איתן פלדבאו נ. כונס הנכסים הרשמי

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3544/21 לפני: כבוד השופט ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף המערער: איתן פלדבאו נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד תמי מייזליק ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) מיום 18.3.2021 בפש"ר 20452-02-17 בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) מיום 18.3.2021 בפש"ר 20452-02-17, בה הוחלט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. הרקע לערעור  ביום 27.3.2017 ניתן צו כינוס בעניינו של המערער, לבקשתו. במסגרת זו הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 150 ש"ח ומשיבה 2 (להלן: המשיבה) מונתה למנהלת מיוחדת לנכסיו. ביום 28.11.2017 הורה בית המשפט על קציבת מזונות לילדי המערער (בסכום כולל של 1,800 ש"ח), וזאת לבקשת גרושתו. ביום 13.1.2019 הגישה המשיבה תסקיר מסכם על אודות המערער בו צוין כי ביום 16.8.2016, זמן קצר טרם פתיחת ההליך הוא מכר את דירת מגוריו (להלן: הדירה) תמורת סכום של למעלה מ-8 מיליון ש"ח, ממנו נותר נכון לאותו מועד סכום של כ-94,000 ש"ח בלבד בנאמנות אצל בא-כוחו. עוד צוין, כי המערער לא עמד בתשלומי מזונות ילדיו כפי שנקבע בהחלטה מיום 28.11.2017; לא הציג אישורים בדבר מסירת צו הכינוס למרבית נושיו; כי אינו ממצה את כושר השתכרותו על אף ששימש בעבר מנכ"ל של חברה בבעלות משפחתו; וכי לווה סכומים מסוימים מילדיו בהזדמנויות שונות. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישה המשיבה ביום 10.10.2019 תסקיר מעודכן בו צוין כי המערער תיקן חלק מאורחותיו והחל לעבוד כשכיר בחודש מאי 2019 בתמורה לשכר חודשי ממוצע של כ-10,000 ש"ח והציג אישורים על מסירת צו הכינוס למרבית הנושים (למעט שלושה). עם זאת, לא הובררו מלוא הנתונים בנוגע לגורמים שאליהם הועברו כספי מכירת הדירה; הדו"חות החודשיים שהוגשו מטעמו כללו סתירות ולא נתמכו באסמכתאות; והוא העביר כספים לגורמים שונים ובהם קרובי משפחתו מבלי לקבל אישור על כך מראש. בדיון שהתקיים ביום 24.10.2019 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על תכנית פירעון שבגדרה התחייב המערער להעביר לקופת הכינוס סכום של 160,000 ש"ח ב-80 תשלומים חודשיים של 2,000 ש"ח כל אחד, כמו גם את הכספים שהוחזקו בנאמנות אצל בא-כוחו (94,000 ש"ח). כן התחייב המערער להעביר למשיבה מסמכים שונים ואסמכתאות בנוגע לכספי מכירת הדירה. בית המשפט אישר את תכנית הפירעון, הכריז על המערער פושט רגל והורה על מינוי המשיבה לנאמנת על נכסיו. ביום 10.2.2020 נעתר בית המשפט לבקשה מוסכמת שהגיש המערער למתן ארכה בת חודשיים לביצוע התשלומים החודשיים נוכח פיטוריו מעבודתו בחודש דצמבר 2019. חרף זאת, ביום 2.8.2020 הגישה המשיבה הודעת עדכון בה צוין כי המערער אינו מעביר את התשלומים החודשיים לקופת פשיטת הרגל כבר מאז חודש ינואר 2020. הבקשה הועברה לתגובת המערער, אך זו בוששה לבוא והוגשה לבסוף רק לאחר מתן החלטה נוספת. בתגובה נטען כי המערער מתקשה למצוא עבודה ועל כן התבקשה ארכה נוספת להסדרת התשלומים החודשיים. המשיבה נתנה את הסכמתה למתן הארכה למערער וזאת בכפוף לכך שיגיש דו"ח חד-פעמי על אודות מצבו הכלכלי לרבות פירוט בדבר הפעולות שנקט לצורך חיפוש עבודה. ברם, המערער לא הסדיר את התשלומים החודשיים ואף לא הגיש למשיבה דו"ח כפי שביקשה. בנסיבות אלה, ביקשה המשיבה להורות למערער להסדיר לאלתר את התשלומים החודשיים ואת חוב הפיגורים שצבר, אך בית המשפט הורה לה "להגיש בקשה מסודרת לביטול ההליך". בקשה כאמור הוגשה ביום 6.12.2020 ובמסגרתה ציינה המשיבה כי המערער צבר חוב פיגורים של 15 חודשים וכי בקופת פשיטת הרגל מצוי סכום זעום של 15,309 ש"ח בלבד. המערער התנגד לבקשה וביקש להעניק לו ארכה בת "שישה חודשים לפחות" לשם עמידה בתשלומים החודשיים, וזאת בהתחשב בכך שטרם מצא עבודה. ביום 24.12.2020 דחה בית המשפט את בקשת המערער והורה לו ליצור קשר עם המשיבה בניסיון להגיע למתווה מוסכם שיכלול גם "מתווה לתשלומים בתקופת הביניים". הצדדים לא הגיעו למתווה מוסכם נוכח חוסר נכונות מצד המערער להסכים ל"צו תשלומים זמני בסך 500 ש"ח למשך 3 חודשים". על כן, ביום 30.12.2020 הגישה המשיבה בקשה נוספת לביטול ההליך. המשיבה שבה והפנתה למחדלי המערער ובכלל זה לעובדה ששילם סכומים נכבדים לילדיו, לגרושתו ולצדדים שלישיים נוספים ולכך שנטל מספר הלוואות מגורמים שונים והכל ללא קבלת אישור מתאים. משיב 1 (להלן: הכנ"ר) תמך בבקשה ובנימוקיה. לפיכך, ביום 25.1.2021 קבע בית המשפט כדלקמן: "לאור עמדתו של הכנ"ר ושורת המחדלים שפורטה על ידי הנאמנת [המשיבה] אין מנוס אלא להורות על ביטולו של ההליך. עם זאת לאור טענת החייב [המערער] כי הוא עושה מאמצים למצוא עבודה ניתנת לחייב אפשרות בת 30 יום להציע מתווה, להחזרתו להליך. מתווה כזה יבהיר כיצד החייב משלם את מלוא תוכנית הפירעון ובנוסף תשלום כתיקון בגין המחדלים החדשים שיצר עד כה. יובהר כי אף אני סבורה כעמדת הכנ"ר כי החייב רחוק מלהפנים את תנאי ההליך. החייב צבר מחדלים שלא נמחקו, משום שלא תיקן אותם. החייב שילם לצדדי ג' תוך כדי ההליך, קיבל הלוואות מעורך הדין שלו שהינו בין הבקיאים [ב]תחום ויודע היטב את רזי ההליך, החייב לא המציא מסמכים הנוגעים לכספים של מכירת הדירה, החייב העדיף נושים תוך כדי ההליך, שהינם בני משפחה, דברים אלה לא תוקנו, ולכן כאשר נקבעה תוכנית הפירעון הייתה התייחסות לכלל המחדלים והחייב לא שילם אלא תשלום אחד ולא יסף. בנסיבות העניין ברור כי החייב אינו אמור להיות בהליך ואולם ניתנת לו הזדמנות אחרונה בטרם אורה על הביטול כאמור לעיל." ביום 17.3.2021, לאחר התראה מצד בית המשפט כי בהיעדר תגובה מטעם המערער יבוטל ההליך, הציע המערער מתווה לתכנית פירעון מקלה מבחינתו בשים לב לכך שטרם מצא עבודה ולהתדרדרות שחלה במצבו הרפואי. המשיבה התנגדה למתווה שהוצע והמליצה להורות על ביטול ההליך. ביום 13.8.2021 הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל. תחילה תיאר בית המשפט את השתלשלות האירועים בהליך, בציינו כי המערער קיבל את מבוקשו במובן זה שאושרה בעניינו תכנית פירעון מקלה יחסית "מבלי שיידרש למעשה להמציא את הנתונים באשר לכספים שהעלים עובר לפתיחת ההליך", אך הוא לא עשה דבר על מנת לקיימה. על כן, נקבע כי התנהלותו אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לפעול בתום לב ובקשתו לשנות מתכנית הפירעון שאושרה כך שהתשלומים החודשיים יופחתו מבלי שימסור נתונים ביחס לכספי מכר הדירה, אינה יכולה להתקבל. בנסיבות שבהן המערער התחמק מיישום תכנית פירעון שלמעשה היטיבה עמו נוכח גובה חובותיו וחרף הזדמנויות רבות שניתנו לו, אין עוד תוחלת להליך ויש להורות על ביטולו. מכאן הערעור שלפנינו בו נטען כי אין ממש בשורת המחדלים שעליהם הצביעה המשיבה במסגרת התסקיר שהגישה ביום 10.10.2019, כך שלמעשה הטעתה את בית המשפט וגרמה לו להסתמך על נתונים שגויים בבואו להורות על ביטול ההליך. לשיטת המערער, תמונת המצב הייתה שונה אילו המשיבה הייתה פונה אליו בבקשה לקבל הסברים בנושאים שהעלו לטעמה תמיהות ביחס לאופן התנהלותו. לטענתו, בעוד שתכנית הפירעון המקורית תאמה את נתוניו הכלכליים נכון לאותה עת וטרם פיטוריו מעבודתו כשכיר, הרי שהיא אינה מתיישבת עוד עם נתוניו העדכניים ובפרט עם העובדה שמאז פיטוריו טרם מצא עבודה חדשה, בין היתר בשל התפשטות נגיף הקורונה. על רקע האמור ובהתחשב במצבו הרפואי הרעוע ובקשייו הכלכליים המתגברים והולכים, היה מקום לאשר את המתווים האלטרנטיביים שהציע לאורך הדרך. המערער הטעים, כי הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה הועברו במלואם לסילוק עיקולים שרבצו עליה, כך שנפל דופי בקביעה שלפיה הוא "העלים כספים עובר לפתיחת ההליך". דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הליך פשיטת רגל כונה לא אחת בפסיקה "חסד של המחוקק", בהתחשב בהזדמנות שמוענקת לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית באמצעותו (ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה ד(3) (20.11.2008); רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 18 (30.4.2017)). ואולם, מדובר בשטר ששוברו בצדו במובן זה שהיד המושטת כלפי החייב מלוּוה בדרישה להתנהגות בתום לב מצדו. כלל זה מקבל משנה תוקף במצב דברים שבו החייב הוא יוזם ההליך (ע"א 940/21 דרור נ' דוד הרשקוביץ – מנהל מיוחד, פסקה 5 (31.5.2021)). זאת, שכן בהליך פשיטת הרגל גלומה פגיעה בנושים אשר לא יקבלו את מלוא חובם, ועל כן מוטלת על בעלי התפקידים וכן על בית המשפט אחריות רבה ועליהם לוודא שהחייב לא ינצל אפשרות חסד זו לרעה. הפגיעה בנושים נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר החייב נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר, ועל כך כבר נאמר כי: "אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה, עיר מקלט מפני הנושים, אשר כל דיכפין יביא עצמו בשעריה" (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 54 (1993); ראו גם: רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 815 (2004); רע"א 962/20 מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 12 (8.7.2020)). כחלק מחובת תום הלב המוטלת על החייב, עליו לעמוד במגבלות שהוטלו עליו, לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך ולשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, פסקה 14 (29.8.2018); ע"א 3414/19 מיכאלי נ' המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019); ע"א 893/21 מור נ' עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד, פסקה 4 (25.4.2021))‏. מתיאור השתלשלות הדברים שאירעו בענייננו, למן מועד אישורה של תכנית הפירעון ביום 24.10.2019 (שאליה כזכור הגיעו הצדדים בהסכמה) ועד לביטול ההליך, עולה כי המערער לא פעל בשקידה ראויה על מנת לקיימהּ, וזאת כבר מהרגע הראשון. כך, בפרט בכל הנוגע לרכיב התשלום החודשי לקופת פשיטת הרגל בתכנית הפירעון, אשר בוצע על ידי המערער פעם אחת בלבד. המערער הגדיל לעשות בכך שלא סר מדרכו זו גם לאחר שהמשיבה ובית המשפט המחוזי הפגינו כלפיו "יד רכה" והעניקו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לקיום תכנית הפירעון. איני סבור כי עלה בידי המערער לספק הסברים המניחים את הדעת ביחס להתנהלותו בהליך, למחדליו הרבים ולתמיהות הממשיות הנוגעות למכירת הדירה זמן קצר טרם הכניסה להליך וליעד שאליו הועברו כספי המכירה. כל אלה הועלו כבר במסגרת התסקירים שהגישה המשיבה עובר לאישורה של תכנית הפירעון וצוינו גם בהחלטות שבאו בעקבותיהם כמתואר לעיל, ואיני רואה לשוב עליהם. מחדלי המערער מצביעים על חוסר תום לב מובהק שיש בו כדי לחתור תחת ההצדקה לקיום הליך פשיטת הרגל, ועל כן לא מצאתי כי יש יסוד כלשהו להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר ביטולו. התוצאה היא כי הערעור נדחה. הרבה לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז באלול התשפ"א (‏24.8.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21035440_N06.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1