חמודה חמודה בע"מ נ. חאלד זועבי

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 3542/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. חמודה חמודה בע"מ 2. חמודה חמודה 3. חוסין חמודה 4. כלתום נימר חמודה 5. ריזק חמודה נ ג ד המשיבים: 1. חאלד זועבי 2. עיזבון המנוח איברהים זועבי ז"ל 3. עו"ד דורית לוי טילר בתפקידה כנאמנת להסדר הנושים של בני בכר זועבי חברה לבנייה בע"מ ויחידי זועבי 4. עו"ד עמית לדרמן בתפקידו כנאמן להסדר נושים של בני בכר זועבי חברה לבנייה בע"מ ויחידי זועבי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.5.2019 בת"א 38694-12-18 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' עיילבוני תשובת המשיבים 4-3 (הנאמנים) מיום 30.7.2019 תשובת המשיבים 2-1 (יחידי זועבי) מיום 8.8.2019 בשם המערערים: עו"ד איתן ארז בשם המשיבים 2-1: עו"ד חובב ביטון בשם המשיבים 4-3: בעצמם; עו"ד עידן מליחי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 14.5.2019 בת"א 38694-12-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. החל משנת 2016 מתנהל בפני בית המשפט המחוזי בנצרת הליך חדלות פרעון (פר"ק 29526-10-16; להלן: ההליך העיקרי) בעניינה של חברת "בני בכר חברה לבניה בע"מ" (להלן: בני בכר), אשר בבעלותם של המשיבים 2-1 (להלן: יחידי זועבי). בחודש אוקטובר 2016 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו הקפאת הליכים כנגד בני בכר, יחידי זועבי וחברה נוספת שבבעלותם, אשר אינה צריכה לענייננו. כן מינה בית המשפט המחוזי את המשיבים 4-3 כנאמנים לחברה בתקופת הקפאת ההליכים (להלן: הנאמנים). בהמשך, בחודש אוקטובר 2017 אישר בית המשפט המחוזי הסדר נושים לחברה (להלן: הסדר הנושים הראשון), ומינה את המשיבים 4-3 כנאמנים ליישום ההסדר. לשם כך, ביקשו הנאמנים לממש את זכויותיהם של יחידי זועבי בנכסי מקרקעין אשר הוחזקו באמצעות חברת "א.ח.ח. נכסים והשקעות בע"מ" וחברת "חמודה זועבי להשקעות בע"מ" (להלן: החברות המשותפות) שבבעלות משותפת של יחידי זועבי ושל המערערת 1, חברת "חמודה חמודה בע"מ" (להלן: המערערת או חמודה), חברה בבעלותם של המערערים 5-2. בעקבות חילוקי דעות בנוגע למימוש הנכסים של החברות המשותפות, לא עלה בידי הנאמנים להזרים כספים לשם עמידה בהסדר הנושים. בשים לב לכך, ביום 3.10.2018 הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להליך העיקרי להגיש עמדתם בדבר "המתווה המשפטי הנכון, הראוי והצודק ביותר לגבי אופן ביצוע "הפרדת הכוחות" בין בעלי המניות בחברות המשותפות, אם בכלל". ביום 29.10.2018 הורה בית המשפט לנאמנים לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשות להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), וזאת "על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלות הנוגעות לדרך הנכונה והראויה ביותר למכירת מניותיהם של יחידי זועבי בחברות המשותפות ועל מנת שניתן יהיה לבחון מהו הליך ההיפרדות האופטימלי בין יחידי זועבי לחמודה בחברות שבהן המניות מוחזקות במשותף ובחלקים שווים על ידי הצדדים". בהמשך ניהול ההליך העיקרי, קיים בית המשפט קמא ביום 10.12.2018 דיון בבקשת יחידי זועבי למתן ארכה לקיום התחייבויותיהם על פי הסדר הנושים הראשון. במהלך דיון זה הציע בית המשפט קמא למערערים לרכוש את מניות יחידי זועבי בחברות המשותפות, תוך הפחתה מסוימת ממחירם ההוגן. בא-כוח המערערים סרב להצעה זו. ביום 12.12.2018 הורה בית המשפט המחוזי על קיום אסיפות נושים נוספות לשם קיום הצבעות ביחס לארכה המבוקשת. במסגרת החלטה זו התייחס בית המשפט קמא לסירובם של המערערים להצעה לרכישת מניותיהם של יחידי זועבי בציינו כי "במהלך הדיון פנה בית המשפט אל ב"כ חמודה, עו"ד איתן ארז, והודיע כי בית המשפט יהא נכון לאמץ את הצעת חמודה בדבר מכר מניותיהם של יחידי זועבי בחברות המשותפות עם חמודה ... דא עקא שגם הצעה זו סורבה ללא מתן כל הסבר בדבר פשר הסירוב, דבר המלמד על כוונותיו של חמודה, אשר נראה כי הוא סבור שאם החברה תיכנס להליך פירוק ויחידי זועבי ייכנסו להליכי פשיטת רגל, כי אז תצמח לו תועלת כלכלית. לפי התרשמותי, זהו המניע המוביל ביסוד התנהלותו והתנהגותו של חמודה בתיק זה". ביום 27.2.2019 אישר בית המשפט קמא הסדר נושים מתוקן (להלן: הסדר הנושים המתוקן), לאחר שנמצא כי אסיפות הנושים אישרו אותו בהתאם לרוב הדרוש על פי דין. בהתאם להחלטה מיום 29.10.2018, הגישו הנאמנים שתי בקשות לפי סעיף 191 לחוק החברות לבית המשפט המחוזי בנצרת, ואלה נותבו ביום 3.3.2019 לשמיעה בפני המותב, הם ההליכים מושא הערעור דנן (ת"א 38694-12-18 ות"א 38927-12-18; להלן: הליכי הקיפוח). ביום 18.3.2019 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב מלדון בהליכים אלה, וזאת לאור טענתם לפיה במסגרת ההליך העיקרי גילה המותב כי דעתו בעניין נעולה ומגובשת לטובתם של יחידי זועבי ונגד המערערים. המערערים הפנו לשורה של החלטות של בית המשפט במסגרת ההליך העיקרי אשר מהן עולה, לשיטתם, עמדתו החד משמעית של בית המשפט קמא בנוגע להליכי הקיפוח. כך, הפנו המערערים לקביעתו של בית המשפט קמא במסגרת החלטתו מיום 26.10.2017 בדבר אישור הסדר הנושים הראשון בה קבע כי "נוכחתי כי עיקר המהלכים בהם נקטה חמודה והטענות הפורמליסטיות בהן בחרה להתמקד נועדו להביא לטרפוד הסדר הנושים, ויהי מה, מבלי להצביע על כל תועלת שצפויה לה מדחיית ההסדר ואף – לפי טענת הנאמנים – במחיר של פגיעה בחמודה כנושה של החברה ושל יחידי זועבי" (עמ' 10 להחלטה); לקביעת בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 13.6.2018 לפיה "על פני הדברים נראה כי במצב הניהולי הנוכחי של א.ח.ח אכן קיים "שיתוק" מובנה, המונע מא.ח.ח להתנהל ולתפקד כנדרש, לרבות בכל הקשור לקבלת החלטות בדבר מימוש נכסיה" (עמ' 4 להחלטה); לקביעת בית המשפט קמא בהחלטה מיום 13.8.2018 לפיה "הקיפאון הניהולי בחברה המשותפת א.ח.ח נכסים והשקעות בע"מ והתנגדותה הנמרצת של חמודה גם למימוש נכסים אחרים של החברה המשותפת, כפי שעלה לא אחת במהלך תיק זה, בין אם מוצדקת ובין אם לאו, היא כיום אבן הנגף העיקרית הניצבת בדרכם של הנאמנים לממש את הנכסים ולקדם את ביצוע התשלומים על פי ההסדר" (עמ' 3 להחלטה); לקביעת בית המשפט קמא בהחלטה מיום 12.12.2018 לפיה "העיכוב במימוש מקורות אלה [מקורות המימון להסדר הנושים] רובץ, במידה רבה, לפתחו של חמודה, אשר שלל כל ניסיון לקדם הליכי מכר מניות יחידי זועבי בחברות המשותפות לפי שווי הוגן של המניות, ועמד על כך שיינתן צו פירוק מיידי לחברה. ... נראה כי הוא סבור שאם החברה תיכנס להליך פירוק ויחידי זועבי ייכנסו להליכי פשיטת רגל, כי אז תצמח לו תועלת כלכלית. לפי התרשמותי, זהו המניע המוביל ביסוד התנהלותו והתנהגותו של חמודה בתיק זה. ... נראה כי סירובו של חמודה אינו הוגן כלפי נושי ההסדר ונועד לטרפד את קיום ההסדר, אף שלכאורה, מימוש מיטבי של זכויות יחידי זועבי בחברות המשותפות עם חמודה במחיר שוק הוגן – יכול ויזרים מיליונים רבים לקופת ההסדר" (עמ' 6 להחלטה). נטען כי דעתו הנעולה של המותב אף נלמדת מהצעתו בדבר רכישת מניות יחידי זועבי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 10.12.2018, אשר הייתה למעשה ניסיון כפייה ואשר עמדה בניגוד להוראותיהם של ההסכמים הקיימים, לטענת המערערים, בין הצדדים. עוד נטען כי מאמרותיו של בית המשפט קמא עולה כי הוא גיבש דעה קדומה נגד המערערת ובמקביל נקט במהלך ניהול ההליך העיקרי בגישה מקלה עם יחידי זועבי, וכי בשל כך אף חויבו המערערים בהוצאות במסגרת ההחלטה בדבר אישור הסדר הנושים המתוקן. בנסיבות אלה, נטען כי אין זה ראוי שהמותב יכריע בטענות הנאמנים בדבר קיפוח המיעוט. לאחר קבלת תגובת הנאמנים לבקשה ותגובת המערערים לתגובה, דחה בית המשפט קמא, ביום 14.5.2019, את הבקשה, תוך חיוב המבקשים בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח. בית המשפט קמא קבע כי אין בעצם ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין כדי להקים עילת פסלות, אלא יש להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם. צוין כי חלק ניכר מטענות המערערים מופנות נגד החלטות שניתנו במסגרת ההליך העיקרי וכי הדרך להשיג עליהן היא באמצעות מסלולי הערעור הקבועים בדין ולא במסגרת בקשת פסילה. המותב דחה את הטענה לפיה גילה את דעתו לטובת יחידי זועבי ונגד המערערים, והדגיש כי ככל שתוכח טענת קיפוח בגדרי הליכי הקיפוח, הסעד שיינתן לא ישרת את טובתו של צד כזה או אחר, אלא את "האינטרס הכללי של החברה ובעלי מניותיה, ללא מתן יתרון למי מהצדדים", וכי מטרת ההליכים היא "מקסום זכויותיהם של שני הצדדים, אשר מחזיקים בחברות המשותפות בחלקים שווים, מבלי שיתאפשר למאן דהוא לשלם עבור המניות תמורה "מופחתת", שאינה משקפת את שוויין האמתי של המניות". עוד הודגש כי המערערים עצמם טענו במסגרת ההליך העיקרי כי חברת א.ח.ח. שרויה במבוי סתום ומשותקת, ואף פנו בבקשה למינוי בעל תפקיד לה. בית המשפט קמא ציין כי הטענה לפיה גיבש עמדה עוינת כלפי המערערים היא תחושה סובייקטיבית בלבד, ואין בה כדי לבסס חשש ממשי ואובייקטיבי אשר יקים עילת פסלות. בהתייחסו לאמרותיו אליהן הפנו המערערים, ציין המותב כי אלה נאמרו אגב דיון ענייני וממוקד בהליך חדלות הפירעון אשר לא נשא אופי אישי כלפי מי מבעלי הדין ואין להסיק מדבריו אלה כי מטרת הליכי הקיפוח היא שמימוש זכויות יחידי זועבי יבואו על חשבון המערערים, או כי דעתו "ננעלה" ביחס להליכים אלה. צוין בהקשר זה כי משלא נשמעו ראיות ולא גובשה לגביהן תשתית עובדתית מוגמרת, ממילא אף לא גיבש המותב כל מסקנה משפטית ולא הביע כל עמדה בנדון. הכרעות אלה תתקבלנה על ידו, כך צוין, במסגרת הליכי הקיפוח "על פי מיטב ידיעתו המקצועית, לפי הוראות הדין והפסיקה ובניטרליות ואובייקטיביות". כמו כן צוין כי אמרות המותב באו על רקע ההתרשמות כי המערערים מבקשים "להביא לטרפוד הסדר הנושים" ומונעים מאינטרסים שלהם בלבד, ועל כן הם אינם יכולים להיות מופקדים על האינטרסים של כלל הנושים. קביעות אלה, כך צוין, ממוקדות בהליך העיקרי ואין להן השלכה על הליכי הקיפוח. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי החלטתו להטיל על המערערים הוצאות במסגרת ההליך העיקרי באה בשל דחיית טענות שכבר הועלו על ידי המערערים ונדחו בעבר. מכאן הערעור דנן, בו חוזרים המערערים על טענותיהם בפני בית המשפט קמא. המערערים סבורים כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי חלק מטענותיהם הן טענות ערעוריות וכי המותב התייחס בהחלטתו להליכים אחרים בהשתתפות בא-כוח המערערים אשר בהם הוגשו בקשות פסלות והדבר מהווה אינדיקציה נוספת לכך שהוא אינו אובייקטיבי ומוטה בדעתו. עוד נטען כי בית המשפט "מחויב להחלטותיו בקשר עם אישור הסדר הנושים" ועל כן הוא "מצוי בהכרח בניגוד עניינים מובנה ומובהק". הנאמנים ויחידי זועבי מצדם טוענים כי אין במקרה דנן חשש ממשי למשוא פנים. לשיטתם, העמדת אמרותיו של בית המשפט קמא בהקשרם הראוי מעלה כי אין בהן כדי להעיד על נעילת דעתו של המותב. הם סבורים כי התנגדות המערערים להסדרי הנושים נועדה לשרת את מטרותיהם כשותפים עסקיים המבקשים להשתלט על חלקם של יחידי זועבי בחברות המשותפות, וכי עובדה זו עמדה ברקע אמרותיו של בית המשפט קמא ואף צוינה על ידו במסגרת ההחלטות, בחלקים שלא צוטטו על ידי המערערים. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפיו, יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 4899/19 אבו חאטום נ' פאר, פסקה 3 (7.8.2019)). כבר נפסק כי ניהול הליך קודם בעניינו של אחד הצדדים אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם (ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). עיון באמרותיו של בית המשפט קמא, בהקשר שבו נאמרו, מעלה כי חשש כאמור לא קיים במקרה דנן. ניכר כי אמרות אלה באו על רקע ההתפתחויות בהליך העיקרי ובשים לב להתנגדותם של המערערים לאישור הסדרי הנושים, כמי שהינם נושים אך גם שותפים של יחידי זועבי. כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, הסוגיה העומדת בפניו במסגרת הליכי הקיפוח היא נפרדת ושונה, וחזקה עליו כי יכריע בה בהתאם לדין ולטענות שיוצגו בפניו. באופן דומה, לא מצאתי כי יש ממש בטענות המערערים בכל הנוגע להצעת בית המשפט במהלך הדיון מיום 10.12.2018 לרכוש את מניות יחידי זועבי. עיון בהחלטת בית המשפט קמא מיום 12.12.2018 ובהחלטת הפסלות מעלה כי מדובר היה בהצעה אשר נועדה "לנסות ולהביא את הצדדים לכדי הסכמות על מנת לקדם את ההליכים בתיק חדלות הפירעון" (עמ' 8 להחלטת בית המשפט קמא בבקשת הפסלות). ברקע הדברים אף עמדה הצעה דומה קודמת מטעם המערערים עצמם (ראו עמ' 6 להחלטה מיום 12.12.2018) וככזו, לא עולה ממנה חשש ממשי לכך שדעתו של המותב בהקשר לסוגיה הנדונה בהליכי הקיפוח ננעלה. טענת המערערים לפיה בית המשפט קמא מצוי בניגוד עניינים מובנה לאור אישורו את הסדרי הנושים בהליך העיקרי, אף היא אינה מקובלת עלי וכאמור לעיל, חזקה על בית המשפט כי ההכרעה בהליכים הנוכחיים תתקבל בהתבסס על הדין הצריך לעניין ועל טענות הצדדים. אשר לטענות המערערים כנגד החלטות המותב שהתקבלו בהליך העיקרי גופן. טענות אלה אין מקומן במסגרת ערעור פסלות, והדרך להשיג עליהן היא במסלול הערעורי הקבוע בדין. אף לא מצאתי כי יש בעובדה שבית המשפט קמא התייחס לבקשות פסלות קודמות בהליכים שבהם השתתף בא-כוח המערערים כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של המותב. סיכומם של דברים – הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לטובת הנאמנים בסכום של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' באלול התשע"ט (‏2.9.2019). תוקן היום, ‏כ' בחשון התש"ף (‏18.11.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 19035420_V04.docx דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1