מדינת ישראל נ. אילנה דינה גור פריג

פסק-דין בתיק ע"פ 3541/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3541/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: אילנה דינה גור פריג ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 28.3.2011, בתיק פ"ח 5246-03-10, שניתן על ידי השופט אמנון כהן תאריך הישיבה: ט' באלול התשע"א (08.09.11) בשם המערערת: עו"ד איתמר גלדפיש בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד גדי טל גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, הודתה המשיבה בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שלהלן תובא תמציתו. עד לשנת 2008, ובמשך כשבע שנים, הועסקה המשיבה בתפקיד מנהלת חשבונות במועצה המקומית מעלה אפרים. אותה עת ניהלה המשיבה חשבון בבנק הדואר, ובידה היתה שליטה גם על חשבון נוסף שנפתח על שם בנה. נטען, כי מאז שנת 2004 נהגה המשיבה לזייף טפסים שונים, באמצעותם העבירה, שלא כדין, מחשבונה של המועצה המקומית בבנק אוצר השלטון המקומי לחשבונה ולחשבונו של בנה, סכום כולל של 436,604 ש"ח. כאמור, הודתה המשיבה בעובדות המפלילות שיוחסו לה, ובעקבות כך הורשעה במספר עבירות – גניבה בידי עובד ציבור, זיוף בידי עובד ציבור, קבלת דבר במרמה וכן מרמה והפרת אמונים, עבירות לפי סעיפים 390, 421(סיפא), 415 (סיפא) ו-284 לחוק העונשין. בהמשך, לא נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה לגזור למשיבה מאסר ממש, והסתפק ב-6 חודשי מאסר בהם תשא בדרך של עבודות שירות, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והיא חויבה לפצות את מעבידתה לשעבר בסכום של 251,604 ש"ח, הואיל ובמועד גזר הדין (אדר ב' התשע"א – מרץ 2011), היא כבר השיבה סכום של 185,000 ש"ח. כמו כן, הוחלט להעמיד את המשיבה בפיקוח שרות המבחן במשך 18 חודשים. 2. המדינה סבורה כי בית המשפט המחוזי הקל בעונשה של המשיבה, ועל כן היא עותרת להחמרה בו. מעיניה של המדינה לא נעלמה הנמקתו של בית המשפט המחוזי, לפיה מדובר באשה שנקלעה למצוקה כלכלית קשה, חיה עם ילדיה בנפרד מבעלה, ומאז נחשפה הפרשה הפכה לשבר כלי. עם זאת, נטען, כי נתונים ומניעים מסוג זה מאפיינים רבים השולחים את ידם בכספים לא להם, ועל כן כדי להרתיע את הרבים היתה חובה לגזור למערערת מאסר ממש. עוד נטען, כי מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה ממושכת ובאופן שיטתי, תוך שהמשיבה פועלת להסוות את מעשיה. 3. קשתה עלי ההכרעה בערעור זה. נסיבותיה האישיות של המשיבה אינן פשוטות כלל ועיקר, ואני מוכן להניח כי היא ביצעה את העבירות עקב מצוקה כלכלית אליה נקלעה משפחתה כתוצאה מהסתבכותו הכלכלית של בעלה ודרישתו כי "תביא כסף". אולם, מנגד ניצבת חומרתן של העבירות ובמרכזן גניבה ממעביד של סכום כסף ניכר (כ-436 אלף ש"ח), שנמשכה שנים אחדות, תוך שהמשיבה פועלת להסוות את מעשיה על ידי זיוף מסמכים. במעשים אלה מעלה המשיבה באמון שניתן בה והסבה נזק לקופת המועצה המקומית. אכן, המשיבה החזירה למעבידתה סכום נכבד משלל הגניבה, אולם עדיין נותרה חייבת סכום לא מבוטל. השקפת ההלכה הפסוקה היא כי במטרה להרתיע את הרבים מלשלוח את ידם בכספים של מעסיקיהם, על העונש המושת על עבריינים בתחום זה לכלול רכיב של מאסר ממש. אכן, אין מדובר בהלכה שאין סוטים ממנה, שהרי מקובל עלינו כי הענישה היא אינדיודואלית. מקרה דומה לזה הנדון בפנינו הוא ע"פ 4669/93 רחל בסט נ' מדינת ישראל, לא פורסם (1993). בעת מתן גזר-הדין היתה המערערת-שם בשלב סופי של הריונה, וחרף זאת היא נדונה לשנתיים מאסר בפועל ומאסר על-תנאי. בית המשפט בנמקו את הכרעתו אמר: "העובדה שחברת הביטוח הסתפקה, כנראה מחוסר ברירה, בהחזרת חלק מסוים מהסכומים שנגזלו ממנה, אינה יכולה לשמש נסיבה מקלה משמעותית. בהתחשב בעובדה שהמערערת מעלה באימון החברה בה היתה מועסקת, וביצעה באופן שיטתי ותוך תקופה ארוכה מעשי זיוף ומרמה בהיקף כה רציני, נראה העונש שהוטל עליה מתון למדי". דברים אלה יפים לעניינה של המשיבה. כאמור, אכן נסיבותיה קשות הן, אולם השיקול של הרתעת הרבים יימצא חסר, אם לא יכלול העונש רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח. לפיכך, ואם דעתי תישמע, הייתי מעמיד את תקופת המאסר בה תשא המשיבה על 7 חודשים. יתר רכיביו של העונש יעמדו בעינם. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א' לוי. המשיבה תתייצב לשאת בעונשה ביום כ"ה בתשרי התשע"ב (23.10.11), במזכירות בבית המשפט המחוזי בירושלים, עד השעה 10:00. ניתן היום, י"ט באלול התשע"א (18.09.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11035410_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il