אולמן נ' בית המשפט המחוזי בנצרת ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3537/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: עו"ד תמי אולמן נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי בנצרת 2. פרקליטות מחוז צפון עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: בעצמה פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה, בהחלטות ביניים שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' קולה), בתפ"ח 7453-09-20, שבמסגרתן נדחתה בקשת העותרת – עו"ד תמי אולמן – למנותה כמייצגת בתיק, מתוקף יפוי-כוח שניתן לה על-ידי הנאשם. זאת, חלף הסניגוריה הציבורית, אשר יצגה את הנאשם עד אותה עת. בית המשפט המחוזי קבע, כי החלפת הייצוג לא תתאפשר, אלא אם כן תוכל עו"ד אולמן לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו זה מכבר, להשלמת פרשת ההגנה ושלב הסיכומים (מועד ההוכחות שבו עתיד להישמע עד ההגנה האחרון, קבוע ליום 26.5.2021). אכן, משהודיעה עו"ד אולמן, סמוך לאחר מכן, כי אין באפשרותה לעמוד במועדים הללו, מכמה וכמה טעמים, נקבע כי הסניגוריה הציבורית היא זו שתוסיף לייצג את הנאשם לעת הזו, ובכך תימנע דחייה בלתי-סבירה של המשפט, לחודש אוקטובר 2021. כלשונו של בית המשפט המחוזי: "ביטול המועד שנקבע יגרום בהכרח לדחיית המשך המשפט לחודש 10.21 ולכך כמובן לא ניתן להסכים". לצד זאת הוסיף בית המשפט המחוזי וציין, כי "מדובר בסיום פרשת ההגנה ובוודאי שחילופי סנגור לא מצדיקים פתיחת ההליך מחדש או תוספות לו, כך שאיני סבור שעלול להיגרם לנאשם עיוות דין ככל שימשיך להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית העושה מלאכתה נאמנה". עוד צוין, כי אם "תרצה עורכת הדין אולמן תוכל להצטרף לשלב הסיכומים תוך שמירה כמובן על המועדים שנקבעו". עו"ד אולמן מסרבת להשלים עם ההחלטות הללו, ומכאן העתירה שלפנַי. עו"ד אולמן טוענת, כי הגם שבית המשפט הגבוה לצדק, אינו נוהג להתערב, ככלל, בהחלטות ביניים בהליך פלילי, אין חולק כי הסמכות נתונה, ויש לעשות בה שימוש במקרה חריג זה, נוכח נסיבותיו. לדבריה, אם לא יֵעשה כן, יגרם נזק בלתי הפיך, בכך שימנע ממנה לייצג את הנאשם, וכפועל יוצא ימנע ממנו הייצוג "על-ידי 'סניגור מוכשר' מטעמו, שעה שהוא עומד בפני 'סכנה' של הרשעה פלילית ובאם יורשע צפוי לו מאסר למשך שנים רבות". יחד עם העתירה מבקשת עו"ד אולמן כי ינתן צו ביניים, "המורה על דחיית המשפט בפני כבוד בית המשפט המחוזי בנצרת [...] עד להכרעה בעתירה זו". לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת המשיבים. תחילה – דין העתירה להידחות על הסף, מחמת הגשתה על-ידי מי שאינו הנפגע הישיר מהחלטות בית המשפט המחוזי. בעל הדין המתאים בעניין זה הריהו הנאשם, שהחלטות הביניים ניתנו בהליך שהוא צד לו, ומופנות בראש ובראשונה כלפיו. חרף רצונה של עו"ד אולמן לייצג את הנאשם, היא איננה צד להליך הפלילי, ההחלטות נוגעות לה בעקיפין בלבד, ועל כן, אין לשעות לעתירתה, המשקפת את עמדת הנאשם, מנקודת מבטה שלה. יפים לענייננו, על דרך ההשוואה, דברים שאמרתי בעבר בעניין אחר: "הנפגע הישיר – ראש הממשלה – יכול לייצג את עניינו-שלו במישרין, טוב יותר מכל עותר אחר. אכן, ראש הממשלה הריהו אישיות ציבורית. יחד עם זאת, החלטת היועץ למשפטי לממשלה – אם להעמידו לדין אם לאו – נוגעת בראש ובראשונה לו-עצמו, ככל אדם, גם אם בעקיפין נודעת לכך השלכה על הציבור הישראלי כולו. 'כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט'" (בג"ץ 1416/19 הליכוד תנועה לאומית ליברלית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (28.2.2019)). מעבר לכך, עו"ד אולמן מעלה טענות לפגיעה במוסד הסניגוריה הציבורית ובקופה הציבורית, אך זאת מבלי לצרף את הסניגוריה הציבורית לעתירה כמשיבה. בנסיבות, נדרש היה לצרפה כמשיבה לעתירה, בפרט מקום שבו נקבע כי הסניגוריה הציבורית תוסיף לייצג את הנאשם, למצער במועד ההוכחות הקרוב, כך שסוגיית הייצוג משליכה במישרין גם עליה. טעם זה, מצדיק גם הוא, כשלעצמו, את דחיית העתירה על הסף. זאת ועוד. כלל ידוע הוא, כי החלטות ביניים בהליך פלילי אינן ניתנות לערעור, לבד מחריגים מסוימים שנקבעו בדין. על דרך הכלל, לא ניתן להשיג גבול זה אשר גבלו ראשונים, באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. פתח צר בלבד נותר למצבים נדירים ויוצאי דופן, שבהם נמצא כי החלטת הביניים ניתנה בחוסר סמכות, או כשהיא לוקה במידה קיצונית של שרירות. לניהול המשפט הפלילי במהירות וביעילות – חשיבות עליונה; הנאשם – ידע מה עלה בגורלו, המדינה – תחסוך משאבים יקרים, ולמתלונן – ירווח. נוכח האמור, ובנסיבות העניין דנן, איני רואה הצדקה להתערבות בהחלטות הביניים שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי; אין לקבל את הטענה כי החריגים האמורים מתקיימים כאן. עסקינן בהחלטה קונקרטית, שניתנה על-ידי הערכאה הדיונית בגדרי סמכותה, ובשים לב למאפייניו הספציפיים של ההליך שלפניה. בית המשפט המחוזי בקי היטב בפרטי ההליך הפלילי שלפניו, ובכך כוחו יפה משלנו. בשלב זה, פרשת התביעה נשמעה כולה, ופרשת ההגנה מצויה בשלביה הסופיים. חזקה על בית המשפט המחוזי, כי איזן נכונה, בין זכותו של הנאשם לבחור את יצוגו, לבין האינטרס הציבורי שבמניעת דחייה בלתי סבירה של המשפט, ומתוך כך הגיע למסקנה כי לא ניתן לאפשר זאת. אכן, בית המשפט המחוזי ציין במפורש, לאחר שמכלול הטענות הובאו לפניו, כי אין בדבריו משום עיוות דין, וכי הסניגוריה הציבורית "עושה מלאכתה נאמנה", כלשונו, ויש בכוחה לייצג את הנאשם בדיון ההוכחות הקרוב, ואף בהמשך. בכגון דא נקבע לא אחת, כי: "קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים והעברת תיקים צריכים להיות נושאים, המושארים לשיקול-דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית המשפט, שהופקד על נושא זה לפי חוק יסוד: השפיטה, או חוק בתי המשפט [נוסח משולב]". ובהמשך: "הניסיון לשלב את בית המשפט הגבוה לצדק בהליכים האזרחיים או הפליליים, כל אימת שבית המשפט לא יהיה נכון, למשל, לדחות משפט עקב אי-יכולתו של עורך הדין להתייצב לדיון, לא יתרום לתקינות ההליכים, אלא היפוכו של דבר" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987)). לא בכדי נאמרו הדברים; שיקול הדעת בכגון דא, ראוי שיהא מסור לערכאה הדיונית, המצויה בנבכי ההליך שלפניה, על יסוד היכרות בלתי-אמצעית עם מהלך הדברים, ונקודת מבטה היא המתאימה ביותר להכרעה בסוגיה. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת. משנדחתה העתירה, מאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין בהחלטותיו כדי למנוע מעו"ד אולמן להצטרף לשלב הסיכומים (משהודיעה כי לשלב ההוכחות לא יעלה בידה להצטרף), ובלבד שהמועדים שנקבעו יעמדו על כנם. משלא נתבקשה תגובה, לא יֵעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בסיון התשפ"א (‏24.5.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21035370_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il