן כי בבואו לקבוע את הרכבה של המועצה הדתית מוטל על השר להנחות את עצמו, ולייסד את שיקולי בחירתו, על העקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט. נקל גם לשער מדוע ראה בית המשפט צורך להדגיש בפסק-דינו עניין זה, שלכאורה הוא מן המפורסמות המובנות מאליהן: במהלך הדיון בעתירה הקודמת עמד בית המשפט על הסיבה שבגללה חדלו הרשויות הנוגעות בדבר להשלים את מלאכת הרכבתה של המועצה הדתית; ומשפירט את פשר המחדל הטעים באוזני השר, כי עמדת הרשויות המעורבות בהליך "אינה עומדת במבחן הדין". וכך הציג השופט זמיר את הדבר (בפיסקה 2 לפסק הדין): "ההסבר העיקרי למחדל במינוי המועצה הדתית לא נשמר בסוד ואינו שנוי במחלוקת: ההסבר הוא, שסיעת מר"צ במועצת העיר נתניה מתכוונת לכלול במכסת מועמדיה למועצה הדתית חברים המשתייכים לתנועה ליהדות מתקדמת. סיעות מסוימות במועצת העיר והרבנות המקומית מתנגדות לכך, ולכן אינן מוכנות לשתף פעולה עם השר במינוי המועצה הדתית החדשה. אולם ברור כי התנגדות זאת אינה עומדת במבחן הדין ולכן גם אינה פוטרת את השר מן החובה לחדש את הרכב המועצה הדתית כפי שנקבע בחוק". 13. ענייננו מצריך התייחסות רק לאחד מתחומי פעולתו של השר ולאחד מתחומי פעולתה של ועדת השרים. השאלה הנוגעת לפעולת השר היא: על-פי אלו מבחנים מוטל על השר לבחור את מועמדי הרשות המקומית, מקום שהרשות המקומית עצמה אינה מגישה לו את רשימת מועמדיה המוצעים, ובכך מגלגלת לפתחו את החובה להציע במקומה את מועמדיה, בגדר סמכותו לפי סעיף 3(ב) לחוק? והשאלה הנוגעת לפעולתה של ועדת השרים היא: על-פי אלו מבחנים מוטל על ועדת השרים לבחון את פעולתו של השר, כשהמחלוקת המובאת להכרעתה סבה על כשרות השיקולים שהינחו את השר בבחירת מועמדיה של הרשות המקומית, במקומה של הרשות, בגדר סמכותו האמורה? התשובה לשאלה הראשונה היא פשוטה: בבואו לבחור את מועמדי הרשות המקומית במקום הרשות המקומית מוטל על השר לשקול, וכן להגביל עצמו, לאותם שיקולים שעל-פיהם מוטל על הרשות המקומית עצמה לבחור את מועמדיה. והתשובה לשאלה השניה נגזרת מן התשובה לשאלה הראשונה: בבואה לבקר את כשרות החלטתו של השר, לעניין בחירת מועמדיה של הרשות המקומית, מוטל על ועדת השרים לבחון אם השיקולים שהינחו את בחירתו של השר עומדים במבחני הבחירה שעל-פיהם מצווה לפעול הרשות המקומית עצמה. הנה כי כן, השר וכן ועדת השרים אינם פועלים "בחלל ריק" (כביטויו של המשנה לנשיא אלון בפרשת שקדיאל, בעמ' 231). האיזון בין תפקידיהן של הרשויות השונות המעורבות בהרכבתה של מועצה דתית הוא מתנאי היסוד של שיטת הבחירה. החובה לשקוד על קיום אמות-מידה שוויוניות והוגנות מוטלת על כל אחת ואחת מן הרשויות המעורבות בהליך. מקום שהללו חלוקות ביניהן, וההכרעה מועברת לוועדת השרים, מחובת הוועדה לבחון אם עמדתה של כל אחת מהרשויות החלוקות עומדת במבחנו של הדין. ובהכריעה במחלוקת מוטל על הוועדה להנחות עצמה על-פי אותם עקרונות שהרשות הנוגעת בדבר אמורה היתה לקיים בפעולתה; ואין הוועדה רשאית להגיע להכרעה המנוגדת לאותם עקרונות. החלטת ועדת השרים: פסילת העותרת 1 בשל היותה "נציג רפורמי" 14. אין חולקין כי על-פי המפתח הסיעתי, ובהתחשב בכוחה היחסי בהרכבה של מועצת העיריה, קמה לסיעת מרצ זכות שאחד ממועמדיה המוצעים של הרשות המקומית לחברות במועצה הדתית ייבחר על-ידה. הצעתו של המועמד על-ידי מועצת העיריה, והכללתו בהרכבה של המועצה הדתית, מותנות בהתאמתו האישית לכהונה האמורה. ואולם, מבחן ההתאמה האישית - כמתחייב מהלכתו הברורה של בית-משפט זה - איננו מתיר התחשבות בהשקפת עולמו, לרבות אורחותיו הדתיות, של המועמד. בהסתמך על זכותה האמורה בחרה סיעת מרצ בעותרת 1 כבמועמדת מטעמה. שאלת התאמתה האישית של העותרת 1 מעולם לא נדונה, אך אילו נדונה - על-פי מבחני ההתאמה המקובלים והראויים - חזקה שלא היה נמצא בה כל דופי. מן העתירה עולה (ואמיתות הדברים לא הועמדה במחלוקת), כי העותרת 1 (גב' ברנר) היא בעלת תואר דוקטור לעבודה סוציאלית ומכהנת כפרופסור-חבר בבית הספר לעבודה סוציאלית. כן היא פעילה, בהתנדבות, בתחומים שונים למען הציבור. בשנת 1980 ייסדה מרכז ייעוץ לנשים בנתניה. היא משמשת כיועצת-מתנדבת במרכז לנפגעות אונס בתל-אביב ובמקלט לנשים מוכות בהרצליה. היא חברה בוועדה המייעצת לראש עיריית נתניה בנושאים הנוגעים לנשים ומכהנת כיושבת-ראש הוועדה למעמד האישה בארגון העובדים הסוציאליים בישראל. כבר נזכר, כי היא חברה בעותרת 3 (התנועה ליהדות מתקדמת בישראל). משמע כי היא בעלת הכרה בנושאי דת. היא הצהירה כי הינה בעלת עניין חיובי במתן שירותי הדת, ועל-פי כלל הנתונים אין, כמדומה, יסוד לפקפק בכך. 15. אף שהעותרת 1 נראית כמועמדת ראויה לחברות במועצה הדתית, שמה לא נכלל ברשימת המועמדים שהוצעו על-ידי השר, לא בגדר מכסתה של הרשות המקומית ולא בגדר מכסתו של השר. ומשהובאה המחלוקת שנתעוררה, בעקבות הגשת הצעתו של השר, להכרעת ועדת השרים, חדלה גם ועדת השרים מלכלול את העותרת 1 בין המתמנים לחברות במועצה הדתית. בא-כוח העותרות טען, כי ועדת השרים החליטה לפסול את מועמדותה של העותרת 1, וזאת על שום שיוכה לזרם הרפורמי; והגם שבהחלטתה של ועדת השרים לא נאמר דבר, לא לעניין פסילת מועמדותה של העותרת 1 ולא לעניין עילת פסילתה, כך ורק כך ניתן וצריך לפרש את כוונת החלטתה. בא-כוח המדינה, שטען לוועדת השרים ולשר לענייני דתות, ביקש לשכנענו כי מן הדין (ועל-כל-פנים, לא בלתי-אפשרי) לדחות טענות אלו. 16. בתצהיר התשובה לעתירה, שהוגש מטעם המשיבים 1 ו2- (ועדת השרים והשר לענייני דתות), נטען (בפיסקה 40 לתצהיר), כי "במקרה שלפנינו לא נפסלה מועמדותה של העותרת 1 משום שמועמדות זו לא היתה בפני הוועדה" (ההדגש במקור - א' מ'). כעולה מן האמור בהמשך התצהיר, טענה זו נכרכה על-ידי המשיבים בהבחנה המשפטית אותה ביקשו לייסד בין פרשתנו לבין פרשות הופמן ונאות, בהן עלתה סוגיה של פסילה מחמת שיוך לזרם הרפורמי; שבפרשות דהתם סב הדיון על החלטותיהן של הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר, ואילו כאן סב הדיון על החלטתה של ועדת השרים בעקבות הצעה שהוגשה על-ידי השר. על סירובי לקבל את ההבחנה המוצעת כבר עמדתי. כל שנותר לי הוא להתייחס לפן העובדתי של הטענה, ומנקודת ראות עובדתית אין לטענה כל שחר. אין ספק שמועמדותה של העותרת 1 הוצגה בפני השר. במכתבה של באת-כוח סיעת מרצ אל יועץ השר מיום 26.1.97 (שנוסחו הובא בפיסקה 3 לעיל) נאמר (בפיסקה 2 למכתב), כי "המועמדת של סיעת מרצ במסגרת מכסת הרשות המקומית ... היא הגב' ד"ר ג'ויס גילה ברנר...". הנה כי כן, המועמדות הוצגה. ודוק: הצגת המועמדות לא נעשתה על-פי יוזמתה של הסיעה בלבד. המכתב בגדרו הוצגה המועמדות היה מענה לפניית יועץ השר (מיום 12.1.97) אל הסיעות במועצת העיריה (נוסח המכתב הובא במלואו בפיסקה 3 לעיל), בה נתבקשו הסיעות להציע רשימות מועמדים שלדעתן הינם ראויים לכהן כחברים במועצה הדתית. ופניית יועץ השר אל הסיעות לא נעשתה כבקשת עצת-חינם אצל יודעי-דבר, כי אם מטעם השר היא באה ואף תכליתה צוינה, לאמור, "כדי שהשר יוכל לפעול לפי סמכותו בהתאם לסעיף 3ב) לחוק...". 17. אין גם כל ספק, שכל החומר שהיה בפני השר, ומכתבה של באת-כוח סיעת מרצ בכלל זה, היה גם בפני ועדת השרים. כך, בראש ובראשונה, עולה מן העובדה שבגדר החלטתה מינתה הוועדה את מר שלמה ישראל כ"נציג מרצ". כזכור, גם מועמדותו של מר ישראל הועלתה על-ידי סיעת מרצ בגדר אותו מכתב עצמו. הוועדה עצמה מציינת כי "שמות המועמדים הנוספים נלקחו מתוך מכתבים שנתקבלו אצל הוועדה מהגופים הרלוונטיים". ואולם לכך שוועדת השרים היתה מודעת היטב למועמדותה של העותרת 1 מצויה ראיה ישירה בפרוטוקול הדיון של הוועדה. נשוב ונזכיר את עצת עורך-דין שפר, בא-כוח פרקליטות המדינה, באוזני נציג הרב המקומי: אחרי שהלה מתרה ומזהיר מפני "מה שיקרה" אם ימונה "נציג רפורמי", מתערב מר שפר ו"מציע לרב המקומי לפגוש את נציגת מרצ (גילה ברנר) ולראיינה ורק אחר כך להחליט האם לפסול אותה או לא". נמצא שכאשר נציג הרב המקומי דיבר אודות מינוי "נציג רפורמי", ידעו הכול כי המדובר הוא בעותרת 1, שמועמדותה עמדה לדיון, ולא בשום אדם אחר. כך, כעולה מן האמור, הבין גם מר שפר, שנכח במעמד זה; ובטיעון לפנינו הודה מר שפר, בשם ועדת השרים, כי הדיון שקיימה הוועדה בנושא "הנציג הרפורמי" אכן התייחס למועמדותה של העותרת 1. זאת ועוד: הערת נציג הרב המקומי כי רשימת המועמדים שהוגשה על-ידי השר כוללת מספר אנשים שהרבנות אינה מכירה וטרם הספיקה לבדוק את התאמתם האישית, בוודאי לא התייחסה למועמדותה של העותרת 1, אלא לאנשים אחרים. מועמדותה של העותרת 1 נפסלה על-ידיו בשל שיוכה לזרם הרפורמי, ומטעם זה כלל לא הגיב על הצעת עורך-דין שפר שהרב המקומי יואיל לפגוש את המועמדת ולראיין אותה בטרם יחליט אם לפסלה. 18. בהחלטת ועדת השרים לא נאמר כי הוועדה החליטה שלא לכלול בהרכב המועצה הדתית את ה"נציג הרפורמי" שהוצע על-ידי סיעת מרצ; לא-כל-שכן שלא נאמר בה, כי הוועדה החליטה לפסול את מועמדותה של העותרת 1, או הסיבה לכך. אך העיון בפרוטוקול הדיון לפני ועדת השרים אינו מותיר מקום אף לשמץ של ספק, כי לכך ממש כיוונה הוועדה בהחלטתה. הא-ראיה שנושא מינויה של העותרת 1 היה הנושא היחידי שהוועדה ראתה לנגד עיניה כמצריך הכרעה. ביחס לנושא זה שמעה הוועדה את הערות עורך-דין שפר בפתח הישיבה, וביחס לנושא זה בלבד שאלה לעמדותיהם של ראש העיריה ושל הרב המקומי. בהחלטתה לאמץ את הצעתו החדשה של השר לענייני דתות, ובמינוים של ארבעה מועמדים אחרים, גילתה הוועדה את דעתה שלא למנות את העותרת 1 שרק על מועמדותה סב הדיון שהתקיים לפניה. ושתיקת הוועדה, ביחס לטעמי החלטתה שלא לבחור בעותרת 1, מעידה עליה, כי פסילתה של מועמדת זו לא נעשתה בשל קיום טעמים ענייניים המעידים על אי-התאמתה האישית לכהן כחברה במועצה הדתית, אלא התבססה על שיקולים זרים שהשתיקה יפה להם. מניעי הפסילה היו גלויים וברורים: השקפתה של המועמדת והיותה חברה בתנועה דתית השייכת לזרם הרפורמי. רק על "פגם" זה במועמדות ה"נציג הרפורמי" עמד נציג הרב המקומי בדבריו לפני הוועדה, והחלטת הוועדה מלמדת כי דבריו שיכנעו אותה להימנע מן הבחירה. כך עלה, כי ההתנגדות למועמדים שהוצעו על-ידי סיעת מרצ, שבפסק הדין בעתירה הקודמת נאמר עליה כי היא "איננה עומדת במבחן הדין", קיבלה בהחלטתה של ועדת השרים גושפנקה של הכרעה סופית. 19. בפי כמה מן המשיבים לפנינו היו שתי טענות להצדקת החלטתה של ועדת השרים. האחת, כי בהחלטתה למנות את מר שלמה ישראל, שאף הוא נכלל ברשימת מועמדיה של סיעת מרצ למועצה הדתית, יצאה ועדת השרים ידי חובתה כלפי זכותה של סיעה זו לייצוג הולם במועצה הדתית. והשנית, כי ועדת השרים רשאית היתה להעדיף את מינויו של מר ישראל, בהיותו מועמד יותר מתאים לכהונה האמורה מן העותרת 1. ובמה מר ישראל יותר מתאים מן העותרת 1? הוועדה, הוסבר לנו, חששה שתגובת הרבנות המקומית על מינויה של העותרת 1 - ככל שהזהיר נציג הרב המקומי בדבריו לפני הוועדה - תפגע ביכולת תיפקודה ותגרום להפרעה בפעולותיה של המועצה הדתית. בנסיבות אלו, סברה הוועדה, כי מוטב למנות את מר ישראל, שמינויו לא יעורר כל התנגדות ויאפשר למועצה הדתית למלא את תפקידיה באורח סדיר ותקין. 20. הטענה הראשונה אינה ממין העניין העומד לדיון. אכן נכון הדבר, שככלל אין השר חייב - וחובת הוועדה אינה שונה מחובת השר - לקיים את עקרון הייצוג כלפי סיעה ברשות המקומית, במינוי של אותו אדם שמועמדותו הוצגה על-ידי הסיעה. אם סבור השר, כי המועמד שהוצע אינו מתאים לכהונה יכול הוא למנות תחתיו אדם אחר, הנחשב - לא פחות מן המועמד המוצע - כנציגה של אותה סיעה. אין אלה פני הדברים בענייננו. בהצעה שהוגשה לשר על-ידי סיעת מרצ הובחן היטב בין הבקשה למנות את העותרת 1, שמינויה נתבקש במסגרת מכסתה של הרשות המקומית, לבין הבקשה למנות את מר ישראל, שמינויו הומלץ במסגרת מכסתו של השר. הבחנה זו הבהירה, כי מועמדותה של העותרת 1 הוצבה במקום הראשון ובגדר המכסה בה נתונה לסיעת מרצ זכות הבחירה וההעדפה. בנסיבות אלו, העדפתו של מר ישראל על פני העותרת 1 פירושה, שהעותרת 1 נמצאה בלתי מתאימה. ובענייננו ברור כי העותרת 1 נפסלה מבלי שנמצא לגביה כי היא אינה מתאימה לכהן במועצה הדתית. גם הטענה השניה דינה להידחות. כבר צוין בעבר, שקיום חשש להפרעת עבודתה התקינה של המועצה הדתית אין בו כדי להצדיק פסילת מועמדים בשל השקפת עולמם. חשש כזה אינו גובר על החובה לקיים את השוויון ועל האיסור להפלות בין מועמדים; והטוען כי יש לפסול מועמד בשל ההפרעה שתגרום בחירתו לתקינות עבודתה של המועצה הדתית, חייב להניח תשתית עובדתית להוכחת טענתו (ראו בפרשת הופמן, בעמ' 696 והאסמכתאות הנזכרות שם, ובפרשת נאות, בעמ' 119). אך כל שנאמר בעבר התייחס לטענה שהמועמד עצמו, בשל היותו בעל השקפת עולם דתית השונה מהשקפתם הדתית של החברים האחרים במועצה הדתית, עלול לשבש את פעולתה התקינה של המועצה הדתית. אך טענת המשיבים לפנינו ביקשה להקים חשש לתקינות פעולתה של המועצה הדתית מכיוון אחר; היינו מצד הרבנות המקומית, שמתוך מחאתה על מינויה העותרת 1 תסרב להשתתף בפעילות המועצה הדתית ומחמת אי-שיתוף פעולה זה תיגרם הפרעה למועצה אשר תתקשה למלא את תפקידיה. משמעות הטענה היא, איפוא, כי די שהרבנות המקומית תזהיר, שאם למועצה הדתית ימונה מועמד שאינו לטעמה יימנעו נציגיה מלהשתתף בפעולות המועצה הדתית, והדבר יוביל לכך שהשר (או ועדת השרים) יצדקו בפסלם את המועמד. לטיעון כזה אין מקום בשום חברה מתוקנת. המשטר הדמוקרטי מבוסס על סובלנות בין בעלי השקפות עולם חלוקות, שמכוח שיטת הממשל וסדרי החברה אנוסים לעתים לישב יחדיו, לחלוק זה על זה, ולפעול על-פי הכרעת הרוב. 21. סיכומו של דבר הוא שאני מציע לעשות צו מוחלט המורה על מינויה של העותרת 1 כחברה במועצה הדתית נתניה. המינוי יהיה בתוקף מהיום והוא יבוא (מן הטעמים שהוסברו בגוף פסק הדין) במקום המשיב 21, מר רפאל מתוק, שמינויו על-ידי ועדת השרים מבוטל בזה. המשיב 2 ימסור לפרסום ברשומות, בתוך שבעה ימים מהיום, את דבר מינויה של העותרת 1 וביטול מינויו של המשיב 21. המדינה תשלם לעותרת 2 (סיעת מרצ בעיריית נתניה) שכר טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח. יתר הצדדים יישאו בהוצאותיהם. ש ו פ ט השופט י' טירקל: 1. שלא כחברי הנכבד, השופט א' מצא, סבורני כי החלטתה של המשיבה מס' 1, ועדת השרים (להלן - "הועדה") שלפי חוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א1971- (להלן - "החוק"), מיום 22.5.97, בטלה כולה מעיקרה. לפיכך אין לקיים קצתה - דהיינו, לאשר את מינוים של כל חברי המשיבה מס' 5, המועצה הדתית נתניה (להלן - "המועצה הדתית"); ולבטל קצתה - דהיינו, להחליף אחד מחבריה. להלן אפרט טעמי. 2. לצורך הבנת מהלכיהם של המשיב מס' 2, השר לעניני דתות (להלן - "השר") ושל הועדה, אקדים ואביא את סעיפי החוק הצריכים לעניין. מקור סמכותו של השר להקים מועצה דתית, לקבוע את מספר חבריה ולחדש את הרכבה, מצוי בסעיפים מס' 1, 2 ו6- לחוק. דרכי הצעת המועמדים, הערכתם ויישוב חילוקי הדעות, נקבעו בסעיפים מס' 3, 4 ו5-: "3. (א) מן המספר שנקבע יציעו מועמדים למועצה לפי מכסות אלה - (1) שר הדתות - 45% (2) הרשות המקומית - 45% (3) הרבנות המקומית - 10% בקביעת מספר המועמדים ייחשב שבר המגיע לחצי ומעלה כיחידה שלמה. (ב) לא הציעה הרשות המקומית לשר הדתות מכסת המועמדים למועצה תוך שלושים יום מיום שנשלחה אליה דרישת השר, תישלח דרישה נוספת; לא נענתה הרשות המקומית גם לדרישה הנוספת תוך חמישה עשר יום מיום שנשלחה, רשאי שר הדתות להציע את מכסת המועמדים שנועדה לרשות המקומית; הוראות אלה יחולו גם על מכסת המועמדים של הרבנות המקומית. 3.א. - - - 4. שלוש הרשויות הנזכרות בסעיף 3 יחוו דעתן על המועמדים מבחינת התאמתם לשמש חברי המועצה ומבחינת ייצוגם המתאים של הגופים והעדות המעוניינים בקיומם של שירותי הדת היהודיים (להלן - שירותי דת) במקום. 5. נתגלעו חילוקי דעות בין שלוש הרשויות, יובאו להכרעת ועדת שרים שחבריה ראש הממשלה, והוא יהיה היושב ראש, השר לעניני דתות ושר הפנים או נציגיהם; ערער שר על החלטת הועדה, תכריע הממשלה". (ההדגשות שלי - י.ט.). 3. האם נתקיימו כל אלה כאן? כפי שאמר חברי, לא הציעה המשיבה מס' 3, מועצת עירית נתניה, (להלן - "מועצת העיריה") לשר רשימה של מועמדים לכהן במועצה הדתית. לפיכך פנה השר לסיעות מועצת העיריה בבקשה להציע מועמדים. הואיל ורק אחדות מהסיעות נענו לפניתו, לא חידש השר את הרכב המועצה הדתית במשך תקופה ארוכה. בסופו של דבר - שהיה, למרבה הצער, ראשית דבר הפרשה שלפנינו - ציווה עליו בית משפט זה לעשות כן. נפסק כי: "השר ימנה את המועצה הדתית נתניה, וישלח את רשימת החברים שמונו על ידו לפרסום ברשומות, והכל תוך 45 ימים מהיום". (בג"צ 7237/95 שוש ערער ואח' נגד שר הדתות ואח' (טרם פורסם). ניתן ביום 17.4.97). בבואו לקיים את דברו של בית המשפט, פעל השר לפי מצוות סעיף 3 (ב) לחוק והציע את מכסת המועמדים שנועדה למועצת העיריה. במכתב (החתום על ידי יועצו) שהומצא לראש העיריה, וכנראה גם למשיבה מס' 4, הרבנות המקומית נתניה, ביום 18.5.97, נכתב כהאי לישנא: "הנדון: חוות דעת הדדית בהתאם לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א 1971, סעיף 4, הריני מתכבד להעביר לכב', טופס חוות דעת הדדית, מבחינת התאמתם של המועמדים, לשמש כחברי המועצה הדתית נתניה. אנו מבקשים את אישורו הדחוף של כב' כיון, שבג"ץ הגביל אותנו בזמן. כמו כן ברצוני להזמין את כב' אישית, לישיבת ועדת שרים, לישוב חילוקי דעות, שתדון בענין, בתאריך 21.5.97 בשעה 18.00 במשרד ראש הממשלה. באם נקבל ממך עד ליום רביעי 20.5.97 את טופס חוות דעת ההדדית חתום על ידך, לא יהיה צורך בכינוס ועדת שרים." (ההדגשות במקור - י.ט.). למכתב צורף טופס מודפס של "חוות דעת הדדית על המועמד להתמנות כחברי המועצה הדתית נתניה בהתאם לסעיף 6 (א) לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב) תשל"א1971-". (השיבושים במקור- י.ט). בטופס מולאו שמותיהם של שלושה מועמדים מטעם הרבנות המקומית, של שנים עשר מועמדים של הרשות המקומית ,שהציע השר במקום מועצת העיריה, ושל שנים עשר מועמדים של השר. יצויין כי מתחת לעמודות המיועדות לרשימות השמות מודפסת בטופס הפיסקה לפיה: "הרינו מאשרים בזה, כי בהתאם לסעיף 4 לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א1971-, חווינו דעתנו על המועמדים להתמנות כחברי המועצה הדתית נתניה ומצאנו אותם מתאימים מבחינה אישית לשמש בתפקיד זה, והם מייצגים ייצוג - מתאים את הגופים והעדות המעונינים בקיומם של השירותים הדתיים במקום." מתחת לפיסקה המצוטטת מודפסים בטופס המקומות המיועדים לחתימות "בשם הרבנות המקומית", "בשם הרשות המקומית" ו"בשם השר לעניני דתות" וכן לתאריכים. אלה לא מולאו. מטבע הדברים, לא היה סיפק בידי מועצת העיריה להתכנס ולחוות את דעתה על המועמדים בזמן הקצר שנקצב לה, בין הימים 18.5.97 - 21.5.97,ולכן לא ניתנה לשר חוות דעת מטעמה, בין בטופס ובין בדרך אחרת. עם זאת, שלח ראש העיריה למחרת היום מכתב ליועץ השר שבו כתב כי "השמות המוצעים במכתב הנ"ל אינם מייצגים את הרכב מועצת העיר כנדרש על פי החוק, אינם תואמים להחלטות מועצת העיר אשר נתקבלו - - - ". עוד כתב שם כי סיעות מועצת העיריה ינסו להמליץ על רשימה משלהן עד מועד ישיבתה של הוועדה. באותו יום שיגרה גם באת כוח העותרת מס' 2 מכתבים ליו"ר הועדה ולראש העיריה שבהם פרטה את טעמי התנגדותה לרשימת מועמדי השר. ביום 22.5.97 השתתף ראש העיריה בישיבת הוועדה (שלא התקיימה, משום מה, ביום 21.5.97, שנקבע במכתב הזימון) וחזר על עמדתו. בתום הישיבה החליטה הוועדה, ברוב דעות של שניים משלושת חבריה, לאשר רשימה המורכבת מעשרים ושלושה החברים של המועצה הדתית היוצאת, בצרוף ארבעה נוספים. יו"ר הוועדה, בדעת מיעוט, סבר שלא מוצו כל האפשרויות להגיע לרשימה מעודכנת המבוססת על הסכמה רחבה ככל האפשר והציע לפנות לבג"ץ בבקשה שידחה את מועד פרסום הרשימה כדי לאפשר לוועדה לבצע את תפקידה כראוי. 4. כפי שעולה מסעיפים מס' 3, 4 ו5- לחוק, שצוטטו לעיל, תהליך הרכבתה של המועצה הדתית - אם אין הרשות המקומית, או הרבנות המקומית, מציעות רשימות מועמדים מטעמן - הוא תלת שלבי. בשלב הראשון מציע השר במקומן את מכסות המועמדים שנועדו להן; בשלב השני מחוות שלוש הרשויות - לאמור, השר, הרשות המקומית והרבנות המקומית - את דעתן על המועמדים; בשלב השלישי - המתקיים רק אם נתגלעו חלוקי דעות בין שלוש הרשויות - מובאים חילוקי הדעות להכרעת הוועדה. עינינו הרואות שקיום חובת ההתייעצות של השר ברשויות האחרות, בדרך של הגשת הצעה וקבלת חוות דעת, לפי סעיפים מס' 3 ו4- לחוק, הוא תנאי הכרחי שבלעדיו לא ניתן להמשיך בהליכי הרכבתה של המועצה הדתית. חובת ההתייעצות אינה עניין של מה בכך ואינה עניין שניתן לפטור אותו כלאחר יד. מדובר בחובה מהותית שהפרתה עלולה לפסול את מינוי המועצה הדתית. (בג"ץ 594/81, 602 אגודת ועד העדה הספרדית כולל תימנים, נתניה נ' שר הדתות, פ"ד לו(2) 485; בג"ץ 719/86 אזולאי נ' השר לענייני דתות, פ"ד מא (2) 800; בג"ץ 5483/95, 5655/95 גינדי ואח' נ' שר הדתות ואח' (טרם פורסם)). זאת חובה שהיא אחד מן התנאים להפעלת הסמכות של הרשות, כך שאם לא התמלאה ניתן לראות את המעשה המינהלי כאילו נעשה תוך חריגה מסמכות (עיין בג"ץ 1869/95 חברה להובלת דלק בע"מ ואח' נ' שר התחבורה ואח', פ"ד מט (5) 559 והאסמכתאות שם). דומה שגלומה בה גם השאיפה שהרכבה של מועצה דתית יהיה מבוסס, ככל האפשר, על הסכמה רחבה בין מרכיביה השונים. השלב השלישי של ההליכים, שהוא שלב ההכרעה של הוועדה בחילוקי הדעות, מופעל רק אחרי שקויימה חובת ההתייעצות בדרך האמורה ורק אחרי שהתברר שיש חילוקי דעות שלא ניתן ליישבם בהסכמה. לא קויימה חובת ההתייעצות, או התקיימה ולא נתגלעו חילוקי דעות, לא קמה סמכותה של הוועדה להכריע. לכך הייתי מוסיף,כי אפילו יש מקום להשערה שיתעוררו חילוקי דעות, ואפילו יש להשערה זאת על מה שתסמוך, אין ההשערה יכולה לבוא במקום ההתייעצות ואין לוותר על ההתייעצות בעטיה. 5. ראינו שביום 18.5.97 המציא השר את רשימות המועמדים לחוות דעתן של הרשות המקומית ושל הרבנות המקומית. זאת עשה במקביל לזימון הוועדה ליום 21.5.97. בכך צמצם, למעשה, את הזמן שקצב למתן חוות הדעת שלהן לפרק זמן של שני ימים בלבד. זהו פרק זמן בלתי מתקבל על הדעת. במהלכו לא יכלה, כמובן, מועצת העיריה להתכנס ולחוות את דעתה, וכך גם הרבנות המקומית; זהו פרק זמן שאינו מאפשר בדיקת התאמתם של המועמדים לשמש חברי מועצה דתית; זהו פרק זמן שאינו מאפשר אפילו עיון שטחי במועמדויות. ביטוי לכך מצוי בפרוטוקול ישיבת הוועדה שבו נאמר, בין היתר, כי "נציג הרב מבקש, היות שברשימת השר לעניני דתות ישנם מספר אנשים שהרבנות לא מכירה וטרם הספיקה לבדוק את התאמתם האישית, שהות לשוחח עמם ולראיין אותם". על כך עמד גם יו"ר הוועדה בדעת המיעוט שלו שהוזכרה לעיל. מה שעשה השר לא היה, אפוא, בגדר התיעצות.יתר על כן, מכתבו של ראש העיריה ומכתבה של העותרת מס' 2 אינם חוות דעת של "רשויות", כמשמעותן בחוק, והעמדות שהובעו בהם אינן בגדר "חילוקי דעות",כמשמעותם בחוק. מכאן שלא נוצרה התשתית הדרושה לפי סעיף 5 לחוק כדי להקים את סמכותה של הועדה להכריע. 6. חברי עמד על כך שבדיון בועדה לא עמד השר על הצעתו המקורית, שלצורך הדיון בה זומנה הועדה , אלא הסתפק בכך שהועדה תוסיף ארבעה חברים חדשים לחברי המועצה הדתית היוצאת. כאן לקה,לדעתי, ההליך בפגם נוסף, ששמט אף הוא את הבסיס החוקי של החלטת הועדה. סבורני שאם החליט השר להציע רשימה חדשה של מועמדים היה עליו לחזור ולהציע אותה תחילה לרשויות האחרות לקבלת חוות דעתן, כאמור לעיל. רק לאחר מכן ורק לאחר שהיו מתגלעים חילוקי דעות לגבי הרשימה החדשה היתה קמה סמכותה של הועדה להכריע. 7. כפי שציין חברי הסכימו העותרות שהכרעתנו תתייחס רק לבקשתן לצרף את העותרת מס' 1 כחברה במועצה הדתית. כן ביטלו חלק מן הסיעות האחרות שהגישו עררים על החלטת הוועדה את ערריהן. בנסיבות אלה סבור הוא כי רשאים אנו להגביל את הכרעתנו לענין זה בלבד. לדעתי אין בהסכמתן של העותרות כדי להקים סמכות שלא קמה מכח החוק ואין ההסכמה יכולה לשמש תחליף לכך. גם אותם עררים, או ביטולם, אינם מעלים ואינם מורידים, מן הטעם שהסמכות לערער על החלטת הוועדה ניתנה רק לשר משרי הממשלה ולא לסיעות, ובערעור מכריעה הממשלה (סעיף 5 סיפא לחוק). לפיכך הם כנייר לצור על פי צלוחית. אכן, דאגתם של כל הגורמים המעורבים בפרשה ממושכת ומפותלת זאת, כי תוקם בהקדם מועצה דתית בנתניה וכי שרותי הדת בעיר יסופקו כראוי, ראויה לשבח. גם אין לבוא בטרוניה על השר על שהניח מראש, לאור נסיון העבר ולאור עמדתו של ראש העיריה ועמדתה של העותרת מס' 2, שיתגלעו חילוקי דעות לגבי הרשימות שהציע. אף על פי כן, אין בכל אלה כדי לטהר מה שלידתו לא היתה בכשרות, וכדי לתת סמכות בידי מי שלא קנה אותה כחוק. 8. לאור המסקנה שאליה הגעתי אינני רואה צורך לחוות דעה בשאלות הנכבדות הכרוכות במינויה של העותרת מס' 1 שבהן דן חברי בחוות דעתו. טרם הגיעה השעה לכך. אסתפק בהערה כי יישובן של מחלוקות כמו זאת שלפנינו מצריך מידה רבה של אורך רוח, מתינות, סבלנות, סובלנות וגם רצון טוב. חפזון ודרכי קפנדריא אינם יפים לכך. כפי שאמרתי בפסק דיני בבג"צ 4712/96 סיעת מר"ץ ואח' נ' מפקד מחוז ירושלים ואח' (טרם פורסם): "לא לכל סכסוך, אפילו הוא שפיט, יש פתרון משפטי; ולא כל פתרון משפטי, אפילו יש כזה, הוא פתרונו האמיתי של כל סכסוך. בפסוק "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ') מצאו חז"ל את "צדק הפשרה" העומד בצדו של "צדק הדין" ושווה ערך עמו (" צדק צדק תרדוף. אחד לדין ואחד לפשרה". סנהדרין ל"ב, ע"ב)". בסופו של דבר, פתרונה האמיתי של הפרשה שלפנינו, ושל פרשיות דומות, לא יימצא בדין אלא בפשרה; לא במאבק עיקש אלא בויתורים הדדיים. לא בהתעלמות מן האחר והשונה, אלא בהבנה וביד מושטת לשלום. 9. אילו נשמעה דעתי הייתי מקבל את העתירה ככתבה, מבטל את החלטת הועדה ומחזיר את ההליכים לשלב שבו הציע השר את רשימתו למועצת העיריה ולרבנות המקומית. הייתי קוצב להן 15 ימים, שבמהלכם יבדקו את התאמתם של המועמדים שהציע השר, ויגישו את חוות הדעת שלהן. אעיר כאן שנוטה אני לדעה שרשאיות הן, במסגרת חוות הדעת, גם להציע מועמדים אחרים. אם לא תושג הסכמה תכריע הוועדה בחילוקי הדעות תוך 15 ימים נוספים. עוד נראה לי שלא היה די בעצם צירופם של המשיבים מס' 32-6, שהם חברי המועצה הדתית שאישרה הועדה, ובהמצאת העתקי העתירה לידיהם, כדי להעמיד אותם על האפשרות שההחלטה בעתירה עלולה לגרום להדחת מי מהם מן המועצה הדתית. לפיכך אני מציע כי בתקופה שנקבעה להחלטת הועדה, אם יתגלעו חילוקי דעות, יתבקשו משיבים אלה בפרוש להביע את דעתם לגבי אפשרות זאת. ש ו פ ט השופט ת' אור: אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט מצא, ולנימוקיו. קראתי את פסק דינו של חברי השופט טירקל, ומבקש אני להוסיף מספר הערות. א. במצב שנוצר בכל הנוגע למינוי המועצה הדתית בנתניה, כמתואר בהרחבה בפסק דינו של חברי השופט מצא, הוקנתה לוועדת השרים הסמכות, לפי סעיף 5 לחוק שירותי הדת היהודיים (נוסח משולב), התשל"א1971-, להכריע בעניין הרכב המועצה הדתית בנתניה. נסיונות חוזרים להביא את שלוש הרשויות הנוגעות בדבר להסכמה לא הועילו, וחוסר ההסכמה ביניהן היא שגרמה לכך שמינוי המועצה התעכב עת ארוכה. חילוקי הדעות בין שלוש הרשויות התמידו גם לאחר פסק הדין בעתירה קודמת בבג"צ 7237/95 מיום 17.4.97, גם לאחר ששר הדתות הציע הרכב מועצה דתית בעקבות פסק הדין בעתירה הקודמת, והם ממשיכים ומתקיימים עד היום, כפי שעולה בבירור מטיעון הצדדים בפנינו. מה שלקתה בו וועדת השרים, אינו פעולה בחוסר סמכות אלא הדרך בה הפעילה את שיקול דעתה, כמו גם התוצאה אליה הגיעה. ב. מבין הטענות שהופנו כלפי החלטת וועדת השרים, מוכנות היו העותרות לצמצם את טענותיהן לפסול שנפל בהחלטת הוועדה, כשהחליטה שלא לכלול את העותרת הראשונה (להלן: העותרת) בין חברי המועצה הדתית. אין בפנינו כל עתירה מטעם גורם מעוניין אחר להביא שינויים נוספים בהחלטות וועדת השרים. הנני סבור, שהעותרות זכאיות לצמצם את עתירתן כאמור, ולזכות בסעד המצומצם המבוקש על ידן, ובלבד שיוכיחו את זכותן לקבלו. ג. במהלך הדיון בפנינו, ברור היה שהעיכוב בהשגת הסכמה של כל הגורמים המעורבים לאיוש המועצה הדתית נבע מהעובדה שסיעת מר"צ עמדה על כך שהעותרת תכלל בין חברי המועצה הדתית כ"מועמדת ראשונה" מטעם הסיעה. אכן, לא יכול להיות ספק בכך שהמחלוקת האמיתית בתיק זה, בגללה נגרמו העיכובים והסחבת במינוי המועצה הדתית, היא בשאלת חוקיות פסילתה של העותרת מלכהן במועצה הדתית. עורך דין שפר, בא כוח המשיבים 1 ו2-, הודה בגילוי לב שהרצון שלא לכלול את העותרת בין חברי המועצה הדתית הוא גם שעמד ביסוד החלטת וועדת השרים. לפיכך, משנקבע ש"הוצאת" העותרת מרשימת חברי המועצה הדתית נעשתה מנימוקים פסולים, כמפורט בחוות דעתו של חברי השופט מצא, מתבקשת התוצאה אליה הגיע בפסק דינו. ד. צר לי לציין, אך חוששני שהדרך המוצעת בפסק דינו של חברי השופט טירקל, אף כי בוודאי לא התכוון לכך, תביא לעיכוב וסחבת נוספים במינוי המועצה הדתית בנתניה. זאת, לאחר שבמשך למעלה משלוש וחצי שנים, מאז הבחירות למועצת עירית נתניה, טרם מונתה המועצה כחוק. תוצאה כמוצע בפסק דינו של חברי השופט טירקל, תשחק לידיהם של אלה שגרמו לכך שעד כה לא מונתה המועצה הדתית, כשהעותרת - כפי שהיא וסיעת מר"צ זכאיות לכך - הינה אחד מחבריה. הנני סבור, שלא יהיה זה מרחיק לכת לקבוע, שהגיעה השעה לשים קץ לפרשה, ומשהובררה המחלוקת האמיתית בין הצדדים, להכריע בה, ולקבוע את הרכב המועצה הדתית החדשה, אשר תוכל סוף סוף לפעול ולמלא את יעודה. כאמור, אני מצטרף לפסק דינו של חברי, השופט מצא. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, ב' באב תשנ"ז (5.8.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי /אז 15F.97035510