אילן בן עמי נ. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 35419-02-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון המערער: אילן בן עמי נגד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים 2. עו"ד רוני דובר 3. בן עמי אסטל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נ' פלקס) מיום 23.1.2025 בתיק פש"ר 3095/06 בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נ' פלקס) בתיק פש"ר 3095/06 מיום 23.1.2025 בה נקבע למערער סכום לסידור דיור חלוף לאחר מכירת דירתו בהליך פשיטת הרגל. המערער, חייב בהליך פשיטת רגל מזה כ-19 שנה, ביקש מבית המשפט המחוזי שיקבע את הסכום שיקבל לידיו לאחר מימוש דירתו. לטענתו, עלות דמי השכירות לדירה בת שלושה חדרים באזור מגוריו הדומה לדירתו שלו מגיעה לכדי 5,000 עד 6,000 ש"ח לחודש. על כן, בשים לב לגילו, כבן 66, ולכך שהוא נתמך מקצבת הבטחת הכנסה, יש לחשב את הסכום המגיע לו על פי שכר הדירה האמור. לפני ערכאה זו המערער "צמצם" את בקשתו לשווי שכר דירה בת שני חדרים בעלות חודשית של 5,000 ש"ח למשך 15 שנים. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכום שיזכה בו המערער יעמוד על 150,000 ש"ח. זאת בשים לב לכך שהמערער נהג ונוהג בחוסר תום לב כאשר הוא מנע את פינויו מדירתו וזכה הלכה למעשה "בדיור חלוף" למשך 18 שנה בעל כורחם של נושיו; לעלות דמי השכירות לדירה בת שני חדרים באזור מגוריו; להכנסותיו העתידיות המשוערות; ולגילו ולתוחלת חייו המשוערת. הוסיף בית המשפט וקבע כי בגין כל חודש שהמערער יעכב את פינויו מהדירה ינוכה לו סך של 1,500 ש"ח. המערער מלין על החלטת בית המשפט המחוזי. בקצירת האומר טוען המערער כי הוא קופח; כי הסכום שנפסק לו נמוך מאוד; כי אין לו מקורות הכנסה מעבר לקצבאות בסך של כ-4,100 ש"ח לחודש; וכי בית המשפט התעלם מגילו המבוגר וממצב בריאותו. דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 החל בענייננו, קובע כי במכירת בית מגורים במסגרת הליך פשיטת רגל, רשאי בית המשפט להורות כי ימצא לחייב ולבני משפחתו (במקרה זה למערער בגפו) "מקום מגורים סביר" או "סידור חלוף" (ע"א 5599/21 בן מוחה נ' עו"ד רועי זאבי, פסקה 7 (1.3.2022) (להלן: עניין בן מוחה); ע"א 2000/01 בן בסט נ' הנאמנה בפשיטת רגל על נכסי בן בסט, פ"ד נט(1) 481, 493 (2004); ובעניין ההסדר הקיים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 ראו: רע"א 4628/18 ‏סגלשטיין נ' שמואל, פסקאות 16-15 (19.7.2018)). סעיף זה מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב בקביעת מנגנון מתן "סידור חלוף" לחייב (ולבני משפחתו) ואת שיעורו. בתוך כך בית המשפט לוקח בחשבון מגוון שיקולים, ביניהם: יכולתו של החייב לממן את מקום מגוריו החלופי; טיבו של מקום המגורים החלופי; זכותם של הנושים לגבות סוף סוף לאחר שנות המתנה רבות את חובם; ועוד (ע"א 7700/95 נגולה נ' חזן, פ"ד נו(1) 338, 343 (1996); והשוו: ע"א 866/17 חן נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (25.10.2017); רע"א 9166/12 בריסק נ' עו"ד קובי בן איון, פסקה 7 (14.7.2013)). במקרה זה, כמפורט לעיל, בית המשפט לקח בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובעיקר את חוסר תום לבו של המערער אשר לפי קביעתו של בית המשפט, גרר את ההליך באופן "שקבע" לעצמו הלכה למעשה דיור חלוף ואף הוציא קביעה זו לפועל במשך שנים רבות. בנסיבות אלו, אין לנו אלא לחזור על ההלכה המקובלת מקדמת דנא, כי לבית משפט של פשיטת רגל (ושל חדלות פירעון) נתון שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו, בהתחשב במומחיותו הייחודית בתחום והתרשמותו הישירה מבעלי הדין, מראיותיהם ומכלל נסיבות העניין (וראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 61828-01-25 דנינו נ' עו"ד גיל אורן בתפקידו כנאמן, פסקה 17 (2.2.2025) והאסמכתאות שם; וראו גם: עניין בן מוחה, פסקה 8; ע"א 6658/21 חברת מוסטנג אחזקות (1997) בע"מ נ' מרדכי מיכאלי – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 6 (12.12.2021)). לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה על החריגים המצדיקים התערבות בקביעת שווי הדיור החלוף וסכום הפירעון שנקבעו למערער על ידי בית משפט קמא. הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ה (09 מרץ 2025). נעם סולברג שופט דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט