דויד שוסטר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3543/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3543/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המערער: דויד שוסטר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 2089/06 שניתן ביום 6.3.07 על ידי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ תאריך הישיבה: ט"ז באב התשס"ז (31.07.07) בשם המערער: עו"ד דינה ילוז בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו פסק-דין השופט י' אלון: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בעבירה של יבוא סם מסוכן, ודינו נגזר לארבעים וחמישה חודשי מאסר בפועל ולשנת מאסר על תנאי. בפנינו ערעור שהגיש על גזר הדין. בכתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער, היו שלושה נאשמים. כל אחד מהם בנפרד הגיע להסדר טיעון, וכך פוצל הדיון בין המערער (הנאשם 1) לשני הנאשמים האחרים. על פי כתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו של המערער, הוא נדבר טלפונית בינואר 2006 עם חבר ותיק שלו בארגנטינה, כי שניהם ירכשו במשותף סם מסוכן מסוג קוקאין מחבר משותף שלהם מקולומביה, על מנת להפיצו בישראל. המערער פנה אל הנאשם 2 (שלמה פרלמן), על מנת לשתפו במימון העיסקה. המערער וחברו בארגנטינה המשיכו לתכנן את ביצוע רכישת הסם, ובאפריל 2006 פנה המערער לנאשם 2 שיתן לו 5,000 דולר כמקדמה לרכישת הסם. הנאשם 2 נענה לבקשה והעביר סכום של 4,800 דולר לחברו של המערער בארגנטינה. המערער והנאשם 2 תכננו לצאת יחדיו לדרום אמריקה לצורך ביצוע העיסקה, אולם בסופו של דבר יצא לשם המערער בגפו. את מחיר הטיסה מימן הנאשם 2. ביום 10.5.07 יצא המערער בטיסה מנתב"ג לברזיל. בנתב"ג פגש בו הנאשם 2 ומסר לו את כרטיס הטיסה שרכש עבורו וכן מסמכים שונים ואת יתרת הכסף לביצוע העיסקה. המערער טס לברזיל, ושם קיבל ממוכר הסם מזוודה שבדפנותיה הוטמנה כמות של 582.2 גרם קוקאין. ביום 16.5.06 חזר המערער בטיסה מברזיל לישראל כשבידו המזוודה ובה הסם, ונתפס סמוך לביתו בירושלים כשהסם בכליו. 2. בהסדר טיעון שנערך בין המדינה למערער (ביום 26.11.06) הוסכם על צמצום כתב האישום נגדו, למסגרת הדברים הנ"ל וכן הוסכם כי המדינה תעתור למאסר בפועל של 48 חודשים, כאשר המערער יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. עוד נאמר בהסדר הטיעון, כי: "עובדות כתב האישום המתוקן ביחס לנאשם 1 (המערער) רלוונטיות אך ורק לעניינו של נאשם זה. הנאשם יוכל לטעון בהתאם לעובדות כתב האישום, בין היתר לעניין חלקו של הנאשם 2 ועונשו. בין היתר יטען הנאשם בהקשר זה, כי הכסף הנזכר בסעיף 11 לכתב האישום המתוקן (4,800 דולר – י"א), הינו כספו של הנאשם 2, והמדינה לא תביא ראיות לסתור". הצדדים פעלו על פי הסדר הטיעון. ביום 19.12.06 הורשע המערער על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, וביום 6.3.07 נגזר דינו, כמפורט לעיל, למאסר בפועל של 45 חודשים. 3. כחודש לפני שנערך הסדר הטיעון עם המערער דנן, נערך ביום 31.10.06 הסדר טיעון בין המדינה לבין הנאשם 2, בגדרו תוקן כתב האישום באופן בו העבירה המיוחסת לנאשם 2 הינה "סיוע ליבוא סם מסוכן – לפי סעיף13 לפקודת הסמים בצירוף סעיף 19א' לפקודה ובצירוף סעיף 31 לחוק העונשין". לעניין העתירה לעונש, הוסכם באותו הסדר טיעון כי "המאשימה תבקש להטיל על הנאשם עשרה חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 10,000 ש"ח וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש לעניין רכיב המאסר". עוד הוסכם באותו הסדר טיעון, כי בטיעוניהם לעונש: "לא יחרגו הצדדים מהעובדות שבכתב האישום המתוקן, לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן. יחד עם זאת, הנאשם 2 יטען כי הכסף שהעביר כמתואר בפסקאות 14 ו-18 בכתב האישום (דהיינו, 4,800 דולר ומימון כרטיס הטיסה של המערער) הוא כספו של נאשם 1 (המערער) שהוחזק אצל נאשם 2 לפני האירועים עבור הנאשם 1, המאשימה לא תביא ראיות לסתור, וכן רשאי נאשם 2 לטעון כי הוא ניסה לשכנע את נאשם 1 (המערער) להימנע מיבוא הסם, אך לא הצליח בכך". הצדדים פעלו על פי הסדר הטיעון. ביום 2.11.06 הורשע הנאשם 2 על פי הודאתו, וביום 1.4.07 נגזר דינו למאסר בפועל של שישה (6) חודשים, למאסר על תנאי של שנה ולקנס בסך 10,000 ש"ח. 4. טענות הערעור לעניין גזר דינו של המערער מתמקדות כל כולן בפער הגדול מאוד שבין מידת עונשו (45 חודשי מאסר) לבין מידת עונשו של הנאשם 2 (שישה חודשי מאסר). הסנגורית המלומדת אינה חולקת על כך כי העונש שהוטל על המערער נמצא בטווח הענישה עליה הסכימו הצדדים בהסכם הטיעון. אין גם חולק, כי נוכח חומרת המעשים והעבירה בה הורשע המערער – יבוא מאורגן ומתוכנן של 582 גרם קוקאין מברזיל לישראל – העונש שהוטל עליו רחוק ממיצוי הדין ומרף הענישה הנדרש לעבירה שכזו. אולם – כך הטענה – פער הענישה בין עונשו של המערער לעונשו של הנאשם 2 עומד בניגוד לעיקרון אחידות הענישה, ודי בכך לקבלת הערעור. מתוך טענה זו בוחנת באת כוח המערער, אחד לאחד, את נימוקי בית המשפט קמא בגזר דינו של הנאשם 2, ומסקנתה הינה כי אין בכל אלה להצדיק את פער העונשים דנן. בא כוח המדינה משיב לעומתה, כי קיימות הבחנות משמעותיות בין המערער לנאשם 2. ראשית, חלקו של המערער 1 בפרשת המעשים שבכתב האישום חמור, משמעותי ומקיף בהרבה מחלקו של הנאשם 2. המערער הוא שהגה את תוכנית רכישת הסם ביחד עם חברו הארגנטינאי, הוא זה שפנה בהצעה למשיב 2 כי ישתתף במימון הרכישה, הוא זה שטס לברזיל לצורך רכישת הסם, הוא זה שרכש את הסם מחברו הנוסף בברזיל והחביא את הסם בכליו בטיסה מברזיל לישראל. חלקו של הנאשם 2 נמוך מכך משמעותית, ומתבטא בתרומתו הכספית כמפורט בכתב האישום. שנית, המערער הורשע בעבירה המושלמת של יבוא הסם, בעוד הנאשם 2 הורשע בעבירת הסיוע לעבירה זו. שלישית, המערער הוא ששידל את הנאשם 2 להשתתף במימון העיסקה. הנאשם 2 ניסה בתחילה להניא את המערער מהעניין, ורק לאחר לחצים של המערער ניאות להסכים למימון. וזאת עיקר – תעודות רפואיות שהוגשו בעניינו של הנאשם 2 מלמדות כי מזה שלוש שנים הוא לוקה במחלת נפש הכרוכה בהתקפי דיכאון, רגשות אשם ומחשבות אובדניות, ומגזר דינו עולה כי מתוך מצבו זה נוצל על ידי המערער לגיוסו למימון הראשוני (4,800 דולר) ולמימון כרטיס הטיסה. הצטברות הנתונים האמורה מובילה, לטענת בא כוח המדינה, להבחנה ברורה ומפורשת בין שיקולי הענישה הראויים בעניינו של כל אחד מהשניים, ועל כן אין מקום לטענות המערער לעניין "אחידות הענישה" שעה שהמדובר במעשים ובעושים שונים כל כך. 5. אכן, אין ספק כי חלקו של המערער בפרשת המעשים והסמים משמעותי וחמור בהרבה מחלקו של הנאשם 2, ברמה המצדיקה פער ענישה משמעותי בין שניהם. לצורך השאלה אם היתה הצדקה לפער הענישה כפי שנקבע בשני גזרי הדין, ראוי כי נתייחס להיבט נוסף של הדברים. כאמור לעיל – המערער והנאשם 2 הגיעו בנפרד לכלל הסדר טיעון עם המאשימה. הסדר הטיעון הראשון נערך עם הנאשם 2 (ביום 31.10.06). הסדר זה היה ידוע למערער ולסנגוריו בעת שערכו כחודש לאחר מכן את הסדר הטיעון בעניין המערער (ביום 26.11.06). בישיבת הטיעונים לעונש בעניינו של המערער (בישיבת 20.2.07) ייחד סנגורו של המערער את עיקר טענותיו לעניין שני הסדרי הטיעון של שני הנאשמים ולפרופורצית הענישה המתבקשת בעניינו של כל אחד מהם. לאמור, המערער ערך הסדר טיעון ובו הוסכם כי המדינה תעתור בעניינו לעונש מאסר של 48 חודשים, תוך ידיעה כי חודש קודם לכן נערך הסדר הטיעון בעניינו של הנאשם 2 ולפיו הגבילה המדינה את עתירתה לעונש בעניינו למאסר של 10 חודשים בלבד. בטיעוני בא כוח המערער לעונש בפני בית המשפט קמא, הוא פרט בהרחבה רבה את שיקולי הענישה הנדרשים נוכח אותם ההסדרים. אכן, שני הסדרי הטיעון הקלו בצורה משמעותית ביותר עם המערער ועם הנאשם 2 כאחד. תקופת העונש לה עתרה המאשימה בעניין שניהם, על פי הסדרי הטיעון, נמצאת נמוכה באופן ניכר מרמת הענישה הנדרשת בעניינם גם בגידרם של הסדרי טיעון. ככלל, משהגיע נאשם להסדר טיעון הכולל את תקופת המאסר שתעתור לה המאשימה, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר הדין שנקבע בטווח הענישה המוסכם (ר' ע"פ 5057/06 אגברה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.5.07); ע"פ 5353/06 פלונית נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.4.07); ע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.10.05)). במיוחד אמורים הדברים שעה שטווח הענישה המוסכם בולט על פניו בקולתו ביחס לנסיבות ולמעשי העבירה נשוא ההרשעה. העונש של 45 חודשי מאסר שהוטל על המערער נמצא – כשלעצמו ועל פי כל קנה מידה עונשי – נמוך משמעותית מהענישה הראויה בעבירה שכזו ובנסיבות ביצועה. משמצרפים אנו את ההבדלים המשמעותיים והניכרים שבין המעשים והעבירה בהם הורשע המערער לאלו בהם הורשע הנאשם 2 לנסיבות עריכת הסדר הטיעון של המערער ועיתויו, כמפורט לעיל – לא מצאנו מקום לטענת המערער בדבר חריגה בעניינו מכללי אחידות הענישה ברמה שתצדיק התערבות ערכאת הערעור. אשר על כן – אנו דוחים את הערעור. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט ניתן היום, כ"ג באב התשס"ז (7.8.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07035430_A01.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il