פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 3533/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 9.5.2021 בע"ר 52244-01-21 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ק' גיל בשם המערער: עו"ד רפאל איתן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ק' גיל) מיום 9.5.2021 בע"ר 52244-01-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. הצדדים הם בני-זוג לשעבר שבעניינם התנהלו ועדיין מתנהלים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. ההליכים שנפתחו בשנים האחרונות נותבו לטיפולה של השופטת גיל (להלן: המותב), וביום 17.9.2020 הגיש המערער תביעה לביטול שני פסקי דין שנתן המותב בשני הליכים שעניינם בהסכם שנחתם בין המערער והמשיבה (תלה"מ 40876-09-20). הליך זה נותב אף הוא לטיפולו של המותב, אשר דחה ביום 27.12.2020 בקשה שהגיש המערער לצו מניעה זמני שימנע מהמשיבה ומבא-כוחה לגבות כספים שנפסקו לחובתו באחד מפסקי הדין שביטולם נתבקש (להלן: החלטת הצו הזמני). בהחלטתו ציין המותב, בין היתר: "14. בהערכה זהירה ולכאורית, בשים לב לשלב הדיוני, נוכח הקשיים המרובים שפורטו לעיל, [...] קשה לומר שהבקשה לסעד זמני עומדת בדרישת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה. לכל היותר ניתן לומר שדרישה זו מתקיימת על הצד הנמוך." ביום 10.1.2021 קיבלה הרשמת ע' גלעד משולם בקשה שהגישה המשיבה לחיוב המערער בהפקדת ערובה במסגרת התביעה לביטול פסקי הדין (להלן: החלטת הרשמת). בהחלטתה התייחסה הרשמת גלעד משולם למספר שיקולים ובהם סיכוייה הלכאוריים של התביעה, יכולתה של המשיבה להיפרע מהמערער ככל שיחויב בהוצאותיה, וכן "מיהות הצדדים התנהלותם ותום ליבם". במסגרת הדיון בסיכוייה הלכאוריים של התביעה, הפנתה הרשמת גלעד משולם להחלטת הצו הזמני וציינה "למקרא ההחלטה, המפרטת את המשוכות הגבוהות שיהיה על [המערער] לעבור, בכלל זה חלוף ארבע שנים ממועד אישור ההסכם והעדר ראיות (ס' 13.7 להחלטה), קשה להלום את טענת [המערער], כי מדובר בתובענה שיש לה סיכויים גבוהים. נהפוך הוא" (פסקה 13 להחלטת הרשמת). עוד הביאה הרשמת גלעד משולם את פסקה 14 להחלטת הצו הזמני כלשונה, וציינה "קביעות בית המשפט יפות אף ביחס לבקשה הנדונה עתה" (שם). ביום 26.1.2021 הגיש המערער ערעור על החלטת הרשמת ובצדו בקשה לעיכוב ביצועה. למחרת נתן המותב החלטה בה הורה, בין היתר, על קביעת מועד לדיון בערעור, וביום 9.2.2021 נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת. ביום 10.3.2021 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בערעור על החלטת הרשמת. המערער טען כי הרשמת גלעד משולם לא דנה בהחלטתה בסיכויי התובענה "אלא התבססה ונשענה על קביעות [המותב]" בהחלטת הצו הזמני – ובהינתן העובדה שאחת הטענות שהעלה בערעורו היא כי סיכויי התובענה כלל לא נדונו על ידי הרשמת, נוצר מצב שבו המותב אמור לשמוע "ערעור ברובו על החלטה המבוססת על קביעות שנת[ן] בהחלטת[ו] לעניין הסעד הזמני". המערער הוסיף וטען כי הרשמת גלעד משולם "הלכה למעשה העבירה את סמכותה ושיקול דעתה אל [המותב]" ומשכך ניתן לראות בהחלטת הרשמת, בכל הנוגע לסיכויי התביעה, כהחלטה שניתנה על ידי המותב עצמו. עוד ציין המערער כי בקשת רשות ערעור שהגיש על החלטת הצו הזמני התקבלה בחלקה ביום 4.3.2021, תוך שבית המשפט המחוזי ציין כי החלטתו של המותב "החמירה עם [המערער] יתר על המידה" בהיבטים מסוימים, וכי המותב "לא דק פורתא ולו בחלק מקביעותיו שהיו לחובת [המערער] בפרק המדובר של סיכויי ההליך" (רמ"ש 51095-01-21; סגן הנשיא ש' שוחט (להלן: פסק דינו של בית המשפט המחוזי)). במצב דברים זה, ובפרט נוכח הכלל לפיו שופט אינו יכול לשבת כערכאת ערעור על החלטותיו שלו, סבר המערער כי התעורר "קושי מהותי" המצדיק את פסילת המותב. בשולי הדברים הוסיף המערער כי קיימים, לשיטתו, "עניינים נוספים" המקימים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב ומעידים שדעתו "ננעלה" בנוגע להליכים אחרים שמתנהלים בעניינו. המשיבה הגישה תגובה בה התנגדה לפסילת המותב. במסגרת תשובת המערער לתגובה זו נטען כי עם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור, המותב הפך מנוּע "הן לחלוק על קביעות פסק הדין והן לשבת כמותב בערעור על החלטה שה[ו]א עצמ[ו] נתן". עוד נטען כי ככל שהמותב ידון בהליך "עלול הדבר להביא לריקון מתוכן קביעות פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי". בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפסילתו ביום 9.5.2021, בציינו כי החלטת הרשמת אמנם מפנה להחלטת הצו הזמני בכל הנוגע לסיכויי התביעה, אך לצד זאת ההחלטה "מנתחת באריכות שיקולים נוספים [...] ובין היתר מצטטת אמירות נוקבות ביחס ל[מערער] מתוך החלטות שניתנו על ידי שני מותבים בבית המשפט המחוזי". מכל מקום, כך צוין, הטענה כי החלטת הרשמת נעדרת בחינה מהותית של סיכויי התביעה אינה מקימה עילת פסלות. המותב הדגיש כי ההליך שלפניו עוסק בערעור על החלטת הרשמת גלעד משולם, לא על החלטת המותב עצמו ועל כן, לא ייגרם למערער עיוות דין אם המותב ידון בהליך. באשר לטענה בדבר חשש ל"ריקון" פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתוכן, המותב ציין כי טענה זו הובאה ללא נימוקים ו"מאליו מובן שבית המשפט יפעל בהתאם להחלטות של ערכאת הערעור ולא ישים עצמו מעליה". בית המשפט קמא הוסיף כי הטענה בעניין עילות פסלות נוספות נטענה בכלליות ומבלי שצורף לה תצהיר. למעלה מן הצורך הדגיש המותב כי הבקשה אינה מגלה עילה לפסילתו מלדון באיזה מן ההליכים שמתנהלים בין הצדדים "משום חשש למשוא פנים, או משום גיבוש דעה, או משום שדעתו של בית המשפט ננעלה". לבסוף חייב בית המשפט קמא את המערער בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ש"ח "לאור האופן הבוטה והמביש [שהמערער] בחר לנסח את טיעוניו". מכאן הערעור שלפניי. המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות, וכן מעלה השגות על האמור בהחלטת הצו הזמני. לשיטתו, ככל שהמותב ידון בערעור על החלטת הרשמת יהיה עליו לדון בקביעות ובמסקנות שהוא עצמו נתן – והחלטת הרשמת גלעד משולם כמוה כהחלטתו של המותב עצמו. עוד מודגש כי קביעותיו של המותב בנוגע לסיכויי התביעה ולתום-לבו של המערער נדונו והוכרעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וככל שהמותב ידון בערעור על החלטת הרשמת תינתן לו אפשרות "'לעקוף' באין מפריע" את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המערער מוסיף כי העובדה שהמותב הדגיש שהחלטת הרשמת אינה מתמצה בהפניה להחלטת הצו הזמני אלא כוללת רכיבים נוספים – "היא הנותנת לכך ש[המותב], בכל הכבוד, [מודע] לקושי שעומד בפני[ו] מלשבת כמותב לשמיעת הערעור עד כדי כך שנכו[ן] [הוא] להרחיק לכת ולדון בערעור רק 'בחלק' ממסקנות כב' הרשמת משולם תוך התעלמות מה'חלק' הנוגע לסיכויי התביעה להתקבל". המערער מוסיף וטוען כי ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות אינה מנומקת כדבעי ואינה מתייחסת לטענותיו לגופן, וכי האופן שבו המותב התייחס להחלטת הרשמת בדחותו את בקשת הפסלות מעיד על "נעילת" דעתו בנוגע לערעור על החלטת הרשמת. לבסוף מציין המערער כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי "מקימות עילות פסלות נוספות המוכרות בדין אך אינן נוגעות לעילת הפסלות הנדונה כאן, ומכאן ראה המערער שלא להעלותן במסגרת הודעת ערעור זו". עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי טענת פסלות יש להעלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בענייננו, העובדה שהערעור על החלטת הרשמת נותב לטיפולו של המותב הייתה ידועה למערער כבר למחרת הגשת הערעור, נוכח החלטת המותב מיום 27.1.2021 שבה, בין היתר, נקבע מועד לדיון בערעור. בהמשך נתן המותב מספר החלטות נוספות במסגרת הערעור, ובהן החלטה בדבר עיכוב ביצועה של החלטת הרשמת (מיום 9.2.2021). חרף זאת, המערער הגיש את בקשת הפסלות רק ביום 10.3.2021 – חמישה ימים לפני מועד הדיון שנקבע בערעור – מבלי שנימק את השיהוי בהעלאת טענותיו בנוגע לזהות המותב שידון בהליך. התנהלות דיונית מעין זו אין לקבל, וכפי שנפסק בעבר טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שניתן לשמור לשעת כושר (ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (1.6.2021)). אכן, בקשת הפסלות הוגשה מספר ימים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי והיא כוללת טענות בנוגע לפסק דין זה. אולם, עיקר טענותיו של המערער ממוקד בעובדה שהמותב צפוי לדון בערעור על החלטת הרשמת, המפנה להחלטת הצו הזמני. התייחסותו של בית המשפט המחוזי להחלטת הצו הזמני אינה מעלה ואינה מורידה על כן באשר לטענות אלו. לכך אוסיף כי לא שוכנעתי שנסיבות ענייננו מקימות עילה לפסילת המותב. כפי שנפסק בעבר, הבעת עמדה או דעה מצד המותב במסגרת הליך קודם בעניינם של הצדדים אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות – ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו, למשל: ע"א 5800/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (21.11.2019)). עוד נפסק כי במקרים שבהם מותב נדרש לדון בשני הליכים המתנהלים בין אותם בעלי דין וקשורים באותה פרשה עובדתית, "אם קיים קושי ממשי להצביע על הבדל מהותי כלשהו בין הסוגיות הטעונות הכרעה בכל אחד מן ההליכים, או שמדובר באותה תשתית ראייתית, הרי שראוי הוא, ככלל, שבית המשפט אכן יפסול עצמו מלשבת בדין" (ע"א 461/14 רוזן נ' ביטון, פסקה 11 (14.1.2015)). בענייננו, המותב נדרש לדון בערעור על החלטה המחייבת את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה. החלטת הרשמת התייחסה אמנם לסיכויי התביעה כפי שפורטו בהחלטת הצו הזמני אשר ניתנה על ידי המותב – אך המערער לא הוכיח שקיים בענייננו "קושי ממשי להצביע על הבדל מהותי" בין שתי הסוגיות או כי מדובר "באותה תשתית ראייתית" (שם). השיקולים הנדונים במסגרת בקשה למתן סעד זמני אינם זהים לאלו הרלוונטיים לשאלה אם יש לחייב בעל דין בהפקדת ערובה, והדבר נכון מקל וחומר בנוגע לשיקולים הרלוונטיים בעת הדיון בערעור על החלטה בעניין חיוב בערובה. לפיכך, העובדה שהחלטת הרשמת הסתמכה בחלקה על עמדת המותב בעניין סיכויי ההליך, אינה מעוררת חשש ל"נעילת" דעתו בנוגע לערעור על החלטה זו. עוד אוסיף כי עיון בשתי ההחלטות מעלה שאין ממש בטענת המערער כי הרשמת גלעד משולם החליפה את שיקול דעתה בזה של המותב, ובצדק הדגיש המותב כי בהחלטת הרשמת נכלל דיון מפורט בשיקולים רבים נוספים פרט לסיכויי התביעה. על כן, אין בידי לקבל את טענת המערער כי ענייננו משול למצב שבו מותב נדרש לשבת כערכאת ערעור על החלטתו-שלו. הטענה בנוגע ליכולתו של המותב "לעקוף" את הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף היא איננה מקימה עילת פסלות. טענה זו הועלתה בעלמא, מבלי שהמערער פירט מהן הקביעות שביכולתו של המותב "לעקוף" ומדוע קיים, לשיטתו, חשש כי המותב אכן יפעל כך. לבסוף אציין כי מעיון בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות עולה שלא נערך במסגרתה דיון בהחלטת הרשמת לגופה, ומשכך אין ממש בטענת המערער כי החלטה זו מעידה כשלעצמה על "נעילת" דעתו של המותב בנוגע לערעור על החלטת הרשמת. נוכח כל זאת לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להצביע על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. הערעור נדחה, אפוא. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד בתמוז התשפ"א (‏24.6.2021) ה נ ש י א ה _________________________ 21035330_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1