מקסים מון נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3547/04 בבית המשפט העליון ע"פ 3547/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: מקסים מון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: י"ט בחשוון תשס"ה (3.11.04) ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.3.04 בתפ"ח 1144/03, שניתן על-ידי כבוד השופטות ב' אופיר-תום ו-מ' סוקולוב וכבוד השופט י' שנלר בשם המערער: עו"ד עופר בן נתן בשם המשיבה: עו"ד עמית מררי בשם שירות המבחן: גב' ויקי שרזמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: כנגד המערער הוגש כתב-אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). במסגרת הסדר טיעון שהגיעו ביניהם המערער והמשיבה תוקן כתב האישום על-ידי כך שהעבירה שיוחסה לו הינה עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב ו-י' שנלר) הרשיע את המערער על-יסוד הודאתו במסגרת הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, כמתואר לעיל, בעבירה של הריגה וגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך 9.8.03 סמוך לשעה 05.00 בבוקר, נכנס המערער למועדון חברים "בינגו" ברחוב פין 4 בתל-אביב, כשהוא מחזיק שטר כסף מזוייף של מאה דולר, והציע לנוכחים במועדון לפרוט לו את השטר, אך סורב. באותו מועד נכח במועדון המנוח, אזרח ניגריה. במטרה למנוע מן המערער למכור דולרים מזוייפים במועדון, אחז המנוח במערער והוציאו בכוח מן המועדון לרחוב. בין המערער למנוח הוחלפו מספר מהלומות. לאחר מכן, באמצעות סכין שאחז המערער בידו הוא דקר את המנוח מספר דקירות, דקירה אחת בבית החזה משמאל שחדרה דרך החדר הימני של הלב, שתי דקירות בבטן שחדרו דרך לולאות המעי וכן גרם לו באמצעות הסכין חמישה פצעי חתך בראשו ופצע חתך אחד בצווארו. הדקירה בבית החזה, שחדרה ללב המנוח, גרמה למותו. המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהוטל עליו. הוא טען מפי בא-כוחו, כי שגה בית-המשפט המחוזי, כשלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שהמערער ביצע את מעשה הדקירה רק לאחר שחש סכנה לחייו כתוצאה מתקיפתו של המנוח. כן שגה בית-המשפט המחוזי, לטענת בא-כוח המערער, בכך שלא נתן משקל ראוי לטענת המערער, לפיה בינו לבין המנוח התנהל מאבק לחיים ולמוות, כאשר המנוח שולף סכין ומנסה לדקור את המערער. עוד טען בא-כוח המערער, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שהחמיר עם המערער וגזר עליו ענישה קרובה מאוד לעונש המקסימום בעבירת הריגה, ובכך שלא נתן משקל ראוי לעובדה, שהמערער הודה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וחסך זמן שיפוטי יקר. מנגד, באת-כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו בהדגישה, כי מדובר בעבירה חמורה ביותר אשר בעטייה קופחו חיי אדם. נתנו את דעתנו לכלל נסיבות המקרה שבפנינו, כפי שעלו מגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים, באנו לכלל דעה, כי אף שהעונש שהוטל על המערער אינו קל, חומרתו הולמת את חומרתו המופלגת של המעשה, בו הוא הורשע ולכן אין מקום להקל בעונשו. לא התעלמנו מכך, כי המערער הודה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, אך יחד עם זאת מדובר בעבירה חמורה מאוד אשר בעטייה כאמור, קופחו חיי אדם. המערער, כאמור, דקר את המנוח דקירה בבית החזה משמאל, אשר חדרה דרך החדר הימני של הלב, כשאורך תעלת הדקירה הוא 16 ס"מ. כמו-כן, המערער הוסיף ודקר את המנוח שתי דקירות בבטן, כשאורך תעלות הדקירה הינו 10 ס"מ ו-8 ס"מ. עוד הוסיף המערער וגרם למנוח באמצעות הסכין חמישה פצעי חתך בראשו וחתך בצווארו. כל זאת, כאשר הרקע למעשה היה תיגרה בין המערער לבין המנוח בשל עניין פעוט. לצערנו, מקרי אלימות קשים דוגמת המקרה שלפנינו הפכו להיות לתופעה נפוצה מאוד בחברתנו בשנים האחרונות ושומה על בתי-המשפט לנקוט מדיניות ענישה מחמירה במקרים כגון אלה, על-מנת לעמוד בפרץ זה ולהילחם בתופעה חמורה ומדאיגה זו. העונש שהוטל על המערער מאזן היטב את שיקולי הענישה הראויה במקרה שלפנינו והולם את הנסיבות. מכל מקום, העונש אינו חורג לחומרה במידה המצדיקה את התערבותנו. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בחשוון תשס"ה (3.11.04) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04035470_H01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il